(תהלים סב ב): "אַךְ אֶל אֱלֹהִים דּוּמִיָּה נַפְשִׁי, מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי"

דוד המלך מקשר בין ההתבטלות המוחלטת לה', אל אלקים דומיה נפשי, לישועתו, כי ממנו תקוותי. על מנת להגיע לדרגה זו של התבטלות מוחלטת ואמונה בה', הוא חייב להגיע לדרגת  דומיה, לדומם את הנפש הנסערת, ולהיות בקשב מוחלט לרצון ה' אמיתי.

הוא לא מערב פה פניה אישית ותככים מצד היצר, ואפילו לא מחשבה טובה מצד הכוחות השכליים שבו, אלא רק ביטול מוחלט לרצון האלוקי.

כך גם בהמשך הפרק:

(תהלים סב ו): "אַךְ לֵאלֹהִים דּוֹמִּי נַפְשִׁי, כִּי מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי"

גליה,

אני מהרהרת וחושבת לי כבר המון זמן-מה יש בדויד המלך שכולם אוהבים לאהוב,מה הוא למד והחכים בחיים הללו שאנו רוצים כל כך ללמוד ממנו-אני חושבת שהוא הבין את תנועת האנושות והתמיד בה .נלחם ע'מ לשלוט בעצמו ביצריו ,דחפיו ,רגשותיו וכל מערכות האדם האנושי באשר הם ,וזאת בכדי להשיג את הידיעה אודות אמת האדם האנושי והתנועה המתמדת!

-- אופירה, 2011-10-22 12:25:15

אני חושבת שהבעיה של האנושות היא הראיה ההפוכה מהאמת שלשמה נוצרנו ,בני האדם.

אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים הולכים סחור סחור-רק לא נוגעים בדבר,וחבל.

-- אופירה, 2011-10-22 12:28:01