פתיחת התפריט הראשי

ביאור:עבודת ה' בדממה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



עבודת ה' מתבטאת, בדרך כלל, במעשים (מצוות), דיבורים (תפילה), או מחשבות (לימוד תורה). אבל יש עוד סוג של עבודת ה', המתבטאת בשתיקה ודממה.

כך, לפי ספר תהלים, יש להתמודד עם המצב של " "רשע וטוב לו" ":

  • (תהלים לז ז): "דּוֹם לה', וְהִתְחוֹלֵל לוֹ; אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת"- דוד המלך מתמודד עם השפעת הרשע בכך שהוא דומם, נכנע ומתבטל לה', מייחל ומקווה לו, מתגבר על יצרו ואינו מתחרה בהצלחתו של הרשע, על מנת לא להיגרר אחר מזימותיו ( פירוט ).
  • תהלים סב ב: " "אַךְ אֶל אֱלֹהִים דּוּמִיָּה נַפְשִׁי," "מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי... אַךְ" "לֵאֶלֹהִים דּוֹמִּי נַפְשִׁי, כִּי מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי" " - גם כאן דוד המלך מקשר בין ההתבטלות המוחלטת לה' אל אלקים דומיה נפשי, לישועתו כי ממנו תקוותי ( פירוט ).
  • כך נרמז גם לאליהו, אחרי שאיזבל איימה להרגו, (מלכים א יט יא): "וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה', וְהִנֵּה ה' עֹבֵר, וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה', לֹא בָרוּחַ ה'; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ ה'; וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה'; וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה"( פירוט ). באורח פלאי ישנה הקבלה בין סיפור זה של אליהו לסיפור משה רבינו בהר - בכל מקרה שניהם זוכים לתקשורת בלתי אמצעית עם הקב"ה דווקא מתוך תחושת "וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי" (מלכים א יט), שניהם לבד מול אומה שלמה מתוך מסירות נפש והתבטלות מוחלטת לשליחות אותה הם מבצעים.

גם במצב של " "צדיק ורע לו" ", הצדיק מתמודד עם הרע בדרך של קבלת הדין מבלי להגיב, כמו אבן דוממת שסופגת ואינה מגיבה, גם כאן ההתבטלות לרצון האלוקי למרות הצער הפרטי והכמעט בלתי נסבל, מזכה את הסובל לקשר בלתי אמצעי עם ה' כמעין נבואה ממש:

  • (ויקרא י ג): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן 'הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר: בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד'; וַיִּדֹּם אַהֲרֹן"- אהרון דומם, לא יכול להביע דעה וגם לא צער פרטי על האובדן האישי, כי צער השכינה קודם לצער הפרטי שלו, ובמקביל בוודאי יש בו צד ששמח על כך ששני בניו הנותרים אכן כשרים ורצויים בפני ה'. לא נותר לו אלא לקבל את הדין כמו שהוא, מבלי להביע דעה, ובכך הוא מגלה התבטלות לרצון האלוקי, ובזכות זה הוא זוכה לקשר בלתי אמצעי עם ה' ( פירוט ).
  • (תהלים לט ג): "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה, הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר"- דוד המלך מתמודד עם הצער הפרטי שלו כאבן דוממת, הוא סופג את הכאב ומקווה לטוב.
  • (איוב לא לד): "כִּי אֶעֱרוֹץ הָמוֹן רַבָּה וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי, וָאֶדֹּם לֹא אֵצֵא פָתַח"
  • וגם בתלמוד, " "בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: 'רבש"ע, מי מעכב על ידך?' אמר לו: 'אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות'. אמר לפניו: 'רבש"ע, הראהו לי!' אמר לו: 'חזור לאחורך'. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו 'רבי, מנין לך?' אמר להן 'הלכה למשה מסיני', נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: 'רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?' אמר לו ' שתוק, כך עלה במחשבה לפני'"
(כוח הסופג - משה דומם ומקבל את הדין) ". אמר לפניו 'רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני שכרו'. אמר לו 'חזור [לאחורך]'. חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין. אמר לפניו: 'רבש"ע, זו תורה וזו שכרה?!' א"ל: 'שתוק, כך עלה במחשבה לפני'"
(כוח המתבטל - משה מבין שהוא לא מבין) " (רב יהודה בשם רב, מנחות כט: ) .


