פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

צריך להדיח הבשר קודם מליחה. ואם הדיחו הטבח אין צריך להדיחו בבית (טור). אם אחר שהדיח חתך כל נתח לשנים או לשלשה (או שהסיר טלפי הרגלים לאחר ההדחה (ארוך כלל ד וי"ז)) -- צריך לחזור ולהדיחם.    הגה: ואם לא עשה כן הוי כלא הודח כלל (שם).

הדח' הבשר לכתחלה יזהר לשרותו נגד חצי שעה ולהדיחו היטב במי השרייה. אבל אם לא שראו רק הדיחו היטב סגי ליה. ואחר כך ימתין מעט שיטפטפו המים קודם שימלחנו שלא ימס המלח מן המים ולא יוציא דם (הגהות ש"ד והגהות אשיר"י פכ"ה ובארוך כלל א).
ונהגו שלא להשתמש בדברים אחרים בכלי ששורין בו בשר. ואם נשתהא הבשר בשרייתו מעת לעת -- הבשר וגם הכלי אסורין. ועיין לקמן סימן זה. אבל פחות ממעת לעת אין להקפיד. ואף במקום שנאסר הכלי מותר לחזור ולשרות בו (בארוך).
דין בשר שמלא קרח כיצד נוהגין עם שרייתו -- עיין לעיל (סימן סח)


סעיף בעריכה

אם מלח ולא הדיח תחילה -- ידיחנו וימלחנו שנית. ויש אוסרין.

הגה: וכן נוהגין; אפילו לא נמלח רק מעט כדרך שמולחים לצלי, ואפילו לא שהה במלחו שיעור מליחה (ארוך וש"ד וסמ"ג). מיהו במקום הפסד מרובה יש להתיר (בית יוסף).
ואם לא הודח רק מעט קודם שמלחו -- מותר בדיעבד. והוא הדין אם היה ששים בחתיכה נגד דם שעליו (הגהת ש"ד בשם מהרא"י). ואם נמלח חתיכה בלא הדחה עם שאר חתיכות -- שאר חתיכות מותרות והיא אסורה (בארוך כלל ד' דין ה')


סעיף געריכה

לא ימלח במלח דקה כקמח ולא במלח גסה ביותר שנופלת מעל הבשר אילך ואילך (ואם אין לו מלח אחר רק מלח דק כקמח -- מותר למלוח בו) (ד"ע)

סעיף דעריכה

יפזר עליו מלח שלא ישאר בו מקום מבלי מלח וימלח כדי שלא יהא ראוי לאכול עם אותו מלח. ואינו צריך להרבות עליו מלח יותר מזה. ומולחו משני צדדים.     ועופות צריך למלחם גם מבפנים. ואם לא מלחם אלא מבפנים או מבחוץ, וכן חתיכה שלא נמלחה אלא מצד אחד -- מותר.

הגה: ויש אוסרין אפילו בדיעבד (מהרא"י בהגה ש"ד וארוך כלל ו). והכי נהוג. אם לא לצורך. ודוקא אם כבר נתבשל כך. אבל אם לא נתבשל עדיין -- לא יבשלנו כך. אלא אם הוא תוך י"ב שעות שנמלח -- יחזור וימלח צד השני שלא נמלח עדיין ויבשלנו אחר כך. ואם הוא אחר י"ב שעות אזי יצלנו; דנורא משאיב שאיב ואין הצד שנמלח כבר בולע מצד שלא נמלח (שם).

סעיף העריכה

אחר שנמלחה החתיכה, אם חתך ממנה -- אינו צריך לחזור ולמלוח מקום החתך.

סעיף ועריכה

שיעור שהייה במלח אינו פחות מכדי הילוך מיל שהוא כדי שלישית שעה בקירוב.

הגה: ועל זה יש לסמוך בדיעבד או אפילו לכתחלה לכבוד אורחים או לצורך שבת, אבל בלאו הכי המנהג להשהות במליחה שיעור שעה. ואין לשנות. (מהרא"י בת"ה סימן קס"ז ובהגהת ש"ד ואו"ה כלל א)

סעיף זעריכה

קודם שיתן הבשר בכלי שמדיחו בו ינפץ מעליו המלח שעליו או ישטפנו במים. ואחר כך יתן הבשר בכלי שמדיחין בו וידיחנו פעמיים וישטוף הכלי בין רחיצה לרחיצה.

הגה: ויש אומרים שצריכין להדיח הבשר ג' פעמים (חדושי אגודה בשם א"ז ומהרא"י ואו"ה כ"א דט"ו והג"א) והכי נוהגין לכתחלה. על כן ישטפנו או ינפץ המלח מעליו וידיחנו ב' פעמים דזה הוי כהדחה ג' פעמים או ישים המים תוך הכלי ואחר כך יניח בו הבשר וידיחנו ג' פעמים. והכי נהוג.    ולכתחלה יתן מים הרבה בהדחה ראשונה כדי שיבטלו כח המלח שבציר (ד"ע).
מותר להדיח הבשר במי פירות ואין צריך מים (הר"ן פ' השוחט ותוספות שם).

סעיף חעריכה

אם לא ניפץ המלח שעליו ולא שטפו -- אין לאסור, כי המים שבכלי מבטלין כח המלח

הגה: ואפילו המים מועטים מכל מקום מבטלים כח הציר (ד"ע וארוך כלל ו ומהרא"י).
ויש מתירין אפילו לא היו מים כלל בכלי והניחו בו הבשר; דאין לחוש בשעה מועטת כזה שעוסקין בהדחה הבשר (ש"ד ואו"ה כלל א וי'. ועיין לקמן סעיף כ). ויש לסמוך עלייהו. ואין לחוש בכל זה רק בהדחה ראשונה אבל לאחר הדחה ראשונה אין לחוש (כך משמע ממרדכי ור"ן).
ואין חילוק בין אם הדיחו בכלי כשר או טריפה או חולבת. ואם היה מעט מים בכלי -- שמבטל כח המלח, שאינו חשוב עוד כרותח -- אפילו הכלי חולבת או הטריפה מלוכלך עדיין באיסור -- מותר (בארוך).

סעיף טעריכה

בשר שנמלח ונתבשל בלא הדחה אחרונה צריך שיהא ששים כדי המלח שבו.

הגה: וכל הקדירה מצטרף לששים (ש"ד וע"פ עיין ס"ק ל"ד)     ואם יש בקדירה כ"כ כמו החתיכה שנמלח ולא הודח -- הכל שרי; דודאי איכא ששים נגד המלח שעל החתיכה דהחתיכה עצמה בודאי היא ל' נגד המלח שעליו (בארוך כלל י"א ד"ד).

ואי ליכא ששים בקדירה נגד המלח אפילו לא הושם רק בכלי שני -- הכל אסור דמאחר שיש שם מלח וציר אפילו בכ"ש מבשל (שם דין א' ובמרדכי).

ובשר יבש יש להתיר אפילו בכלי ראשון דודאי יש ששים נגד המלח שעליו מאחר שכבר נתייבש (מרדכי פכ"ה וראב"ן וב"י בשם הג"ה אשיר"י וש"ד). אבל לכתחלה יזהר אפילו בבשר יבש שלא לבשלו או להדיחו במים שהיד סולדת בהם בלא הדחה אחרונה (ש"ד שם).

וכל זה מיירי שלא הודח באחרונה כלל אבל אם הודח רק פעם אחת ונתבשל כך -- מותר, דבדיעבד סגי ליה בהדחה אחת באחרונה (מהרא"י בהגהת ש"ד).

מלח שמלחו בו פעם אחת -- אסור למלוח בו פעם שנית (כל בו וד"ע ודעת רוב הפוסקים). וכל שכן שאסור לאכול המלח אחר שמלחו בו.

סעיף יעריכה

עכו"ם משמש בבית ישראל ונתן הבשר בקדירה ואין ידוע אם הדיחו -- אם יודע העכו"ם מנהג ישראל סומכין על דבריו אם היה שם ישראל יוצא ונכנס או שום קטן בן דעת.

