שיטה מקובצת על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח/דף קלז


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קלז עמוד אעריכה


הא לגופא הא לפירא. הא דקתני השני מוציא מיד הלקוחות לגופא. הא דקתני יורד ראשון מוכר ואוכל פירות. ואם תשאל פירות פשיטא צריכא למימר דפירא דראשון הוא. תשובתך הא קמשמע לן דאף על גב דאכתי ליתיה בעולם אי זבין ליה לארעא למיכלינהו לפירי כל ימי חייו כההוא דאמר דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו זביניה זבינא שלא תאמר כיון דגופא דארעא לאו דיליה הוא ההיא הקנאה דלא מיקניא ליה ללוקח גופא למכלינהו לפירי לאו כלום הוא קמשמע לן דאף על גב דלית ליה קנין בגוף ממש מכל מקום הא משתעבד לפירי כל ימי חייו וכי מזבן לגוף למיכלינהו לפירי ההוא שעבודא דאית ליה בגוף הוא דזבין וזביניה זביני. דרבי שמעון בן גמליאל אדרבי שמעון בן גמליאל לא קשיא הא דקתני אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד לכתחלה דאי נקט רשותא מבי דינא לזבונא הגוף אמרינן ליה (לשני) לראשון לית לך לזבוני הגוף והא דקתני אין לשני אלא מה ששייר ראשון דיעבד הוא דאף על גב דלכתחלה דלית ליה לזבוניה הגוף אם דיעבד דעבד וזבין הגוף זביניה זבינא. הרא"ם ז"ל.

הא לכתחלה הא דיעבד. פירוש רשב"ם ז"ל דחוק וגם מדקאמר רבי שמעון בן גמליאל אין לראשון משמע דשמעיה לרבי דאמר יש לראשון יותר ממאי דקאמר איהו והא ליתא. ונראה דבהא פליגי דלרבי יורד ראשון ומוכר ואוכל ואפילו תולש פירות שלא הגיעו ליתלש כדתניא במתניתא דאב תולש ומאכיל פירוש סמוך למיתתו יכול לתלוש אפילו פירות שלא הגיעו ליתלש דאם לא כן מאי קמשמע לן בסיפא טפי מרישא ורבי שמעון בן גמליאל סובר אין לראשון אלא אכילת פירות כלומר לכתחלה אם רוצה לעשות כדין אין לו אלא אכילת פירות התלושין אבל לא לתלוש פירות שלא הגיעו לתלוש אבל בדיעבד אף הגוף יכול למכור. עד כאן לשון הרא"ש ז"ל בתוספותיו.

וכתוב בשיטה לא נודע מי שם מחברה וזו לשונה: הא לכתחלה הא בדיעבד. פירוש נראה לי ברייתא קמייתא דיעבד מה שמכר מכר ואפילו בגוף אבל בתרייתא לכתחלה אין לו למכור אלא לפירות כדי שיתקיימו דברי המת שישאר לאחרים ורבי שמעון בן גמליאל הוא דקא אמר ליה לרבי בהא מודינא לך דלכתחלה. עד כאן.

מתנת שכיב מרע לא חיילא אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך. כלומר משום דאחריך חייל עם גמר מיתה. ותמהני כיון שכן אפילו נאמר דמתנת שכיב מרע חיילא עם גמר מיתה אכתי אמאי מהניא דהא כיון דבשעת גמר מיתה זוכה אחריך אפשר למקבל שיזכה מכח ראשון באותה שעה דהאי נכסי לאו דראשון הוא אלא דאחריך. וניחא לי דאם איתא דמתנת שכיב מרע חיילא עם גמר מיתה אין אחריך זוכה אלא לאחר מיתה שהרי הקנה לראשון כל זמן שאפשר לאחר שיזכה בנכסים מכחו אבל השתא דאמרינן דמתנת שכיב מרע לא חיילא עד לאחר מיתה נמצא שאינו יכול להקנות עם גמר מיתה לא במתנת בריא ולא במתנת שכיב מרע וכיון שעם גמר מיתה אין הנכסים ראוים לראשון מכלום מקיים ביה אחריך וחל (שאין) זכותו של שני. ואביי ורבא דהוו פליגי מעיקרא במתנת שכיב מרע אימת קונה בהא פליגי דלאביי דאמר עם גמר מיתה אם נתנו ראשון במתנת שכיב מרע דבריו קיימים שכיון שהוא יכול להקנות לאחר באותו זמן אין אחריך חל עדיין ורבא דסבירא ליה שאינה חלה עד לאחר גמר מיתה כיון דעם גמר מיתת הראשון מסולק חייל אחריך ונמצא שקדמו למקבל מתנה. ואין הכי נמי דאפילו לא קדמו כגון דנימא דאחריך נמי לא חייל עד לאחר גמר מיתה לא זכה מקבל מתנה בנכסים באותה שעה דאחריך נינהו אלא מיהו הא קושטא דמילתא היא דלמאן דאמר דמתנת שכיב מרע לא חיילא עד לאחר מיתה אחריך קונה עם גמר מיתה מהטעם שכתבתי שכבר קדמו. הר"ן ז"ל.

לא סלקא דעתך דתנן זה גיטך כו'. אלמא אם מתי לאחר גמר מיתה הוא כיון שכן לענין מתנת שכיב מרע נמי שהוא כאם מתי לאחר מיתה הוא קונה. וטעמא דמילתא משום דאחריך לא מכח הראשון קאתי כי היכי דלא ליקני אלא לאחר גמר מיתה אלא מכח הנותן הוא דקאתי והאי ראשון עכובי בעלמא הוא דמעכב ליה לההיא הקנאה כל ימי חייו וכיון שכן נמצא גמר מיתה וזכיית השני באותה הקנאה שהקנה לו הנותן באין בבת אחת אבל במתנת שכיב מרע כיון דמכח המת הוא דאתי דליקני ליה לאחר מיתה לא קני אלא לאחר גמר מיתה. אלא אפילו עשאן תכריכים למת. פירוש כגון שזרקן על המת ונגעו למטה הנקברת עמה ואפילו שעדיין לא נקבר המת כיון שנגעו במטה הנקברת עמו קנאן המת וכאלו מכרן דמי. ודבר זה מפורש בסנהדרין בסוף פרק כהן גדול. ואמרינן פשיטא. כלומר כיון שקנאן המת פשיטא כמכורים דמי. ומהדרינן מהו דתימא לשוויינהו איסורי הנאה לא יהוי לך כלומר ולעולם לא קנאן דמצי שמיט להו שני מן המת קמשמע לן דכיון דנגעו במטה הנקברת עמו קנאן המת וכמכורים דמו ולא מצי שני למשמיט להו. הרא"ם ז"ל.


דף קלז עמוד בעריכה


והרא"ם פירש וזה לשונו: הא דאמר רבה בר רב הונא האחים שקנו אתרוג בתפוסת הבית נטלו אחד מהם ויצא בו אם יכול לאכלו כו'. פירוש תפוסת הבית בשותפות שיש ביניהם בבית כגון שירשו נכסים מאביהם וקנו אתרוג זה מאותם נכסים רואים אם יכול לאכלו ואין אחיו מקפידים עליו בכך יצא ואם לאו לא יצא. ואי איכא אחרינא דיכיל למימר להו אנא שקלי חדא ואתון נמי שקולו חדא יצא. ודוקא אם הניח לכל אחד מהם אתרוג אחד כנגד זה האתרוג שנטל הוא ואפילו שלא חלקו אותם ונפל זה האתרוג בחלקו אבל הניח להם פריש או רמון לא מפני שהאתרוג ראוי למצוה ופריש ורמון אינם ראויין. עד כאן.

אמר ליה רבא לרב נחמן מאי אהדר ליה אלא אמר רב אשי חזינן כו'. הכי גרסינן. ולא גרסינן אמר ליה ומאי חסריה דטובא חסריה דכיון דהקדישו הרי אינו שוה לו כלום. ועוד מאי קאמריתו אלא (הא) אמר רב אשי הא לא קשיא לרב נחמן מידי כיון דסבר דלא חסריה מידי כן נראה לי. תוספי הרא"ש ז"ל.

(אמר ליה רבא לרב נחמן מאי אהדר ליה כו'. ). והרא"ש ז"ל גריס כגירסא קמייתא וזה לשונו: אקנייה ניהליה לבנו קטן. פירוש הסמוך לשלחנו ולהכי קאמר ליה אפילו רבן שמעון בן גמליאל לא קאמר אלא לאחר אבל לעצמו לא כלומר כיון דאקנינהו לבנו קטן הסמוך על שלחנו הוי כאלו לא מכרו דלא קאמר רבן שמעון בן גמליאל אלא דמכרו לאדם אחר שיצא מרשותו וניחא נמי היאך נתנו לאחר להפקיע כח השני הא לכתחילה אסור דלבנו שאני.
אבל הרמב"ם ז"ל פרק י"ב מהלכות זכיה כתב דאפילו רבן שמעון בן גמליאל לא אמר אלא בשמכר ראשון או נתן מתנה לאחרים אבל אם מכרן לאחד מיורשיו לא והיינו דאמרינן אבל לעצמו לא כלומר ובנו כעצמו דמי. וטעמא דמילתא לפי שאומדים דעת הנותן שלא היה בדעתו שיוכל ליתנם לבניו דאם כן לא אהני ולא מידי כי אמר אחריך דמסתמא הראשון יתנם לבניו אבל אין דרך ליתן לאחר דמשום טובת אחרים לא משויה נפשיה רשע. ועוד דמאי דאמר אחריך לסלק יורשיו נתכוון דהא אמר ואחריך איני רוצה שיזכו יורשיך אלא פלוני ולפיכך אין הנותן רשאי ליתנם ליורשיו בכדי שיזכו בו אחריו. הר"ן ז"ל. עיין במגיד משנה שם.

אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאחר ואמר הלה אי איפשי בהם כו'. כתב הריא"ף ז"ל האי דינא בשכיב מרע הוא כו' דחקו להריא"ף ז"ל לפרש כן משום דאי כבר מסר השטר פשיטא דקנה. ורבי יוחנן דקאמר לא קנה בצווח מעיקרא. אם צווח מעיקרא הוא היכי מטא שטרא לידיה בעל כרחו. ולא נתחוורו אצלי דבריו דבשכיב מרע נמי כיון דכתיבה בעי מסירה כבריא דחיישינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה. אלא דשמואל בדמטא שטרא לידיה עסקינן ודרבי יוחנן בשעת מסירה צווח ואינו רוצה לקחת אותה וכן נראה מדרב נחמן בר יצחק בזכה לו על ידי אחר ושייכא ביה טעמא דכי לא מטא שטרא לידיה אמאי צווח מכלל דשמואל דכבר מטא שטרא לידיה מעיקרא וכך פירש רשב"ם ז"ל בדמטא שטרא לידיה ועיקר. עד כאן ממפרש לא נודע שמו.