שיטה מקובצת על הש"ס/בבא מציעא/פרק א/דף יט

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף יט עמוד א

ודוקא צורבא מדרבנן: פירוש הקונטרס יפה דפירש דוקא צורבא מדרבנן דמהימן לן דלא משני בדיבוריה. ובפרק כל הגט פירש דאי בטביעות עינא. ואומר ר"ת דעם הארץ וכו' ככתוב בתוספות. תוספות שאנ"ץ.

ודוקא צורבא מרבנן: פירוש וכו'. פירוש דאף על גב דטביעות עינא עדיפא מסימנא כדאיתא בפרק כל הבשר מכל מקום חיישינן לאיניש דעלמא דילמא משקר שאומר שמכירו בטביעות עינא ואינו מכירו ולהכי לא מהדרינן ליה אבדתא דעלמא הילכך אף על גב דבאיסורי כל חד וחד נאמן על עצמו בטביעות עינא ובזה כל אדם מותר באשתו בלילה כדאיתא התם זהו בדבר שלו וברשותו אבל במה שהוא בידינו אין לנו להאמין אלא צורבא מדרבנן דוקא הא אלו הבעל עצמו או האשה או השליח מצאו ומכירו בטביעות עינא ונטלו הרי הוא כשר. מרבי. הריטב"א.

ליחוש שמא כתב ליתן בניסן וכו': כתוב בתוספות ליחוש שמא לא יתן עד שנה וכו'. ואין לומר דלא מקדים איניש פורענותא וכו' כדמסיק. דהא הכא עושה כדי להרויח בלקוחות. גליון.

דאמרינן אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך: יש שפירשו דדוקא בהא דנפל ואיתרע ליה אבל בעלמא לא. והיינו דהוה קשיא לן מעיקרא דסלקא דעתין לדמויי הא לעלמא דאי לא מאי הוה קשה לן מעיקרא. ואין פירוש זה נכון דאם כן דבעלמא לא אמרינן הכי היאך מחזירים ליה ניחוש שמא ישתקע קול הנפילה או שתבא לגבות בבית דין דעלמא ועוד היאך כותבים לאיש כשאין אשתו עמו ניחוש לתקנתא דלקוחות דילמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וטרפה לקוחות מניסן ועד תשרי וכי תימא דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה כדאמרינן במסכת גיטין גבי ההיא דלמה תקנו זמן בגיטין משום בת אחותו ופרכינן כתביה ואותביה בכיסתיה מאי איכא למימר ופרקינן לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. לא דמי דהתם גבי בת אחותו סמכינן אהא משום דזנות בת אחותו בעדים והתראה לא שכיחא. ועוד דכיון דלהצלה דנפשה היא ניחא לו בהצלה במאי דלא אפשר לתקוני אבל הכא לגבי תקנת לקוחות הוה לן למיחש לכל מאי דאפשר. אלא ודאי דהכא הכי פירושו דבכל אשה הבאה לטרוף לקוחות אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ומעיקרא הוה סלקא דעתין דכי היכי דלענין בת אחותו או לענין להתירה להנשא לא אמרינן לה דתיתי ראיה דהוא הדין לגבי לקוחות ופרקינן דהא ליתא אלא לעולם כשבאה לטרוף לקוחות צריכה ראיה. מפי רבי.

ומאי שנא משטר חוב וכו': כל זה מלשון רב יהודאי גאון ואיכא למידק דהא תנן כותבים גט לבעל אף על פי שאין אשתו עמו כי סמכינן אטעמא דאמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ואלו לגבי בעל חוב קיימא לן דבשטרי דלאו אקנייתא אין כותבין שטר ללוה עד שיהא מלוה עמו דחיישינן שמא כתב בניסן ולא נתן עד תשרי וטריף לקוחות מניסן ועד תשרי שלא כדין ואמאי נימא שיכתבו שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ונימא ליה למלוה אייתי ראיה אימת מטא שטרא לידך. ויש לומר דהא ליתא שאין בעל חוב טורף לעולם אלא מדין השטר שיש לו קול והכא כיון דמדין כח השטר אינו גובה שאין מוכיח מתוכו אימת מטא גיטא לידיה אינו גובה אלא על ידי עדים שיעידו בדבר דהאי עדות כמלוה על פה היא שאין לה קול אבל השתא דתקון שאין כותבים שטר ללוה עד שיהיה מלוה עמו ויתנהו לו ביום שנכתב הרי הוא כאלו מוכיח מתוכו שבו ביום הגיע לידו. הריטב"א.

אבל הרמב"ן כתב וזה לשונו: דאמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך. פירוש אין דיננו אלא בגט שנפל דכיון דנפל איתרע ליה וחיישינן שמא עכשיו הוא מגרשה והוא אומר מזמן הגט אבל בשאר כל הגיטין אין אומרים לה כן שאם תאמר לכל הנשים היכי מקשינן הכא בחדוש. ועוד מן הלשון הכתוב בנוסחאות דמקשה ומאי שנא משטר חוב ואמרינן נמי בהדיא האי דהדרוה רבנן לגיטא משום דלא תעגן ותיתיב וכו'.

ואין להקשות דילמא מפקה ליה בגיטא בבי דינא אחרינא דלא שמעי דנפל ומגבו לה מזמן הגט ואין אומרים אייתי ראיה. ואיכא למימר כל מילתא דבי דינא קלא אית לה והמוצא גט אשה על פי בית דין מחזיר הילכך שמעי לקוחות דנפל וטעני הכי ומשמע נמי דאי לא טעני טענינן להו אי נמי כל מציאה יש לה קול וטעני הכי ודמיא מילתא לההיא דאמרינן במסכת גיטין גיטין הבאין ממדינת הים מה הועילו חכמים בתקנתם הנהו קלא אית להו ופירש רש"י ואמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך.

ומיהו אכתי צריך לפנים המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים מאי איכא למימר ניחוש לפירי. ולא קשיא דכל גט שעל ידי שליח בא לידה קלא אית לה למילתא ואמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך. עד כאן.

וכן כתבו הרשב"א והרא"ש והר"ן וזה לשונם: דאמרינן לה אימת מטא גיטא לידך. דעת רש"י במסכת גיטין דלמאן דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה אין זמן הגט מועיל לה כלום דלעולם אפילו היכא דלא נפל אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ושמעתין דהכא הויא תיובתיה דאם איתא דבכולהו גיטי אמרינן הכי מאי מקשינן הכא בחידוש אלא למאן דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה מאי איכא למימר הא בכולהו גיטי אמרינן אייתי ראיה ולישנא דמר רב יהודאי גאון נמי דכתב הכא לא סליק כותיה דאם איתא מאי מקשה מאי שנא משטרי חוב הא ודאי שנא טובא דבכולהו גיטי אף על גב דלא ידעינן דנפל אמרינן אייתי ראיה ובשטרי חוב לא אמרינן אלא ודאי כי היכי דלא אמרינן בשטרי חוב הכי נמי לא אמרינן בגיטין אלא היכא דלוקח תבע וכגון דמביא ראיה דנפל ומשום הכי מקשינן שפיר דאי תבע בתרווייהו ליכא למיחש ואי לא תבע בתרווייהו איכא למיחש.

ואם תאמר אם כן דהיכא דלא ידעי דנפל לא אמרינן לה אייתי ראיה ניחוש דילמא מפקה לה לגיטא בבי דינא אחרינא דלא ידעי דנפל וגביא ביה. יש לומר דכל היכא דנפל ואהדריה קלא אית ליה והיינו טעמא דגיטין הבאין ממדינת הים וכדאמר בפרק המביא תנין גבי זמן. גיטין הבאין ממדינת הים מה הועילו חכמים בתקנתם הנהו קלא אית להו ופירש רש"י קלא אית להו ואמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך והיינו טעמא נמי דמשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו אלא לאחר שלשה חדשים שהוא כשר דכל שהוא ביד שליש קלא אית ליה. עד כאן לשונם.

ואזל עבדא וזבן נכסי: הוא הדין דהוה מצי למימר דאזל הרב וזבין עבדא בין ניסן לתשרי ומפיק ליה לגיטא דכתב בניסן אלא משום דנקט בגט אשה חשש לקוחות דנכסים נקט הכא נמי הכין. הרשב"א ז"ל.

דייתיקי: צואת שכיב מרע בלשון יון נקראת דייאתיקי. ר"ח ז"ל.

תנו רבנן דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות וכו': כתב הרב יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש בתשובה וזה לשונו מועתק מלשון ערבי. וששאלתם על מה שאמרה הברייתא בפרק קמא דמציעא תנו רבנן דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות. מתנה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. ונראה אמנם אחר כך העמיד התלמוד ממשנה הנזכרת שהיא בשכיב מרע וזה שאמרה לא קשיא הא בבריא הא בשכיב מרע.

תשובה. שאלתכם זו מורה שאתם חשבתם שמה שאמרה הברייתא דייתיקי דא תהא וכו' מתנה כל שכתוב וכו' שהוא פירוש דייתיקי ומתנות האמורים במשנה. ואין הענין כן אבל הברייתא היא הלכה בפני עצמה ואין כוונתם לפרש המשנה שאין זה התלמוד ולא מנהגו כלל שתהא הברייתא הולכת על מלות המשנה לפרשם. ומה שאמרה הברייתא דייתיקי דא תהא וכו' אמנם הוא פירוש דייתיקי ומתנות האמורים בברייתא אם שתהיה זאת הברייתא עצמה שכבר העמדנוה בכאן בבריא או ברייתא אחרת שקודם זאת שהיא גם כן בבריא ונמשכה אחריה זאת האחרת ומפרשת דייתיקי ומתנה הנאמרים בה ואמנם דייתיקי ומתנה הנאמרים במשנה אין זאת הברייתא באה לפרש אותם ולא זו הדרך. עד כאן.

איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע וכו': פירש רש"י איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע וכו' עד לא קנה המקבל עד לאחר מיתה. ואינו מחוור דמאי קמשמע לן מתניתין היא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך לכתוב מהיום ולאחר מיתה וכו' מכרן הבן מכורים לכשימות האב. ועוד קשיא לי דאינה כמתנת שכיב מרע דמתנת שכיב מרע גוף המתנה אינו קנוי כלל עד לאחר מיתה אבל כאן גוף המתנה קנוי מעכשיו אלא ששייר בה הנותן פירות עד שעה שימות.

ונראין דברי ר"ת שפירש דלא קני כלל עד לאמר מיתה וכגון שכתב ליה שלא תהא המתנה נגמרת עד לאחר מיתה שיהא רשות בידו לחזור בו עד שעת מיתה וכגון שכתב ליה הכין בפירוש ולא שיהא כן במשמע לשון מהיום ולאחר מיתה שאלו כתב לו מהיום ולאחר מיתה ודאי גופו קנוי ליה מהשתא ופירא לאחר מיתה כדאמרינן התם בשילהי יש נוחלין. ויש כיוצא בזה בתלמוד שמוציא שני ענינין בלשון אחד ולא שיהא אותו לשון משמע כן וכן אם אמרו כך או כתבו כך אלא כשבירר לשונו אמר להם כתבו גט לארוסה לכשאכנסנה אגרשנה דבגיטין פרק כל הגט אמרו שאינו גט ומשום תקנת הולד וביבמות פרק רבן גמליאל אמרו שהוא גט וההיא דגיטין בשאמר להם כך כלומר כתבו מעתה גט לארוסתי שתהא מגורשת ממני לכשאכנסנה וההיא דיבמות כשאמר להם בעודה ארוסה כתבו לה גט לאחר שאכנסנה. הרשב"א והר"ן.

וכן פירש הרא"ש וזה לשונו ונראה לפרש דתנן דגוף והפירות וכו'. והך ברייתא אתיא לפרושי דייתיקי ומתנות דמתניתין והשתא ניחא הא דפריך רב זביד והא אידי ואידי דייתקאות קתני אלא אמר רב זביד וכו' ולא פריך והא אידי ואידי מתנות קתני משום דמתנות דמתניתין דין דייתקאות אית להו. עד כאן.

וכן פירשו בתוספות שאנ"ץ וזה לשונם: איזהו דייתיקי וכו'. הך ברייתא אתיא לפרושי דייתיקי ומתנות דמתניתין ומשמע ליה דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה פירוש כגון מתנת שכיב מרע וכגון שפירש כך בהדיא דבסתמא מהיום ולאחר מיתה הוי גוף מהיום ופירות לאחר מיתה כדאמרינן בפרק יש נוחלין. ולפי מה שפירשה אתי שפיר הא דפריך לקמן רב זביד והא אידי ואידי דייתקאות קתני אלא אמר רב זביד הא והא בשכיב מרע ולא פריך והא אידי ואידי מתנות קתני משום דמתנות דמתניתין דין דייתקאות אית להו. וניחא נמי לפי מסקנא דשמעתא דאכתי תיקשי לן דמחמת דשייך למידק טעמא דלא אמר תנו הא אמר תנו נותנין ואמאי נותנין במתנת בריא ניחוש דילמא אימליך והדר כתבה ליה לאיניש אחרינא ויהבה ליה והשתא קא הדר ניה מההוא בתרא אלא לפי מה שפירשנו דמתנה דמתניתין יש לה דין מתנת שכיב מרע אתי שפיר. עד כאן.

אבל הריטב"א כתב וזה לשונו: איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. פירש רש"י גופא מהיום ופירי לאחר מיתה וכן משמעות זה הלשון בכל מקום וכדאיתא בפרק מי שמת. והקשה רבינו תם דאם כן אין זו כמתנת שכיב מרע דאלו מתנת שכיב מרע לא קני כלום אלא לאחר מיתה.

לכך פירש הוא ור"י כל שכתוב מהיום אם לא אחזור בו עד לאחר מיתה ואף על פי שאין זה הלשון מתפרש כן בעלמא הרבה יש בתלמוד לשון אחד בשני מקומות שפירושו מתחלף. ואין פירוש זה מחוור דכיון דקתני סתם כל שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה ודאי כההוא דפרק מי שמת קאמר ועלה קאי. ועוד דהא סוף סוף לא דמי למתנת שכיב מרע דהא אי הדר ביה מחיים לא קנה כלום ואפילו לאחר מיתה ואי לא הדר ביה הא קני מהיום גופא ופירי. ומיהו בזו יש לומר דהכי קאמר איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני קנין גמור ולא נחית לארעא אלא לאחר מיתה כל שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה.

דף יט עמוד ב

כאן בבריא כאן בשכיב מרע: פירוש מתניתין בשכיב מרע וברייתא בבריא וכדקא מפרש בספר ואזיל מתניתין דקתני וכו' והכל הוא מלשון רב יהודאי גאון ואריכות הלשון מוכיח עליו. ואם תאמר והיכי מצי לאוקומי מתניתין בשכיב מרע והא מתנות קתני. בשלמא לפירוש ר"י ז"ל מתניתין בשכתוב בה מהיום ולאחר מיתה כדקתני מתניתא דתנא ברא אמתניתין קאי וכיון שיכול לחזור בו מחיים הויא לה כמתנת שכיב מרע אבל לפירוש רש"י קשיא. ויש לומר דכיון דמתניתין לא קתני בהדיא אמר תנו נותנים כי דייקינן הכי יכילנן לומר דמשום דייתקאות בלחוד הוא דקתני תנא ונמלך עליהן שלא ליתנן וכן פירש רש"י ז"ל. עד כאן.

וכן כתב הרמב"ן וזה לשונו: איזו היא מתנת וכו'. פירש רש"י ז"ל גוף הקרקע קנוי לו מהיום ואין לו עוד רשות למכרה וליתנה והפירות אוכל כל ימי חייו וכן עיקר. והא דאוקימנא לברייתא בבריא לאו בריא ממש דכיון דקתני דייתקאות ומתנות על כרחך מתנות בבריא דייתיקי בשכיב מרע אלא בכגון בריא כגון מתנת שכיב מרע במקצת דבעיא קנין ואם עמד אינו חוזר. ואסיקנא הא והא בשכיב מרע הא ביה והא בבריה.

ואיכא למידק והא מתנות קתני דהיינו מהיום ולאחר מיתה דלאו בר מהדר הוא וכדפירש רש"י ז"ל והיכי דייקת הא אמר תנו נותנין. ותירץ הרב ז"ל דהכי תנן שאני אומר נמלך עלייהו שלא ליתנן לזה ונתנן לאחר וממילא שמעת מינה דגבי בריא אף על פי שהוא אומר עכשיו תנו אין נותנין וגבי שכיב מרע דבר מהדר הוא אם אמר תנו נותנים זהו תורף פירוש רש"י.

ואם תאמר אי הכי מעיקרא דקא סלקא דעתין דדינא הוא דגבי דייתיקי נמי אם אמר תנו אין נותנין כמו ששנוי בברייתא שהקשו ממנה אמאי קשיא לן מתניתין נימא הכי דהכי קתני אף על פי שאמרו תנו אין נותנין שאני אומר וכו' יש להשיב דמעיקרא לא קשיא לן גופא דמתניתין דאיכא למימר כדקאמרינן אלא ההיא ברייתא דקתני אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר קשיא לי אמאי לא יחזיר והא בר מהדר הוא והכי קאמר כיון דתנא דידן תלי טעמא בשאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנן כלומר לזה אלא לאחר ושכיב מרע בר מהדר הוא על כן דייקינן מינה הא אמר תנו נותנים הילכך קשיא הך ברייתא דקתני לא יחזיר. ובדין הוא דהוה ליה לאקשויי בהדיא אההיא ברייתא אמאי לא יחזיר והא בר מהדר הוא אלא אלימא ליה למסמכה אדוקיא דמתניתין. ועוד דאי מגופה דההיא ברייתא דילמא לא הוה ידעינן מאי דייתיקי אבל השתא דקתני מתניתין דייתיקי ופריש ברייתא דהיינו מתנת שכיב מרע דייקינן עלה דכיון דדייתיקי מתנת שכיב מרע לגמרי היא אם אמר תנו ודאי נותנים דבר מהדר הוא אם כן קשיא הך ברייתא ודייקי נמי מדמייתי עלה דמתניתין הכא ברייתא דקתני איזו היא דייתיקי וכו' דאנן השתא לא בדיני שכיב מרע עסקינן ואמאי איצטריך לאיתויי הכא הך ברייתא אלא משום דקשיא אאידך ברייתא אמאי לא יחזיר דבר מהדר הוא כן נראה לי לפי פירוש רש"י ז"ל.

ויש מי שכתב דלהכי לא הקשה והא אידי ואידי במתנת שכיב מרע דכתב ליה קנה מהיום אבל אם ארצה לחזור וכו' ואפשר שזה הפירוש יספיק לתרץ מתניתין גבי מתנות אמר תנו נותנין במתנה שכתוב בה כך דוקא קתני אבל ברייתא דקתני איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע פירושה כדברי רש"י ז"ל וכך היא שנויה במקומה בתוספתא ובגמרא נמי לפירוש משנתנו הביאו כאן לפיכך בטל פירוש זה ועיקר הדברים כמו שפירשנו.

ולפי מה שכתבו רבינו חננאל ז"ל ורבינו הגדול ז"ל דבשטרי הקנאה בעינן דמטי שטרא לידיה לא קשיא כלל דמתניתין במתנות שיש בהם קנין וכי אמר תנו נותנין דהא השתא ממטי להאי שטרא לידיה דמקבל וקנה למפרע כמי שלא נפל השטר ומסרו לו מיד נותן ליד מקבל כדאמרינן בשחרורי עבדינן ושוברים לאביי וכדמוכח בשמעתא דמצא שטר חוב וכדפרישית בה. והוי יודע דלאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לה בכל מתנות אמר תנו נותנין וברייתא כולה מוקי לה בבריא דכיון דלא מטא שטרא לידיה מידא דאבוה לא קני ובעידנא דמית ליה אבוה פקע שעבודייהו. עד כאן.

אי במתנת בריא יהבה ניהליה: פירוש לאותו שני לית ליה פסידא דכי נפקי תרתי בתרייתא זכיא פירוש בתרייתא בזמן הכתיבה דהיינו מתנתו של שני. ואי במתנת שכיב מרע יהבה ניהליה לאותו שני לית ליה פסידא פירוש לא עבדינן ליה פסידא שלא כדין דמאי דמפסיד כדין הוא דבתרייתא זכיא לה כלומר כי זו הראשונה נעשית אחרונה בנתינה ואיהו זכיא. הריטב"א.

הפירוש המועתק בנוסחאות מן הגאון מר יהודאי דקאמר אי במתנת שכיב מרע יהבתיה לית ליה פסידא וכו'. אינו נכון בעיני שהכותב דייתיקי וקשרה על ירכו וכתב דייתיקי אחרת ומסרה ליד מקבל ואחר כך מסר את הראשונה למקבל זה המקבל השני שמקבל דייתיקי ראשונה קנה הילכך כי אמר תנו ודאי אית ליה פסידא אלא שהדין נותן דבר מהדר הוא. וליכא למימר דאמר תנו דקאמרינן שהוא מודה דמיד מקבל נפל ולא שהוא נותן לו דמכל מקום חזרה היא בדייתיקי שנתן לאחר ועוד דכולה שמעתא אמר תנו כנותן וכמגרש עכשיו הוא. הרמב"ן.

כי קתני בברייתא אף על פי ששניהם מודים לא וכו': כתוב בתוספות דלא כאביי וכו'. ולשמא נתן בו ביום לא חיישינן. פרכי לקמן תוספות. גליון.

וכי מפיק ליה כל דקדים זכי: פירוש והיינו שלא כדין שהרי אינו מודה לו. ואם תאמר לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו. אם כן קשה דהא הראשון זכי שפיר בדין מהאי טעמא דעדיו בחתומיו וכו'. יש לומר דהאי שנויא דשני לית ליה לאביי. ועוד אומר מהר"פ ז"ל דאתי שפיר כאביי מיהו הא דאמר אביי עדיו בחתומיו וכו' היינו דוקא בשחזר בו מכי מטא גיטא לידיה והכי פירושה איכא למיחש שיחזור קודם דמטא שטרא לידיה אף על גב דמטא לידיה אחר כך. תלמיד הר"פ ז"ל.

והריטב"א ז"ל כתב וזה לשונו: דכי היכי דכי מפיק האי כתביה דקדים זכי ביה. פירוש ואולי לא הגיע לידו עד עכשיו ויטרוף מלוקח שני שלא כדין ומיירי בשטרא דלאו אקנייתא ודלא כאביי דאלו לאביי עדיו בתתומיו זכין לו ובדין טריף. ויש שפירשה דאפילו לאביי אם חזר בו קודם שיגיע שטר לידו שוב אין עדיו בחתומיו זכין לו למפרע והכא איכא למיחש דילמא הדר ביה מהאי קודם שיגיע שטר לידו. ואין זה כלום דאם כן היכי אמרינן בפירקין דלעיל בהמוצא שטר דלאו אקנייתא אם הלוה מודה יחזיר לאביי כל היכא דליכא למיחש לפרעון ניחוש דילמא הדר ביה קודם שיגיע לידו אלא ודאי הא ליתא. עד כאן.

הא דאמרינן דילמא יהבתה לאיניש אחרינא הוא הדין דאיכא למיחש שמא לוה ושעבד נכסים לאחרים אלא דחדא מינייהו נקט ופשוט הוא. הריטב"א ז"ל.

ותלמיד הר"פ ז"ל כתב וזה לשונו: האי כתבא לא יהבינן ליה דדילמא יהבתיה את לאיניש אחרינא. ואם תאמר תיפוק ליה אפילו לא יהביה לאיניש אחרינא מכל מקום איכא חששא למיתן ליה להאי דדילמא להכי הוא אומר שהוא שלו משום דהוא חייב לבעל חוב או לכתובת אשתו או למזונות מאותו זמן של שטר משום הכי אומר שכבר נתן במתנה לזה מקודם שעבוד כדי שלא יטרפו ממנו. ויש לומר דלפירוש ר"י ניחא דפירש מהיום ולאחר מיתה רצה לומר מהיום אי לא יהיבנא לאיניש אחרינא דהשתא ליכא למיחש למיתב לקמא דאם היה מחויב לבעל חוב או לכתובת אשה או למזונות כיון דמכל מקום אינח נגמרת עד לאחר מיתה כדפרישית שפיר יטרפו מינה שהרי שעבד לו כל נכסיו שיש לו יכולת בהם והרי יש לו יכולת בזה המתנה לחזור בה כיון דאינה נגמרת עד לאחר מיתה. עד כאן.

והא אידי ואידי דייתקאות קתני: הקשה ר"מ ואמאי לא שני ברייתא דקתני אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר מיירי כגון שזאת הדייתיקי כתב לאחד שדה אחת במצוה מחמת מיתה דלא קניא אלא לאחר מיתה ואימליך ולא יהבה ליה והדר כתב שדה אחרת שיש לו עדיין וכל מטלטלין שלו לאיניש אחרינא במתנת שכיב מרע במקצת בקנין שהיא כמו מתנת בריא ואחר כך נתחרט שנתן לשני ובעי למהדר בזה ואמר ומהדר לא מצי למהדר לפי שמתנת שכיב מרע במקצת היא שהרי שיירתי לעצמי שדה שכתבתי לתת לראשון ולא נתתי לו השתא אימא דיהיבתיה להאי כי היכי דתהוי מתנה דיהבית לאידך מתנת שכיב מרע בכולה ואוכל לחזור בה ומתניתין דדייקא הא אמר תנו נותנין בדייתיקי שכתוב בו בהדיא דליכא למיחש למידי.

וצריך לומר דמתנה לא שכיחא ולא חיישינן שמא כתב שאר כל נכסיו לאחר ואף על גב דחיישינן דילמא יהבה לאיניש אחרינא היינו דוקא זה השדה דחזינן דיהביה להאי ואיכא למימר כי היכי דיהבה להאי יהבה לאיניש אחרינא אבל לא חיישינן דילמא יהב כל שאר נכסיו דלא שכיח וכן פירש הקונטרס בסמוך. וצריך עיון דהני מילי בבריא אבל שכיב מרע שסבור למות רגיל הוא לחלק נכסיו. הרא"ש.

הא בבריה: ומפרש בגמרא דחיישינן דשמא נתנה הבן לאחר. ומשמע שאם לא זזה ידינו מתוך ידו משמת אביה דמהימן וליכא למיחש כלל. ותימה דסוף סוף איכא חששא אחרינא דילמא יהבה אבוה מתנת שכיב מרע לאחר קודם זה וכתבה אחר כן לזה ולא נתנה. ואפשר דכתיבה הוי בחזרה ואף גם זה לא יזכה הראשון נסתלק וחזרה ליורשיו דהיינו הבן. שיטה.

הא ביה הא בבריה: קשיא לי מתנת בריא אמאי לא יחזיר אפילו בבריה ואפילו ביה נמי אף על פי שאינו אומר תנו דלמאי ניחוש להו אי שטרי הקנאה נינהו משעת הקנאה זכה מקבל מתנה אף על גב דלא מטא לידיה כמו שביארנו למעלה. ואי בשטרי דלאו הקנאה הא ודאי לית להו לסהדי למכתב לנותן אלא אם כן מקבל מתנה עמו ומסר ליה לידיה דבלאו הכי איכא למיחש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל ומזבין או יהיב לאחרינא מניסן עד תשרי ובתר הכי ממליך בההוא בתרא ויהיב ההוא שטרא דכתבו ליה לקמא ופסיד בתרא שלא כדין דכיון דאמרינן בסוגיין דהיכא דנפל חיישינן דילמא הכי הוה לאותו חשש עצמו יש לעדים לחוש בשעה שעושין השטר וכדמוכח ההיא סוגיין דלעיל דאמרינן אלא הא דתנן כותבין וכו' לכתחילה היכי כתבינן כלומר דהיכא דנפל חיישינן אף לכתחילה יש לעדים לחוש ובסוגיין נמי כיון שאתה חושש לזה היכא דנפל אף לעדים יש לחוש להם שלא יכתבו שטר להנותן אלא אם כן מקבל מתנה עמו.

בשלמא למה שכתבנו למעלה בשם הריא"ף דאפילו בשטרי אקנייתא בעינן דלימטי לידיה מתוקמי מתנות דמתניתין ודברייתא שפיר בשטרי אקנייתא ומתניתין דתנן יחזיר ביה שהעדים בדין כתבוה ואף על פי כן לא זכה בה מקבל וכיון שעכשיו נותן אומר תנו נותנין. אבל ברייתא בבריא דכיון דלא מטי שטרא למקבל מידא דאבוה פקע ליה לגמרי אף על גב דבריא אומר תנו אין נותנין. אבל למה שאמר שהסכמנו למעלה דבשטרי הקנאה לא בעינן דלימטי לידיה אמאי לא יחזיר אי בשטרי הקנאה כבר זכה בה ואי בשטרי דלאו הקנאה כיון דהיכא דנפל חיישינן להכי ודאי שמתחלה לא כתבוהו אלא אם כן היה מקבל עמו וזכה בו. וכי תימא בשטרי דלאו הקנאה עסקינן וכיון דנפל חיישינן דילמא איקרו עדים וכתבו שלא כדין. הא ליתא דלמסקנא דסוגיין דלעיל משמע דלא חיישינן לאיקרי וכתיב דכיון דמשום חששא דפרעון וקנוניא מסקינן לה לית לן למימר ההוא טעמא כלל. ואביי נמי משום דלא ניחא ליה בההוא טעמא נדי מאוקמתיה דרב אשי לפום לישניה דמר רב יהודאי גאון כדאיתא בההיא סוגיא דלעיל.

ומתוך הדחק יש לומר דאף על גב דבההיא סוגיא דלעיל משמע דבכל מאי דחיישינן היכא דנפל יש לעדים לחוש לכתחילה מדמקשינן בפשיטות לכתחילה היכי כתבינן אפילו הכי הני מילי כגון ההיא חששא דלעיל בשטרי חוב דשכיחא דעביד איניש דכתיב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ומזבין נכסים ביני ביני דכהאי גוונא עביד דאתי תדע דלעיל חיישינן לה דאתיא ממילא אף על גב דאכתי לא הוה סלקא דעתין דעביד הכי משום קנוניא כלל וכדמוכח בההיא סוגיא וכיון שהדבר קרוב יש לנו לחוש בו לכתחילה אבל דבר רחוק הוא שיחזור בו נותן זה בדבר אחד שתי פעמים שמתחלה ירצה ליתן אותה לראובן ואחר כך יתן אותה לשמעון ואחר כך יחזור בו משמעון וירצה לחזור ולזכותה לראובן ובכהאי גוונא אף על גב דהיכא דנפיל חיישינן לכתחילה לא חיישינן. וכי תימא אכתי לכתחילה ניחוש דילמא יזיף ביני ביני ואית להו לבעלי חוב למגבי מהאי ארעא ולא מצו גבו מינה והא שלא כדין וכההיא חששא דלעיל דאמרינן דאתי בעל חוב וטריף מלקוחות שלא כדין. לא דמי דהתם אי טריף שלא כדין בגזילה ממש היא בידו אבל מקבל מתנה זה אף על פי שהוא מונע בעל חוב בשטר מוקדם זה שלא יטרפנה ממנו ושלא כדין הוא עושה מכל מקום שדה שלו הוא מעמיד בידו. כן נראה לי.

ולפי זה כותבים שטר לנותן אף על פי שאין מקבל מתנה עמו אפילו בשטרי דלאו אקנייתא וסלקא שמעתין שפיר. ומן הטעם הזה נראה לי דהיינו הא דתנן בפרק גט פשוט דכותבים שובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה ולא חיישינן להאי חששא דחיישינן בסמוך היכא דנפל דאמרינן ליחוש דילמא כתבה ליתן בניסן וכו' לפי שאין הדבר מצוי מאותו טעם עצמו שפירשנו בשטר מתנה. ולא מצית אמרת דהיינו טעמא דכותבים שובר לאשה משום דאיתא לשמואל דאמר חזר ומחלו מחול הילכך אפילו לכתחילה ליכא למיחש. דהא אביי אמר בסמוך דאפילו תימא ליתא לדשמואל ובדנפל לא חיישינן בששטר כתובה יוצא מתחת ידה והאי טעמא לא סגי דלא ניחוש לכתחילה אלא על כרחך כדכתיבנא.

ומן הטעם הזה הוא ששנינו כותבים גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו ולא חיישינן למאן דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה שמא כתב ליתן בניסן וכו' נהי דהיכא דנפל חיישינן כדאיתא לעיל לפי שחשש רחוק הוא משום דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה ונהי דהיכא דנפל חיישינן לכתחילה לא חיישינן וכמו שאמרנו למעלה. הר"ן.

ונפלוג בהדיה: ואם תאמר אמאי לא קאמר נמי לעיל כדקאמר מתניתין בבריא ולאו בר מהדר הוא אמאי לא קאמר ונפלוג בהדיה כדקאמר הכא. ואומר הר"פ ז"ל דלעיל לא שייך למימר ונפלוג בהדיה דהא מיירי בדידיה ואי לאו דעבד ליה נייח לא היה נותן לו כלום ומדנתרצה ליתן לו מתנה שמע מינה דעבד ליה נייח נפשא והא דאימליך היינו משום דברים שהיו ביניהם השתא דקא הדר ביה מההוא דיהבה ליה ורוצה ליתן לקמא היינו משום דנזכר במה שעשה לו מן הטובה ועכשיו הוא רוצה לגזלה לו אבל הכא מיירי בבריה שלא עשה לו שום טובה ואם כן בודאי אין בדעתו ליתן לו כלום ואם כן מה שהוא אומר דאבוה יהביה ניהליה היינו משום קנוניא שעושין שניהם כדי להוציא ממון. תלמיד הר"ף.

וזה לשון הריטב"א: ונפלוג בהדיה. פירוש דוקא לגבי ברא איכא למימר האי לישנא וכיון דאבוה הוא דיהיב להאי אם איתא דאיהו יהב לאיניש אחרינא ההוא עבד ליה נייח נפשיה ובדידיה הוה ניחא ליה טפי אלמלא דפליג בהדי האי. אבל לעיל דאוקימנא באבא ליכא למימר הכי אלא דכיון דאיהו יהב נמי להאי ועבד ליה נייח נפשא מעיקרא אף על גב דהדר יהבה לאחרינא מפני קטטה שהיה לו עם זה כשנסתלק כעסו חזר לאהבתו הראשונה ורוצה לעמוד במתנתו כי זכר ברית ראשונה. עד כאן.