בשני המקרים - דרך התמודדות של רשע וטוב לו לעומת צדיק ורע לו בקול דממה דקה - פעם הצדיק משתיק ומשקיט את הנפש הסוערת שבקרבו ומקבל את הדין, ופעם הצדיק מצדיק עליו את הדין וסופג מבלי להגיב. בכל מקרה בשני המצבים הללו, זוכה הצדיק למידת ההתבטלות לרצון האלוקי, וזוכה למרות הקושי הכמעט בלתי נסבל לקשר פנימי עם ה' - בקול דממה דקה. הקול האלוקי בוקע מתוכו דווקא מתוך דקות הקול הנשמע בתוכו. למה הדבר דומה, להרגש פנימי בזמן סכנה, איזה קול פנימי מתריע את האדם בפני סכנה העומדת להתרחש, הוא מרגיש זאת בחוש מבלי לדעת בשכל, ואז מפנה את מבטו "ובמקרה" הוא מזהה שהוא בסכנה ומציל את נפשו בזמן.  כוח זה שניתן לאדם, לשמוע את הקול הבוקע דווקא מתוך שתיקה, לא נברא לחינם, יש לו תכלית - להתמודד עם המצב של חורבן הארץ והמקדש:


  • (עמוס ה יג): "לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם, כִּי עֵת רָעָה הִיא"( פירוט ).
  • (ירמיהו ח יד): "עַל מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים? הֵאָסְפוּ וְנָבוֹא אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר וְנִדְּמָה שָּׁם, כִּי ה' אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ וַיַּשְׁקֵנוּ מֵי רֹאשׁ כִּי חָטָאנוּ לה'"
  • (איכה ג כח): "יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם, כִּי נָטַל עָלָיו"
  • (יחזקאל כד יז): "הֵאָנֵק דֹּם, מֵתִים אֵבֶל לֹא תַעֲשֶׂה, פְאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ, וְלֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל"

בימינו, ישנו מקום אחד שבו המציאות מאלצת אותנו לעבוד את ה' בדממה. המקום הזה הוא דווקא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי - הר הבית.

החוק על הר הבית אוסר על יהודים להתפלל אפילו בלחש. קשה להאמין שבמדינה יהודית דמוקרטית יש חוק כל-כך אנטי יהודי ואנטי דמוקרטי. אבל זו המציאות. כל קבוצה של יהודים העולה להר הבית מלווה בשני שוטרים, אחד ממשטרת ישראל ואחד מהווקף המוסלמי, שתפקידם העיקרי להסתכל על השפתיים של היהודים ולוודא שאינם מתפללים! 

אילו הייתי שומע את זה מכלי שני, לא הייתי יכול להאמין. אבל הייתי שם בעצמי, והשוטר צעק ואיים עליי על כך שהוצאתי מהפה משפט אחד של תפילה.

החוק הזה כל כך לא הגיוני, שהוא אומר "דרשני". אולי בימינו, ה' רוצה שנעבוד אותו בדממה, והשוטרים הם רק שליחים של ה' לכוון אותנו לעבודה הזאת. במקום הקדוש ביותר, יש לעבוד את ה' בדממה.

עד שנזכה לחנוך את בית המקדש, ונגיע לתקופה המתוארת במזמור שיר חנוכת הבית לדוד, (תהלים ל יג): "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם, ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ".

ואז, ה' יפקיד שוטרים חדשים על הר הבית, שוטרים שיוודאו שאנחנו כן מתפללים, ישעיהו סב ו: " "עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' אַל דֳּמִי" "לָכֶם. וְאַל" " תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ, עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ" ".

סוכות על הר הבית / גליהעריכה

יום ג', ה' של  חול-המועד סוכות תשע"ב - עליה להר הבית  (ברקע הדיווחים על שחרורו של גלעד שליט משבי החמס). תור ארוך של תיירים משתרך לו וגם אנחנו, קומץ של יהודים שלא מכירים זה את זה מתגבשים לקבוצה. בקרבנו צעיר עם בנו, חסיד חב"ד עם כל הסממנים התורנים שלו כולל מגבעת ופאות ארוכות, פעיל פרלמנטרי דתי עם בנו, אני ובעלי (שדאגנו להתקדש לפני זה) וזקנה יהודיה ממוצא צרפתי, סה"כ שמונה במספר.

כך מולנו חולפים ועוברים להם ללא שום בעיות תיירים עם סך כל מיטלטליהם ואילו אנחנו היהודים בציפייה מורטת עצבים לאישור כניסה מקבלים אזהרה ברורה: "אסור להיכנס עם תיקים, אך ורק בידיים ריקות וחלילה מלהראות סימנים תורניים כגון, ספר תפילה, ציצית, תפילין או כל סממן של עבודת ה' במקום,  ואהה... חלילה מלעשות תנועה של תפילה לא בידיים ובטח לא להוציא תפילה מהפה, וזאת אזהרה ברורה, אחרת דינכם גירוש מיידי ממתחם הר הבית, ברור!!!".