הגה: ובחד מנייהו סגי (טור) או במסיח לפי תומו שהדיחו יפה או שישראל אפילו קטן יוצא ונכנס; דמרתת הואיל ויודע מנהגי ישראל. מיהו אם מיחה לעכו"ם שלא ידיחו בלא רשותו והוא עבר על דבריו אסור דהא חזינן דאינו מרתת ואין לסמוך גם כן על דבריו (הגהת ש"ד ואו"ה)

סעיף יאעריכה

בשר שנתבשל בלא מליחה -- צריך שיהיה בתבשיל ששים כנגד אותו בשר ואז מותר הכל.

הגה: ויש אוסרים אותה חתיכה אפילו בדאיכא ששים נגד החתיכה (טור בשם י"א והגהות מיימוני בשם סמ"ק והגהות ש"ד וארוך ומהר"י ומרדכי בשם ראב"ן). והכי נהוג אם לא לצורך כגון לכבוד שבת או לכבוד אורחים דאז יש לסמוך אדברי המקילין (ב"י בשם א"ח וד"ע עד"מ).
ואם נמלחה חתיכה ולא נמלחה כראוי -- דינה כאילו לא נמלחה כלל. וכן בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה, אף אם נמלח, דינו כאילו לא נמלח ואם נתבשל צריך ששים כנגדו (או"ה).

סעיף יבעריכה

בשר ששהה ג' ימים מעת לעת בלא מליחה -- נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד על ידי מליחה ואין לאוכלו מבושל אלא צלי. ואחר שצלאו לא יבשלנו. ואם בישלו -- מותר.

ואין להשהות בשר ג' ימים בלא מליחה דחיישינן שמא יבשלו (ב"י בשם פסקי מהר"י סימן קצא)

סעיף יגעריכה

ואם שרו אותו במים תוך השלשה ימים יכול להשהותו עוד ג' ימים אחרים פחות חצי שעה. (אגור)

(בשר שנמלח וספק אם נמלח תוך ג' -- מותר) (בארוך)

סעיף ידעריכה

בשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה ונתערבה אותה חתיכה בחתיכות אחרות -- בטלה ברוב ומותר לבשל כולן ואפילו היתה ראוייה להתכבד. (וכן הדין בנתבשל בלא מליחה ונתערב אחר כך באחרות) (או"ה)

סעיף טועריכה

בשר המלוכלך בדמים שנשרה במים מעת לעת -- יש אוסרים לאכלו כי אם צלי אלא אם כן יש במים ששים כנגדו (ועיין ס"ק נו).
(ויש אוסרין אפילו לצלי והכי נהוג) (או"ה)

סעיף טזעריכה

אין מולחין אלא בכלי מנוקב או על גבי קשין וקיסמין או במקום מדרון בענין שאם ישפך שם מים יצאו מיד.

הגה: ודף חלק ברהטני שמים זבין ממנו אין צריך להניחו במדרון אבל אם אינו חלק ברהטני צריך להניחו במדרון שיצאו המים ממנו (שערים ש"ו ובבית יוסף בשם ת"ה סימן קע"ב).     ואפילו בכלי מנוקב יזהר לכתחלה שיהיו הנקבים פתוחים (בארוך כלל ג) ולכן לא יעמידו על גבי קרקע כי הוא ככלי שאינו מנוקב (ע"ל ס"ס ע').    וכן מחמירין קצת לשום תוך הכלי מנוקב קש או קסמין כי הבשר יסתום הנקבים (הגהות אשיר"י פכ"ה ובארוך כלל א'). ובדיעבד אין לחוש לכל זה (ד"ע).

ואם מלח בכלי שאינו מנוקב -- אסור להשתמש באותו כלי בדבר רותח.    הגה: ואם נשתמש בו בעי קליפה אם הוא דבר יבש (רשב"א) ואם הוא דבר לח בעינן ששים נגד קליפה מן הקערה (ב"י בשם י"א)

ויש אומרים שאפילו בצונן אסור להשתמש בו בלא הדחה ואם נשתמש בו בלא הדחה ידיח מה שנשתמש בו.    הגה: אבל מותר לחזור ולמלוח בה בשר לאחר שנקבוה או אפילו בלא נקיבה אם הבשר שהה כבר במליחתו והודח (ב"י בשם הגהת ש"ד וארוך)

סעיף יזעריכה

אבל אם הוא מנוקב מותר לאכול בו אפילו רותח. ויש אוסרין ברותח. ויש ליזהר לכתחלה ובדיעבד מותר (ארוך כלל ג).

