). ויש מפרשים "התהלך נח", כמו הִרְגִיל:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
כי לקח אותו אלהים — מת, וכן: "קח נא את נפשי" (
יונה ד ג); "הנני לוקח ממך את מחמד עיניך" (
יחזקאל כד טז), ואחר כך פירש מה היה: "ותמת אשתי" (
שם שם, יח). וזאת הלקיחה על חנוך, אין שם זכר מגפה, ולא "וימת". והטעם, אשר כתוב בדברי אסף: "ואחר כבוד תקחני" (
תהלים עג כד), וכן במזמור בני קרח: "אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה" (
שם מט, טז), והמשכיל יבין:
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
וטעם
זה ינחמנו ממעשינו, שידע על ידי אדם, כי נביא היה, כי על יד זה הנולד תחיה האדמה; או ראו זה בדרך חכמה. וכן היה, כי על ידו נתקיים העולם. גם הוא היה איש האדמה, כי כן כתוב (
בראשית ט כ). גם יתכן שנקרא שמו נח, כמו ירובעל, אחר שעבד האדמה והצליחה. ונח הפך העצבון; והטעם, זה ינחמנו וננוח מעצבון ידינו. גם נחמה, מנוחה מעצבון הלב, כי העברים ישמרו הטעמים ולא המלות; והעד: "ירבשת" (
שמואל ב יא כא) ו"ירבעל" (
שופטים ו לב). והשואלים מי היתה אשת קין ושת, מה טעם לשאלה הזאת? כי כתוב באדם "ויולד בנים ובנות" (
בראשית ה ד), וכן כולם:
