פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

המקשה לילד, והוציא העובר את ראשו -- אף על פי שהחזירו -- הרי הוא כילוד ואינו ניתר בשחיטת אמו. לפיכך, אם הוא בן שמונה חי או מת, או בן תשעה מת –- אסור. ואם הוא בן תשעה חי -- ניתר בשחיטת עצמו.

סעיף בעריכה

הוציא ידו והחזירה (פירוש, קודם שחיטה) -- מה שיצא מן האבר לחוץ -- אסור, אבל מה שנשאר ממנו בפנים ומקום חתך -- מותר. ואם לא החזירה קודם שחיטה – גם מקום החתך אסור. אבל מה שבפנים: מותר אפילו הוא מיעוטו.

הגה: וכל זה לא איירי אלא שיהא ניתר בשחיטת אמו כשאר עובר הנמצא בה, אבל אם ילדה אותה הבהמה אח"כ: גם האבר שיצא והחזירו -- שרי, דשחיטת עצמו מתיר הכל (כך העלה הב"י ור"י בן חביב, וכל בו בשם יש אומרים,וכן הוכיח מהרש"ל פרק בהמה המקשה סימן א', וכן משמעות הפוסקים, והוא פשוט).

סעיף געריכה

אם יצא רוב העובר –- הרי הוא כילוד. ואם יצא חציו ברוב אבר, או שיצא רובו במיעוט אבר –- הרי הוא כילוד.

סעיף דעריכה

הוציא אבר אחד והחזירו, וחזר הוציא אבר אחד והחזירו, עד שהשלים לרוב -- המיעוט שלא יצא מותר. ואם חתך כל אבר ואבר בשעה שהוציא אותו -- גם המיעוט שנשאר בפנים אסור.

סעיף העריכה

עובר שהוציא אבר ונאסר האבר, ואחר כך נשחטה האם והוציאו העובר, והרי היא נקבה –- החלב שלה אסור לשתותו, הואיל והוא בא מכלל האברים ויש בה אבר אחד אסור, והרי זה כחלב טריפה שנתערב בחלב כשרה.

סעיף ועריכה

המושיט ידו למעי הבהמה, וחתך מן הטחול ומן הכליות וכיוצא בהן, והניח החתיכות בתוך מעיה, ואח"כ שחטה – הרי אותן החתיכות אסורות משום אבר מן החי אע"פ שהן בתוך מעיה. אבל אם חתך מן העובר או אברו מותר הואיל ולא יצא (רמב"ם פ"ה מהלכות מאכלות אסורות, הלכה ט').

הגה: ואם שחט עובר במעי אמו – לא מיקרי שחיטה (ר"ן. בעיא היא בגמרא פרק בהמה המקשה דף ע"ד, ולא איפשטא).