טור חושן משפט רטו

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · חושן משפט · סימן רטו | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טורעריכה

המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות שבה וכל הבתים החיצונים והפנימים והבתים שיש בהם חול שמתקנים בה זכוכית והחניות הפתוחים לתוכה ושאין פתוחים לתוכה אינן נמכרים עמה אבל לא מכר כל המטלטלים שאין נמכרים בכלל הבית ואם אמר לו היא וכל מה שבתוכה הכל נמכר עמה כל תשמישי הבית בר מחטי ושערי ומ"מ מרחץ ובית הבד שבו אין נמכרין עמה:

המוכר בית הבד מכר את האבן הגדולה הבנוי על הארץ שטוחנין עליה הזיתים ואת הים שהשמן יורד לתוכו כשנעצר והכלונסות שסומכין בהם הקורה ואת הלוחות שנותנין סביב הזיתים כשנעצרים שלא יתפזרו ולא מכר ריחים העליונה ולא את הקורה ואם אמר לו היא ומה שבתוכה הכל מכור חוץ משקין ומרצופין שמביאים בהם הזיתים אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך והיה חוצה לו חנויות ששוטחין זיתים בהם והשומשמין ואין עיקר תשמישתן לבית הבד אם א"ל בית הבד וכל תשמישתם אני מוכר לך ואילין מיצרנהא והן בין המצרים קנה ואי לאו לא קנה:

המוכר את המרחץ מכר המקום שמצניעין שם הנסרים שיושבים עליהם בבית המרחץ ובית היקבים שנוטלין בהם המים ובית הספסלין שיובין עליהם בחצר בית המרחץ ובית הוילאות שמסתפנין בהם אבל לא מכר הנסרים והיקבים והספסלים והוילאות עצמם ואם אמר לו היא וכל מה שבתוכה הכל מכור ובין כך ובין כך לא מכר הבריכות המספיקות מים בימות החמה ובימות הגשמים ולא את בית אוצר העצים ואם אמר לו הוא וכל תשמישו אני מוכר לך כולן מכורין אפילו הן חוצה לה וכגון שהן בין המצרים וכתב לו אילין מצרנהא:

המוכר את העיר מכר בתים וחצרות בורות שיחין ומערות מרחצאות ובית הבדין ושובכין ובית השלחים שבה והסמוכים לה והשדות הידועות לה והביברין של חיה ועוף שפתוחים כנגדה אע"פ שרחוקים ממנה אבל לא קנה המטלטלין שבה ולא את כפריה ולא ביברי היה ועוף שאין פתוחים כנגדה ואם אמר לו היא וכל מה שבתוכה הכל מכור ואפילו בהמה ועבדים ושאר כל המטלטלין שבה:

המוכר שדה מכר את מצריו וכל האילנות שבה והעומדים על מצריו ואת האבנים שמניחין על העמרים שלא יפזרם הרוח והוא שהונחו פעם אחת על העמרים ואת הקנים החלקים שמעמידין תחת הגפנים להעמידם ואת התבואה המחוברת אע"פ שהגיע זמן ליקצר וחיצת הקנים הפחותה מבית רובע אע"פ שהקנים שלה עבים ואת השומרה שאינה טוחה בטיט אע"פ שאינה מחוברת לארץ ואת החרוב שאינו מורכב דהיינו בבחרותו אבל כשיזקין הוא חשוב ואינו נמכר ואת בתולת השקמה קודם שנקצצו ענפיה אבל לא מכר האבנים שלא נתנו מעולם על העמרים אפילו מוכנין לכך ולא את הקנים שבכרם שלא הועמדו עדיין תחת הגפנים אע"פ שהן משופין וחלקין ומוכנין לכך ולא את התבואה העקורה אע"פ שהיא צריכה עדיין לקרקע לשוטחה בה ליבשה ואם א"ל היא וכל מה שבתוכה כולן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר חיצת הקנים שיש בה בית רובע אע"פ שהקנים שלה דקים וקטנים ולא ערוגה של בשמים שבה אם יש לה שם בפני עצמה כגון שקורין לה בית ורד של פלוני ולא השומרה שטוחה בטיט אפי' היא מחוברת לארץ ולא את החרוב המורכב ולא סדן השקמה אפילו הן דקין ולא את הבור והגת והשובך שבה בין חרבין בין ישובין:

וצריך המוכר ליקח לו דרך לילך לבורו ולשובכו ואם אמר לו חוץ מאלו א"צ ליקח לו דרך:

וכל אלו שאינן נמכרין בכלל בית חצר ושדה וכל הנך אחריני אם נתנם לאחר במתנה הכל בכלל וזכה המקבל בכולם לפי שהנותן בעין יפה הוא נותן וכן אחין שחלקו והחזיק אחד מהם בשלו זכה בכולן וכן המחזיק בנכסי הגר זכה בכולן:

כתב הרמב"ם ז"ל אף במוכר ולוקח אין כל הדברים הללו וכל כיוצא באלו אמורים אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו אבל במקום שנהגו שהמוכר כך הוא מוכר כך הרי זה מכור וסומכים על המנהג בין בבית בין בחצר בין בשדה בכל הולכין אחר המנהג בין שנהגו כשמוכרין אחת מאלו שמוכרין אותו לבדו או שימכרו עמו כל מה שסביבותיו וכן במטלטלי בכל הולכין אחר שמות הערוכות בפי כל וזה עיקר גדול בכל משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו מקום ואחר המנהג אבל במקום שאין מנהג ידוע ושמות מיוחדין לכל דבר עושין כמו שפירשו חכמים:

