מהדורת הכתיב:
ויען איש ישראל את איש יהודה ויאמר עשר ידות לי במלך וגם בדוד אני ממך ומדוע הקלתני ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל
המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויען איש ישראל את איש יהודה ויאמר עשר ידות לי במלך וגם בדוד אני ממך ומדוע הקלתני ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל
"וגם בדוד" - אף על פי שהוא קרוב לכם אני משוך בו יותר ממך שאני עשר ידות
"ומדוע הקלותני" - להיות אתה קודם וכי לא היה דברי ראשון להשיב את מלכי וקודם לכן בא דברינו אליו להשיבו כמו שכתוב למעלה (פסוק יב) ודבר כל ישראל בא אל המלך
"ויקש דבר איש יהודה" - לשון (צפניה ב א) התקוששו נראה והושוה דבר איש יהודה שהראם אגרת ששלח להם דוד למה תהיו אחרונים להשיב את המלך וגו' כך מפרש באגדה ויש לפרש ויקש לשון קושי וחוזק וכן תרגם יונתן ותקיף
"ויען איש ישראל". השיבו על שלש טענותיהם, (על הא') מ"ש שאתם לכם משפט הקדימה מצד הקורבה, "עשר ידות לי במלך", לנו משפט הקדימה מצד שאנחנו הרוב, אנחנו עשרה שבטים ואתה שבט אחד, ולי עשרה חלקים במלכות: "וגם בדוד אני ממך". שעורו, וגם בדוד עשר ידות אני ממך, הגם שהוא דוד ממשפחת יהודה בכ"ז אני עשר ידות ממך, והמלך לא יביט על שאר ומשפחה רק על עמו ומלכותו: (על הב') מ"ש ולמה זה חרה לך, השיבו "ומדוע הקלותני:" (על הג') מ"ש האכול אכלנו, השיבו "ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי", כי מהראוי שאנחנו שאנו רוב ישראל, נשיב את מלכנו עפ"י הסכמתנו, לא עפ"י דבר שבט אחד, כאילו הדבר הראשון הדובר אלי להשיב את מלכי אינו דברי רק דבר יהודה, הוא הדובר בראשונה ואנו אחריו, וכדי לנו בזיון וקצף: "ויקש דבר איש יהודה". כי עי"ז נתהוה ויכוח ומדנים, ובני יהודה הקישו דברים נגד ישראל, ועי"ז התעורר שבע בן בכרי למרוד: