באר היטב על אבן העזר קכ
סעיף א עריכה
(א) הגט וכו': ל' גט מצינו בירושלמי אבן אחת יש בכרכי הים וגיטא שמא ומגרש כל חברותיה מסביבותיה ש"ג דפ"ק דגיטין.
(ב) הקלף והדיו: הכלל הוא בזה. כשהקלף והדיו של הסופר. והבעל משלם לו. אז צריך להקנות להבעל הקלף והדיו ואפי' בדיעבד פסול אם לא הקנה לו. ואין להקשו' ממי שמושלך בבור וצוה לכתוב גט לאשתו דכותבים ונותנים בלא הקנאה. ומזה הביא הרמב"ן ראיה דא"צ להקנות להבעל. כבר דחה הרמ"ה דשאני כשצוה לכתוב וליתן אז הוא שלוחו למסור הגט ליד האשה ומה שנתן לידה הוא נותן בשליחתו אז הוי כאלו הקנה להבעל משא"כ כשהסופר כותב ואדם אחר שליח למסור לידה אז הוא פסול. ולהרמב"ן אף בכה"ג כשר וס"ל ממיל' נקנה להבעל במעות שמשלם הוא. ונ"מ מפלוגת' זו אם הסופר שלוחו ליתן לה הגט וכותב בחנם. לדעת הרמ"ה כשר אפי' לא הקנה להבעל אבל להרמב"ן דס"ל דנקנה להבעל במעות שישלם א"כ אם כותב בחנם פסול אם לא הקנה לה בעל. והמחבר ב"י שכתב אף אם שלוחו כותבו צריך שיהיה משל הבעל וכו'. כוונתו דלכתחילה אל יסמוך על סברת הרמ"ה. ואם הבעל נותן מעות להסופר לקנות קלף והדיו כשר משום דהסופר נעשה שלוחו ומזכה לו בעת שקנה. ואם הקלף והדיו של האשה אז לכ"ע פסול אם לא הקנה להבעל. מיהו בקולמוס אין קפיד' בדיעבד ולכתחילה צריך להקנו' להבעל קודם הכתיבה אפי' הקולמוס וכל כלי הכתיבה אפי' אם עשה אותו לשליח למסור לאשתו. ואם לא הקנה לו קודם הכתיבה יקנה לו הסופר הגט אחר הכתיבה. ותשלומי שכר הסופר ס"ל להרמב"ם אחר התקנה תשלם היא. והרא"ש ס"ל דהוא משלם אלא תקנות חז"ל הוא אם תשלם היא הגט כשר ב"ש ועיין כנה"ג.
סעיף ב עריכה
(ג) יאוש: משום דהוי שינוי דאינו חוזר וכן הדין אם גזל הדיו. אבל גזל הגט דליכ' שינוי אינה מגורשת. לכן אם נתן לו הסופר הגט ולא פרע לו השכר הוי גזל אבל אם נותן לו בהקפה ועדיין לא פרע לו לא הוי גזל ח"מ ב"ש. וכתב הפר"ח דה"מ כשהיה בדעתו של בעל לשלם לו אבל אם כשהסופר נתן לו הגט מיד היה דעתו של בעל שלא לפרוע נמצ' דבאיסורא מטא לידיה וה"ל גזל בידו ואינה מגורשת ואף דבתר הכי הדר ביה ופרע ע"ש. ואיכ' לספוקי אם גזל קלף וכתב בו גט דמימחק שפיר ולא מינכר מחק' אי מיקרי שינוי החוזר לבריית' או לא עיין פר"ח ובש"ך ח"מ סי' שס"ב ושנ"ג.
סעיף ג עריכה
(ד) פלונית: והכרה זו צריך להיות קודם החתימה ובדיעבד כשר אפילו אחר החתימה ח"מ ב"ש.
(ה) וקרוב: וה"ה השליח ג"כ נאמן ב"ש.
(ו) עצמו: ר"ל אעפ"י שלא הוחזק למ"ד יום ב"ש.
סעיף ד עריכה
(ז) הבעל וכו': סופר שאמר שלא שמע מפי המגרש שצוהו לכתוב. והמסדר גט אומר ששמע והעדים אומרים באומדנות ששמעו מפיו אין עדותם עדות מהריב"ל ח"ג סי' כ"ג.
(ח) לסופר: האי לסופר דקאמר היינו אפי' לסופר פלוני רוב פוסקים עיין כנה"ג דף קמ"א ע"ב וב"ש ס"ק ד'.
(ט) מגורשת: אבל באומר להם שהם יתנו והם מעצמם אמרו לסופר הגט בטל מן התורה לכ"ע עיין ח"מ.
סעיף ה עריכה
(י) שנשתתק וכו': ובפקח גמור אם גירש ע"י כתב. עיין ב"י וב"ש. ומהריב"ל ח"ג ס"ס צ"ג וצ"ו. והרד"ך בית (כ"ג) [י"ט] והר"ם מטראני ח"ב סי' קנ"ה כתבו במקום עיגון יש לסמוך אדברי המקילים בכתיבת יד של פקח. וה"ה במשומד שהוא בארץ מרחקים והדבר קרוב לנמנע לבא לתת גט. דכותבין ע"י כ' ידו ע"ש. וכ"פ בתשובת שבות יעקב ח"א שאלה קי"ד קט"ו ע"ש הסדר ונוסח הגט והרשאתו.
סעיף ז עריכה
(יא) כולם: וא"צ שיהיה במעמד כולם ודוק' א' כותב אבל אם כתבו שנים הגט פסול כי ל' הקרא וכתב ל' יחיד לכן אם אמר כולכם כתובו לא אמרינן שיכתבו כולם ח"מ. והב"ש כ' עליו היינו בתורף ע"ש. ופר"ח חולק והתיר דמותר לכתוב לכתחלה ב' סופרים ע"ש.
סעיף ח עריכה
(יב) חותמי': כלומר שנים אחרים ולא הסופר. מיהו השליח יוכל להיות הסופר ח"מ ב"ש.
סעיף ט עריכה
(יג) שמנאם: וה"ה בכתיבה אם מנאם הוי כאומר כלכם וא' כותב במעמד כולם ח"מ ב"ש.
(יד) חתמו וכו': ממשמעו' דבריו משמע שכולם יבואו על החתום אף אלו שלא מנה. אבל רש"י והר"ן לא כ"כ אלא במנה מקצתן לא קפיד רק על המנויים ואלו שלא מנה א"צ לחתום ועיין ב"ח מ"ש בשם מהרש"ל.
(טו) כולם: ובדיעבד משמע מתוס' אם לא חתמו זה בפני זה פסול. ולהראב"ד והרמב"ן א"צ שיחתמו אלו משום תנאי בפני אלו הבאים לשם עדות. ולהבעל המאור אפי' אלו משום עדים אין צריך שיחתמו זה בפני זה רק צריכים שיהיו מזומן לחתום וברמב"ם פ"א ובטור סי' ק"ל מבואר אם לא חתמו עידי גט זה בפני זה פסול.
(טז) שנשאת: החלקת מחוקק חולק ע"ש.
סעיף יא עריכה
(יז) חכמים וכו': מיהו אם אמר סתם כשר אם חתמו שנים. ואם אמר בפי' כולכם חתמו פסול אם לא חתמו כולם אפילו אחר התקנה ב"ש.