דאי נמי לא יהביה אבוך לי וכו': פירש רש"י שלא נדקדק הא אם אמר תנו נותנים בכל הנך בבי דמתניתין. וקשה לפי' דאם כן היכי דייק לעיל גבי גט דמתניתין הא אם אמר תנו נותנין ולא חיישינן בגט לשני יוסף בן שמעון. ולמאי דפרישנא לעיל דמתנה היא כמתנת שכיב מרע ניחא דמתרצה נמי הא בבריה הא ביה. ונראה לי דלא קשה דהא פרישנא לעיל דמיתורא דנמלך צריכין למימר אפילו לזמן מרובה אם אמר תנו נותנים. הרא"ש.

ולענין פסק כתב הרמ"ך וזה לשונו: מצא דייתיקי שהיא מתנת שכיב מרע וזמנה כתוב מניסן ונמצאת בסיון ועדיין הנותן קיים והוא שכיב מרע וכל שכן אם עמד מחליו ואמר תנוהו למקבל מתנה נותנים דליכא למיחש דילמא כתבה באייר לאיניש אחרינא ואתי האי וטריף לה מיניה בהאי שטרא דקדים דהא לא מצי טריף לה מיניה דשכיב מרע מצי לשנויי תפקידתיה ואי כתבה לקמא ובתרא בתרא קנה ואף על גב דהשתא אמר דליתבו ליה ההוא שטרא לאו מתנה היא שהרי נתבטל השטר במסירת השטר לשני ואי בעי השתא למהדר ביה מבתרא לכתוב ליה שטר אחרינא לקמא כיון דשטרא קמא איבטיל. כן נראה.

ואם מת הנותן ואמר הבן תנוהו לזה המקבל אין שומעין לו דחיישינן דילמא איהו כתבה לאיניש אחרינא בתר דמית אבוה והאי מתנתא דאבוה לא איקיימא ומתנתא דידיה איקיימא והשתא הוה דקא בעי למהדר בה אלא אמרינן ליה אם איתא דאבוך יהבה ליה כתוב ליה את שטרא בשמך מהשתא ואי כתבת את לאיניש אחרינא מקמי הכי קמא ליקני והאי בתרא לא ליקני ועל הא מתנתא דאבוך לית לן למסמך דילמא כתבה ניהליה ונמלך שלא ליתנה. וכן הדין במתנת בריא אם נמצא שטר המתנה שזמנו כתוב בניסן ונמצא בסיון לא יחזיר לא לזה ולא לזה דאיכא למיחש דילמא באייר כתבה לאיניש אחרינא והשתא קא בעי למהדר ביה אלא אמרינן ליה אי קא בעית דתיקום בידיה כתוב ליה שטרא מהשתא ואי כתבה לאחר באייר קמא ליקני והאי לא ליקני. ולא מיבעיא בשטר מתנה דלית ביה קנין דלא ניהדר דהא ליתא לדאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו ולא זכה בה מקבל מתנת אלא אפילו בשטר מתנה שיש בו קנין לא יחזיר לא לזה ולא לזה דאפשר דקנו מיניה ואתני בהדי סהדי דליתבוה ניהליה לשטרא דלא ליזפי מקבל מתנה במתנתו עד דתימטי לידיה דמקבל הילכך כיון דאין הנותן מודה לא יחזיר למקבל כן נראה. וצריך עיון ושאלה. ואף על גב דקיימא לן דכותבים שטר הקנאה ללוה אף על פי שאין המלוה עמו משום דמההיא שעתא דקנו מיניה שעביד ליה נפשיה והרי הוא מודה. (חסר כמו חצי שורה). עד כאן.

מצא שובר וכו'. וליחוש דילמא וכו': ואם תאמר לפרוך על מתניתין דגט פשוט וכו' ככתוב בתוספות. ובגליון תוספות תירצו וזה לשונם: ועוד יש לומר דבכותבים שובר לאשה אין לחוש דתמכור דמסתמא בטוחה היא לגבות כתובתה כיון דכותבים שובר ולא תמכור בטובת הנאה דכל זמן שהיא תחת הבעל לא יתנו לה רק דמים מועטים ולא פריך אלא היכא דנפל דמוכחא מילתא שנתייאשה מלגבותה ונזהרת לשמור השובר. ואין לחוש שמא תמכרנה אחר הגירושין בדמים יקרים כמו שמפרש בסמוך. עד כאן.

ואזלא זבינתה לכתובתה בטובת הנאה וכו': אין להקשות דנוקי כגון שנכתב השובר ונמצא אחר הגירושין דהתם לא חיישינן דילמא זבנה לכתובתה כדפירש תוספות לקמן דהא בלאו הכי מוקי לה לקמן בגליון דאיירי דוקא בעודה תחת בעלה והשתא נימא איפכא דאיירי דוקא בנתגרשה. ויש לומר מדקתני יחזיר לבעל משמע דנכתב לבעל ומשמע דנכתב בעודו בעל דידה דאי בנתגרשה לא לימא יחזיר לבעל אלא לימא יחזיר לאיש דהא לאו בעל דידה הוא. והא דקאמר לעיל בגט בזמן שהבעל מודה משום דנכתב בעודו בעל ועוד דפירש תוספות לעיל דתתגרש בחזרה זו אם כן עודנו בעל. גליון.