שיטה מקובצת על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח/דף קכב

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קכב עמוד א

ולא נתחלקה אלא בכסף שחלקו את הארץ שנים עשר חלקים מדה במדה ואם יש בשנים עשר חלקים אלו חלק יפה וחלק רע משוים אותם בדמים ואומרים מי שעולה לו חלק יפה נותן למי שעולה לו חלק רע כך וכך וכותבין שנים עשר תחומין אלו בשתים עשרה פתקאות ונותנים אותם בקלפין של תחומין ושנים עשר שבטים בשתים עשרה פתקאות כו'. ואלעזר בן אהרן עומד מלובש באורים ותומים והיה אלעזר מכוון ברוח הקדש ואומר אם זבולן עולה תחום גנוסר עולה עמו טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו גנוסר טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולן וכן לכל שבט מי שעלה בידו החלק היפה נותן למי שעולה לו החלק הרע אותם דמים ששמו בין החלק הרע לחלק היפה שנמצא שנתקיימו שני המקראות הללו על פי הגורל. ואך בגורל. שאך בגורל משמע שצריך לגורל ועל פי הגורל משמע שצריך לאורים ותומים שהן כמו דבור והוא אלעזר שהיה מלובש באורים ותומים ומכוון ברוח הקדש ואומר עם חלק פלוני עולה שבט פלוני. הרא"ם ז"ל.

זבולן עולה תחום עכו עולה עמו. רבינו תם גריס אשר עולה תחום עכו כדמוכח בשופטים דעכו בחלק אשר היתה כדכתיב אשר לא הוריש את יושבי עכו. תוספי הרא"ש ז"ל.

ואידך למאן. כתב רשב"ם ז"ל דאי משום שבט לוי דלקח נחלה כשאר שבטים כדכתיב התם שער לוי אחד הא אפרים ומנשה נמי לא יטלו כי אם חלק אחד כדכתיב התם שער יוסף אחד. ותמהני עליו שהרי מקראות מפורשין הן שלא כדבריו ז"ל. שהרי כתיב בסוף ספר יחזקאל כה אמר ה' אלהים גם גבול אשר תתנחלו את הארץ לשנים עשר שבטי ישראל יוסף חבלים כלומר שיטול יוסף שני חלקים וכן תרגום יונתן יוסף יתקבל שני חולקין. ומפורש עוד בפרשה כשהוא מונה נחלת השבטים ועל גבול נפתלי וגבול מנשה אחד ועל גבול מנשה וגבול אפרים אחד אלמא אפרים ומנשה אף בעולם הבא יטלו שני חלקים ועולין הן לשנים למנין שנים עשר שבטי ישראל כמו שמפורש בפתקם. וכן מה שכתב ששבט לוי יטול חלק בארץ אף זה אינו שהרי מפורש בפרשה שלא יטול חלק בארץ אלא שיהיו לו ערים לשבת בהם והוא מכלל התרומה אשר ירימו עשרים וחמשה אלף אורך ורוחב עשרת אלפים שמכללה בית המקדש ומקום לשבת לכהנים וללוים וכל זה מפורש בפרשה ואף על פי שכתוב שער לוי אחד שער יוסף אחד זה אינו ענין ג' לנחלתן בארץ ישראל אלא לומר שיהיו בירושה שנים עשר שערים כנגד שנים עשר שבטים שאף על פי שיוסף נמנה בכל מקום שני שבטים היינו לענין נחלה אבל לענין שני דברים אינו אלא שבט אחד ושבט לוי נמי אף על פי שלא נטל חלק בארץ נמנה הוא במנין השבטים וראוי הוא שיהא לו זכרון בירושלים כשאר השבטים ואף על גב שדרשו בגמרא משער ראובן אחד שאין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק היינו מייתורא דאחד אחד אבל מכל מקום עיקר השערים אינם אלא לזכרון שבטי ישראל וכמו שכתוב בשערי העיר על שמות שבטי ישראל לפיכך איני יכול להעמיד דברי רשב"ם ז"ל בזה אלא כך הוא עיקר הדבר שכשם ששבט לוי לא נטל חלק בראשונה כך לא יטול בשניה אלא שנתנו לו ערים לשבת סמוך לירושלים והן מכלל תרומת הקדש המפורשות בפרשה אבל יוסף יטול שני חלקים ונמצא שנים עשר שבטים זוכין בנחלה ולפיכך שאלו ואידך למאן ואמר רב חסדא לנשיא שכך מפורש בפרשה שהנשיא יטול חלק בארץ כנגד אחד מן השבטים אלא שירימו בחלקו עשרים וחמשה אלף רוחב. ואידך לתרומת הקדש כלומר למקדש לירושלים למגרש הכהנים והלוים סמוך לה כן נראה לי. הר"ן ז"ל.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: ואידך למאן. על החלק האמצעי הוא שואל שהמקדש הוא באמצעיתו והכהנים והלוים נוטלין סביבות המקדש ועדיין ישאר מן החלק מכאן ומכאן למזרח ולמערב ולמי היה לנשיא ומי הוא העובד עיר אבל לא לעובדי העיר האמור למעלה מזה הם הגבעונים והיה להם עשרת אלפים אורך למזרח העיר ועשרת אלפים אורך למערבה ברוחב חמשת אלפים כמו שפירשו בענין. עד כאן.

