הגהות רבי עקיבא איגר/אבן העזר/סימן קכ
סימן קכ עריכה
סי' ק"כ ס"א צריך שיכתבנו. נ"ב ע' בסדר הגט דלכתחילה לא יכתוב הבעל בעצמו היכי דאפשר באחר:
ח"מ אות א' דשלוחו כמותו. נ"ב מלשון זה משמע כיון דהוא שלוחו מהני שהקלף של השליח (וכמ"ש הפר"ח) ולפ"ז מ"ש הח"מ אח"כ ואם נתן לו סתם כשר דלא גרע ממי שהי' מושלך בור הוא תמוה דהא נתן לו סתם הבעל הוא המגרש ואין ראי' ממושלך לבור התם דשלוחו כמותו ל"צ הקנאה:
ס"ג ששמותיהם שוים. נ"ב בכתבה אף אם במבטא אין שוים כגון א' שמו שלמה וא' שמו שלמה תשו' דבר שמואל סי' ל"ד:
ח"מ אות י' שם אביו על פיו. נ"ב וכן כותבים על פיו אם אשתו תשובת הרא"ם ח"א סי' ס"ו:
ב"ש אות ז' אינו אלא פסול דרבנן. נ"ב מה דנקט הב"ש איזה פעמים בהחלט דסתם הוי דרבנן ע"פ דברי תוס' ערובין די"ג לענ"ד אינו כן דתוס' כ"כ רק למה דס' ר"פ דאף מאן דסובר דאין מגולת' כשר להשקות סוט' אחרת אלא מודה בס"ת נצטרך לומר דבגט הוי דרבנן אבל למ"ד דאף מס"ת אין מוחקי' כדקי"ל כר' יעקב ממילא הוי דאוהרייתא וכמ"ש שם תוס' תחלה אההי' דאמרי' למאי ניחוש לה וכו' דס"ל כמ"ד אין מוחקי' מס"ת הרי להדיא דלהך תנא הוא דאורייתא ובטל הגט ואין חוששי' לה:
ח"מ אות י"ב דאז איכ' למיחש. תמהני דהעתיק לדברי הב"י התמוהים מאד דהדבר פשוט דא"א לדאורייתא פסול משום מילי אלא דהר"ן כ' ליישב הסוגי' דמבואר דאם א"א כשר שייך חורבא וצריכי' למפסל חתם סופר ועד אבל אם א"א פסול משום מילי אף דבאמרו אני ממנה אותו דכשר בזה לא שייך חורבה כיון דהבעל ממנה לא יטעו עיי"ש. אבל לומר דא"א פסול משום חורב' אין זכר ורמז בר"ן כלל:
ב"ש אות ט' רק בתורף. נ"ב כדמוכח מסוגי' ערוכה די"ג ע"א ששייר מקור התורף הרי דחשו' כותבי' הטופס והפקח התורף:
ח"מ אות כ"ב שע"פ הדין,. נ"ב מ"מ תמוה לי במ"ש הר"ן ס"פ הזורק בההיא דאמרי' התם כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה גזירה משום כולכם והא יכול להתקיים התנאי אח"כ כדאמרי' ואילך מכאן ועד עשרה ימים ונחלק בזה עיי"ש הא בפשוטו ניחא דהוי כמו כל תנאי דעלמא דמהני אחר נתינת הגט אבל הגרושין חלי' משעת קיום התנאי ואילך וממילא כנסה מקודם תצא מזה ומזה מש"ה כנסה בגט קרח תצא מזומ"ז וההו' דמכאן ועד י' ימים היינו אפי' אחר הנתינה וקודם הנשואין וצ"ע: