פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות יונה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויתפלל אל יהוה ויאמר אנה יהוה הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־יְהֹוָ֜ה וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה יְהֹוָה֙ הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְצַלֵי קֳדָם יְיָ וַאֲמַר: קַבֵּיל בָּעוּתִי יְיָ, הֲלָא דֵין פִּתְגָמִי עַד דַהֲוֵיתִי עַל דַהֲוֵיתִי עַל אַרְעִי, עַל כֵּן אוֹחֵיתִי לְמֶעְרַק לְיַמָא, אֲרֵי יְדַעְנָא אֲרֵי אַתְּ אֱלָהָא חֲנָנָא וְרַחֲמָנָא, מַרְחֵיק רְגַז וּמַסְגֵי לְמֶעְבַּד טַבְוָן, וּמְתִיב מֵימְרֵיהּ מִלְאַיְתָאָה בִּישְׁתָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

הלא זה דברי – יודע אני שאם יחזרו בתשובה לא תחריבם, ואהיה שקרן בעיניהם:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויתפלל – פירשתיו:

ונחם – תואר, כי על כן הוא קמ"ץ, כמשפט כל בניין נפעל:

רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויתפלל – יונה התפלל: "קח נא את נפשי" (פסוק ג'). ואמר בתחילת תפילתו: אנא ה':

הלא זה דברי – מה שהייתי חושב ומדבר עם ליבי, כי הייתי מפחד שישובו, ותינחם על הרעה, ותהיה תשובתם גורמת רעה לישראל:

אנה – כתיב בה"א:

עד היותי – בעוד היותי, וכן: "עוד זה מדבר" (ראה איוב א, טז-יח):

קדמתי לברוח – קודם שתבוא אלי נבואתך בזה פעם שנית:

ונחם – קמץ, כי הוא בינוני מבנין נפעל:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הלא זה דברי", ר"ל עוד בהיותי על אדמתי בא"י טרם שהלכתי אל נינוה היה זה דברי כי אתה נחם על הרעה. ר"ל שידעתי אז שאין בדעתך להביא עליהם את הרעה ונחמת עליה תיכף בעת הגזרה מצד החנינה והארכת אפים אף שלא יעשו תשובה כראוי, שהרי הם לא עשו תשובה על חטא ע"ז ובכ"ז לא הבאת עליהם את הרעה מפני שנחמת על הרעה מאז ולכן בעלילה קלה בטלת את הגזרה, "ועל כן קדמתי לברוח תרשישה" ר"ל שלא ברחתי מפני שחשבתי שיעשו תשובה כראוי שאז לא הייתי מסרב ללכת בשליחות להשיב תועים מני דרך רק מפני שידעתי שאף שישארו עובדי עצבים לא תשחיתם ע"כ לא רציתי ללכת בשליחות:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

ויתפלל – התפילה היא מה שאמר במקרא שלאחריו: "קח נא את נפשי".

הלוא זה דברי – התנחומין הזה היה עם מחשבותיי בעוד שהייתי על אדמתי, עד לא ירדתי אל הים, ובעבור זה הקדמתי לברוח תרשישה, טרם בוא לי הנבואה פעם שנית.

כי ידעתי – מאז ידעתי שאתה אל חנון וכו', ומקבל השבים ומתנחם על הרעה, ולזה היה קשה עלי הנבואה הזאת, כי היה טוב בעיניי שלא ישובו ויאבדו בעוונם, ולא יהיו רצועה מרדות על ישראל.

ולפי דברי רז"ל יאמר: הנה בזה תוסיף כעסך על ישראל, בראותם כוח התשובה ואינם לוקחים מוסר, ועל זה חשבתי מתחילה, ולכן היה קשה עלי הנבואה:

מצודת ציון

עד – בעוד, וכן: "עד זה מדבר" ( איוב א יח):

"קדמתי" - מלשון הקדמה וזרוז

תולדות אהרן (כל הפרק)(כל הפסוק)

אל חנון ורחום... ונחם על הרעה – ראה מ"ג יואל ב יג.

מנחת שי (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר אנה ה' – במקצת ספרים בשני טעמים, ובמקצתן בטעם אחד לבד, כמו שכתבתי למעלה בסימן א':

<< · מ"ג יונה · ד · ב · >>