שולחן ערוך אבן העזר מה

"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן מה | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    על התורה ספריא שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org · SefariaENG

שחוששין לסבלונות ולכתובה
ובו שלושה סעיפים:
אבג

סעיף אעריכה

מקום שנהגו לשלוח סבלונות לארוסה אחר שתתארס, ובאו עדים שראו סבלונות הובלו לה, חוששין שמא נתקדשה וצריכה גט מספק, אף על פי שרוב אנשי העיר אין משלחין סבלונות אלא קודם הקדושין, אף על פי שלא שלח הסבלונות בעדים (טור, וכן כתב הר"ן פרק בתרא דקדושין). ומקום שנהגו כולם לשלוח סבלונות בתחלה ואחר כך מקדשים, אף על פי שלפעמים שולחין דרך מקרה אחר קדושין, הואיל ואין מקפידים בכך (שם בהר"ן) וראו סבלונות, אין חוששין לה. ורש"י פירש שחשש הסבלונות הוא שמא הם עצמם ניתנו לקדושין.

הגה: ולכן אפילו יש עדים שלא קידשה כבר, חיישינן שמא הסבלונות לשם קידושין. ויש לחוש לשני הפירושים להחמיר (טור). וכל זה ששולח סתם, אבל אם פירש בהדיא ששולח לה לשם סבלונות, ליכא למיחש לפירוש רש"י (הר"ן פ"ב דקדושין). וכל שכן אם אמר ששולח לשם דורון בעלמא, אפילו אמר שהחתן שלח לכלה (מהרי"ק שרש קע"א). וכל זה מיירי בדשידך תחלה, אבל בלא שדוכין ליכא למיחש לכולי עלמא (רשב"א אלף רכ"ג). וכל היכא דחיישינן, אפילו אמרו שניהם שלא כיוונו לשם קדושין (הר"ן ומהרי"ק שרש כ"ח) ונשבעו על זה -- אינם נאמנים (תרומת הדשן סימן ר"ז).
יש אומרים דכל סבלונות ששלח מיד אחר השידוכין יום או יומים, אין לחוש להם כלל. ואפילו שלח לה אחר כך גם כן. דמאחר ששלח לה תחלה אנו רואים דמסבל ואחר כך מקדש, ואין חוששין לסבלונות (מהרי"ק שרש קע"א). וכל חששא דסבלונות אינו אלא להצריכה גט לכתחלה, אבל אם כבר נישאת -- לא תצא, ואזלינן בספקא להקל (שם).
יש אומרים דאם לא שלח לה הסבלונות בעדים אין חוששין לפירוש רש"י שהסבלונות הן עצמן קדושין, ואפילו למאן דאמר המקדש בעד אחד חוששין לקדושין, בסבלונות ליכא למיחש (מהרי"ק שרש כ"ח וק"א וקע"א). ויש מחמירין אם שלח בעדים, אף על גב דלא היו עדים בנתינה לאשה (תרומת הדשן סימן ר"ז).
יש אומרים דכל זה מיירי דהכלה קבלה הסבלונות בעצמה, אבל במקום שדרך הכלות שאין מקבלין הסבלונות, רק אחר מקבל להן, אין חוששין להם (מהרי"ק שרש קע"א). ויש אומרים שאין לחלק בין שלח לה הסבלונות או אם החתן נותן לה בעצמו, וכן עיקר (תשובת רשב"א ק"פ וקפ"ט), ודלא כיש מי שהחמיר לומר דבמקום שהחתן בעצמו נותן לה חוששין בכל ענין (תשובת הרב מהר"ש).
יש אומרים דבמקום דהיה לנו למיחש שעשה איסור אם היה כונתו לקדש בשליחות הסבלונות, כגון ששלח בשבת (מהרי"ק שרש קע"א) או שיש חרם בעיר שלא לקדש כי אם בעשרה (בית יוסף בשם הריטב"א), אין חוששין לסבלונות שמא הם קדושין.
לא שלח לה החתן בעצמו, רק אבי החתן שלח, (ריב"ש סי' תע"ט) -- לא חישינן לפרש"י שמא הסבלונות עצמן הם קדושין, אפילו אמר השליח: "החתן שלח לך". וכל זה מיירי דידעינן בודאי בשליחות הסבלונות, אבל בקלא דסבלונות לא חיישינן לכולי האי (פסקי מהרא"י סימן רכ"ו):


סעיף בעריכה

האידנא, נהגו בכל מלכות ארץ ישראל ומצרים ותוגרמה שלא לחוש לסבלונות, זולתי בקונסטנטינא שחוששין להם.

הגה: היה מנהג בעיר, ונתבטל, הולכין אחר עכשיו (ריב"ש סימן ה'). לא היה מנהג בעיר, כגון שהיא עיר חדשה, נדון כמחצה על מחצה (הר"ן פ"ב דקדושין). ויש אומרים דיש להחמיר אפילו במקום דכולי עלמא מסבלי והדר מקדשי, אם לא שיש עוד צד היתר אצל זה (תרומת הדשן סימן ר"ז ובפסקיו סימן ע"ד).
ונראה לי, דאם החתן אמר שלא שלח רק לסבלונות בעלמא, לכולי עלמא ליכא למיחש בכהאי גוונא. וכן מעשים בכל יום, לפעמים חוזרים בשדוכים, והסבלונות חוזרים, ולא נהגו להצריכה גט הואיל והוא במקומות בזמן הזה דכולי עלמא מסבלי והדר מקדשי, והחתן אינו אומר ששלח לשם קדושין:


סעיף געריכה

חוששין לכתובה, שאם כתב לה כתובה, אף על פי שלא הגיע לידה, אם דרך מקצת אנשי העיר שמקדשין ואחר כך כותבים כתובה, חוששין שמא נתקדשה, אף על פי שאין שם סופר מצוי, ואין אומרים שמא הסופר נזדמן לו וכתב. ואם דרך כל אנשי העיר שכותבין הכתובה קודם הקדושין - אין חוששין לקדושין: