אילת השחר (מלבי"ם)/כלל צא

ומצאנו פעמים רבות שתפסה התורה השם שבו יעשה הפעל ואינו דווקא רק לדוגמא [כמו: והכה את רעהו באבן או באגרוף. כי יכה את עין עבדו בשבט. לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, וכדומה] ופעמים בא השם בדווקא [כמו והרים בקומצו, והזה באצבעו]. ולכן אמר ר' ישמעאל בג' מקומות הלכה עוקבת מקרא -- וכסהו בעפר, בתער, במרצע, ספר -- רצונו לומר שאי אפשר להכריע מן הכתוב רק מן ההלכה, ומביטים בענינים אלה על ענין הכתוב (ויקרא ס' רלח)

ויש בזה הבדל. בין אם מקדים את השם אל הפעל -- אז בא בדווקא. כמו אם היה אומר "בעפר יכסהו", "בתער יגלח", "במרצע ירצע", "ספר יכתב" -- אז היה דווקא. וכשהקדים את הפעל אין להכריע אם בא השם בדווקא, ונוכל לפרט שבא לדוגמא (אחרי ס' קכ)