אבן עזרא על יונה א
אבן עזרא על יונה · א · >>
פסוק א
- זה הנביא התנבא על ירבעם בן יואש, וכן כתיב: "הוא אשר דבר ה' ביד עבדו יונה בן אמתי אשר מגת החפר" (מלכים ב יד כה).
- יש לתמוה: איך יעלה על לב חכם שידע השם ומעשיו, שיחשוב לברוח מפניו? והוא בידו, והכל מלא כבודו! ואיך יתנבא מורה פי השם? והוא כתוב כי הוא הנביא!
- והגאון אמר, כי הלך אל נינוה וקרא עליה, ולא הזכיר זה הכתוב, כמו: "קראן לו ויאכל לחם" (שמות ב, כ).
- ואני אומר, כי אין זה כמו זה. כי אין טעם להזכיר אם אכל אם לא אכל, אם לא קראו לו רק פגע בו ודבר עמו.
- ועוד, אם יונה מילא דבר השם, למה היה בורח? והוא אמר: "על כן קידמתי לברוח תרשישה" (להלן ד, ב).
- ועתה הנה ראינו שלא היה משה רוצה ללכת בשליחות השם להוציא עַמו. ואף כי יונה, שילך להשיב אל נינוה. וככה אמרו חכמינו, שתבע כבוד הבן.
- ועתה ארמוז לך סוד:
- יש עושה חרוזים בתולדתו בלי לימוד, ויש שהוא צריך לימוד, וכאשר יקבל, ככה יוכל שלא לקבל. ונקל הוא האחרון מן הראשון.
- וכל הנביאים, לבד ממשה אחר עבור כבוד השם על פניו, נבואתם כולם במראות הם, גם בחלום. על כן אמרתי על אברהם אבינו, בנבואה על נסיון האלהים ולקח המאכלת, ואזנו נוטה לשמוע מהרה.
- וכאשר חיפשתי בכל המקרא, לא מצאתי מילת בריחה רק דביקה על מילת "פני", כמו: "ואנה מפניך אברח" (תהלים קלט, ז); "ויברח יפתח מפני אחיו" (שופטים יא, ג).
- והנה לא מצאתי בנבואה יונה שברח "מפני ה'", רק "מלפני ה'". וכתיב: "חי ה' אשר עמדתי לפניו".
- והנה, כל זמן שהוא מקבל, הוא מלפני לפני השם. וככה "ויצא קין מלפני ה'" (בראשית ד, טז). על כן אחריו, "ומפניך" אני "אסתר", כי פני האדמה לפני ה'. ועוד כתוב: "לבוא בנקרת הצורים ובנקיקי הסלעים מפני פחד ה'" (ראה ישעיהו ב, כא). וכתב: "לבוא עמהם תרשישה מלפני ה'". והמשכילים יבינו:
פסוק ב
- ועתה לא ציוהו שיאמר "עוד ארבעים יום", רק "כי עלתה רעתם לפני".
- והמפרש כי פחד שייקרא נביא שקר בהינחם השם מהרעה, לא דיבר נכונה; כי זאת הטעם לא אמר לו רק בפעם השנית, כי שם כתוב את הקריאה אשר אני דובר אליך, והוא "עוד ארבעים יום".
- ועוד, איך ימרה הנביא פי השם, בעבור פחדו שיקראוהו אנשי נינוה נביא השקר? ומה יזיקהו זה? כי לא ידור עמהם!
- ועוד, כי אנשי נינוה לא היו טפשים; כי למה שלח ה' נבואה עליהם? רק שישובו אל השם, ואם לא ישובו, תתקיים הגזירה עליהם. ולולי שידעו זה האמת, שאם ישובו אל השם ינחם על הרעה, [לא היו שבים]. והנה איך יקראוהו נביא השקר?
- והנכון מה שאמרו קדמונינו ז"ל, כי חרה לו שימלטו, בעבור [הקיטרוג על] ישראל.
- והנה מצאנו כתוב: "היתה עיר גדולה לאלהים" (להלן ג, ג), שהיו יראים השם מקדם. והמפרש כי היתה עיר גדולה ויקרה בעיני השם להשחיתה, אין זה דרך הלשון, כי כתוב: "תגדל נפשי בעיני השם" (שמואל א' כו, כד), ולא "לשם". והנה כתוב "לאלהים"; וכתיב: "כל הגוים כאין נגדו" (ישעיהו מ, יז), ולא יחוש אם הם רבים.
- ופירוש "לאלהים", כי היו יראים השם, העמים הקדמונים, רק עתה בימי יונה החלו לעשות רע. ולולי זה שהיו בתחילה אנשי השם, לא היה שולח נביאו אליהם. והנה ראינו ששבו תשובה גמורה, אין כמוה, ולא תמצא כתוב ששברו מזבחות בעלים או גדעו פסילים. והנה מזה נלמוד שלא היו עובדי כוכבים ומזלות:
פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
אל ירכתי הספינה – אל אחת ירכתי הספינה, כמו: "ויקבר בערי גלעד" (שופטים יב, ז):
וישכב וירדם – מצער הים ומזעפו. אולי לא נכנס קודם זה בספינה:פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
- ויאמרו – המפרש שביקשו לדעת מאי זה עם הוא ומאי זה הארץ, שמא נגזר עליהם מהשמים מוות, לא דיבר נכונה. כי אם גזר השם על עם, אם לא היה בעיר אחד מהם שנגזר עליו, רק במקום אחר עם אחרים, למה יפחדו האחרים, כאילו יתערבו על שגזר עליו לבדו למות?
- ומנהג רוב האדם לחיות ממלאכתם, ומלאכת האדם תורה על דברו, ולמה נכנס ללכת למקום אחד. ויש ארצות שרוב אנשיה טובים, וככה היום ידוע:
פסוק ט
- ויאמר – השיב להם על האחרון, שהוא מבני עבר, הנקראים שהם על אמונת עבר הראשון, שהוא אבי כל בני עבר, ואין לו יראה רק מהשם שברח מלפניו.
- והזכיר השמים והארץ והים. והטעם, כי אדע כי הוא עושה, ועל הכל ימשול:
פסוק י
- וייראו – כנגד שאמר: אני ירא.
- ויאמרו לו: מה זאת? – והטעם, איך עשית זה, לברוח מלפני השם? כי הוא גילה סודו להם:
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
בנפש – בעבור, כמו: "ויעבד יעקב ברחל" (בראשית כט, כ):
כאשר חפצת – שהתברר להם כי בעבורו הים סוער: