אילת השחר (מלבי"ם)/פרק י
(עריכה)
רוב השמות והפעלים יש להם מובן מדויק מוגדר אם נקחהו שבא בדיוק גמור. ובכל זאת פעמים יבואו על צד ההרחבה. ועל כן נסתפק ברובם אם באו בדיוק או בהרחבה. ולפעמים בארה התורה על ידי איזה יתור וכדומה. וכמה פעמים כפל השם ללמד. כמו שכפל שם "זכר" למעט אנדרוגינוס, כי בהרחבה הוא בכלל זכר . (ויקרא ס' כב). וכפל "בבקר בבקר" על בקר המדויק . (צו ס' טז). וזה תלוי לפי רוב שימושי השם ההוא; שבשם 'זכר' ו'בוקר' הייתי אומר מסברא שבא במובנו הרחב כי כן יבוא לרוב.
ויש פעלים שרוב תשמישם בדרך הדיוק, ועל ידי שכפל השם או הפעל נדע שבא בהרחבה. כמ"ש במה שכפל שם קציר ושם שדה . (קדושים ס' יב, קדושים ס' יג). וכן בשמות: בני ישראל (ויקרא ס' ח), אדם (ויקרא ס' י), חצר אהל מועד (צו ס' טז), ימים ונחלים (שמיני ס' עז), בהמה (שמיני ס' ק) -- באו בדיוק, וצריך ריבוי שבאו בהרחבה.
ובשמות: מזבח (ויקרא ס' קמב), לידה (תזריע ס' ב)[1], קרבן (אחרי ס' צג) -- הייתי מפרש בדרך ההרחבה, שכן רוב תשמישם בתנ"ך, וצריך לימוד שיבואו בדרך הדיוק. עיי"ש בכל המקומות שציינתי.
- ^ נ"ל שנפל כאן טעות וצ"ל תזריע סימן ג. ודו"ק -- ויקיעורך
(עריכה)
ומצאנו כמה פעמים שתפסה התורה דבר אחד לדוגמא.
- כמו "תנור וכירים יותץ" (שמיני ס' קמ).
- וכן בעניני נגעים, כל מקום שתפס שם בהרת שאת וכדומה, היא לדוגמא (תזריע ס' נו, וסימן סט, וסימן קא, וסימן קמו).
- וכן שם בשר חי (תזריע ס' סט)[1]; שער שחור (תזריע ס' קכו).
- וכן חלבי השלמים (צו ס' יט).
- וכן במ"ש בפרשת שמיני תחילה מאמר פוסק סתם "אשר יבוא עליו מים יטמא", ואחר כך התנה תנאים "אשר ישתה בכל כלי", ידעינן שמ"ש אשר ישתה הוא לדוגמא (שמיני ס' קלו)
וכן באזהרות מצאנו שתפס דוגמא -- "לא תקלל חרש", והוא הדין לכל אדם. (קדושים ס' לד).
ולפעמים באר שבא דרך דוגמא כמו במ"ש "בהמתך לא תרביע כלאים" הוסיף "את חוקותי תשמרו" ללמד שלאו דווקא בהמה ולאו דווקא בהמה שלו (קדושים ס' מז). ועמ"ש עוד (אמור ס' קכט, בהר ס' ג).
ומצאנו שתפסה התורה אזהרה לדוגמא ללמד פירוש אזהרה שבא סתם במק"א. כמו מה שתפס בפרשת קדושים אזהרת חוץ לזמנו ה"ה חוץ למקומו, ובא לדוגמא לבאר מה שכתוב (פרשת צו) "לא יחשב" סתם דהיינו מחשבה הדומה לחוץ לזמנו שהיא מחשבת המקום כמ"ש בארך ובדברי דעת (צו ס' קכב)
- ^ אולי נפל כאן טעות סופר... - ויקיעורך
(עריכה)
ומצאנו פעמים רבות שתפסה התורה השם שבו יעשה הפעל ואינו דווקא רק לדוגמא [כמו: והכה את רעהו באבן או באגרוף. כי יכה את עין עבדו בשבט. לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, וכדומה] ופעמים בא השם בדווקא [כמו והרים בקומצו, והזה באצבעו]. ולכן אמר ר' ישמעאל בג' מקומות הלכה עוקבת מקרא -- וכסהו בעפר, בתער, במרצע, ספר -- רצונו לומר שאי אפשר להכריע מן הכתוב רק מן ההלכה, ומביטים בענינים אלה על ענין הכתוב (ויקרא ס' רלח)
ויש בזה הבדל. בין אם מקדים את השם אל הפעל -- אז בא בדווקא. כמו אם היה אומר "בעפר יכסהו", "בתער יגלח", "במרצע ירצע", "ספר יכתב" -- אז היה דווקא. וכשהקדים את הפעל אין להכריע אם בא השם בדווקא, ונוכל לפרט שבא לדוגמא (אחרי ס' קכ)
(עריכה)
וזה דווקא במקום שיש לפרש שהשם שבו יעשה הפעל בא לדוגמא. אבל במקום שהשם רצוף במושג הפעל כמו "ושרף באש", [ולא ידעינן אם שם "באש" בא במובן המדויק ודווקא אש או אם בא במובן הרחב וכולל אף פתילה של אבר וכדומה מתולדות האש] -- יהיה בהפך. כשאמר "ושרף באש" שבא שם 'באש' לבאר פעל 'ושרף' (כי השם השני מבאר תמיד את הראשון) -- באש דווקא (כי כלל אצלינו שהשם הבא לבאר את הפעל בא בדיוק תמיד). אבל כשאמר "באש תשרף" -- שבא הפעל 'תשרף' לבאר את השם 'באש' -- אז בא לכלול כל מיני שרפות שבא על ידי האש. כן אומר בפסחים דף עה . (ויקרא ס' רלח)
(עריכה)
ובכל מקום שדבר הכתוב דרך חלוקה -- כמו השם שבא אחר מלת "אם" שמורה החלוקה -- לא בא השם בדווקא.
- כמו שדרשו "אם עולה" -- לרבות תמורה (ויקרא ס' כא); "אם כבש" -- לרבות פסח (ויקרא ס' קעט);
- וכן "אם נדר או נדבה" (צו ס' קטו)
- "אם בהרת" (תזריע ס' נו)
וכן שם "איש" שבא אחר מלת "אם" שבא לתנאי -- הוא שם הכללות (מצורע ס' קעח, בחוקותי ס' קיג).
וכן השם שבא אחר מלת "או" שמורה החלוקה -- הוא גם כן שלא בדיוק, וכולל כל הנכנס בגדר חלוקה, כמו שיתבאר לקמן (כלל ריד)
(עריכה)
ולפעמים יתפוס שם אחד לרבותא.
- כמו שכתוב "וכל חטאת אשר יובא מדמה" שפירושו אף חטאת וכל שכן שאר קדושים (צו ס' עב)
- וכן מ"ש "עור העולה" (צו ס' פח)
- וכן במ"ש "את כספך לא תתן בנשך ובמרבית לא תתן אכלך" -- תפס שניהם לרבותא (בהר ס' עד)
- וכן במ"ש "נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה" שפירושו "נדבה" וכל שכן נדר, "ולנדר" וכל שכן לנדבה (אמור ס' קיח)
(עריכה)
וכל מקום שסמך שם הסוג אל שם האישי -- כמו זבח שלמים, זבח תודה, קרבן מנחה, וכדומה -- יש בו דרוש תמיד; ועל פי רוב גם זבח אחר הדומה לשלמים וקרבן הדומה למנחה. כי יכוון לומר שאינו מדבר מן השלמים מצד אישם שהם שלמים -- רק מצד סוגם הכולל שהם זבח וקרבן, וגם זבח וקרבן אחר יש בו הדין הזה. וגם דרשוהו לדרושים אחרים (ויקרא ס' צד, וסימן קטו, וסימן קמג, וסימן קנו, וסימן קסה, וסימן רלא . צו ס' קא, וסימן קז, וסימן קח, וסימן קיב, וסימן קיג, וסימן קטו, וסימן קכא, וסימן קכג, וסימן קל, וסימן קמו, וסימן קנב . אחרי ס' צח . אמור ס' קי, וסימן קכז, וסימן קעב)
(עריכה)
ויש שמות רבים אשר בהתחברם יולד מהם מושג אמצעי. כמו מהומת מות, מצרי שאול, חרדת אלוקים. וכן שם 'קול' אם יתחבר אל שם אחר -- קול פחדים, קול מלחמה -- שפירושו קול הדומה למלחמה. וכן "ושמעה קול אלה" מרבה אף שבועה שאין בה אלה (ויקרא ס' רצג). וגם על יסוד זה נבנו הרבה דרושים מהשמות המורכבים שציינתי בסימן הקודם.