ביאור:משלי א ג

משלי א ג: "לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים;"

תרגום מצודות: לקחת (ללמוד) מוסר מחוכם;

צדק - היא עבודת האלהים, ומשפט - מה שבין אדם לחבירו, ומשרים - בדבר המידות והנהגת האדם.

תרגום ויקיטקסט: - כשה' נתן חכמה לשלמה, הוא כתב ספר זה כדי לקחת בו את החכמה והמוסר שה' השכיל אותו בהם, ובעזרתם לעשות צדק ולנהל משפט וליישר את היחסים בין אדם לחברו;

/ וגם אתם, הקוראים בספר, מוזמנים לקחת ממנו מוסר (להפיק לקחים מעשיים) כדי להשכיל (להצליח) בכל מעשיכם, וכדי לדעת איך לעשות צדק ומשפט ומישרים.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי א ג.

דקויות

מדוע לקחת מוסר השכל?

1. לקיחה היא משלימתה של הנתינה. שלמה ביקש מה' שייתן לו חכמה שתאפשר לו לעשות משפט צדק, (מלכים א ג ט): "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע"; ואכן, (מלכים א ה כו): "וה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ"*. שלמה כתב את ספר משלי כדי שיהיה כלי-קיבול לחכמה האלהית שקיבל, כדי לקחת את אותה חכמה שה' נתן לו ולהשתמש בה למטרה שעבורה ביקש אותה, לעשות "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים".

לפי זה, יש לפרש את הפסוקים 2-4 בסדר כרונולוגי המתאר את תהליך חיבור הספר: עוד כשהיה ילד, אסף שלמה משלים על-מנת לדעת חכמה ומוסר ולהבין אמרי בינה (פסוק 2). כשגדל ועלה למלוכה, ה' נתן לו חכמה והוא החליט לכתוב ספר שבו יוכל לקחת את החכמה ואת המוסר שה' השכיל אותו בהם כדי שיעשה בהם צדק ומשפט ומישרים (פסוק 3). כשהתבגר וראה את מצבם העגום של הצעירים, החליט לפרסם את הספר כדי לתת לפתאים ערמה וזהירות מפיתוי, ולתת לנער דעת וזהירות ממזימה (פסוק 4).

2. לקיחה היא למידה (מצודות), ובפרט למידה פעילה, שבה התלמידים לא רק מקבלים מהמורה את חומר הלימוד שהכין אלא גם טורחים ולוקחים אותו בעצמם. ומכאן, שהקורא בספר צריך להשקיע מאמץ ולחשוב איך לקחת את הדברים לחייו הפרטיים.

3. הביטוי לקח מוסר מציין גם הפקת מסקנות ולְקָחִים (משלי כד32); הביטוי מוסר השכל מציין הפקת לקחים מעמיקה, המנסה למצוא את השֵכֶל שבכל דבר (לקוטי מוהר"ן א), לקחת מכל הצלחה ומכל כישלון מסקנות שיאפשרו לאדם להשכיל (= להצליח) בעתיד.

מה ההבדל בין צדק, משפט ומישרים?

צדק הוא העיקרון הנצחי והמופשט של הגינות, לתת לכל אחד את המגיע לו; משפט הוא התהליך הפורמלי והמסודר שבו מחליטים מה מגיע למי; ומישרים הם אמצעים להגיע לפשרה בדרכי שלום (ראו "צדק - משפט - מישרים"). זה הסדר הנכון בלימוד: קודם ללמוד מה צודק, אחר-כך איך להגיע לצדק, ובסוף מה עושים כשאי-אפשר להגיע לצדק וצריך להתפשר (וכך גם במשלי ב9).

הקבלות

מטרתה העיקרית של החכמה בתנ"ך היא לעשות משפט ומישרים.

כך בדברי שלמה, שביקש לב שומע לשפוט וקיבל חכמה, (מלכים א ג ט): "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע", (מלכים א ה כו): "וה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ"*.

כך בפסוק שלנו, שבו מוסר השכל משמש לעשיית צדק ומשפט ומישרים;

כך בפרק הבא, שבו תבונה משמשת לעשיית צדק ומשפט ומישרים (משלי ב9);

וכך גם בעתיד, כשהמלך מבית דוד ישכיל לעשות משפט וצדקה, (ירמיהו כג ה): "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ".

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/01-03