הזקנה הצרפתייה, זה ביקור ראשון אצלה, לא מבינה מה זאת אומרת לא להיכנס בלי תיק והיא כבר התפללה שמונה עשרה, לא מבינה מה היא עשתה לא בסדר, השומר העצבני צועק עליה שוב "גברת זה ברור!? אחרת לא אתן לך להיכנס". דחפתי אותה קלות קדימה ואמרתי לה בנימה חצי מחוייכת "זה בסדר גברתי, ככה זה כאן, חייבים לשמוע בקולם, אחרת לא ייתנו לנו להיכנס".

עלינו בהתרגשות, סוכות בירושלים, עליה לרגל להר ה', גלעד שליט משתחרר הביתה, מה עוד יכול להיות יותר טוב מזה? ככה מלווים בשומר ווקף ושוטר כביכול ישראלי,  ערכנו את הסיור שלנו בהר הבית, כמובן אך ורק במקומות המותרים. אחד מאיתנו שימש כמדריך, הוא כבר היה שם כמה פעמים ובקיא יותר מאיתנו בהיסטוריה של המקום,  כך הוא מראה לנו את חורבות בית המקדש  ואנחנו החבורה העליזה מנסים להערים על השומרים וכאילו לנהל דיאלוג כשבעצם מילות תפילה משתרבבות בין שפתינו,  לי לצערי לא הייתה הפריבילגיה לומר תפילות, מה לעשות, בלי ספר תפילה אני לא זוכרת בע"פ.  מה גם שעייפתי מהנביחות הקדחתניות של השומרים מלהעיר לנו לא להתפלל יותר... לרגע התפלאתי, הרי מלבדו אנחנו במרחב כמעט ריק מערבים, מה למען ה' מפריע לו שנאמר קצת דברי תפילה? והגברת הזקנה הצרפתייה, נו מה לעשות, עם לב יהודי חם, מתקשה לכבוש את צערה סופקת את ידיה קרוב לליבה, מביטה לשמים והדמעות יוצאת מעצמן "אוי ריבונו של עולם, למה זה ככה?"  ולא מפסיקה להתפלל ולבכות,  והשוטר עם כל עצביו המרוטים לא מפסיק לצווח עליה "גברת תפסיקי להתפלל!!!"

 

כך זה נמשך עד שבין חורבות בית המקדש, לבין חורשות עצי הזית שמסביב, לעצי ארזי הלבנון מתקופת בית ראשון השבורים המונחים בזוית "רחוב", לבין מגרש הכדורגל של הילדים הערביים (כן, כן על חורבות בית המקדש שלנו). כך  מצאתי את עצמי כובשת את פני בקרקע, לא יכולתי לומר מילה, אסור לי. אז שתקתי והרגשתי שלמרות החג והעליה לרגל, אין לי שמחה שלמה בלב, עלה לי במחשבה מאמר של רבי נחמן מברסלב  (שיחות הר"ן ט"ז)  "דַּע, שֶׁיְּכוֹלִין לִצְעק בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה בִּצְעָקָה גְּדוֹלָה מְאד וְלא יִשְׁמַע שׁוּם אָדָם כְּלָל, כִּי אֵינוֹ מוֹצִיא שׁוּם קוֹל כְּלָל רַק הַצְּעָקָה הִיא בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה"   (http://breslev.eip. co.il/?key=2167)   והקול היחיד שעלה לי במחשבה: וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן  (ויקרא י). לפתע הבנתי... 

ניסיתי בכל מאודי להבין את שורש העניין,  הרי לא ייתכן שמכל המבקרים במקום, מוסלמים, נוצרים ומבקרים מרחבי העולם, ה' יסובב שדווקא עלינו היהודים הפשוטים יאסרו בהר הבית, בחורבות בית המקדש לבטא בשפתינו אפילו סתם תפילה קטנה מלב? מתוך התבטלות לרצון האלוקי  קיבלתי על עצמי את הדין ונדמתי, ורק אז זכיתי להבין שישנה עוד דרך שטרם גילנו בעבודת ה' - שנעבוד אותו בקול דממה דקה = קשר ישיר ובלתי אמצעי לה' ללא (קול) כל מגבלה, רק הלב מחובר ישירות אל ה', ושם אף אחד לא יוכל להשתיק אותנו, לא הוואקף המוסלמי ולא שוטר ישראלי אומלל שמבצע את המוטל עליו בלית ברירה וגם לא רעש חיצוני שצריך להשתיק וגם לא רעש פנימי נסער שצריך להשקיט אלא: " וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת  וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.   וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן-נָמוּת.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם,  אַל-תִּירָאוּ, כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, בָּא הָאֱלֹהִים; וּבַעֲבוּר, תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם--לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ." (שמות כ) 

מכיוון שבזמן מתן תורה, לא היה בעם ישראל את הכוח לשמוע ישירות את קול האלוקים מחשש לפֶּן-נָמוּת, סובב לנו ה' עוד דרך אחת לעבוד אותו, והיא מרומזת לנו בסיפור אליהו הנביא (מלכים א יט):  וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה,  לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ,  לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה.  וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ,  לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.   וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ, וַיֵּצֵא, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה; וְהִנֵּה אֵלָיו,  קוֹל, וַיֹּאמֶר, מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ.   וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ". 

