חידושי הריטב"א על הש"ס/בבא מציעא/פרק א
דף ט עמוד א
עריכהגירסת הספרים המדוייקים אי הכי לקני רכוב במוסירה: ויש מוחקין אותו דמאי קשיא הא למאן דאוקמא במנהיג ברגליו טפי ממאן דסבירא ליה דמיירי ברוכב שאינו מנהיג ברגליו וכי רגליו גורמין לקנות במוסירה והם גורסין וליקני נמי רכוב במוסירה וכן גורס רש"י ולתרווייהו מקשה תלמודא. ויש ליישב גירסת הספרים בשלמא לדידי כיון שלא היה מנהיג ברגליו לא היה צריך במוסירה ולא נתכוון לקנותה אלא הניחה לחברו אלא לדידך דמוקמת לה במנהיג ברגליו הא צריך הוא למוסירה ולא מיאש מינה ואם כן לקני במוסירה בי פגיה שהם טפלים לחמור וזה נכון. אי הכי ליקני רכוב במוסירה השתא קא סלקא דעתיה דבעי לומר דלקני במוסירה רכוב חציה ואהדר ליה אימא הכי כדבריך זה קנה חמור וחצי מוסירה ואקשי ליה בשלמא רכוב קני וכו'. ומשום דנקט האי לישנא בשלמא רכוב קני וכו' קא סלקא דעתיה דקני כולה קאמר חוץ ממה שתפוס בידו ואמר ליה הן לו יהיה כדבריך ואימא זה קנה חמור וכולה מוסירה הדר אמר ליה לאו הכי קאמינא לך דהיכי אפשר לומר כן האי מאי אפילו אם תמצי לומר וכו' והא דאמרי לך בשלמא רכוב קני הכי קאמינא בשלמא רכוב מצי קני דהא מגבה ליה בן דעת אלא תפוס במוסירה היכי קני דהא חמור הוא דמגבה ליה וכיון דתפוס לא קני לנפשיה לחבריה נמי לא קני ולפיכך לא קנו שניהם אמר ליה אימא זה קנה חמור ובי פגיה וכו'. כך יישוב שמועה זו ובפירוש זה לעולם כי עמד המקשה בדעת אחת שהיה סבור שלא יקנה בעל החמור אלא בי פגיה בלבד וכדפירש רש"י בהא דאמרינן דלקני רכוב במוסירה שיקנה בי פגיה זה הקשה תמיד ובזה עמדו דבריו באמצע ובסוף אלא שהתלמוד לא היה מבין דבריו ואלו לפשוטה של הלכה הלכה מקופחת היא דזימנא תדא קא פריך דלקני מקצתה וזימנא חדא קא פריך דלקני כולה והדר פריך דלא ליקני כלל אלא ודאי כדאמרן וכן דרך התלמוד במקומות הרבה מ"ה.