ירושלמי בבא בתרא ח

בבא בתרא פרק ח: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< ירושלמי, מסכת בבא בתרא, פרק ח >>

מתוך: ירושלמי בבא בתרא ח א (עריכה)

הלכה א משנה

יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין אילו נוחלין ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב ואחין מן האב נוחין ומנחילין האיש את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין והאחין מן האם לא נוחלין ולא מנחילין סדר נחלות כך הוא איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו הבן קודם לבת וכל יוצאי יריכו של בן קודם לבת הבת קודמת לאחין וכל יוצאין יריכה של בת קודמין לאחין האחין קודמין לאחי האב כל יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין והאב קודם לכל יוצאי יריכו

הלכה א גמרא

כתיב איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו תני ר ישמעאל שינה הכתוב נחלה זאת מכל נחלות שבתורה שבכולן כתוב ונתתם וכאן כתוב והעברתם עיבור הדין הוא שתהא הבת יורשת חכמי העכו"ם אומרים בן ובת שוין כאחת דאינון דריש ובן אין לו האם אם יש לו שניהן שוין התיבון והכתיב ואם אין לו בת הא אם יש לו שניהן שוין ואתון מודין דליתי בר אף הכא ליתי בר הצדוקין אומרים בת הבן והבת שניהן שוין דאינון דרשי מה בת בנו הבאה מכח בני יורשתני בתי הבאה מכוחי אינו דין שתירשני אמרו להן לא אם אמרתם בבת הבן שאינה באה אלא מכח האחים תאמרו בבת שאינה באה אלא מכח הזקן תלמוד לומר וכל בת יורשת נחלה ממטות וגו וכי היאך איפשר לבת לירש שני מטות אלא תיפתר אביה משבט זה ואמה משבט אחר עד כדון בן את האח האב את הבן מה אם הבן שאינו בא אלא מכח האב הרי הוא יורשו האב שאין הבן בא אלא מכוחו אינו דין שיורשו אמר קרא קרוב קודם קודם עד כדון בת בן מה אם הבת שהורעתה כוחה בניכסי האב ייפיתה כוחה בניכסי האם בן שייפיתה כוחו בניכסי האב אינו דין שנייפה כוחו בניכסי האם נמצאת הבת למידה מן הכתוב והבן מקל וחומר בן קודם לבת רבי שמעון בן לעזר אומר משום רבי זכריה בן הקצב כך היה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון אחד הבן ואחד הבת שווין במטה האם רבי מלוך בשם ר יהושע בן לוי הלכה כרבי זכריה ר ינאי קפודקייא הוה ליה עובדא והוו דיינין רב הונא ורבי יהודה בן פזי ורב אחא אמר לון רבי אחא אחינו שבחוצה לארץ הדיוטות הן והן טועין את ההלכה ועוד דאינון סמכין על הדא דרבי מלוך בשם רבי יהושע בן לוי ולית הוא כן ר׳ סימון בשם ר יהושע בן לוי אין הלכה כרבי זכריה רבי בא בריה דר חייה בשם רבי יוחנן אין הלכה כרבי זכריה בן הקצב רבי לעזר אבוי דרבי יצחק בר נחמן בשם ר הושעיה אין הלכה כרבי זכריה רבי ינאי ורבי יוחנן הוון יתבין עאל ר יודן נשייא ושאל וכל בת יורשת נחלה ממטות מהו א"ל מקיש מטה האב למטה האם מה מטה האב אין לבת במקום הבן אף מטה האם אין לבת במקום בן או חילוף מה מטה האם יש לבת במקום בן אף מטה האב יש לבת במקום בן א"ל ר יוחנן איתא מן תמן לית אהן גוברא בעי מישמע מילה דאורייתא והאיש את אמו והאיש את אשתו לא הוא האיש את אמו הוא האיש את אשתו רבי יצחק בעי מימר פנסטה ולא אשכח ומר הדא הילכתא תינייתא בן אין לי אלא בן בן בת מניין תלמוד לומר בן מכל מקום בת אין לי אלא בת בן בת בת בן בת בת בן בן מניין תלמוד לומר בת מכל מקום אחים אין [לי] אלא אחים בני אחים בנות אחים בני בנות אחים מניין תלמוד לומר לשאירו הקרוב מכל מקום

מתוך: ירושלמי בבא בתרא ח ב (עריכה)

הלכה ב משנה

בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בניכסי חפר ושהיה בכור נטל שני חלקים

הלכה ב גמרא

בנות צלפחד אמרו לפני משה רבינו אם אנו בנות צלפחד נירש את אבינו אם אין בנות צלפחד תתייבם אמינו מיד ויקרב משה את משפטן לפני ה אמר לו הקדוש ברוך הוא כן בנות צלפחד דוברות תן להן אחוזת נחלה תן להן בקרקעות תן להן במטלטלין תן להן חלק אביהן בתוך אחי אביהן ר יאשיה אמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ דכתיב לשמות מטות אבותיו ואם כן מה תלמוד לומר לאלה אלא מפני הנשים ומפני הקטנים רבי יוחנן אמר לבאי הארץ נתחלקה הארץ שנאמר לאלה תחלק אם כן מה תלמוד לומר לשמות מטות אבותיו משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם שכל נחלות שבעולם חיים יורשין מתים וכא מתים יורשין חיים תני ר יהושע בן קרחה אומר ליוצאי מצרים ולעומדים בערבות מואב נתחלקה הארץ כיצד מי שהיה מיוצאי מצרים ומעומדים בערבות מואב נטל שני חלקים מיוצאי מצרים ולא מעומדים בערבות מואב מעומדים בערבות מואב ולא מיוצאי מצרים נטל חלק אחד בנות צלפחד נטלו חמשה חלקים חלקן עם יוצאי מצרים וחלקן עם העומדים בערבות מואב ושהיה בכור נטלו שני חלקים וחלק אביהן בתוך אחי אביהן אמר ר יוסי מתניתא לא אמרה כן אלא נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהן הדא הוא דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה יהושע וכלב נטלו שלשה חלקים חלקן עם יוצאי מצרים וחלקן עם העומדים בערבות מואב ונטלו חלק מרגלים הדא הוא דכתיב ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים וגו אבל חלק מתלוננים ועדת קרח נפל לאמצע ובניהם בזכות אבי אביהן ואמותיהן הדא הוא דכתיב ובני קרח לא מתו רבי מושלו משל למה הדבר דומה לשני אחים שותפין שיצאו במצרים לזה תשעה בנים ולזה בן אחד וירשו בית עשרה כורין כל אחד ואחד נוטל לתך החזירם לאבותיהן וחלקום נמצא בן זה נוטל מחצה ובני זה נוטלין מחצה ר דוסתאי בן יהודה מושלו משל למה הדבר דומה לשני אחים כהנים שותפין שהיו עומדין על הגורן לזה תשעה בנים ולזה בן אחד ונטלו בית עשרה קבין החזירום לאבותיהן וחלקום נמצא בן זה נוטל מחצה ובני זה מחצה רבי יוחנן מתיב והבאתי אתכם אל ארץ אבותיכם וגומר אם מתנה למה ירושה ואם ירושה למה מתנה אלא מאחר שנתנה להן לשום מתנה חזר ונתנה להן לשום ירושה א"ר הושעיה כל מקום שנאמר מורשה לשון דיהא התיבון והכתיב מורשה קהלת יעקב אמר לית דיהא סוגין מיניה מן דו לעי היא משכח כולה

מתוך: ירושלמי בבא בתרא ח ג (עריכה)

הלכה ג משנה

אחד הבן ואחד הבת בנחלה אלא שהבן נוטל פי שנים בניכסי האב ואינו נוטל פי שנים בניכסי האם והבנות ניזונות מניכסי האב ואינן ניזונות מניכסי האם

הלכה ג גמרא

כתיב בכל אשר ימצא לו וגו' כיצד יורש בראוי כבמוחזק כיצד מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים מניכסי אביו ואין נוטל פי שנים מניכסי אבי אביו ואם היה אביו בכור כשם שנטל מניכסי אביך כך נוטל בניכסי אבי אביו ריש לקיש בשם אבא בר דלייה נאמר משפט לעניין כפילה ונאמר משפט לעניין פשוטה מה לעניין פשוטה את רואה את הבן כילו קיים ליטול פשיטות אביו אף לעניין כפילה את^[1] רואה את הבן כילו קיים ליטול כפילת אביו.

הערות ושינויי נוסחאות

1. נ"א: אתה

מתוך: ירושלמי בבא בתרא ח ד (עריכה)

הלכה ד משנה

האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד השווה להן את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משם ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין

הלכה ד גמרא

ר לא השווה את הבכורה לאחין אמר לון רבי חגיי ולא קרייא היא לא יוכל לבכר אמר רבי לעזר העבודה שיכול אלא שאינו רשאי אי כן יכיל משם מתנה כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משם מתנה דבריו קיימין אמר רבי הושעיה יינתן לאיש פלוני ירושה שהורשתיו יירש איש פלוני מתנה שהורשתיו יירש פלוני ירושה שנתתי לו כתבו ותנו שדה פלוני לפלוני רבי לעזר ור"ש בן יקים אעלון עובדא קומי ר יוחנן אמר לו אם לזכרון דברים כתבו ותנו אם לזכותו בכתב כל עמה מודו שאין אדם מזכה בכתב לאחר מיתה שמואל שאל לרב חונה מתנה שכתוב בה בלשון מכר מהו א"ל ארכביה אתרי ריכשי ברקי א"ר חזקיה לא אמרין אלא מייתו תרין סוסיין חיוורין ומרכיבין על תריהון ודין אזלא בדא ודין אזלא בדא ומשתכח לא צייד כלום

מתוך: ירושלמי בבא בתרא ח ה (עריכה)

הלכה ה משנה

האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ועל מי שאין ראוי לו ליורשו אין דבריו קיימין

הלכה ה גמרא

אמר ר יוחנן לא א"ר יוחנן בן ברוקה אלא על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות בת בין האחין אח בין הבנות לא אמר רבי יוחנן הלכה כר יוחנן בן ברוקה רבי שאל לר נתן בר בא אמר אכן שאילה מאי טעמא דר יוחנן בן ברוקה רבי זעירא אמר הכן שאלה מה ראו לומר הלכה כר יוחנן בן ברוקה א"ל ואת לא שניתה לנו כן אינון ירתון כיני מתנית אינון יטלון אמר לו ואפילו כמאן דאמר ירתון כח ב"ד מיופה כמה דתימר תמן אין אדם מזכה בלשון מתנה והכא מזכה ודכוותה אין אדם מזכה בלשון ירושה והכא מזכה תמן תנינן רשב"ג אומר אם מתה יירשנה שהתנה על מה שכתוב בתורה רב ירמיה בשם רב מפני שהתנה על הכתוב בתורה והמתנה על הכתוב בתורה תנייו בטל בתנאי שאינו של ממון וכא בתנאי ממון נן קיימין מה טעמא דרב בסוף הוא זכה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה דמר ר יוחנן מכרה ונתנה בדין הוא להיות קיים ולמה אמרו מכרה בטל שלא תהא מברחת נכסיה מבעלה ואומרת שלי הן רבי יוסטיני הוה ליה עובדא קומי רבנן וחייבוניה קם קומי ריש לקיש אמר זיל חות לניכסך ר ירמיה בעא קומי ר זירא אמר רב בסוף הוא זכה בהן א"ר יוחנן הלכה כר יוחנן בן ברוקה אמר ריש לקיש איזיל חות לניכסך מאן אינון רבנן רבנן דר יוסטני וירש אותה יכול כשם שהוא יורשה כך היא יורשתו ת"ל אותה הוא יורשה היא אינה יורשתו א"ר יוחנן דברי חכמים אביה יורשה אחיה יורשים אותה התיב ר בא בר ממל אם אומר את שאין יורשת אשה דבר תורה מעתה יירש את ארוסתו כמה דתימר מן הקרובה לא גרושה ודכוותה הקרובה לא ארוסה התיב רב המנונא אם אומר את שאין אשה יורשת דבר תורה מעתה יירש הבעל בראוי כבמוחזק אמר רבי יוסי כך שנה רבי אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק אמר רבי יוסי בי רבי בון הרי בכור הרי ירושתו תורה ואינו יורש בראוי כבמוחזק אמר רבי יצחק וילין דכתבין אין מיתת דלא בנין כל דלה יחזור לאביה תנאי ממון הוא ותנאו קיים ושגוב הוליד את יאיר וגו וכי מניין היו ליאיר ערים בהר הגלעד אלא שנשא אשה מבנות מנשה ומתה וירשה אם אומר את שאין ירושת אשה דבר תורה נימר ויהי לשגוב אלא ויהי לו ליאיר ודכוותה ואלעזר בן אהרן מת וכי מניין היו לו לפינחס בהר אפרים אלא שנשא אשה מבנות אפרים וירשה אם אומר את שאין ירושת אשה דבר תורה נימר ויהיה לאלעזר אלא ויהי לפינחס

מתוך: ירושלמי בבא בתרא ח ו (עריכה)

הלכה ו משנה

הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו רבן שמעון בן גמליאל אומר אם לא היו בניו נוהגין כשורה זכור לטוב

הלכה ו גמרא

א"ר בא בר ממל הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו עליו הוא אומ ותהי עוונותם על עצמותם כהדא חד בר נש אפקד ניכסיי גבי ר בא בר ממל א"ל אין הויין בנוי דהנייה הב לון פלגא וסב פלגא אתון בנוי ונסבין פלגא בתר יומין אתון בעיין מיעור עימיה אמר לון לא אמר לי אבוכון אלא אי הוין בניי דהנייה הב לון פלגא וסב פלגא כדון אתון קקו פדיפטי הבו לי מה דיהבית לכון

מתוך: ירושלמי בבא בתרא ח ז (עריכה)

הלכה ז משנה

האומר זה בני נאמן וזה אחי אינו נאמן יטול עמו בחלקו מת יחזרו נכסים למקומן נפלו לו נכסים ממקום אחר יורשו אחיו עמו מי שמת ונמצאת דייתיקי קשורה לו על יריכו הרי זו אינה כלום יזכה בה לאחר בין מן היורשין ובין שאין מן היורשין דבריו קיימין

הלכה ז גמרא

אם היו מוחזקין בו שהוא בנו ובשעת מיתתו אמר אינו בני ושאינו בנו אמר בני נאמן היה עומד בצד המוכס ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא נאמן עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא אינו נאמן אית תני תניי נאמן א"ר מנא כגון אילין נפתאי דמשעבדין בבניהון יתיר האומר יינתנו נכסיי לפלוני והוא כהן והיו שם עבדים אף ע"פ שאמר אי איפשי בהן יאכלו עבדיו בתרומה רשב"ג אומר מכיון שאמר אי איפשי בהן זכו בהן היורשין א"ר לא בסתם חלוקין מה נן קיימין אם דבר בריא שרוצה בהן כל עמא מודו שיאכלו עבדיו בתרומה ואם דבר בריא שאינו רוצה בהן כל עמא מודו שזכו בהן הירושין אלא כי נן קיימין בסתם ורבנן סברין משעה ראשונה היה רוצה בהן ועכשיו חזר בו רשב"ג אומר מכיון שאמר אי איפשי זכו בהן היורשין תני ר"ש בן גמליאל אומר דייתיקי מבטלת דייתיקי אין מתנה מבטלת מתנה ר אבא בר חנה ר יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין כל שאילו יבריא ויחזור בדייתיקתו חוזר אף במתנתו כההיא אחתיה דר חונייא כתבת ניכסה לרבי חונייא צרכת וזבנת לבעלה מן דדמכת אתא בעי מיעור עימיה א"ל ולמה לא תבעתינון בחייה אמר ליה לא בעית מעיקתה אף על פי כך אפיק רבי אמי

מתוך: ירושלמי בבא בתרא ח ח (עריכה)

הלכה ח משנה

הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אינו צריך הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשין

הלכה ח גמרא

רבי שמעון בן יקים אעיל עובדא קומי ר יוחנן מהיום לאחר מיתתו מתנתו מתנה מהיום ולאחר מיתה אינו גט חברייא אמרין כן א"ל אינה היא איסרטה א"ר יוסי בי ר בון כן א"ל אינה כגיטין ואינה כמתנה א"ר לא במתנה אם כתב מהיום מתנה ברורה היא לאי זה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר בה אכילת פירות אבל בגיטין אם כתב בה מהיום כרות הוא לאי זה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר לו גופה א"ר בון בר כהנא קומי רבי לא לשייר לזה מעשה ידיה א"ל לא מצינו אשה נשואה לזה ומעשה ידיה לזה ר זירא מקיים ליה וצווח ליה בנייה דאורייתא האומר טבי עבדי עשיתי בן חורין עשיתיו בן חורין עושה אני אותו בן חורין הרי הוא בן חורין הרי זה בן חורין הרי זה זכה ר חייא בשם ר יוחנן ובלבד בשטר יעשה בן חורין ר אומר זכה וחכמים אומרים לא זכה האומר שדה פלוני נתתי לפלוני נתונה לו תהא שלו ינחל פלוני בנכסיי יחזיק פלוני בנכסיי לא אמר כלום תינתן לו מתנה ר אומר זכה וחכמים אומרים לא זכה וכופין את היורשים לקיים דברי המת תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הכותב דיאתימון בלעז הרי זו כמתנה ר חגין בשם רבי יהושע בן לוי חיזרתי על כל בעלי לשונות לידע מהו דיאתימון ולא אמר לי אדם דבר האומר יינתנו נכסי לפלוני מת פלוני לפלוני מת פלוני לפלוני הראשון ראשון קודם מת השני בחיי ראשון הראשון אוכל פירו ואם מת יחזיר ליורשי הנותן מת השלישי בחיי שני הראשון אוכל פירות ואם מת יחזיר ליורשי הנותן מת השני והשלישי בחיי ראשון הראשון אוכל פירות וקונה קרקע דברי ר רבן שבג"א אין לו אלא אכילת פירות בלבד חזקיה אמר הלכה כרבי א"ר ינאי מודה רבי שאינו נותנה במתנת שכיב מרע רבי יוחנן אמר ולא במתנת בריא כהדא ההיא איתא כתבת ניכסה לחד בר נש צרכת וזבנת לבעלה רבי חייה בר מדייא אעול עובדא קומי ר יוסי לא כן א"ר ינאי מודה רבי שאינה נותנה במתנת שכיב מרע א"ל ר יוחנן ולא במתנת בריא הוא הדא איתא מכיון דבעלה זקוק מספקא ליה מזוני ולא כמתנת שכיב מרע הוא עד כדון זקוק מספקא פיתא וקיטני דילמא ביעי דילמא תרנגולין ממה דתני הראשון אוכל פירות וקונה קרקע הדא אמרה מוכרת קרקע ולוקח קבורה אמר רבי יוסי ואילין דכתבי אפילו לוכל דברים מעולין אמר רבי יעקב בר אחא תניי תמן קבורה כמזונות לא היה לה קבורה מן מה דתני הראשון אוכל פירות וקונה קרקע הדא אמרה מוכר קרקע ולוקח קבורה א"ר יוסי ואילין דכתבין אין סנת אין סנות תנאי ממון הוא וקיימנוה רבנן

מתוך: ירושלמי בבא בתרא ח ט (עריכה)

הלכה ט משנה

הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים ולא הקטנים ניזונין על הגדולים אלא חולקין בשוה נשאו גדולים ישאו קטנים אם אמרו קטנים הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להן אלא מה שנתן להן אביהן נתן הניח בנות גדולות וקטנות אין הגדולו מתפרנסות עלה קטנות ולא הקטנות ניזונות על הגדולות אלא חולקות בשוה נישאו גדולות ישאו הקטנות וזה חומר בבנות מבנים שהבנות ניזונות על הבנים ואינן ניזונת על הבנות

הלכה ט גמרא

רבי ירמיה בעא קומי ר זירא נסבין רברבייא מאה גרבין ואינון טבין עשרים דינרין נסביר זעירייא מאה גרבין דינון טבין עשרה דינרין אמר ליה כמה דנסבין אילין יסבין אילין