אילת השחר (מלבי"ם)/פרק יא
כלל צז
(עריכה)
העברי יציין את המאמר התנאי באחד מחמישה פנים:
- ( א ) במלת "כי" -- "כי תקנה עבד עברי"
- ( ב ) במלת "אם" -- "אם תקריב מנחת ביכורים"
- ( ג ) במלת "אשר" -- "אשר נשיא יחטא"
- ( ד ) הפעל הבינוני עם ה"א הידיעה שטעמו כמעט "אשר" -- "המקריב את זבח שלמיו להשם"
- ( ה ) המקור עם שימוש ב' או כ' -- "בבואכם אל הארץ".
ויש גדרים והבדלים בין כל שימוש בלשון (ויקרא ס' יב)
כלל צח
(עריכה)
יש הבדל בין מלת כי ובין מלת אם. שמלת "כי" יבוא בתחילת המאמר כתנאי, ומלת "אם" יבוא בפרטי החלוקות.
למשל, "אדם כי יקריב מכם קרבן...אם עולה קרבנו...ואם מן הצאן...ואם מן העוף" -- עד שמזה נדע קישור הפרשה, שכל מקום שמתחיל במלת "כי" הוא ענין חדש וכל הנאמר אחריו במלת "אם" הם פרטי הפרשה ולמדים זה מזה.
כלל צט
(עריכה)
ובמה שכתוב בפרשת אשם תלוי "ואם נפש כי תחטא" הוא זרות בלשון, שמלבד שלא יצדק שם מלת "אם" (כי הוא ענין בפני עצמו, לא חלוקה מהקודם), זר מאוד מילת "כי" הבא אחריו. ומזה למד רבי עקיבא לחייב על ספק מעילות אשם תלוי; שבזה בא מילת "אם" להראות שהוא חלוקה מן המאמר הקודם שדיבר במעילות. ואחר שבאמת הוא מאמר בפני עצמו -- בא גם מילת "כי". ונתבאר (ויקרא ס' שנט)
כלל ק
(עריכה)
והטעם לזה, כי מלת "אם" הוא מלת החלוקה. מה שאין כן מלת "כי" דומה עם מילת "כאשר" ומציין הודאי, ועל כן בא בראש המאמר והפרשה. ומילת אם בא בפרטי החלוקות. וכל מקום שבא מילת "אם" יש שם חלוקה, וספק, ואפשריות (ועיין בהר ס' לז).
ומה שכתב "ואם תקריב מנחת ביכורים" הוא זרות, שהיה צריך לומר "וכי תקריב". [כי גם אין לומר כדעת הראב"ע שהוא חלוקה מהקודם, כי יש כלל שלאחר מלת "אם" יסמוך לו תמיד המלה שהיא יסוד החלוקה -- בין אם הוא שם או פעל או מלה -- והיה צריך לומר "ואם מנחת ביכורים תקריב"]. ופירשוהו חז"ל שיפול מלת "אם" על דבר שיש בו אפשרויות מצד הזמן; כי מנחת העומר עתיד לפסק ולחזור, וכן אם יהיה היובל . (ויקרא ס' קמח באורך)
כלל קא
(עריכה)
ולא יבוא מלת "אם...אם" כטעם "בין...בין". ומה שכתוב "אם זכר אם נקבה" יש בו דרוש (ויקרא ס' קט[1])
- ^ ברור שנפל כאן טעות. והכי סביר שצריכים להגיה - (ויקרא קנט או ויקרא קס) -- ויקיעורך
כלל קב
(עריכה)
ובמאמר תנאי שיש בגזרה הראשונה (שהוא התנאי) כמה תנאים -- לא יבוא מלת "אם" באחד מן התנאים קודם שנזכר תולדות התנאי. ומה שכתב "אם לא יגיד" יצא מן הכלל ויש בו דרוש. (ויקרא ס' רצד)
כלל קג
(עריכה)
ויש הבדל בין מלת "כי" שבראש המאמר התנאי ובין מלת "אשר". שמלת "כי" היא מלת התנאי ומלת "אשר" היא מלת הצירוף. וכל מקום שהתולדה של התנאי הוא פעולה חוץ מהנושא -- בא מלת "כי". וכל מקום שהתולדה חוזרת לגוף הנושא עצמו בא מלת "אשר", כמו "אשר יאכל כל דם ונכרת" (תזריע ס' ב)
וכל מקום שנלוז מן החוק הזה ובא מלת "אשר" תחת "כי" השיבוהו חז"ל אל מכונו. כמו שדרשו "אשר יצוד ציד חיה ושפך את דמו וכסהו בעפר" -- השוחט יכסה; ובזה התולדה חוזרת לגוף הנושא (אחרי ס' קיז)
כלל קד
(עריכה)
וגם יש הבדל שמלת "אשר" מציין קנין הנמצא בנושא ומלת "כי" מציין הפעולה העתידה.
ולכן בכל מקום שירצה לבאר שהדבר אינו נוהג רק מכאן ואילך -- כמו בצרעת ובזיבה, שצרעת וזיבה שלפני הדיבור אינו מטמא -- תפס מלת 'כי' תחת מלת 'אשר' בכל מקום. ובמקום שירצה לומר שאף אם היה בו דבר זה מכבר נוהג הדין -- כמו במה שכתוב "אשר יהיה בו מום" -- תפס מלת 'אשר' (תזריע ס' ב באורך. ועוד תזריע ס' לו, תזריע ס' קמב . מצורע ס' קכא . אמור ס' מב)
כלל קה
(עריכה)
ובמה שכתוב "אשר נשיא יחטא" בא מלת "אשר" תחת מלת "אם". ויש הבדל ביניהם. שמלת 'אשר' הבא כטעם 'אם' מציין שרוצה שיהיה הדבר כן, כמו שכתוב "זאת הברכה אשר תשמעו..והקללה אם לא תשמעו" . (ויקרא ס' רנז)
כלל קו
(עריכה)
והפעל הבינוני עם ה' הידיעה הבא בראש המאמר התנאי -- טעמו כטעם "אשר", רק שזה מציין גם ההודעה; שהגם שהיא ה' התנאי היא גם כן ה' הידיעה. אבל מלת "אשר" מציין הסתם (צו ס' ג)
כלל קז
(עריכה)
וכל ארבעה שימושים אלה מורים על הרשות, לא על החובה. לבד השימוש החמישי -- שהוא הה"א הנלווה על המקור -- יבוא באחד מג' פנים
- ( א ) לפעמים מציין התמדת הזמן, כמו "בבואם אל אוהל מועד"
- ( ב ) להורות על התכיפה -- "בבואכם אל הארץ"
- ( ג ) אם פעולת התנאי הכרחי, בין מצד עצמו בדרך העולם בין מצד חיוב התורה (ויקרא ס' יג, ויקרא ס' קמח)
כלל קח
(עריכה)
ובכל ספר ויקרא וספר במדבר שמדבר במצות שבין אדם לאלוקיו -- יקדים תמיד את השם למלת "כי" (התנאיי) הבא אחריו -- "אדם כי יקריב". לא כן בס' משפטים ובספר דברים שמדבר ממשפטים שבין אדם לחבירו -- יאמר תמיד "כי יכה איש" ו"כי ישאל איש". והטעם לזה עיין (ויקרא ס' יב)
כלל קט
(עריכה)
וכלל בלשון שמלת "אשר" (הנקרא הכינוי המצרף) צריך שיכתב תמיד סמוך אל השם שהוא מצורף עמו בלא הפסק -- "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים". ובכל מקום שיוצא מן הכלל היא מלת הטעם, לא הצירוף. או שחז"ל דרשוהו והשיבוהו על פי הדרוש אל מכונו כמו "המזבח סביב אשר פתח אהל מועד" -- דרשו שמלת 'סביב' תואר למזבח . (ויקרא ס' מג, ויקרא ס' רכד, ויקרא ס' שדם . צו ס' נ . אמור ס' סד)
כלל קי
(עריכה)
ואין דרך לכפול מלת "אשר". רק אם מלת "אשר" השני מגביל את הראשון ובא בלא וי"ו. כמו (ויקרא יז, ח) "אשר יגור בתוכם[1] אשר יעלה עולה או זבח".
וזולת זה לא יבוא מלת "אשר" רק על הראשון. כמו "אשר היא מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת". ומזה מוכרח שמה שכתוב "הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו" היא וי"ו החילוק, ופירושו או אשר, שבזה יבוא מלת "אשר" כפול, כמו "אשר ישחט במחנה או אשר ישחט חוץ למחנה" (אחרי ס' עט)
- ^ כאן הגהתי ע"פ הכתוב. ובדפוס כתוב בטעות "אשר יגור בתוככם" - ויקיעורך