אמר מר לא נתחלקה אלא בכסף שנאמר בין רב למעט. כלומר כך אמר הכתוב צריך אתה לדקדק בין החלק היפה לחלק הכחוש ולשום אותה ולהשוות אותה בדמים כמו שפירשנו למעלה וזהו בין רב למעט. ודייקינן קרא למאי אילימא לשופרא וסניא שצריך להשוות אותם בדמים כמו שפירשנו פשיטא אטו בשופטני עסקינן שאין מדקדקין בין יפה לכחוש אלא קרא לקורבא ורוחקא הוא דאצטריך כלומר שמי שעולה לו החלק הקרוב לירושלים צריך ליתן לבעל החלק הרחוק דמים לפי השבח שהקרוב יותר משובח מן הרחוק משום עליית הרגל וזהו שהוצרך הכתוב להודיעך שאף על פי ששניהן שוין בשופרא וסניא צריך ליתן שבח שבין החלק הקרוב לחלק הרחוק. כתנאי רבי אליעזר אומר בכספים העלוה רבי יהושע אומר כו'. פירוש רבי אליעזר סבר שחלקו את הארץ לשנים עשר חלקים מדה כנגד מדה בלי פחות בלי יתר והעלו בין היפה לכחוש והשוו אותם בכספים כמו שבארנו. רבי יהושע סבר בקרקע השוו שהוציאו ממקום למקום מדה יתירה על היפה כפי ההפרש שביניהם. הרא"ם ז"ל.
וזה לשון הר"ן ז"ל: רבי יהושע אומר בקרקע העלוה. כלומר שאפילו לקורבא ורוחקא העלו בקרקע ולא בכספים וכל שכן לשופרא וסניא וקיימא לן הכי. ומינה להכא דמעלו אחי אהדדי וחד מינייהו מעלי בארעא ואידך מעלי בזוזי ששומעין לזה שהוא מעלה בקרקע. וכבר כתבתי זה למעלה עד כאן.

דף קכב עמוד ב

כתיב בתמנת חרס וכתיב בתמנת סרח אמר רבי אלעזר בתחלה פירותיה דומין לתרס שהן פגין וקשין ולבסוף פירותיה מסריחין מחמת שנתבשלו מאד באילניהן. אית דאמרי בתחלה פירותיה מסריחין מחמת שנתבשלו מאד באילניהן ולבסוף דומין לחרס כלומר קשין כחרס שאין עולה בהם רקב ואינם נפסדין. הרא"ם ז"ל.

אחר הבן ואחד הבת כו'. מאי אחד הבן ואחד הבת אילימא דירתי כי הדדי והא תנן בן קודם לבת. ועוד מאי אלא כלומר אם משנתנו לא באת אלא להשוות בן הבן לבת בירושה למה הזכירה ההפרש שיש בבן עצמו בין ירושתו לאביו לירושתו לאמו וההפרש שיש בבת בין ירושתה לאביה לירושתה לאמה לא היה לו להזכיר אלא ההפרש שיש בין הבן לבת בירושה שהרי להשוות ביניהן ולהזכיר ההפרש שיש ביניהם הוא שבאת ולא באת להשוות בין ירושת הבן לאביו לירושתו לאמו כדי שיזכיר אחר זה ההפרש שיש ביניהם. ותירץ רב נחמן בר יצחק הכי קאמר כו'. הרא"ם ז"ל.

הכי קאמר אחד הבן ואחד הבת נוטלים בראוי כבמוחזק. ואם תאמר הא נמי תנינא מההיא דפריך לעיל כל יוצאי ירכו של בן קודמים לבת אלמא בן הבן ובת הבן יורשים בנכסי אביהם. ושמא יש לומר דהוה אמינא יוצאי ירכו של הזכרים אבל נקבות לא דבת אינה נוטלת בראוי. הא נמי תנינא בנות צלפחד נטלו שלשה כו' רב נחמן היה דוחה דאי מהתם הוה אמינא חפר הוא דמת בחיי צלפחד וכן רב פפא לההיא דפריך בתר הכי. תוספי הרא"ש ז"ל.
מה שפירשו רב פפא ורב אשי במשנה אחד הבן ואחד הבת בנחלה לא באו אחר רב נחמן בר יצחק אלא כל אחד מפרש אותה לפי דעתו. הראב"ד ז"ל.

סתם ואחר כך מחלוקת היא. נהי נמי דלא חשיב סתם גמור כו' ככתוב בתוספות דהני מילי היכא דשנויים בבבא אחד ושונה דברי אחד מהם בלשון רבים משמע שדבריו עיקר אבל היכא שהם בבות מופלגות זו מזו וסתם כדברי היחיד ואחר כך שנה מחלקותם דברי שניהם איכא למימר דחזר בו מן הסתם הראשון. תוספי הרא"ש ז"ל.