יהי רצון שלאחר שנלמד להיות קשובים בהכנעה לקול ה' בקרבנו, נזכה לעמוד בשערי ירושלים ולשורר כדוד המלך, נעים זמירות ישראל: "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי, לְמָחוֹל לִי: פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי; וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה.   לְמַעַן, יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד  וְלֹא יִדֹּם: יְהוָה אֱלֹהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ (תהילים ל)". ושכל הצער והכאב יתהפכו למחול, שמחה והודיה אין סופיים לה'. 

ושעוד יקוים בנו הפסוק: "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא, שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ--מָרוֹם וְקָדוֹשׁ, אֶשְׁכּוֹן; וְאֶת-דַּכָּא, וּשְׁפַל-רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים. כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב, וְלֹא לָנֶצַח אֶקְצוֹף...  דְּרָכָיו רָאִיתִי, וְאֶרְפָּאֵהוּ; וְאַנְחֵהוּ, וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו.  בּוֹרֵא, נוב (נִיב) שְׂפָתָיִם; שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב, אָמַר יְהוָה--וּרְפָאתִיו.   וְהָרְשָׁעִים, כַּיָּם נִגְרָשׁ:  כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל, וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט.  אֵין שָׁלוֹם, אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים" (ישעיהו נז).  

שה' ינחם אותנו בבניין בית המקדש השלישי, שיחזיר לנו ניב שפתינו מצד הקדושה ושאת כל הרשעים השוכנים שם יגרש כלא היו ונזכה לעבוד את ה': "הַשְׁקֵט וָבֶטַח, עַד-עוֹלָם"  (ישעיהו לב).

מקורות ופירושים נוספיםעריכה

דממה נזכרה גם בפסוקים נוספים, שאפשר לקשר אותם באופן כלשהו לעבודת ה':

  • (תהלים ד ה): "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה"( פירוט )
  • (תהלים סה ב): "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן, וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר"
  • (תהלים קלא ב): "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי, כַּגָּמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כְּגָמֻל עָלַי נַפְשִׁי"
  • (איוב ד טז): "יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ, תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי, דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע"
  • (תהלים נח ב): "הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן, מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם": " "מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאלם" " (רבי יצחק, חולין פט. ) .

וגם לגבי כוחות הטבע - השמש, הירח והגלים:

  • יהושע י יב: " "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לה' בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ" "בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן." "וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים" "
  • (תהלים קז כט): "יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה, וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם"

" "ועקר התשובה - כשישמע בזיונו, ידם וישתק... שיהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים, ולא ידקדק על בזיון כבודו. וכשמקים "דֹם לה'", אז הקדוש-ברוך-הוא מפיל לו חללים חללים, כמו שכתוב (תהלים לז ז): "דום לה' והתחולל לו" - "והוא יפיל לך חללים" (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, גטין ז.)... וזה בחינת זביחת היצר הרע, ועל-ידי-זה זוכה לכבוד אלקי, כמו שכתוב (תהלים נ כג): "זבח תודה יכבדנני", ודרשו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין מג:) על זביחת היצר הרע" " ( לקוטי מוהר"ן ו ב ) .

עוד על משמעות הדממה בעבודת ה': " "יפה היא צפירת הדומיה ליום הזיכרון" " ( הרב יהודה ברנדס, מעריב ).

מצד שני, יש פסוקים שאומרים להיפך:

  • (תהלים כב ג): "אלהי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה, וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי"
  • (איכה ב יח): "צָעַק לִבָּם אַל ד': חוֹמַת בַּת צִיּוֹן, הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה, אֶל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ, אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵךְ"
  • (תהלים פג ב): "אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אַל"

יש מפרשים שלמילה דממה יש גם משמעות של שבח ותהילה לה' ( הרב אלחנן סמט, פרקי אליהו ).



מקורותעריכה

על-פי מאמר של גליה ואראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-10-21.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/dmm1