מ"ג איכה א ח
<< · מ"ג איכה א · ח · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חטא חטאה ירושלם על כן לנידה היתה כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כׇּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֙וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שׇׁב אָחֽוֹר׃
תרגום (כל הפרק)
רש"י (כל הפרק)
לנידה – לגולה, לשון "נע ונד" (בראשית ד, יב), אישמוב"ר בלע"ז.
ערותה – קלונה.
נאנחה – לשון נפעלה, שושפיר"ר בלע"ז. "שמעו כי נאנחה אני" (פסוק כא) הוא שם דבר, שושפוריד"א.אבן עזרא (כל הפרק)
לנידה – ללעג, כמו "מנוד ראש" (תהלים מד, טו), "וניד שפתי" (איוב טז, ה), והוא מגזרת "נע ונד" (בראשית ד, יב).
הזילוה – הפך הכבוד, כמו: "להוציא יקר מזולל" (ירמיהו טו, יט), רק הוא משורש אחר. או טעמו: הורידוה; או: עשו שתזל דמעתה.
פירוש הטעמים
כאשר ראו ערותה – נאנחה והשיבה פניה לאחור מפני הכלמה.