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ב) (ג) המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות שבה וכו' משנה בפרק המוכר את הבית (סז.) המוכר את החצר מכר בתים בורות שיחין ומערות אבל לא את המטלטלין בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורים בין כך ובין כך לא מכר את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה ובגמרא (שם) תנו רבנן המוכר את החצר מכר בתים החיצונים ובתים הפנימים ובית ההלפאות חנויות פתוחות לתוכה נמכרות עמה ושאין פתוחות לתוכה אין נמכרות עמה פתוחות לכאן ולכאן אלו ואלו נמכרות עמה והא תני ר' חייא אלו ואלו אין נמכרות עמה לא קשיא הא דרוב תשמישתייהו לגו הא דרוב תשמישתייהו לבר. ופר"ש המוכר את החצר. סתם: מכר בתים. הפתוחים לחצר ובורות שיחין ומערות שבתוך הבית אע"ג דהמוכר את הבית לא מכר בורות שיחין ומערות לגבי חצר מיהא בטלי ונמכרין בכלל חצר: אבל לא את המטלטלין. תשמיש הבית שאינן קבועים כ"כ הנך דאמרן לעיל דאינן מכורים בכלל בית וכ"ש שאר מטלטלין דאינם בכלל תשמישי בית: הרי כולם מכורים. המטלטלין תשמישי בית כולם דאיקרו מטלטלי כדאמר בפ' מי שמת ולא חיטי ושערי: החיצונים. הפתוחים לחצר: ההולפאות. פר"ח קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית ובפרק קמא דשבת (דף טו:) אמרינן בזכוכית שתחלת ברייתו מן החול והילכך מקום חשוב בפני עצמו: חנויות הפתוחות לתוכה. שאין מוכרין אלא לבני חצר זו: שאין פתוחות לתוכה. אלא לרה"ר: הא דר' חייא. דרוב תשמישתיה לבר פתח שלצד החוץ פתוח יותר להשתמש בו מפתח הפנימי עכ"ל וכתב ה"ה בפכ"ה מה' מכירה הטעם שהבור והדות מכור בחצר ולא בבית לפי שהחצר עשוי לכביסה ולהשקאת בהמות ותשמיש החצר והבור הוא תשמיש אחד ולפיכך נמכרין עמה אבל בית אינו עשוי לכביסה ולהשקאת בהמות אלא לדירה ואין תשמישן שוה מנימוקי הרשב"א ז"ל והרב ן' מיגא"ש ז"ל נתן ט"א לפי שדרך החצרות להיות בהן בור ודות ואין דרך הבית בכך עכ"ל:


המוכר את הבית הבד מכר את האבן הגדולה הבנויה על הארץ וכו' משנה שם (שם:) המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל שעושין בו מלאכה ואת הבתולות אבל לא מכר את העכירים ואת הגלגל ואת הקורה ובזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורים ובגמרא שם ים טלפחא ממל מפרכתא בתולות א"ר יוחנן כלונסות של ארז שמעמידין בהם הקורה עכירים כבשי גלגל חומרתא ת"ר המוכר בית הבד מכר את הנסרים ואת היקבים ואת המפרדות ואת הריחים התחתונות אבל לא העליונות בזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורים בין כך ובין כך לא מכר את העכירים ולא את השקין ולא את המרצופין. ופר"ש נראה בעיני דכל הנך דקתני בהו מכר קבועין הם שם ואינך דאינן מכורים בכלל בית הבד מיטלטל הן כדאמרינן גבי בית שמכר מכתשת קבועה ולא המיטלטלת: טלפחא. היא עריבה עגולה כעדשה: מפרכתא. אבן נקובה שמכניסין בה עץ ומפרכין בה הזיתים בבית הבד: כלונסות. אותן שנועצים בארץ בראש הגת מכאן ומכאן ונוקבים זה כנגד זה ונותנים בריחים מזה לזה ומעמידין הקורה על הבריח: כיבשי. נסרי' שנותנין על הזיתים בבית הבד כשמורידין הקורה לכבשן ומשום דמיטלטלי לא מיזדבני: חומרתי. ויין בלע"ז שמגלגלין בה את הקורה להעלות ולהוריד: מכר את הנסרים. אינם כיבשי דא"כ תיקשי אמתניתין אלא הן כעין נסרים נתונים סביב הזיתים בבית הבד כדי שלא יתפזרו אנה ואנה בהכביד הקורה עליהם ונראה בעיני שמחוברים שם וקבועים הם שם לעולם והיינו עקל בית הבד שקושרים בהם הזיתים כדי שלא יתפזרו: יקבים. היינו ים החקוקה ועשויה כעין יקב: הריחים התחתונה. קבועה היא וטוחנין בה זיתים שבתחלה מפרכין אותם במפרכות ואח"כ עוצרין אותם בבית הבד: שקים ומרצופין. לשאת בהם זיתים בבית הבד אלא שהמרצופין הן של עור והשקים מנוצה של עזים וכל דמיטלטל לא מזדבן. והרמב"ם פירש בפירוש המשנה ים האבן שטוחנים בתוכו הזיתים וממל הוא האבן שטוחנין בו הזיתים למעלה בתולות הן כלונסות של ארז שמעמידין בהם את הקורה מהבד עכירין הם הנסרי' הכבדין שמכבידי' אותם (את) האמתחו' ששמים בהם הזיתים הכתושים ועליהם נתלית האבן וכובשין וגלגל שמגלגל האבן ומגביה אותה ומכביד על הזיתים הכתושים והשמן יוצא עכ"ל. וז"ל בפכ"ה מהלכות מכירה המוכר את בית הבד מכר את האבן הגדולה הבנויה בארץ שטוחני' עליה זיתים ואת הכלונסאות של ארז שסומכין בהם בעת טחינת הזיתים ואת היקבים ואת הכלים שנותנים בהם את הזיתים הכתושים והם המפרכות אבל לא מכר את הריחים העליונה ובזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורים בין כך ובין כך לא מכר את הכובשין שמכבשין בהם הזיתים ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין וכתב הה"מ האבן הגדולה זה כתב במקום ים הנזכר במשנה ולשון ן' מיגא"ש ז"ל והוא כמו אבן ריחים בנויה ע"ג אצטבא שעליה טוחנין זיתים עכ"ל ורבינו נמשך אחר דברי הרמב"ם ז"ל בה"מ וזהו שכתב מכר את האבן הגדולה וכו': ומ"ש ואת הים שהשמן יורד לתוכו כשנעצר זהו פי' יקבים הנזכר בברייתא וכדברי הרמב"ם וי"ל ויש לתמוה עליו למה לא כתב שמכר את המפרכות אבל אין לתמוה עליו למה לא כתב שלא מכר את הכובשין ולא את הגלגל דאיכא למימר דמשמע ליה שכל זה בכלל ריחים העליונה וכן אין לתמוה עליו למה לא כתב שאם א"ל הוא וכל מה שבתוכו הכל מכור חוץ מהכובשין וגלגל וקורה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דאדרבא על הרמב"ם ז"ל יש לתמוה למה פסק כן דהא מתני' קתני דאם א"ל היא וכל מה שבתוכה עכירים וגלגל וקורה מכורים ואע"ג דברייתא קתני בין כך ובין כך לא מכר את העכירים לא הו"ל למיפסק אלא כסתם מתניתין ועוד דאפילו כברייתא לא אתי דהא ברייתא לא קתני דלא מכר אלא עכירין ואילו גלגל וקורה לא קתני וצ"ל שהרמב"ם היה גורס כן במשנה ויש קצת גילוי לזה בדברי ה"ה ז"ל וז"ל הרא"ש ת"ר המוכר את בית הבד מכר את הנסרים וכו' בין כך ובין כך לא מכר את העכירים ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין כך כתוב הגירסא בספרים וכן הביא רב אלפס ותמיהא לי דבמתניתין לא מיתניא הכי ומתני' היא עיקר ואם אמר בין כך ובין כך כולן מכורין עכ"ל. וכתוב בנ"י שכן פסקו רבינו חננאל ורבי' האי ז"ל וראיתי כתוב שכן נראה מדברי הרי"ף שכתבן סתם ומה שהביא ברייתא לאו משום דבעי למימר דהלכה היא אלא ללמוד ממנה אותם שנשנו בברייתא ולא נשנו במשנתינו עכ"ל: א"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך והיו לו חוצה לו חנויות וכו' דברי רבי' קצרים שהו"ל לכתוב תחלה ואם אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולם מכורים וכדקתני בברייתא בגמ' וכתבה הרמב"ם בפכ"ה מה"מ כלומר ואפילו שקין ומרצופין מכורי' ואח"כ הו"ל לכתוב היו לו חוצה לו חנויות כו' והא דהיו חוצה לו חנויות שם (סח.) ההוא דא"ל לחבריה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הוי הנהו חנואתא אבראי דהוו שטחי בהו שומשמי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל תנינא בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורים אמר ליה אביי והא תני רבי חייא אין כולן מכורין אלא אמר רב אשי חזינן אי א"ל בית הבד וכל תשמישיו ואילין מצרנהא קני ואי לא לא קני. ופר"ש חנואת' חנויות למכור בו פת ויין: שטחי בהו שומשמי. לייבשן כדי לעשות שמן בבית הבד זה אבל עיקר תשמישן למכור בו פת ויין הוא: הרי כולן מכורים. ואפי' אוצרות של עצים וה"ה לחנות זה. אי אמר לו בית הבד וכל תשמישיו ואילין מצרנהא והני בכלל הני מצרני קנה ואי לא לא קנה:

המוכר את המרחץ מכר המקום שמצנועין שם הנסרים וכו' משנה שם (סז.) המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים ואת הספסלים ואת הבלניות ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורים בין כך ובין כך לא מכר את המגורות של מים ולא את אוצרות של עצים ובגמרא תנו רבנן המוכר את בית המרחץ מכר את בית הנסרים ואת בית היקמין ואת בית הספלים ואת בית הוילאות אבל לא את נסרים עצמן ולא יקמין עצמן ולא ספלים עצמן ולא וילאות עצמן ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורים בין כך ובין כך לא מכר הבריכות המספקת לו מים בימות החמה ובימות הגשמים ולא בית כינוס העצים ואם א"ל מרחץ וכל תשמישו אני מוכר לך הרי כולם מכורים ופר"ש הנסרים שנותנים ע"ג קרקע המרחץ ועומדים עליהם הרוחצים שלא יכוו רגליהם לחום הקרקע א"נ שלא יטנפו רגליהם ומשום דמטלטלי לא מזדבני: ספלים. לתת בהם מים לרחוץ ומטלטלין: וילאות. מסך כנגד הפתח ול"נ בגד שמסתפגין בו: מגורות מים. בריכות מים ששופכים מים למרחץ: ולא אוצרות של עצים. שהיו לחמם בהם המרחץ והיינו טעמא דאין אלו תשמישין המיוחדין למרחץ כי הנך דלעיל ואין אלו מאני תשמישתיה אלא ממונו הן ליהנות בהן אפי' תוך ביתו דכשקונה אותם קונה להסיק בביתו ולאפות ולצלות בהם: בית הנסרים. בית שמכניסין בו הנסרים לאחר רחיצה. את בית היקמים גרסינן בתוספתא יש מפרשים חדר שמצניעין בו הגיגיות שמשימים בו מים חמין ולא נהירא לי דהיינו נמי בית היורות דקתני בתוספתא וי"מ יקמין סודר שמעטפין בהן ראשן מפני חום המרחץ וכל הני בתים מחברי לבית המרחץ: בין בימות החמה. שהן מועטין וסד"א ליבטלו גבי המרחץ: וכל תשמישיו. לטפויי אתא בריכות ואוצרות של עצי' דהוו תשמיש למרחץ פורתא כדמפרש לקמן שמצר לו מצרי' החיצונים והנם בתוך המצר עכ"ל:

המוכר את העיר מכר בתים וחצרות וכו' משנה שם (סח.) המוכר את העיר מכר בתים וחצרות בורות שיחין ומערות מרחצאות שובכות בית הבדים בית השלחין אבל לא את המטלטלין ובזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה אפילו היו בה בהמות ועבדים הרי כולם מכורים. ופי' ר"ש בית השלחין. שחוץ לעיר וסמוכים לעיר ובגמרא מפרש מאי שלחין: אבל לא את המטלטלין. מאני תשמישתיה כגון תנור וכירים וכל הנך מטלטלין דלעיל דאמרו בהו לא מכרן וכ"ש חיטי ושערי. בהמה ועבדים אין נקראים מאני תשמישתיה ומאחר שאינם מכורים כ"ש חיטי ושערי וכסף וזהב דהוי מטלטלי דלא ניידי עכ"ל ותניא בגמרא אבל לא שייריה ולא בנותיה ולא חורשין המוקצין לה ביברין של חיה ועופות ודגים הרי אלו נמכרים מאי שייריה פסקי בגי הא בגי עצמם מזדבני ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים ורמינהו היו לה בנות אין נמכרות עמה היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה ביברים של חיה ועופות ודגים הרי אלו נמכרים עמה לא קשיא הא דנגיח קאיהי לגיו והא דנגיח קאיהי לבר והא קתני ולא את החורשין המוקצין אימא המוקצין הימנה. ופר"ש פסקי בגי. חתיכות בקעה הגדולה הסמוכה לעיר אלא שמופלגת ממנה קצת שיש הפסק צונמא בנתים: פסקי בגי הוא דלא מזדבני שהרי רחוקים ומופלגים מן העיר הא בגי עצמן הסמוכים לעיר מזדבני. ה"ג היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה וכו' הרי אלו נמכרים עמה. וחלק אחד בים נמי אעיר קאי דכיון דקתני רישא היו לה בנות אין נמכרות עמה משמע בנות הוא דלא מזדבן דמופלגין מן העיר ואינן מאותה העיר ממש שהרי שם אחר יש להם אבל אם יש לעיר חלק אחד בים ונקרא בשם העיר נמכר עמה דהא עיר אחת היא בין הכל א"נ חלק אחד ביבשה כמו שאר העיר אלא שמופלג מן העיר ומיהו על שם העיר נקרא דנגיח קייהו לגיו פתיחתן לצד העיר נמכרין עמה אבל הך קמייתא בדנגיח קייהו לבר והקתני בהך קמייתא ולא את החורשין המוקצין לה דמשמע דנגיח קייהו לגיו ואפ"ה לא מכר אימא המוקצין הימנה ופתוחין לחוץ עכ"ל: ומ"ש רבינו שמכר השדות הידועות לה היינו דאמרינן בגמרא דבגי עצמן מזדבני בהדי עיר: ומ"ש רבינו ואם א"ל היא וכל מה שבתוכה הכל מכור אינו מכוון שאצל לא קנה המטלטלין שבה הוה ליה לכתוב כן דאילו כפרים וביברי חיה ועוף שאין פתוחין כנגדה אפילו א"ל היא וכל מה שבתוכה אינם מכורים דהא לא קתני במתני' דאם א"ל היא וכל מה שבתוכה כולן מכורין אלא אהנך ולא אהני דלא איתנו בה וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ו מהל' מכירה ודע דבהא דחלק אחד בים וחלק אחד ביבשה כתב הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר דאין נמכרים עמה ונראה שהיה גורס בברייתא כן ורבינו השמיט דינם ואיפשר דמשום דמספקא ליה איזו גירסא עיקר מש"ה השמיטם:

