שיטה מקובצת על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח/דף קכא

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קכא עמוד א עריכה

מועדי ה' צריכין קידוש בית דין פירש ר"ש ז"ל שלא המועדות בעצמן צריכין קדוש אלא ראשי החדשים שבהן תיקון המועדות והיינו דתנן בקדוש החדש ואומרים מקודש מקודש. ורבינו חננאל ז"ל כתב וזה לשונו: מועדי ה' צריכין קדוש בית דין כי משה רבינו קדשם שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל דבור זה קדוש המועדות הוא ממני משה. שמעינן מינה שהמועדים צריכים קדוש בית דין לקבעם ולומר המועד ביום זה המקודש עד כאן. הרשב"א ז"ל.

יום שכלו בו מתי מדבר. הקשה רבינו תם על רשב"ם ו"ל דאם מיהרו למות מאשתקד אם כן לא מתו בני ששים כו' ככתוב בתוספות. וגם לפירוש רבינו תם אי הכי אם נגזר עליהם שאותם שהיו בני עשרים בשעת גזירה הרי לא היו בני ששים בסוף שלושים ושמונה שהוא סוף ארבעים מיציאתן. עוד אומר רבינו תם ז"ל שבתחלה נגזרה על יתר מבן ששים ולבסוף ריחם להם הקדוש ברוך הוא. גזרה שוה דיליף ומעלה ומעלה מערכין ולפי זה לא אתי שפיר חמשה עשר אלף ופרוטרוט. עד כאן גליון תוספות. עיין בחדושי הרמב"ן ז"ל.

דף קכא עמוד ב עריכה

אחיה השלוני ראה את עמרם. סבר לה כמאן דאמר פינחס לאו היינו אליהו דלמאן דאמר אליהו זה פינחס לא היה צריך לאחיה השלוני אלא לימא משה ראה את עמרם ואליהו ראה את משה. וסבירא ליה נמי דחנוך לאו היינו מטטרון דאי הכי שנים קפלו את העולם שחנוך ראה את אדם ועדיין הוא קיים. ויש אומרים דאפילו תמצא לומר חנוך זה מטטרון לא חשיב ליה שהרי נסתלק מן העולם הזה אבל אליהו עדיין הוא בעולם ונראה לראוין לו. הא דאמרינן לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי. פירש הרא"ם ז"ל ועמרם שהיה משבט לוי היה מבאי הארץ ואחיה השלוני קטן היה כשראה את עמרם. ונראה שדחקו לרב ז"ל לומר כן מפני שלא פירש שאחיה השלוני היה משבט לוי והוה ליה למימר אחיה השלוני לוי היה ולא נגזרה על שבט לוי. ומכל מקום אי אפשר לומר דעמרם היה מבאי הארץ וזיל קרי ביה רב הוא שהרי אמרו כאן דעמרם ראה את יעקב וכיון שכן על כרחנו מת עמרם קודם לחמשים ושש שנה עד שלא יצאו ממצרים שהרי עמדו במצרים מאתים ועשר שנים משירד שם יעקב כמנין רד"ו צא מהם שבע עשרה שנה שהיה יעקב בארץ מצרים נשארו מאה תשעים ושלש שנה וימי שני עמרם אשר חי שבע ושלשים ומאת שנה ואף לכשתמצא לומר שלא נולד עמרם עד תשלום שני יעקב נמצא שמת קודם יציאת מצרים חמשים ושש שנים אלא אחיה לוי היה והוא הוא שראה את עמרם במצרים. וכן פירש ר"ש ז"ל ומנין שהיה לוי דכתיב בדברי הימים והלוים אמיה על אוצרות בית האלהים. הרשב"א ז"ל.

ארץ ישראל לשבטים איתפלג כבר פירשתיו ועדיין לא יצאתי ידי חובתי לפי שראיתי כתוב דכתיב והתנחלתם הארץ בגורל למשפחותיכם כו'. ונראה כי זאת היתה השאלה לשבטים אתפלג שנים עשר חלקים שוים לרב תרבו נחלתו חוזר על ראשי המשפחות כגון חנוך ופלוא חצרון וכרמי או דילמא לקרקף גברא אתפלוג והשבט המרובה יטול חלק מרובה. תא שמע בין רב למעט וזה הלשון משמע לשון השואה כלומר בין הרב ובין המעט שוין הן בגורל כמו כקטן כגדול תשמעון וזעקת בני יוסף על זה הפירוש לא ידעתי על מה לפי השאלות ששאל רב פפא לאביי ליוצאי מצרים כו' ועל כן אני חוזר על פירוש הראשון כי לא היתה השאלה אלא על אורים ותומים אם הוזקקו בין איש לאיש והשיב שלא הוזקקו אלא בין שבט לשבט שנאמר על פי הגורל תחלק הארץ בין רב למעט ועל פי הוא אורים ותומים וקאמר בין רב למעט אלמא לשבטים הוזקקו בלבד אבל הגורל היה אפילו בין איש לאיש והחלקים לפי אנשי השבט כאשר פירשנו בתחלה ולא נתחלקה אלא בכספים שנאמר בין רב למעט. האי שנאמר ארישא קאי שאמר שלא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים ולא נתחלקה אלא בגורל כלומר לולי הגורל ואורים ותומים לא היו השבטים לעולם נסמכים על אותו חלק שיהנה לשבט אחד מפני רוב חשיבותו. הראב"ד ז"ל.