שולחן ערוך אבן העזר קכ ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

לא יכתבנו הסופר ולא יחתמו בו העדים, עד שיאמר להם הבעל לכתוב ולחתום. ולכתחלה יאמר לסופר לפני העדים (בסדר הגט מהר"א מרגליות). וכשיאמר להם הבעל, יכתבוהו הם בעצמם ולא יאמרו לאחרים לכתוב ולחתום. אפילו אמר לבית דין: תנו גט לאשתי, לא יאמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום, ואפילו אמר להם: אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו, לא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפיו.

הגה: עבר וגירשה על ידי "אומר אמרו לסופר ויכתב" כו', הוי ספק מגורשת (טור בשם הרמ"ה ובית יוסף בשם הר"ן ובעל התרומה וסמ"ג והמרדכי וכל בו):

מפרשים

 

חלקת מחוקק

(יא) יאמר לסופר לפני העדים:    לשון הד"מ ואמר לעדים שמעו מה שאני מצוה לו לשון מהר"א מרגליות ופשוט דאין לחוש לזה בדיעבד עכ"ל הד"מ:

(יב) אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו:    ואפילו במייחד הסופר והעדים ואומר אני ממנה סופר פלוני לסופר ועדים פלוני ופלוני לעדי חתימה ואפ"ה לא מהני ואין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו אבל בשאר הדברים עושה אדם שליח שלא בפניו ויכולה אשה לומר פלוני שהוא במד"ה אני ממנה אותו להיות שלוח לקבל' גיטי כל זה הוא דעת הרמב"ן וכמה פוסקים אבל הר"ן והר"א נחלקו עליו וסברי דלא פסל ר' יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם לפלוני דאז איכא למיחש לחורבא אבל בממנ' סופר ועדי' שלא בפניהם מהני וכתב עוד בתשובת מהרד"ך דלהלכה אמרו כן ולא למעשה וע' בב"י:

(יג) הוי ספק מגורשת:    אבל באומר להם שהם יתנו והם מעצמם אמרו לסופר הגט בטל מן התורה לכ"ע ומיהו גם באומר אמרו יש פוסקים דס"ל דאינו רק פסול מדרבנן והרמב"ם כתב הרי זה גט פסול ומתיישבין בדבר זה הרבה מפני שהוא קרוב להיות גט פסול/ בטל /ועיין בכ"מ שהביא מה שפירשו בו הרד"ך והר"מ אלשקר ומה שפי' בו הכ"מ ועיין לעיל סימן ק"נ החילוק בין גט בטל לגט פסול וספק מגורשת: 

בית שמואל

(ז) לא יאמרו לסופר וכו':    ואם אמרו לסופר וכ' הגט בטל לכ"ע משום דהוי מילי ולא נמסר לשליח דהא לא אמר להם אמרו לו אבל אם כתבו בעצמם ואמרו לעדים וחתמו נראה דאין הגט בטל אלא פסול דלא גרע מאם חתמו עדים פסולים דקי"ל הגט פסול ולא בטל כמ"ש בסי' ק"ל סעיף י"ז וכ"כ רד"ך בתשובה, ואם הבעל אמר לב"ד כתבו והם צוו לכתוב וחתמו בעצמם בזה מספקא בש"ס אם כתבו שאמר הבעל היה כוונתו על כתב הגט והם צוו לכתוב הוי שינוי והגט בטל א"ד כתבו היינו חתמו ואז הוי כאלו אמר שיאמרו לאחרים שיכתבו והוי או' אמרו להסופר שיכתוב ובאומר אמרו רבו הדיעות י"א הגט בטל והיינו בכתיבת הגט אבל בחתימה פסול ולא בטל כמ"ש וכן הוא מרומז בצחות לשון רמ"א שכתב עבר וגירש ע"י אומר אמרו ויכתבו כו' משמע דוקא אומר אמרו לענין הכתיבה בטל הגט. וי"א דהיא ספק מגורשת, וי"א הגט פסול מדרבנן משום דחיישינן שמא תשכיר העדים ואפילו אם אמר הבעל אמרו להסופר שיכתוב ואתם חתמו אז אין לחוש שהשכיר עדים מ"מ פסול ועיין סימן ק"ל מ"ש, ואם אמר אמרו לסופר בשמי שיכתוב אז לדעת הרא"ה והר"ן כשר דנעשה שלוחו שלא בפניו ולהרמב"ן הגט בטל מדאורייתא משום דכתיב וכתב ואין הסופר עומד במקומו אא"כ שמע מפיו משמע דס"ל דבעינן שליחות בכתיבת הגט ולקמן סי' קכ"ג משמע דא"צ שליחות דהא מכשיר עבד לכתיבת הגט ע"ש וכן לשיטות תוספות דס"ל דא"צ שליחות וכתב לא קאי על הבעל אלא כשלא שמע הסופר מפיו הוי כאלו כ' ס' ולא לשמה א"כ אינו אלא פסול מדר' ולא בטל מדאורייתא וכ' הב"י דהרא"ש ס"ל כרמב"ן והא דכ' בתשוב' מה שהביא הטור בסי' קמ"א באומר אמרו דלא הוי מילי כוונתו משום מילי אינו פסול אלא משום דכתיב וכתב כמ"ש בשם הרמב"ם כ"כ בד"מ סימן קמ"ה ונ"מ לענין ממון מהני אומר אמרו כמ"ש בת"ה סי' רמ"ד ואם אמר שיאמרו להסופר שיכתוב והם כתבו בעצמם הוי שינוי כ"כ הראב"ד: 

ט"ז - טורי זהב

ולכתחלה יאמר אל הסופר לפני העדים כצ"ל:

אפי' אמר לב"ד תנו כו' זה דעת דבי יוסי דאפי' אמר לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי צריכים ללמוד שיכתבו ויחתמו ויתנו לאשה וטעמו דמילי נינהו ומילי לא ממסרן לשליח וכ"ש אם לא הזכיר נתינה אלא אמר כתבו וחתמו ובטור לא נקט הך בבא דתנו אלא כתבו וחתמו לחוד וכ' בית יוסף דלא דק ונראה פשוט שיש חסרון בדברי הטור בבא אחת וכן צריך להיות ואפילו אמר לג' שיש עליהם תור' ב"ד אפי' אם אמר להם תנו צריכין ב"ד לכתבו ולחתמו ואין להם לאחרים לעשותו וכ"ה בגמ' ובקיצור פסקי הרא"ש והסופר דילג מתיבת ב"ד לתיב' ב"ר השני וטעות כזה רגיל בהעתקת ספרים:

אפי' אמר להם אמרו לסופר רבו פתרונים בענין זה בטור ובר"ן כמו שהאריכו בדריש' ופריש' בשם הרבה מפרשים וגם מו"ח ז"ל הלך לפי דרכו ואם באנו לסדר הדיעות ולהקשות עליהם ילאה הכותב והקורא ע"כ אמרתי לברר העולה ע"צ האמת בסייעתא דשמיא ותנוח דעתי יש להקשות בטור שכתב שצריכין הב"ד דוקא ולכתוב ולחתום ובסימן קמ"א כתב בהדיא דלא אמרינן מילי לא ממסרן לשליח אלא כשמוס' לו דבר לעשותו אינו יכול למוסרו לאחר כגון מי שעשה שליח לחתום גט שאינו יכול למוסרו לאחר לחותמו אבל כשאומר לו בהדיא לומר לאחר לחותמו יכול לעשות כדאמרי' לקמן באומר לשנים אמרו לפלוני שיכתוב ולפלוני לפלוני יחתמו דלא הוי מילי עכ"ל וכאן כתב אפי' בגט לא מהני וא"ל דהתם שאני שזכר בפי' מי הסופר והערים בשמם וכאן לא אמר אלא סתם סופר ועדים בלא שמם דא"כ אמאי אמר כאן עד שישמעו מפיו ה"ל לומר עד שיזכיר שמם ותו דבסי' קנ"ד בסופו כתב אפי' אמר לג' אמרו לפלו' שיכתוב ולפלוני לפלוני שיחתמו לא יכתבו עד שישמעו קולו עכ"ל הרי שאין לחלק בזה ותו דקדקו כל הרואה דברי הטור כמ"ש בסימן קמ"א כדאמרינן לקמן ולא מצינו שום דבר מזה לקמן בספר הטור עד שהרש"ל הוצרך לפרש דקאי על ספר ח"מ דשם זכר דין אומר אמרו לענין מתנה וזהו אינו מסתבר כלל לפרש כן ובדרישה העיד שבספר ישן אין שם האי תיבה לקמן עוד ראוי לישב דברי הב"י במ"ש כאן נמצא לפי דעת הר"ן כל שלא אמר אמרו אלא מינה את הסופר פלוני לכתוב לו גט ולעדים כו' וכל היכא דאמר להם אמרו לסופר פלוני ויכתוב ופלוני ופלוני ויחתמו פסול דאיכא למיחש מחמת כיסופא דסופ' מחתמי ליה עכ"ל ומזה נמשך למה שכתב אח"כ דלהר"ן באומר אמרו לסופר כו' והוא עשה כן כמו שצוה הבעל דפסול מדרבנן ותמה עליו בדרישה תימא גדולה על הרב הגדול ב"י שכתב כן דז"א דמבואר בהר"ן כמה פעמים דהאי משום מילי לא ממסרן וא"כ פסול מן התורה ולא ידעתי שוב ליישבו. ומו"ח ז"ל כתב בקונט' האחרון דהב"י כתב זה במייחד ופורט הסופר והעדים וע"כ לא הוי מילי פסול מדרבנן ולא דק דא"כ אפי' מדרבנן כשר כיון דחושב זה לשליחות וכל שליחו' כשר לגמרי להר"ן והרמ"ה. והנלע"ד לתרץ כל זה על נכון. ותחלה נפרש דברי הר"ן במה שקשה בדבריו למעיין בו במה שהעתיק בדברי ב"י אלא שהב"י קיצר בהעתקת הלשון וכר"ן גופיה האריך יותר ע"ש דתחלה כ' שהרמב"ן כ' וא"ת שאין חולק ר' יוסי אלא לאומר אמרו סתם אבל לא במברר הסופר והעדים (כו') ואח"כ הביא הר"ן דברי הרמ"ה לחלק באומר אמרו באופן זה אמרו לסופר שאני ממנה אותו שליח לכתוב ולפלוני ולפלוני שאני ממנה אותם שלוחים (וכו' משמע מלשון זה דלא הויין שלוחים אלא בלשון זה שמפרש בהדיא שעושה אותם שלוחים א"כ מאי מקשה הר"ן אח"כ ולא נ"ל כן דאי הכי מאי מקשה וליחוש דלמא כו' ואתם חתומו כו' מאי קושיא יש על המקשן הזה טפי ממה שיש על המקשן הראשון דפריך וליחוש ושמא כו' ולפלוני ולפלוני ויחתמו כו' דהא חד ענינא הוא ממש דמאי שנא (אמר אמרו) לפלוני ולפלוני לאמרו אתם חתמו ומה דקשה ע"ז קשה ע"ז ותו קשה במאי דמסיק הר"ן אבל בממנ' סופר ועדי' מדעתו ליכא למיחש לחורבה כו' א"כ מאי פריך המקשה מאתם חתומו הא התם אין טעות בו ע"כ ודאי לא יאמר כן להרבות ממזרים. וכמו שהקשה על הרא"ה על כן נלע"ד דדברי הר"ן מתפרשים בדרך זה דהרמב"ן ס"ל דלשון אמרו לפלוני שיכתוב ופ' ופ' שיחתמו מורה על שליחות מסתמא כמשמעות הלשון וע"כ הוקשה לו למה לא יועיל השליחות אע"פ שהוא שלא בפניו וע"ז אמר דאין לתרץ דאה"נ דמהני זה והתלמוד לא אוסר אלא באומר בפירוש מדעתיכם דאז מוכח דאין כאן שליחות אבל באומר סתם ולא זכר מדעתיכם אה"נ דמהני זה אינו דהא מזכיר בהדיא לפלוני ופלוני ויחתמו וזה אין מורה על מדעתיכם דאם הוא נותן להם כח לפי דעתם למה יחד פלוני ופלוני הלא המה יעשו מה שלבם חפץ. וע"ז תירץ הרמב"ן דאה"נ דמיירי אפי' בעושה שליח ולא אמר מדעתיכם ואפ"ה פסול מטעם דאין העדים נעשים שלוחים בגט עד שישמעו מהבעל כיון דבעינן לשמה וכ' ונתן והרא"ה הקשה על רבו הרמב"ן ומסיק דיש חילוק בין אמירה סתם למינוי שליח ובמינוי שליח גופיה הוסיף הוא דאינו אלא באומר בפי' שעושה אותם שלוחים אבל כל שלא זכר זה אע"ג דאמר סתם ולא אמר מדעתיכם הוה במו מדעתיבם אע"פ שזכר פלוני ופ' דהיינו שאתם מדעתיכם תאמרו לפ' ופ' כו' וע"ז הקשה הר"ן נהי דהמקשן הראשון שאומר לפלוני ופ' יש לפרש דבריו שאינו אומר בלשון שליחות וא"כ לא לזכור שם הבעל שהוא המשלח ואיכא כיסופ' אבל המקשן השני שזכר ואתם חתמו דזהו שליחות גמור כדרך כל המשלחים שמצוים לאדם שיעשה איזה דבר ולא הוצרך להזכיר שהוא עושה שליח דדוקא באומר לפלוני ופ' והיינו שלא בפניהם אפשר לומר שהוא נותן רשות להשנים שהמה יאמרו כן מדעתם לאותן שזכר ע"כ צריך להזכיר השליחות בפירוש משא"כ באומר להם אתם חתומי דהוה שליחו' גמור ואפ"ה פריך המקשן השני דיש שם כיסופא אע"ג דמזכיר שם הבעל על השליחות וזה סותר דברי הרא"ה אח"כ מסיק דבאמת הוא סבר ומסכים לדעת הרא"ה דיש חילוק בין שליחו' לסתם אלא דעצם החילוק מה נקרא שליחות חזר הר"ן לדעת הרמב"ן דהיינו אפי' כסתם שזכר ופרט שמות הסופר והעדים הוה שליח ולא אמרי' דלא הוי שליחות אלא באומר מדעתיכם בפי' בזה דוקא לא הוה שליחות ואסור משום דהוי מילי ולא ממסר לשליח וזהו שכתב הר"ן הלכך ע"כ מאי דפסל ר' יוסי באומר אמרו מדעתיכם משום דמילי לא ממסרן לשליח פי' שאמר בהדי' מדעתיכם וגם בכאן יש הג"ה טעות בדפוס חדש שהגיה כאן באומר אמרו בין במברר בין מדעתיכם לא הבין המגיה זה הפשט כלל ושלח ידו להוסיף בדברי הר"ן שלא כמשפט:

ונמצא מסקנת הר"ן דג' חלוקים יש כאן דכל שאמר מדעתיכם בפירוש הוה ביטול שליחות ובזה הוה מילי ואסור מדאורייתא אבל באומר בלא מדעתיכם ופירש פלוני ופלוני הוה תיכף שליחות ומותר מן התורה דאין כאן מילי אלא דיש כאן איסור מדרבנן משום חורבא דהם יסברו שאע"פ שדעתו שיהיו שלוחים מ"מ הוא מסר להם כח לשנות השליח אם ירצו כיון שהוא לא מינם בעצמו והיה לו לומר בפירוש אני ממנה פלוני ופלוני שלוחים בפניכם ע"כ יבא חורבא דסופר מכח זה ומ"ה פריך המקשן השני שפיר ליחוש שמא יאמר אתם חתומו כיון שאין הוכחה שרוצה דוקא בהם שיאמרו לסופר לחתום וא"ל א"כ בכל מקום שמצוה לעדים ניחוש לזה זה אינו דדוקא הכא יעשו כן משום כסופא דסופר שעל ידם היא מצוה לסופר חיישי' לשנוי בשביל כסופא דסופר משא"כ בעלמא למה ישנו את תפקידם אבל אם באמת אומר בפירוש כן א"כ עושה פלו' ופ' שלוחים וכמו שזכר הרא"ה ודאי מותר אפי' מדרבנן שהם רואין שרצונו דוקא שיהיו שלוחים מפיו ואין בידם לשנות לא ישקרו במזיד וע"פ (זה) יפה ויפה כתב הב"י דבאומר אמרו לסופר פלו' ויכתוב ולפלו' ויחתמו והם לא שינו מדבריו דכשר מן התורה דאין כאן מילי כיון שיש כאן שליחות אלא מדרבנן פסול דנפק מיניה חורבה כמו שזכרנו דיסברו שהרשות בידם לשנות מה שירצו אבל באמת אם אומר בפירוש שעושה אותם שלוחים לא ישנו כלל להרבות ממזרים ומותר אפילו מדרבנן וכדעת הרא"ם אבל להרמב"ן בבל גווני פסול מדאורייתא ער שישמעו מפיו ובסי' קנ"ד כ' הדין האמיתי שבאומר אמרו לפלו' שיכתוב כו' אסור לומר לאחר אע"פ שאין כאן מילי מ"מ אסור מטעם חורבא כמו שזכרנו ובסי' קמ"א נראה דתיב' לקמן צ"ל לשמואל דהיינו בגמ' איתא דשמואל ס"ל כר"י בחדא דמילי ממסרן לשליח ופליג עליה בחדא דהיינו באומר אמרו והני כשמואל כיון דהוי שליח ולחורבה לא חייש כיון דס"ל חתם סופר פסול אבל אנן חיישינן לחורב' אע"פ דקי"ל חתם סופר פסול דאזלת הכא לחומרא והכא לחומרא דבעינן אומר אמרו חיישי' שמא יסברו דחתם סופר כשר ובחתם סופר חיישינן שמא יסברו דאומר אמרו כשר כמ"ש הרא"ש בפ' המגרש וס"ל להטור דחורב' שייכי אפי' באומר בפי' שליחות וראיתי בשם רש"ל שכ' ג"כ שכוונת הטור דאין האיסור משום מילי אלא משום דבעינן וכתב לה וכדעת רמב"ן ותמוה לי מאוד דא"כ למה כ' הטור סי' קמ"א דיכול אמרו לאחר לחתום א"ו כמ"ש מ"ה כתב כאן עד שישמעו מפיו זולת זה אין תקנה בכ"מ שזכר סופר ואפי' בסתם ולא פרט שמו מ"ה כ' הטור בסימן קמ"א דלענין השליח לקבלה שעושה האשה ונתנה לו רשות לעשות שליח אחר שכ' הרמ"ה איסור כזה משום דהוה מילי דהוא דס"ל אפי' במידי שהוא שליחות גמור שייך בו מילי בזה חולק עליו הטור ואמר שיכול אדם לומר שיחתום אחר דבזה ל"ש מילי ולא חורבה שהרי לא נזכר כלום מהסופר דגרמא מחמת כסופ' דסופר וא"כ ה"ה נמי בשליח של אשה דלשם דזה לא הוה מילי כיון שיש כאן שליחות כדאמרי' לשמואל דמתיר באומר לשנים אמרו לפלו' כו' דבזה ס"ל דמותר אפי' מדרבנן דדוקא במידי דלא הוי שליחות כלל שאומר מדעתיכם פסול מדאורייתא מצד דהוה מילי אבל ביש בו משום שליחות מותר לדידיה מן התורה אלא דאנו מחמירין מחשש חורבה כדלעיל וכאן באשה שמינתה שליח לקבלה אין שייכת חורבה זו ע"כ מותר כאן בשליח האשה אפי' מדרבנן וכן אומר לאחד אמור לפלו' שיחתום ולא זכר מכתיבה כלום נמצא דהכל נכון בסייעתא דשמיא בעיון הנמרץ:

הוי ספק מגורשת נראה טעמו דספק אם חתם סופר ועד כשר ממילא אומר אמרו פסול דנפיק מיניה חורבה כדלעיל וספק אם חתם סופר ועד פסול ממילא אומר אמרו כשר ואזלינן לחומרא כאן וכאן ע"כ הוה ספק מגורשת וא"כ גם בחתם עד וסופר הוה ספק מגורשת: 

באר היטב

(ז) הבעל וכו':    סופר שאמר שלא שמע מפי המגרש שצוהו לכתוב. והמסדר גט אומר ששמע והעדים אומרים באומדנות ששמעו מפיו אין עדותם עדות מהריב"ל ח"ג סי' כ"ג.

(ח) לסופר:    האי לסופר דקאמר היינו אפי' לסופר פלוני רוב פוסקים עיין כנה"ג דף קמ"א ע"ב וב"ש ס"ק ד'.

(ט) מגורשת:    אבל באומר להם שהם יתנו והם מעצמם אמרו לסופר הגט בטל מן התורה לכ"ע עיין ח"מ.

פירושים נוספים



▲ חזור לראש