סעיף יחעריכה

בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב ושהה בו כשיעור שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח כל מה שממנו בציר -- אסור לאכלו אפילו צלי. וחלק החתיכה שחוץ לציר אין אסור ממנו אלא כדי קליפה; ואפילו אם יש בה שומן.

הגה: ויש אוסרין כל החתיכה אפילו מה שחוץ לציר (טור ומרדכי בשם מהר"ף) ואפילו לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי. ואפילו לא שהה שיעור מליחה רק מעט עד שנראה ציר בכלי (מרכי סוף פרק כ"ה בשם ראבי"ה והגהת ש"ד וארוך כלל י').    וכן נוהגין ואין לשנות. ומכל מקום אינו אסור רק אותה חתיכה המונחת למטה בכלי ונוגעת בציר, אבל שאר חתיכות שעליה הנמלחים עמה -- מותרת (שם בארוך ובכל בו) והכי נהוג.

סעיף יטעריכה

אחר שנמלח הבשר והודח -- מותר ליתנו אפילו במים שאינן רותחים. ויש מי שמצריך ליתנו במים רותחין. והמנהג כסברא ראשונה וכן עיקר (ב"י וד"ע).

סעיף כעריכה

בשר שנמלח ושהה כדי מליחה ונתנוהו אחר כך בכלי בלא הדחה ונתמלא מציר -- מותר. ולפי זה בשר שנפל לתוך ציר היוצא מהבשר אחר ששהה כדי מליחה מותר. ויש מי שאוסר בזה ובזה. ויש לחוש לו לכתחלה.

הגה: ויש אוסרין (תוספות ורא"ש וכמה מן האחרונים) אפילו בדיעבד כדי קליפה (הגהת ש"ד ובשערים ומהרי"ב ומהר"ש וב"י וארוך). והכי נהוג. ודוקא מה שמונח בתוך הציר אבל מה שחוץ לציר שרי. והכלי שנפל בו אותו הציר אסור. וכן אם הי הכלי חולבת ויש בו לכלוך אסור הבשר דאף לאחר שיעור מליחתו נחשב כרותח (הגה ש"ד ות"ה סימן קנט). אבל אם הוא הפסד מרובה ואית ביה גם כן צורך סעודת מצוה יש להקל ולומר דאחר ששהה שיעור מליחה לא מחשב צירו כרותח (ד"ע. ועיין לקמן סימן צא).

ולפי דבריו אף על פי ששהה הבשר במלח כשיעור -- אסור לאכול ממנו עד שידיחנו יפה יפה. ואסור לחתוך ממנו בסכין קודם שידיחנו. ואם חתך צריך להגעילו.    הגה: ויש מתירין לחתוך בסכין לאחר ששהה שיעור מליחה דאין מליחה לכלים. וכן עיקר דמותר (ת"ה סימן קנ"ב ואו"ה כלל לז'). אבל הסכין צריך הדחה אחר כך או נעיצה בקרקע אם נתייבשה עליו הציר (ארוך) ואפילו קודם שיעור מליחה אין האיסור משום הסכין אלא משום שיצא דם בעין על הבשר. ואם רוצה להדיחו שם היטב ולחזור ולמלחו שם מותר.

וכשרוצים לעשות מליח להתקיים לאחר ששהה במלחו בכלי מנוקב כשיעור הראוי מדיחים אותו יפה יפה ואחר כך חוזרין ומולחים אותו כדי שיתקיים ואפילו בכלי שאינו מנוקב ואפילו לפי סברא זו אם רוצה למלוח ולאכול צלי בלא הדחה עושה ואינו חושש לדם שעל המלח שהאש שואבו ומונע המלח מלבלוע דם. והני מילי במולחו ומעלהו לצלי אבל אם שהה במלחו -- המלח בולע הדם ונאסר, ולפיכך מדיחו יפה יפה וצולה ואוכל. (ועיין לקמן סימן ע"ו מדין בשר שנמלח ולא הודח ונצלה כך).

סעיף כאעריכה

במקום שאין מלח מצוי יצלה הבשר עד שיזוב כל דמו ואחר כך יבשלוהו.