המוכר שדה מכר את מצריו וכל אילנות שבה והעומדים על מצריו שם אהא דתנן (דף סח:) לא מכר את החרוב המורכב ולא סדן השקמה אמרינן בגמרא (סט:) מנא ה"מ אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וגו' מי שצריך לגבול סביב יצאו אלו שאין צריכין לגבול סביב אמר רב משרשיא מכאן למצרים מן התורה ופר"ש מכאן למצרים מן התורה שהקונה את השדה קנה את המצרים עצמן וכל האילנות הנטועים במצר דמצרים בכלל שדה דהכי משמע סביב כל האילנות הנטועים בקרקע המצר שהוא סביב השדה קנה אברהם: ומ"ש ואת האבנים שמניחין על העמרים שלא יפזרם הרוח וכו' משנה שם (סח:) המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצרכה ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע ואת חיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע ואת השומירה שאינה עשויה בטיט ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אבל לא מכר את האבנים שאינם לצרכה ולא את הקנים שבכרם שאינם לצרכו ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע בזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה הרי כולם מכורים בין כך ובין כך לא מכר את חיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את השומירה שהיא עשויה בטיט ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה ובגמרא מאי אבנים שהם לצרכה הכא תרגימו אבני דאכפא והוא דמכסן עולא אמר אבנים הסדורות לגדר והוא דסדרן ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו אמרי דבי רבי ינאי קנים המחולקים שמעמידין תחת הגפנים והוא דמוקמן ואת התבואה המחוברת לקרקע ואף על גב דמטאי למחצה ואת חיצת הקנים שפחותה מבית רובע ואף ע"ג דאלימי ואת השומירה שאינה עשויה בטיט אף על גב דלא קביעא בארעא ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אע"ג דאלימי אבל לא מכר את האבנים שאינם לצרכה דלא מחתן ולעולא דלא סדרן ולא את הקנים שבכרם שאינם לצרכם דלא מוקמן ולא את התבואה התלושה מן הקרקע אף ע"ג דצריכא לארעא ולא את חיצת הקנים שהיא בית רובע אף על גב דקטיני אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן לא חיצת אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים ויש לה שם בפני עצמה אינה נמכרת עמה והוא דקרו לה ורדא דפלניא ולא את השומירה העשויה בטיט ואף על גב דמיחברא בארעא ולא את חרוב המורכב ולא את סדן השקמה ואף ע"ג דקטיני. ופר"ש האבנים שהם לצרכה. בגמרא מפרש ואע"ג דתשמישין המיטלטלין הן כיון דקביעי להאי תשמיש ואין מזיזין אותן מהאי שדה לעולם כמחובר חשיב להו: שומירה. סוכת נוצרים: שאינה עשויה בטיט. טוחה בטיט: ואת החרוב שאינו מורכב. דהיינו בבחרותו אבל כשמזקין ומתגבר מרכיבין אותו ויש לו שם בפני עצמו ולא בטל לגבי שדה: בתולת השקמה. בבחרותה קודם שנחתכו ענפיה אבל כשמזקין וגדל הרבה קוצצין הענפים ובאין אחרים במקומם ונקרא סדן השקמה: לא את חיצת הקנים וכו'. שכל אלו חשובים שדה בפני עצמן והרי הוא כמי שמוכר לחברו שתי שדות ויש לו שדה אחרת בתוך השתים ואם א"ל שתי השדות וכל מה שבתוכן אני מוכר לך דאין השדה השלישית שביניהם מכור אף כאן שדה אחת מכר לו ולא שתי שדות וחיצת הקנים וחרוב המורכב וסדן השקמה חשובים שדה בפני עצמו: אבני דאכפי. לאחר שקצרו העמרים מניחין אותן ליבשן ומניחין עליהם אבנים כדי שלא יפזרם הרוח: הסדורות בתוך השדה. לעשות גדר לשדה: והוא דמחתן. שהן מונחות בתוך השדה: קנים המחולקים. מפוצלים שמניחים תחת הגפנים כדי שיהיו הגפנים זקופים: והוא דמוקמן. והוא שזקופי' ונעוצים בקרקע: דצריכא לארעא. לשטחו בשדה לאחר קצירה לנפח התבוא' מריח הקרקע ולייבש: דקטיני. קנים דקים: לא את חיצת הקנים בלבד שהוא דבר חשוב ומחזיק בית רובע בקרקע אמרו דאינו מכור עם השדה אלא אפילו ערוגה קטנה דלא הוי בית רובע ואורחא דמילתא נקט של בשמים לפי שדרך לקרות לו שם בפני עצמו וה"ה לכל דבר שיש לו שם בפני עצמו ובחיצת הקנים בלבד פירש לך שיעור דמילתא דפסיקא היא דאי הוי בית רובע יש לו שם בפני עצמו ואי לא לא: אע"ג דקביעא. השומירה בקרקע כיון דטוחה בטיט אינה מיטלטלת עוד וחשיבא ויש לה שם בפני עצמה והרי הוא כמוכר השדה שלא מכר את הבית דאין בית בכלל שדה אלא בכלל חצר עכ"ל: ומ"ש רבינו ואת האבנים שמניחים על העמרים שלא יפזרן הרוח והוא שהונחו פעם אחת על העמרים כך פירשו התוספות בשם ר"י מה שאמרו בגמרא והוא דמחתן והרמב"ם בפכ"ו מהלכות מכירה כתב כלשון הזה ואת האבנים שמונחין על העמרים מפני שהם לצרכה. וכתב עוד הרמב"ם בפרק הנזכר מכר את האבנים הסדורות לגדר וכתב ה"ה שטעמו מפני שפסק כשתי לשונות האמורים בגמרא דלענין הדין שניהם אמת ולא נחלקו עכ"ל ורבינו שלא כתב אלא הא דאבני דאכפא נראה שסובר דמאן דאמר אבני דאכפא ל"ל אבנים הסדורות לגדר ומאן דאמר הסדורות לגדר כ"ש אבני דאכפא ופסק כלישנא דמיקל דהמוציא מחבירו עליו הראיה: ומה שאמר רבינו ולא את הבור והגת והשובך שבה בין חרבין בין ישובין שם במשנה (עא.) ופר"ש לא את הבור שבשדה אע"פ שאמר ליה כל מה שבתוכה:

ומה שאמר וצריך המוכר ליקח לו דרך לילך לבורו ולשובכו ואם א"ל חוץ מאלו א"צ ליקח לו דרך שם במשנה צריך ליקח לו דרך דר"ע וחכמים אומרים אין צריך ומודה ר"ע בזמן שאמר ליה חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך וכבר נתבאר בסימן שקודם זה דהלכה כר"ע וכתב ה"ה בפכ"ו שהרשב"א כתב דלאילנות המשויירים א"צ דרך ור"ש כתב דאף לאילנות צריך עכ"ל. ודע דאיתא תו במתניתין מכרו לאחר ר"ע אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך ונתבאר בסי' שקודם זה דהלכה כר"ע ולא כתב רבינו דין זה פה לפי שסמכו על מ"ש בדין שבסי' שקודם זה: וכל אלו שאינן נמכרים בכלל בית חצר ושדה וכל הנך אחריני אם נתנם לאחר במתנה הכל בכלל וזכה המקבל בכולם לפי שנותן בעין יפה הוא נותן וכן אחין שחלקו והחזיק אחד מהם בשלו זכה בכולן וכן המחזיק בנכסי הגר זכה בכולן שם במשנה וכתב הר"ן כתב ר"י בן מיגא"ש ז"ל דכי אמרינן זכה בכולן דוקא במה שהוא תוך השדה או תוך הבית כגון חרוב ובור וגת אבל במה שאינו בתוך הקרקע שנתן לו כגון יציע וחדר מכר ומתנה שוים הם דכי היכי דאינן בכלל מכר הכי נמי ליתנהו בכלל מתנה והביא ראיה לדבר וכתב ה"ה בפרק כ"ו שלדבריו הסכים הרשב"א. וכתב עוד הר"ן איכא מאן דאמר דלא עדיף מתנה ממכר אלא לדברים המחוברים בקרקע אבל בדברים התלושים כאבנים שאינן לצרכה ותבואה התלושה אע"ג דצריכא לארעא שניהם שוים אבל ר"ש כתב דאפילו בדברים התלושים זכה והביא הרמב"ן ז"ל ראיה לדבריו עד כאן לשונו. והרמב"ם ז"ל בפרק כ"ו כתב בלשון הזה כללו של דבר הנותן קרקע קנה המקבל כל המחובר לה עד שפירש וכתב ה"ה גם זה כתב הרשב"א שאין כלל משנתינו אלא לדברים המחוברים או לדברים הצריכים לקרקע כגון תבואה תלושה וז"ל ומיהו אם יש מעות בשדה או תבואה תלושה שאינה צריכה לקרקע וכל דבר שלא הוצרך למתניתין להזכיר ולומר שלא מכר דפשיטא דאינן בכלל שדה ההוא ודאי לא קנה ליה מקבל מתנה עכ"ל ומכל מקום מדברי רבינו נראה שאפילו תבואה התלושה הצריכה לקרקע אינה נתונה שהרי כתב כל המחובר בדוקא והרמב"ן הכריע כדברי ר"ש ואין זה אלא במתנת קרקע אבל בספינה ויתר המטלטלין הנותן והמוכר שוים שלא נזכר זה אלא בקרקע וכן כתב רש"י ז"ל עד כאן לשונו:

כתב הרמב"ם ז"ל אף במוכר ולוקח אין כל הדברים הללו וכל כיוצא באלו אמורים אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו וכו' עד סוף הסי' בפכ"ו מה"מ וכתב ה"ה זה מבואר בגמרא פ' המוכר את הבית (סא.) גבי המוכר בית לחבירו בבירה גדולה היכי דמי אילימא דקרו לבית בירה וכו' וכיוצא בזה בפ' הספינה (עז:) גבי צמד בקר וכן שנינו בתוספתא בד"א במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה עכ"ל:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המוכר את החצר וכו'. מפורש מן המשנה והברייתא והגמרא ומה שהאריך התנא כאן ואמר בורות שיחין ומערות ולא נקט בור ודות נראה דבור ודות לפעמים הם בבית עצמו ולכך אצל המוכר את הבית נקט בור ודות לומר דאף אותו בור ודות העומד בבית אינו מכור בכלל בית ואצ"ל שאר בורות שיחין ומערות דאין דרכן כל עיקר אלא בחצרות אבל במוכר את החצר האריך לומר שהכל מכור ומאי דלא נקט נמי אצטרובל וכו' נראה דאיצטריכא ליה לאשמועי' דכל מידי דרוב תשמישייהו בחצר א"נ דרך החצרות להיות בהם נמכרים עם החצר והילכך כל הדברים הקבועים כגון איצטרובל וכו' לא איצטריך לאשמועינן דכיון דמכר כל הבתים אצ"ל דמכר כל הני דנמכרים בכלל הבית ומשמע דגג אפילו גבוה י' ורחב ד' ויציע מכור בכלל החצר וז"ש כל הבתים החיצונים והפנימים: ומ"ש אבל לא מכר כל המטלטלים. הם תשמישי הבית שאינן קבועין שאינן נמכרים בכלל בית אינן נמכרין נמי בכלל חצר ואם אמר היא וכל מה שבתוכה הכל נמכר עמה מה שהוא תשמישי הבית בר מחיטי ושערי כן מפורש ברשב"ם ודע דבגמרא איכא תרי לישני ללישנא קמא המוכר את החצר לא מכר בורות ובתים וכו' אלא היכא דאמר באותו לשון שרגילין לקרותו חצר דהיינו דירתא או דרתא התם הוא דאמרינן דחצר ובתים מכר לו שהכל ביחד קרוי דירתא או דרתא אבל היכא דא"ל חצר זו אני מוכר לך הכל מודים דלא מכר אלא אוירה של חצר אבל בתים ובורות וכו' לא מכר כלל ולישנא בתרא אפי' א"ל חצר זו מכר את הבתים דילפינן לה מחצר המשכן דכתיב אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים ובכלל אלו ק' אמה קודש הקדשים ואהל מועד שהם כמו בתים וקראן הכתוב חצר מכאן שהבתים בכלל חצר. ורבינו סתם דבריו כלשון המשנה וכן כתב הרמב"ם בסתם וכן הרי"ף והרא"ש והיינו משום דס"ל דהלכתא כלישנא בתרא וכן פסק רשב"ם ומ"מ העליתי דברים אלו על ספר שלא נטעה לומר דלישנא דרתא או דירתא לא משמע אלא ביתא בלא חצר דליתא אלא אדרבא בהני לישני פשיטא לן דהכל מכור. ודין עומקא ורומא במוכר חצר סתם ולא כתב לו עומקא ורומא כתב רבינו בסי' רי"ד סעיף ה' דפליגי בה הר"ר יונה והרשב"א ולא פליגי אלא לענין הרום בחצר אבל בעומק פשיטא דאפי' בור ודות ושיחין ומערות הכל מכור בכלל החצר וכמ"ש לשם בס"ד ודלא כמו שפי' מהרו"ך לחלק בין מכירת חצר שמדבר בו הרשב"א וה"ר יונה דמיירי במוכר קרקע רחבה לחצר ובין מוכר חצר ולא דק:

המוכר בית הבד מכר וכו'. שם משנה וברייתא: ומ"ש מכר את האבן וכו'. היינו ממל שהוזכר במשנה ומפרכת שהוזכר בברייתא וכן פרשב"ם שממל ומפרכת הכל אחד ועוד פרשב"ם ממל אבן נקובה שמכניסין בה עץ ומפרכים בה זיתים בבית הבד דהיינו דומיא דמכתשת וי"א דהיינו העץ עצמו שמפרכים בו את הזיתים ולשון ראשון מפירושי ר"ח ועיקר. ונראה בעיני שמ"ש גם הרמב"ם המוכר את בית הבד מכר את האבן הגדולה הבנויה בארץ שטוחנים עליה זיתים זהו הממל שהוזכר במשנה ואע"פ שהזכיר ג"כ המפרכת שהוזכר בברייתא הרב ס"ל דשני כלים הם אלא שהם מענין אחד ודלא כמ"ש ה' המגיד האבן הגדולה זה כתב במקום ים הנזכר במשנה דליתא שהרי ים הנזכר במשנה הוא בכלל היקבים שהוזכר בברייתא וכיון שהזכיר הרמב"ם היקבים שוב לא היה צריך להזכיר ים. וב"י תמה על רבינו למה לא כתב שמכר את המפרכת ולא דק דהדבר ברור שהאבן הגדול שכתב רבינו הוא המפרכת שהזכירה הברייתא: ומ"ש ואת הים וכו'. זה הים שהוזכר במשנה ויקבים שנזכר בברייתא: ומ"ש והכלונסות וכו'. הם הבתולות שהוזכר במשנה: ומ"ש ואת הלוחות וכו'. זהו הנסרים שהוזכר בברייתא: ומ"ש ולא מכר רחיים העליונה כך מפורש בברייתא: ומ"ש ולא את הקורה. פלוגתא דת"ק ור"א במשנה וברייתא ופסק כת"ק. ויש לתמוה למה לא כתב רבינו ג"כ מה ששנינו במשנה אבל לא מכר את העבירים ואת הגלגל והב"י כתב דאיכא למימר דמשמע ליה שכל זה בכלל רחיים העליונה ולא נהירא דמה ענין אלה הכלים לרחיים העליונה אבל נראה בעיני דלפי שגירסת הספרי' בברייתא דהעבירים והגלגל לא מכר אפילו אמר היא וכל מה שבתוכה וכן הובא הברייתא באלפסי וכן פסק הרמב"ם ופסק זה תימה גדולה דהלא במשנתינו שנינו בפי' דאם אמר היא וכל מה שבתוכה אף העבירים והגלגל מכורין ומשנתינו היא עיקר וכן תמה הרא"ש על פסק זה והרב בעל נ"י כתב שר"ח ורבינו האי ג"כ פסקו שאף העבירים והגלגל מכורין ויש כתבו שכן נראה מדברי הרי"ף שכתב כן סתם וכו' ע"ש ועוד נמצא הגירסא מוחלפת בברייתא במקצת ספרים מסכמת עם המשנה על כן לא רצה רבינו להכניס ראשו בספיקות הגירסאות והשמיט מדבריו כלים אלו ולא כתב רק הרחיים וקורה וס"ל לרבינו דשני הכלים הללו לד"ה מכורין אם אמר היא וכל מה שבתוכה ולא היה גורס בברייתא קורה כל עיקר וכן הוא בספרים שבידינו ודלא כגירסת האלפסי והרמב"ם והב"י תמה על הרמב"ם דפסק דלא כמתניתין ודלא כברייתא דהא בברייתא לא קתני דלא מכר אלא עבירין ואילו גלגל וקורה לא קתני ולא עיין כלל לא בהאלפסי ולא באשיר"י שהעתיקו הברייתא בלשון שכתב הרמב"ם ממש ולא היו גורסים כגירסתינו בגמ' ודוק. ולענין הלכה נראה דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא וספיקא דגירסאות הממע"ה דלא כהרב בהגהת שולחן ערוך דכתב דנ"ל עיקר דכולן מכורים דליתא: ומ"ש חוץ משקים ומרצופי' וכו'. כך הוא בברייתא ולא מצינו במשנה שנחלקה על זה: א"ל בית הבד וכל תשמישיו וכו'. שם עובדא דרב יוסף ומסקנא דרב אשי חזינן אי אמר ליה בית הבד וכל תשמישיו ואילן מצרנאה קני ואי לא לא קני וכתב רשב"ם דגירסא זו עיקר וכן כתב הרי"ף והרא"ש וכתב עוד רשב"ם וקיי"ל כרב אשי דהוא בתראי וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש:

המוכר את המרחץ מכר המקום שמצניעין שם הנסרים וכו'. ברייתא שם ופי' רבינו בנסרים כפי' רשב"ם והרמב"ם אבל התוס' בשם ר"י פי' בע"א ויתבאר בסמוך: ומ"ש ובית היקבים וכו'. כך היא גירסת הרי"ף והרא"ש בברייתא אבל רשב"ם גורס בית היקמים וכתב על זה שני פירושים ע"ש והרמב"ם כתב ז"ל ואת בית היקמים שנוטלים בהם המים: ומ"ש ובית הספסלין וכו'. כך היא גירס' הרי"ף והרא"ש במשנה ובברייתא וכ"כ הרמב"ם ודלא כגירסת רשב"ם הספלים וההבדל שבין נסרים לספסלים מבואר ברמב"ם דאותן שיושבין עליהן בב"ה כשהם ערומים נקראו בשם נסרי' לפי שנותנין אותן ע"ג קרקע המרחץ ואין להם רגלים אבל אותן שיושבין עליהן בחצר ב"ה כשהן לבושין נקראים בשם ספסלים לפי שיש להן רגלים ומדברי התוס' בשם ר"י נראה דלא התיישב להם חילוק זה ולכן פירשו דהיינו נסרים שמכסין בהן את החמין כדאשכחן בפ' כירה דאילו הנסרים שיושבין עליהם בב"ה היינו הספסלים: ומ"ש ובית הוילאות וכו'. שם בברייתא ופי' בו רבינו כפרשב"ם שהוא תופס עיקר וכ"כ הרמב"ם: ומ"ש אבל לא מכר את הנסרים וכו'. משנה וברייתא שם: ומ"ש ואם א"ל היא וכל מה שבתוכה כו'. משנה וברייתא שם: ואם א"ל היא וכל תשמישי' וכו'. שם בעובדא דרב יוסף בבית הבד דלעיל משו' התלמוד מרחץ לבית הבד בדין זה וכן מבוא' בגירסת רשב"ם ובפירושו אבל מדברי הרמב"ם נראה דבמרחץ כל שהוא חוצה לה אפילו לא כתב לו אילין מצרנאה נמי כולן מכורין ורבי' תפס לו גי' רשב"ם עיקר:

המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכין ובית הבדין ובית השלחין. משנה פ' המוכר את הבתים וחצרות אע"פ דלא תנא ליה במשנה ולא בברייתא נקט ליה רבינו לפי שנמשך אחר פרשב"ם שכתב וז"ל וחצרות לא איצטריך ליה למיתני דהיינו עיקר עיר דעיר משמע אויר העיר. ופי' בית השלחין איכא תרתי לישני בגמרא ללישנא קמא פירושו גינוניתא שנאמר שלחיך פרדס רמונים ופרשב"ם גנות הסמוכים לעיר שבתוך העיר דשייכי לעיר טפי מבאגי פירוש שדות שהרי גן ראוי לטייל בו כמו בבית אבל שדות שסביב העיר אינן מכורין בכלל העיר וללישנא בתרא פי' בית השלחין באגי כלומר אף השדות שנאמר ושולח מים על פני חוצות ופסק רבינו כלישנא בתרא דהכי מיתניא בברייתא דקתני אבל לא שיירה ולא בנותיה ולא חורשין המוקצין ממנה ופירש שיירה פיסקי באגי הם חתיכות שדה שאינן ידועות לעיר פיסקי באגי הוא דלא מזדבני הא באגי עצמן מזדבני וזהו שביאר דבריו וכתב ובית השלחין שבה הסמוכין לה והשדות הידועות לה כלומ' בית השלחין הם הגנות שבתוך העיר והסמוכין לה כמו שפרשב"ם וגם השדות הידועות לה לאפוקי פיסקי באגי שאינן ידועות לה ואע"פ דקיי"ל כלישנא בתרא דבית השלחין פי' אף באגי מ"מ אילו לא כתב רבינו כי אם ובית השלחין בלחוד ולא היה מבאר לומר עוד והשדות וכו' הייתי טועה לפרש מאי בית השלחין גינוניתא אבל באגי לא לכך ביאר עוד וכתב והשדות הידועות לה כלומר לא מיבעיא בית השלחין שבה והסמוכים לה דהיינו גינוניתא אלא אף השדות הידועות לה דהיינו באגי כך הוא לשונו של הרמב"ם ומה שכתב ה' המגיד דבמאי דקאמר בית השלחין הכל נכלל שדה בית הבעל וגינוניתא לא נתכוין לפרש כך דברי הרמב"ם אלא לפרש בית השלחין דמשנתינו קאמר דהכל נכלל בה אבל בית השלחין דהרמב"ם אינו אלא גינוניתא שהרי כתב ג"כ והשדות הידועות דהיינו באגי: ומ"ש והביברים של חיה ועוף שפתוחים כנגדה וכו'. שם רמי תרתי מתנייתא אהדדי ומשני הא דפתוחים כנגדה נמכרין עמה הא דאין פתוחים כנגדה אין נמכרים עמה וס"ל לרבי' מדלא מחלק בין סמוכים לרחוקים אלמא דכשפתוחין כנגדה אע"פ שרחוקים ממנה נמכרים עמה: ומ"ש אבל לא קנה המטלטלין שבה. משנה שם: ומ"ש לא את כפריה. בברייתא הנזכר ולא בנותיה. ומ"ש ולא ביברי חיה ועוף שאין פתוחין כנגדה. כבר נתבאר דהכי איתא בגמרא: ומ"ש ואם אמר היא וכל מה שבתוכה כו'. משנה שם ויש לתמוה דמדברי רבינו משמע דאם אמר היא וכל מה שבתוכה וכו' אף כפריה וביברי חיה ועוף שאין פתוחין כנגדה נמי מכורין ובתוספתא פ"ג תני להדיא ואף ע"פ שא"ל היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך לא מכר את שייריה ולא את בנותיה ולא את החורשין המוקצין בפני עצמן ולא את הביברים של חיה ועוף ודגים וכך הביא רשב"ם תוספתא זו אמאי דפריך בגמרא ומי מצית אמרת דר' יהודא כרשב"ג ס"ל והא ר"י כרבנן ס"ל דקתני אבל לא שייריה ולא בנותיה ואילו רשב"ג קאמר מכר את העיר מכר בנותיה דיש להקשות עליה אמאי לא קמשני דרשב"ג לא קאמר דמכר את בנותיה אלא היכא דא"ל היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך וצ"ל דר' יהודא דקאמר ולא בנותיה אפי' בא"ל היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך וכדתניא להדיא בתוספתא וכדי לתרץ קושיא זו הביא רשב"ם לשון של התוספתא בפירושו וכן פסק הרמב"ם בפכ"ו מה' מכירה וכך טען ב"י ז"ל על דברי רבינו וצ"ל דהטור נסמך על מה שדקדק בלשונו לבאר דהיכא דא"ל היא וכל מה שבתוכה הכל מכור אפי' בהמה ועבדים ושאר כל המטלטלין שבה כלומר דוקא הללו שהן בה ובתוכה הוא דמכורין אבל כפריה וביברי חיה וכו' שאינן בה אינן מכורין דאל"כ היה לו לומר בסתם ואם א"ל היא וכל מה שבתוכה הכל מכור ותו לא אלא ודאי דהכל מכור אינו חוזר אלא על בהמה ועבדים וכל המטלטלין דלקמיה אבל אינו חוזר על הכפרים והביברים ויש לדקדק מפני מה השמיט רבינו הא דתני בברייתא ולא חורשין המוקצין ממנה וכדמחלק בגמרא דדוקא המוקצין ממנה הוא דאינו מכור אבל חורשין המוקפין לה מכור וכדכתב הרמב"ם ואפשר לומר דנסמך על מה שכתב חילוק זה אצל ביברים דמינה נשמע לחורשין וכדמשמע בגמ' דכהדדי נינהו אבל עדיין יש לדקדק מפני מה השמיט הא דתני היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה נמכרים עמה ואפשר דטעמו לפי שיש גירסאות דגורסי' אין נמכרים עמה וכמו שכתב הרמב"ם ומספקא ליה איזו גירסא עיקר מש"ה השמיטם וכן פי' הב"י ומה שקשה מאי אפילו דנקט אפילו בהמה ועבדים מפרש בגמרא אפילו בהמה ועבדים דניידי וסד"א דלא מיבטלי אגב מתא קמ"ל דמיבטלי:

המוכר שדה מכר את מצריו וכו'. בפ' המוכר את הבית סביב אמר רב משרשיא מכאן למצרים מן התורה ופרשב"ם שהקונה את השדה קנה את המצרים עצמן וכל אילנות הנטועים במצר דהכי משמע וכל העץ אשר בגבולו סביב כל אילנות הנטועים בקרקע המצר שהוא סביב השדה קנה אברהם וכן פי' הרא"ש ויש לתמוה מפני מה השמיטו הרי"ף והרמב"ם דין זה ואפשר שהם היו מפרשים מכאן למצרים מן התורה לענין שצריך שיעשה מצרים סביב השדה אבל לא לענין מכירה: ומ"ש ואת האבנים כו'. שם במשנה ואת האבנים שהם לצרכה ופירשו בגמרא הכא תרגימו אבנא דאכפא והוא דמחתן עולא אמר אבנים הסדורות לגדר והוא דסדרן פי' עולא מוסיף דאף האבנים הסדורות לגדר נמי מכרן וכ"ש אבנא דאכפא ופסק רבי' כמ"ד אבנא דאכפא אבל אבנים הסדורות לגדר לא מכרן אבל הרמב"ם פסק דאף אבנים הסדורות לגדר נמי מכר: ומ"ש והוא שהונחו פעם אחת על העמרים. כן פי' התוס' בשם ר"י בההיא דמחתן ודלא כפרשב"ם בההוא דמחתן שמונחין בתוך השדה ולא חוץ לשדה ומשמע דכשהן מונחין בתוך השדה אפילו לא הונחו מעולם על העמרים הן בכלל המכירה גם לא כנראה מדברי הרמב"ם דבעינן שיהו מונחים עכשיו על העמרים אבל אם אינן מונחים עכשיו על העמרים אינן בכלל המכירה אע"פ שכבר הונחו פעם אחת על העמרים דליתא דמה אנו צריכין שיהיו מונחים על העמרים הואיל והעמרים שהן תלושין אינן מכורים ועיין בתוס': ומ"ש ואת הקנים החלקים. שם במשנה ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו ומפרש בגמרא אמרי דבי רבי ינאי קנים המחולקין שמעמידין תחת הגפנים והוא דמוקמן ופי' רשב"ם המחולקין מפוצלים אבל בתוספות נראה דגרסינן המוחלקין ופירשו קנים חלקים שהסירו הקליפות כדי שלא יתליעו וכן פי' רש"י בפרק המקבל (סוף דף ק"ג) וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב ומכר את הקנים החלקים המונחים תחת הגפנים ובערוך ערך חלק הראשון כתב שני הפירושים ע"ש ויש לתמוה מפני מה השמיט רבינו הא דאמר בגמ' והוא דמוקמן ואפ"ל דנסמך על מ"ש בחלוקה השנית שלא מכר את הקנים שבכרם שלא הועמדו עדיין תחת הגפנים אע"פ שהן משופין וחלקים ומוכנין לכך דמינה שמעינן דמ"ש מתחלה דמכורין אינו אלא שהועמדו תחת הגפנים וכן אצל חרוב שאינו מורכב ובתולת השקמה השמיט ולא כתב אף ע"פ שהן עבים וכמו שאמרו בגמרא אע"ג דאלימי אלא נסמך על מ"ש בחלוקה השנייה דלא מכר חרוב המורכב ולא סדן השקמה אפילו הן דקים כנ"ל ליישב אם אינו ט"ס אבל לבי אומר לי ההשמטה זו היא טעות סופר: ומ"ש ואת התבואה וכו' וחיצת הקנים וכו'. שם משנה וגמרא: ומ"ש ואת השומירה שאינה טוחה בטיט. שם משנה וגמרא וכגירסת רשב"ם ויש לתמוה על רבינו הלא הרי"ף והרא"ש והרמב"ם גורסין בהיפך דשומירה העשויה בטיט הוא בכלל המכירה אע"פ שאינה קבועה ושומירה שאינה עשויה בטיט אינה מכורה אע"פ שהיא קבועה בארץ גם התוס' כתבו שכך היא גירסת רבינו חננאל וא"כ לא היה לו לפסוק כדברי רשב"ם נגד כל הני רבוותא ותו דהלא דברי ר"ח דברי קבלה: ואת החרוב וכו' ואת בתולת השקמה. שם במשנה וכפי' רשב"ם: ומ"ש אבל לא מכר וכו' עד סופה. שם משנה וגמרא: ומ"ש ולא את הבור. ג"ז משנה שם:

וצריך המוכר ליקח לו דרך וכו'. שם במשנה פלוגתא דר"ע וחכמים ופסק הלכה כר' עקיבא וכבר נתבאר כל זה [סימן רי"ד] סעיף י"ד ע"ש גם לשם נתבאר דמכרן לאחר א"צ ליקח לו דרך ע"ש וכתב ה"ה בפכ"ו שהרשב"א כתב דלאילנות המשויירים א"צ דרך ור"ש כתב דאף לאילנות צריך עכ"ל ובסימן שלאחר זה סעיף ד' סתם רבינו כדברי הרא"ש דצריך ע"ש:

וכל אלו שאינן נמכרים וכו' וכן המחזיק בנכסי הגר זכה בכולן. כל זה משנה שם וכבר האריכו על זה ה' המגיד והר"ן ובית יוסף הביא דבריהם ע"ש:

כתב הרמב"ם אף במוכר וכו'. בסוף פ' כ"ו והכי איתא בתוספתא במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה:

דרכי משהעריכה

(א) וכתב נ"י פרק המוכר את הבית בשם הרשב"א דאם מצר לו מצרים החיצונים וא"ל כל מה שבתוך המצרים מכור לך כולם מכור וכן אמרינן גבי בור ודות לענין מכירת בית וע"ל סימן רי"ד מדין בור ודות לענין בית: