שולחן ערוך אבן העזר מה א
שולחן ערוך אבן העזר · מה · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
מקום שנהגו לשלוח סבלונות לארוסה אחר שתתארס, ובאו עדים שראו סבלונות הובלו לה, חוששין שמא נתקדשה וצריכה גט מספק, אף על פי שרוב אנשי העיר אין משלחין סבלונות אלא קודם הקדושין, אף על פי שלא שלח הסבלונות בעדים (טור, וכן כתב הר"ן פרק בתרא דקדושין). ומקום שנהגו כולם לשלוח סבלונות בתחלה ואחר כך מקדשים, אף על פי שלפעמים שולחין דרך מקרה אחר קדושין, הואיל ואין מקפידים בכך (שם בהר"ן) וראו סבלונות, אין חוששין לה. ורש"י פירש שחשש הסבלונות הוא שמא הם עצמם ניתנו לקדושין.
- הגה: ולכן אפילו יש עדים שלא קידשה כבר, חיישינן שמא הסבלונות לשם קידושין. ויש לחוש לשני הפירושים להחמיר (טור). וכל זה ששולח סתם, אבל אם פירש בהדיא ששולח לה לשם סבלונות, ליכא למיחש לפירוש רש"י (הר"ן פ"ב דקדושין). וכל שכן אם אמר ששולח לשם דורון בעלמא, אפילו אמר שהחתן שלח לכלה (מהרי"ק שרש קע"א). וכל זה מיירי בדשידך תחלה, אבל בלא שדוכין ליכא למיחש לכולי עלמא (רשב"א אלף רכ"ג). וכל היכא דחיישינן, אפילו אמרו שניהם שלא כיוונו לשם קדושין (הר"ן ומהרי"ק שרש כ"ח) ונשבעו על זה -- אינם נאמנים (תרומת הדשן סימן ר"ז).
- יש אומרים דכל סבלונות ששלח מיד אחר השידוכין יום או יומים, אין לחוש להם כלל. ואפילו שלח לה אחר כך גם כן. דמאחר ששלח לה תחלה אנו רואים דמסבל ואחר כך מקדש, ואין חוששין לסבלונות (מהרי"ק שרש קע"א). וכל חששא דסבלונות אינו אלא להצריכה גט לכתחלה, אבל אם כבר נישאת -- לא תצא, ואזלינן בספקא להקל (שם).
- יש אומרים דאם לא שלח לה הסבלונות בעדים אין חוששין לפירוש רש"י שהסבלונות הן עצמן קדושין, ואפילו למאן דאמר המקדש בעד אחד חוששין לקדושין, בסבלונות ליכא למיחש (מהרי"ק שרש כ"ח וק"א וקע"א). ויש מחמירין אם שלח בעדים, אף על גב דלא היו עדים בנתינה לאשה (תרומת הדשן סימן ר"ז).
- יש אומרים דכל זה מיירי דהכלה קבלה הסבלונות בעצמה, אבל במקום שדרך הכלות שאין מקבלין הסבלונות, רק אחר מקבל להן, אין חוששין להם (מהרי"ק שרש קע"א). ויש אומרים שאין לחלק בין שלח לה הסבלונות או אם החתן נותן לה בעצמו, וכן עיקר (תשובת רשב"א ק"פ וקפ"ט), ודלא כיש מי שהחמיר לומר דבמקום שהחתן בעצמו נותן לה חוששין בכל ענין (תשובת הרב מהר"ש).
- יש אומרים דבמקום דהיה לנו למיחש שעשה איסור אם היה כונתו לקדש בשליחות הסבלונות, כגון ששלח בשבת (מהרי"ק שרש קע"א) או שיש חרם בעיר שלא לקדש כי אם בעשרה (בית יוסף בשם הריטב"א), אין חוששין לסבלונות שמא הם קדושין.
- לא שלח לה החתן בעצמו, רק אבי החתן שלח, (ריב"ש סי' תע"ט) -- לא חישינן לפרש"י שמא הסבלונות עצמן הם קדושין, אפילו אמר השליח: "החתן שלח לך". וכל זה מיירי דידעינן בודאי בשליחות הסבלונות, אבל בקלא דסבלונות לא חיישינן לכולי האי (פסקי מהרא"י סימן רכ"ו):
מפרשים
חלקת מחוקק
(א) אעפ"י שלא שלח הסבלונו' בעדי': לכאו' משמע שאין כאן עדים רק שהם מודים ששלח לה סבלונות ויש לדקדק אם הם מודים בסבלונות ואינם מודים בקידושי' למה לא נאמ' הפה שאסר הוא הפה שהתי' ונ"ל דהוי כמגו במקום עדים ואין לומר דמיירי שלא היו עדי' בשעת נתינ' ובשעת שלוח היה עדים (הג"ה וכן משמע קצת מדלא קאמר וי"א אעפ"י שלא ראו עדים) דזה אפי' לדע' רש"י חוששין כמבוא' בסמוך בסעיף זה ועיין בת"ה סי' ר"ז כי מאחר שמנהג לקדש קודם סבלונות לפי' ר"ת הטוען תמורת המנהג אפי' במיגו אינו נאמן:
(ב) ויש לחוש לשני הפירושי' להחמיר: בפי' ר"ח יש שני חומרות שא"צ עדים בסבלונו' וגם חוששין למיעוט שמא נתקדש' כבר וחומר' דרש"י אף שיש עדי' שלא קדשה כבר כמ"ש לפני זה ולפי מ"ש גם לרש"י א"צ רק עדי' בשליח לא בנתינת הסבלונות:
(ג) אם פי' בהדיא ששולח לשם סבלונות: ואם אומר משום אהבה וחבה או כיוצא בו חוששין לקידושין ועיין שם במהרי"ק:
(ד) שהחתן שלח להכלה: כלומר ואין ל' חתן וכלה מורה על קידושין דגם משודך ומשודכת נקראים חתן וכלה בל' העולם:
(ה) י"א דכל סבלונות ששלח מיד אחר השידוכין יום או יומים: המעיין בגוף התשובה יראה דאין למדין מכלל זה רק שהוא כתב כן בנדון שלו מטעמים שכתב בסי' ק"ע וקע"א ובמקום דלא שייכי הני טעמי' אין לדין זה מקום לדעת רש"י:
(ו) ואפי' שלח לה אח"כ ג"כ: דין זה לא הוציא מתשובת מהרי"ק דאדרבה המעיין בגוף התשובה דף רמ"ה תחלת ע"ד יראה בהדיא להפך שכתב בסי' קע"א וזה לשונו בארתי דעתי שלא החלטתי להתיר רק אותן סבלונו' הנעשו' אחר הקנין וכו' וסיים בדבריו בסוף העמוד הנ"ל אם יזדמן דרך מקרה שהחתן ישלח סבלונות לכלה לאחר זמן בלא עת וזמן קבוע וכו' שבזה יש להחמי' יותר ויות' כאשר גליתי לחבירי עיין שם בגוף התשובה ודין זה שכתב הרב העתיק אותו מדברי הרשב"א סי' אלף ק"פ ולמעשה יש להחמיר כמו שכתב מהרי"ק:
(ז) וכל חשש' דסבלונות וכו': מל' זה משמע אפי' לגיר' רש"י דאין חוששין לסבלונות רק באתרי דרובא מקדשי והדר מסבלי אפ"ה אם נשאת לא תצא אבל המעיין בגוף התשובה דף קמ"ז ע"א יראה שהוציא דין זה מדברי התוספו' דמדמין האי דחוששין למיעוט לגיר' ר"ח להא דחוששין למיעו' דנמלטין גבי מים שאין להם סוף וע"כ פסק דבשניהם לא תצא אף דמיעוט נמלטין כו' לא שכיח לגמרי ומיעו' דמקדשי והדר מסבלי שכיח קצת מ"מ יש כאן חזקת פנוי' אבל כל היכא דאיכא רובא דמקדשי והדר מסבלי ואפי' מחצה על מחצה אפי' אם נשאת תצא ולא אזלינן בספיקא להקל:
(ח) דאם לא שלח לה הסבלונות בעדים: כלומר וגם לא נתן השליח הסבלונות בפני ב' עדים וגם דין זה לא קאי רק היכא דהמיעוט מקדשי והדר מסבלי אבל במקום דרובא מקדשי והדר מסבלי אז חוששין לע"א בסבלונות כמו גבי קידושין עיין בגוף התשובה:
(ט) ויש מחמירין אם שלח בעדים אף על גב וכו': הטעם דבשע' חיילות קדושין לא בעי עדים דהא אמרי' בגמ' עידי יחוד הן עידי ביאה אף על גב דהביאה היא הקדושין והעדי' אינם רואין הביאה הואיל ורואים היחוד שמתוך היחוד יבואו לידי ביאה חשוב עדות ה"ה שליח סבלונות דבודאי עשו השלוחי' שליחותן ונתנו לה כאשר צוה המשלח ועיין שם בת"ה מבי' דעת הר"י והר"א ממיץ דלא בעי כלל עדים אפי' בשלוח הסבלונו' היכא דמנהג פשוט הוא לשלוח סבלונו' ושלח לה סבלונו' אנן סהדי דשלח לשם קידושין ועדיף סבלונות מקידושין ממש דק"ל המקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין משום דליכא למימר אנן סהדי אבל בסבלונות דאנן סהדי דודאי שלח לשם קידושין הוי כמו המקדש בעדים:
(י) רק אחר מקבל להם אין חוששין להם: המעיין בגוף התשובה סי' ק"ע דף ק"מ ע"א יראה דלא כתב זה רק לסניף לדבריו הראשוני' שכתב דאין לחוש למיעוט שמא מקדשי והדר מסבלי גם במקו' דלא שייך לומר דמחמת כסופא אינה מקבלת כמו שכתב שם הרב ועיין בת"ה כתב בשם א"ז דסבלונות י"ל אפי' קבלה אשה אחרת דדילמ' שליח שויתה כיון שכבר קבלה קנין על הקנס וכ"ש אם קבל אביה דיש לחוש לפרש"י עוד כתב דלפר"ח אפי' קבלה הסבלונו' קטנ' אחת שאינ' ראוי' להיות שליח דמ"מ יש לחוש שכבר נתקדש' והא דלא קבל' הסבלונו' בעצמ' מחמת כסופא עשתה עיין שם:
(יא) ודלא כיש מי שהחמיר: המחמיר הזה הוא הגאון מהר"ר שכנא ז"ל ומבוא' בתשוב' שלו דהתם היה המעש' שהחתן טען ברי שלשם קידושין נתן וגם הרב בעצמו פסק בסמוך דדוקא דהחתן אינו אומר דלשם קידושין שלח אז אין חוששין לסבלונו' וא"כ בנדון דהגאון מהר"ש הנ"ל ראוי להחמיר ועוד כי הגאון מהר"ש הבי' ראיה שמדינו' שלנו הם אתרא דלפרקים מקדשי והדר מסבלי וכתב שמעש' אירע בימיו בפוזנ"א והצריכ' הרב מריה דאתרא מוהר"ר מענדל פרנק גט עיין בתשוב' שהאריך:
(יב) שעשה איסור וכו' ששלח בשבת או שיש חרם וכו' שמא הם קידושין: וכלומר ואין לחוש לדעת רש"י אבל לדעת ר"ח משמע דחיישינן שמא קדשה כבר אבל המעיין בגוף התשובה יראה דגם לדע' ר"ח אין לחוש דאם איתא דקידש' בעשר' קלא אית ליה אבל בחלוקה הראשונה דשלח סבלונות בשבת יש לחוש דשמא קדשה קודם שבת לדעת ר"ח:
(יג) רק אבי החתן שלח: נראה אם אבי החתן נתן הסבלונות לשליח במעמד החתן והחתן שתק או שאמר הוליך זה לכלה בשם החתן ודאי זיכה לו הסבלונות וכבר נתבאר לעיל סי' ל"ה סעיף ד' בא' שגילה דעתו לשדכן שחפץ באשה פלונית והלך השדכן וקדש' וכן נתבאר לעיל בסימן ל"ה סעיף ה' אם הרצה האב לפני הבן ושתק הבן אמרינן דשתק הבן מחמת כסופ' וקידושי האב הוו ספק קידושין א"כ פשוט באתרא דרוב' מקדשי והדר מסבלי דיש לחוש לקידושי האב ואפילו למיעוט אפשר יש לחוש לגי' ר"ח והריב"ש לא כתב רק דק"ל כרבינא (קדושין דף מ"ה ע"א בעובד' דבי תרי דשתו חמר' הועתק לעיל בדברי המחבר סימן ל"ה ס"ק י"ב) דלא חיישינן דלמ' שליח שויא או ארצוי קמיה אבל אם באמת ארצויי קמי' ודאי חוששין לסבלונו':
(יד) לא חיישינן כולי האי: כלו' די לנו אם נחמיר בקול בקידושין גמורין או בודאי שליחות וסבלונות אבל לצרף שתי חששות ולחוש לקלא דסבלונות כולי האי לא חיישינן:
בית שמואל
(א) סבלונות: הטעם הוא לפרש"י חיישינן שמא הסבלונות הם הקדושין אף ע"ג דלא היו מתעסקים בעניני קדושין ולא אמר כלום שנותן לשם קדושין מ"מ יש חשש קידושין כיון שהיה גמר שידוכין ביניהם ועיין סי' כ"ז שם הביא בהג"ה בשם המ' אם נתן לאשה בשתיקה והם אומרים שהיה כוונתם לשם קידושין חוששין לשם קידושין, ולתוספת לא אמרי' דסבלונות הם הקדושין אלא החשש הוא שמא קודם לזה קידש אותה ויש כמה נ"מ בין פרש"י לפי' תוס' ואכתוב בקיצור, לפרש"י החשש הוא דקידש אותה בסבלונות לכן אין לחוש אא"כ כששלח ע"י עדים אבל בלא עדים אין חשש ולתוס' אפילו אם שלח בלא עדים יש לחוש שמא קידש אותה כבר, ואם הוא אומר דקידש אותה בסבלונות תו ליכ' חשש של תוס' דהא הוא טוען טובתו ואומר דקידש אותה בסבלונות ולא קודם לכן תשו' רמ"א סי' ל' ואם הסבלונות היו שאולים לשם סבלונות ל"ח לחשש של רש"י דקידש אותה אם הסבלונות שם ואם שולח עם ע"א וליכ' חשש שמא קידש אותה כבר אין חוששין לחשש דרש"י כי לא מחמירים תרי חומרות חומר' של רש"י וחומר' של הסמ"ג דחוששין לקדושין לפני ע"א ואם איכ' למיחש שמא קידש אותה כבר חוששין לקדושין ואם שלח ב' פעמים כל פעם עם ע"א אין מצטרפים והיינו בכה"ג דליכא חשש מקודם ואם שלח לקטנה אחר מות אביה לפי' תוס' יש חשש שמא אביה קבל הקדושין ולפרש"י ליכ' חשש ודי במיאון ואם האשה שלחה לו סבלונות לפרש"י ליכא חשש ולתוס' יש חשש חדושי מהרי"ט ואם אבי החתן שלח לתוס' יש לחוש שמא בנו כבר קידש אותה ולפרש"י ליכא חשש ריב"ש סי' תע"ט ואם נשבעו שישאו זה את זו ואח"כ שלח סבלונות יש לצדד להקל דמסתמ' סומך את עצמו על השבועה ואינו מקדש אותה ואם עשאו ק"ס שישאו זא"ז ושלח סבלונות חיישינן ת"ה ואם אינו נותן בעצמו הסבלונות יש ג"כ נ"מ כמ"ש לקמן, ואם שלח בשבת לפרש"י ליכא חשש דאין מקדשים בשבת ולב' פירושים באתרא דמסבלי והדר מקדשים אין חוששין שמא קידש אותה אחר ששלח הסבלונות אלא דוקא באתרי דמקדשי' והדר מסבלין אז יש הוכחה קצת דקידש אותה וכל זה אינו אלא חשש בעלמא ולא חזקה גמורה אפילו אם הרוב מקדשי' וה"מ ת"ה סי' ר"ז ובפסקיו מבואר יותר ולא כתשובות מהרשד"מ סי' י"ז ונ"מ למ"ש לקמן:
(ב) אף על פי שרוב וכו': בתשובות מהרי"ק שורש ק"ע מדקדק בדברי הרמב"ם שהוא כל' המחבר מ"ש מקום שנהגו וכו' משמע הרוב עושין כן כי מיעוט לא נקרא מנהג הדר כתוב רוב אנשי העיר אין משלחים א"כ סותרים דבריו זא"ז ומתרץ הוא דה"ק הרוב עיירות סביב לאותו מקום משלחים סבלונות מ"ה נקרא מקום שנהגו מיהו באותה העיר הרוב אין משלחים, מיהו הר"ן והמגיד לא ס"ל כן בפי' הרמב"ם אלא חיישינן למיעוט ממש מיעוט עיר זו בשל סביבות מ"מ חוששין למיעוט והטעם דחוששין כאן למיעוט כתב הרא"ש משום חומר' א"א חיישינן למיעוט כמו נטבע במים שאין להם סוף דרובם מתים חיישי' ג"כ למיעוט אשר אין מתים משום חומר' א"א והר"ן כתב הטעם רוב שהוא ע"פ המנהג לא נקרא רוב כי מנהג עשוי להשתנות וע' בתוס' ובמלחמות:
(ג) אף על פי שלא שלח בעדים: היינו לפי' תוספת חוששין לזה ואם הם אומרים דשלח סבלונות ואומרים דלא היה לשם קידושין מחמיר ב"ח אפילו אם ליכא עדים אלא הודאת פיהם וכן הוא משמעות הג"ה בסמוך מ"ש אפילו אמרו שניהם שלא כיונו לשם קדושין אבל בת"ה משמע דוקא היכא דרוב מקדשים וה"מ אז אינן נאמנים לומר דלא שלח לשם קידושין אף על גב דאית להו מיגו דהיו יכולים לומר דלא שלח סבלונות לא אמרי' מיגו תמורת המנהג אבל היכא דרוב מסבלי' וה"מ נאמנים במיגו כהנ"ל וי"ל הרשב"א שהביא הב"י ס"ל ג"כ כת"ה והיינו שכתב אם לא היה עדים והוא אתרא דמסבלי וה"מ אין כאן בית מיחוש וע' בב"י ובד"מ וב"ח מ"ש בזה ולדעת הת"ה דברים פשוטים הם היכ' דליכא עדים אית להו מיגו אז באתרי דמסבלי וה"מ נאמנים במיגו משא"כ באתרי דמקדשי וה"מ אין נאמנים במיגו כ"כ הט"ז ופוסק כן לפי זה א"א לומר דאיירי כאן דהם אמרו דשלח סבלונות ולא היה קידושין דהא הם נאמנים ואם איירי דאמרו דהיה קדושין פשיט' חוששין לקידושין ואפשר דאיירי דאמרו בתחלה דשלח סבלונות ולא אמרו באותו זמן דלא היה לשם קידושין אז אם אומרים אח"כ דלא היה לשם קידושין אין נאמנים כי לא אמרי' מיגו למפרע ובחדושי מהרי"ט כתב נמי דנאמנים לומר דשלח סבלונות ולא היה לשם קידושין ואם הוא אמר דשלח סבלונות לשם קידושין והיא ג"כ אומרת דשלח אלא דאומרת דלא היה לשם קידושין ולא היה עדים הוי כאומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני כי היא נאמנת במיגו כהנ"ל:
(ד) ויש לחוש לב' פירושים: בכל החומרות שכתבתי סק"א ואפילו אם מיעוט מקדשים והדר מסבלים מחמירים אפילו לשיטות רש"י דאין אלו ב' פירושים תלי' זה בזה ואפילו לפרש"י י"ל לקיים הגירס' של הגאונים דחיישי' למיעוט אף על גב דהטור כתב לשיטות רש"י רוב מקדשים וה"מ ל"ד כ"כ ברי"ו בשם הרמ"ה דמחמירים אפילו לשיטת רש"י במיעוט מקדשים וה"מ וכ"כ בת' מהרשד"מ שם וכ"כ בד"מ מיהו בריב"ש סי' ה' משמע לפרש"י לא מחמירים אא"כ הרוב מקדשים וה"מ וכ"כ ב"ח, והטעם הוא כיון דחששא רחוקה הוא דסבלונות הם הקדושין דהא לא דיבר עמה כלום מהקדושין לכן ס"ל דאין מחמירין במיעוט דמקדשים וה"מ, מיהו יש להחמיר כדעת הרמ"ה:
(ה) ששולח לה סתם: כתב בת' מהרי"ק שורש ק"ע ובת' מהר"מ מלובלין סי' פ"ב דוקא כשאומר בל' חיבה אז חיישי' לקדושין משמע אם שולח סתם ולא אמר כלום אין חוששין לפ"ז אם אמר לדורון או לסבלונות אין חוששין אפילו אם דיבר בל' חיבה:
(ו) שהחתן שולח לכלה: דמשודכת נקראת ג"כ בל' כלה:
(ז) ליכא למיחש לכ"ע: כ"כ הרשב"א והר"ן אפילו לפי' תוס' ל"ח לקדושין דאל"כ כל מי שיתן לאשה פנויה שום מתנה בפני עדים ניחוש לקידושין מיהו מתוס' שלנו יש לדייק אפילו לא שדיך נמי חיישי' לפי' תוספת וכן מדייק בתשו' מהר"י ב"ל ובת' מהרשד"מ שם ובחדושי מהרי"ט מאריך בזה:
(ח) יום או יומים: במהרי"ק דף קמ"א כתב הטעם דאם אית' דקידש אותה אחר השידוכין היה קול להדבר בשלמא כשנתישן הדבר י"ל שמא נשכח הדבר אבל יום או יומיים לא נשכח הדבר והיינו לפי' תוספת ליכא חשש אבל לשיטות רש"י אכתי יש לחוש שמא עכשיו קידש אות' עם הסבלונו' מיהו שם כתב אף לשיטות רש"י ליכא חשש דקידש אותה עם הסבלונות כיון דלא נתן בעצמו הסבלונות אלא שלח ע"י שליח דאם איתא דקידש אותה היה מקדש בעצמו דמצוה לקדש בעצמה ולכאורה קשה איך מיישב הוא כל הסוגיא דשלח ע"י שליח וחיישינן לפרש"י דקידש אותה בסבלונות ואפשר לדחוק וליישב כשרובם מקדשים וה"מ חיישינן שמא קידש אותה אפי' אם שלח ע"י שליח, ובת' הנ"ל איירי במיעוט דמקדשין וה"מ ושלח ע"י שליח אז אין חוששין לקדושין, לפ"ז מדויק ל' הרב רמ"א שכתב וי"א כל סבלונות ששלח וכו' היינו כשלא נתן בעצמו אלא שלח ע"י שליח אז ליכא חשש אף לשיטת רש"י אלא אכתי קשה דהא בכל הסימן איירי בשלח ומיעוט מקדשין למה לא כתב לעיל לשיטת רש"י ליכא חשש וא"ל דכוונת הר' רמ"א למ"ש מהרי"ק דף קמ"א רע"ב דל"ח לקדושין דהא שם לא איירי אלא בסבלונות דנותן אחר הקנין גם שם איירי לפי המנהג איטליא וע"כ צ"ל כן דאל"כ למה כתב בדף קמ"א טעמים אחרים לכן דברי רמ"א כאן תמוהים וע' תשובות מהרשד"מ שם מפקפק בדין זה:
(ט) ואפילו שלח לה אח"כ: כ"כ בת' רשב"א וטעמו הוא משום מה ששולח מיד אחר השידוכין אין חשש קדושין מטעם הנ"ל א"כ איש זה מסבל בלא קדושין מ"ה אף מה ששולח אח"ז אין חשש ובמהרי"ק דף קמ"ה ע"ד משמע דלא ס"ל כן:
(י) אינו אלא להצריכה גט לכתחילה: במהרי"ק מבואר דוקא כשמיעוט מקדשין וה"מ אז יש לדמות לנטבע במים שאל"ס דרובם מתים וקי"ל אם נשאת לא תצא משמע אם רובם מקדשים וה"מ תצא וכ"כ בח"מ מיהו י"ל למה שכתבתי בשם הרא"ש דאינו אלא חששא בעלמא לפרש"י ובת"ה כתב אף לשיטות תוס' אינו אלא חששא בעלמא י"ל לעולם לא תצא:
(יא) בסבלונות ליכא למיחש: היינו כשאין לחוש לפי' תוס' אלא לפרש"י אז צריך לחוש תרי חומרות חומרת רש"י וחומרת הסמ"ג דחושש אם מקדש לפני עד אחד ואפילו רובן מקדשים וה"מ נמי אין לחוש דמ"מ צריכים לחוש תרי חומרות הללו אבל אם יש חשש שמא קידש אותה כבר נשמע מזה דיש להחמיר אם שלח ע"י ע"א דיש לחוש לפי' תוס' והיינו דוקא אם מודים לדברי העד אלא אומרים דלא קידש קודם לכן אז יש להחמיר וא"ל למה אינן נאמנים במיגו דהיו יכולים להכחיש את הע"א דהא קי"ל דאין אומרים מגו להכחיש את העד אבל אם מכחישים את העד אין לחוש לדבריו דקי"ל ע"א בהכחשה אין כלום וכבר האריך בזה בת' מהר"מ:
(יב) אם שלח בעדים: כיון דשלח ע"י עדים אנן סהדי דשלח לשם קידושין ובודאי שליח עשה שליחתו ודומה להא דקי"ל הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה אף על גב הביאה היא הקדושין והעדים לא ראו הביאה מ"מ הואיל דראו הדברים המוכיחים על הביאה הוי קידושין כן ה"נ כששלח סבלונות בעדים אף על גב בסימן מ"ב איתא אם לא ראו העדים הנתינה לידה לא הוי קידושין ע"כ צריך לומר עידי יחוד שאני כמה שכתב במ' הטעם משום אש בנעורת ואינה שורפה ועוד דא"א לראות כמכחול בשפופרת, וצ"ל חזקה דהכא דומה לעידי יחוד, וב"ח מחמיר אפילו אם ליכא עדים ששלח לה הסבלונות ולא היה עדים בשעה שנתן לידה אלא המנהג הוא לשלוח מתנה אחר השידוכים ורובם מקדשים וה"מ אנן סהדי כאלו קידש אותה בפנינו אף על גב בעלמא קי"ל אפילו אם פירש בהדי' לשם קידושין לא מהני אם היה הנתינה בלא עדים אפי' אם שניהם מודים שאני הכא הואיל המנהג הוא לשלוח טבעות אחר השדוכי' ורובן מקדשי' וה"מ אנן סהדי לזה וכן הוא דעת הר"א והר"י ממיץ והוה כמו אם יש עדים דרקדו בפניה דקי"ל דהיא בחזקת בתולה אף על גב דא"י אם היתה בתולה מ"מ כיון דרקדו בפניה הוא דבר שמוכיח ע"ז הוי עדות להוציא ממון כן הכא נמי הוי עדות כיון דמוכח:
(יג) אחר מקבל: בת"ה חולק ע"ז כי חיישי' שמא שליח שויתה ולתו' אף בכה"ג יש חשש שמא קידש אותה כבר:
(יד) ודלא כיש מי שמחמיר: הוא הגאון מוהר"ר שכנא ז"ל ושם בת' שלו איירי כשהחתן אומר ששלח לשם קידושין וצ"ל מה שמיקל כאן הרב רבי משה איסרליס ובסמוך מחמיר כשהחתן אומר ששלח לשם קידושין איירי כאן דיש עוד צד להקל והגאון מהר"ש החמיר אפילו אם יש עוד צד להקל ובזה מקיל הרב רמ"א:
(טו) שעשה איסור: ה"ה אם נשא אשה אח"כ מוכח דלא קידש את זו דאל"כ היה עובר על חר"ג תשו' ש"י סי' ס"ח /כ"ח/ ול"ד למ"ש סוף סימן כ"ח דחיישינן לקדושין אפילו היכא דאיכ' תקנה שאל יקדש אלא בפני עשרה וכ' בד"מ שם אפילו אם עבר על החרם חיישינן לקדושין שאני התם דראינו דקידש אותה אבל אם לא ראינו לא חיישינן שקידש אותה כשיש צד איסור בדבר:
(טז) ששלח בשבת: אז לפרש"י אין חשש קידושין דאסור לקדש בשבת ואם יש חרם שאל יקדש אלא בפני עשרה אז לכ"ע לא חיישינן שמא קידש אותה דהא אם היה מקדש אותה היה הדבר מפורסם:
(יז) אבי החתן: כתב בח"מ אם שלח במעמד החתן יש חשש אפי' לפי' רש"י דהוי כאלו הרצה לפני האב כמה שכתב בסי' ל"ה:
ט"ז - טורי זהב
מקום שנהגו לשלוח כו' מה שיש לדקדק בלשון סעיף זה אכתוב בס"ס זה בענין מחלוקת שבין רש"י לתוספות בשם ר"ח הוא בענין זה דלרש"י הוה החשש דהסבלונות בעדים עצמם הם הקידושין וזהו במקום דמקדשי ואח"כ מסבלם ולר"ח החשש כיון שמסבל והוא באתרא דמקדשי והדר מסבל חיישינן שמא כבר קדשה והלכו העדים למ"ה וכתב הטור נ"מ דלרש"י אין חשש אלא אם (חשש) [צ"ל שלחה] בעדים דאלו בלא עדים אין שייכות קידושין וכתב מהרי"ק שורש כ"ח ואפי' עד א' לא מהני ולר"ח אפי' אם (לא) שלח בעדים הסבלונות חיישי' שמא כבר קידש בעדים וממילא אם יש עדים שלא קידש ולא שלח לקידושין כבר אין חשש מכח הנהו סבלונות עוד יש פלוגתא בין רש"י לר"ח בגירס' בגמרא דלרש"י ברוב מסבלי תחלה אזלינן לקולא ולר"ח דוקא באם כולי מתא מסבלי תחלה לא חיישינן אבל אם המיעוט מקדשין תחלה חיישינן למיעוט משום חומרא א"א ומסקנת הטור כחומרא של שני הפירושין האלו וכתב הרשב"א בתשו' הביאה ב"י דלשני הפירושין אין חשש מחמת סבלונות אלא א"כ שידך תחלה דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו דאין זה נזהרות מלקבל דורון מיד איש או שלוחו עוד יש נ"מ בין רש"י לר"ח דלרש"י אם אומר בפי' בשעת הסבלונות שהוא שולח אותם לשם סבלונות אין חשש ולר"ח יש חשש:
אף על פי שלא שלח הסבלונות בעדים משמע אפי' במקום שאין שם אלא מיעוט דמקדשי וה"מ חוששין אפי' בלא עדים והיינו אפי' אם שניהם מודים שלא היו שם קידושין וכן משמע דברי הטור שכתב ויצא קולא מתוך פר"ח שאם יש עדים שלא קדשה אחר השידוכים שאין חוששין כו' משמע דוקא צריך עדים לזה אבל לא מהני אם שניהם מודים והיינו אפי' במיעוט מקדשי וה"מ דהא מסקנתו להחמיר גם בזה אלא דמדברי ת"ה סי' ר"ז לא משמע הכי שהרי כתב וז"ל תו נראה דאף לר"ח אם יאמר השולח סבלונות אפי' בשבועה וכן המשודכת שלא קדשו כבר לא מהימנא ודוקא עדים מהימנים כמ"ש אבן העזר דלפי' ר"ח איכא עדים שלא קדשה כבר מהני משמע דינהו גופייהו לא מהימני וכן נראה דכיון דפסקו רבנן למלתיה דחיישי' באתרא דמקדשי וה"מ שמא קדשה כבר לא מהימן נגד מה דקים להו לרבנן וכה"ג כתב בא"ז ביבמות גבי בועל שפחתו דבכ"מ שהכריעו חז"ל את דעתו שלכך נתכוונו אינו נאמן לומר לא נתכוונתי לכך ותו כיון דמנהג דמקדשי וה"מ א"כ אי מהמנינן ליה שלא קדשה כבר ואפ"ה הוא מסבל והיינו תמורת המנהג והטוען תמורת המנהג אפי' במגו אינו נאמן עכ"ל הנה דלשני הסברות שזכר אין חשש במיעוט דמה שכתב תחלה שהכריעו חז"ל את דעתו שלכך נתכוין אינו נאמן כו' זה אין שייך באתרא דמסבלי וה"מ שהרי אנו רואין שאין הדיעה כך לרוב אנשי העיר אלא שמצד החומרא חוששין בזה לחוש למיעוט וכ"ש למ"ש אח"כ שעיקר מה שאינם נאמנים הוא מצד שהוא תמורת המנהג וזה אין שייך במיעוט וכ"כ בתשובת רש"ל סי' כ"א שמוכח ת"ה בזה אין להחמיר במיעוט דמקדשי וה"מ וז"ל נהי דחוששין למיעוט היינו מן הסתם אל אם אמר להדיא דלא קידש פשיטא דאין חוששין כלל עכ"ל וגדולה מזו כתב סי' ק"א אם היה אצל הסבלונות ע"א אין חשש דאפי' למאן דמחמיר בקידושין בע"א מ"מ כאן בחשש של סבלונות אין להחמיר כלל וכן הכי רמ"א בסמוך בשם י"א דאם לא שלח הסבלונות בעדים כו' ואף לי"א השני שמבי' רמ"א ויש מחמירין כו' מ"מ מודים אם לא היה עדים לא בשעת השליחות ולא בשעת הנתינה דאין חשש וא"כ יש תימ' על שהעתיק רמ"א כאן אפי' שלא שלח הסבלונות בבעדים וגם הטור שכתב דלפר"ח בעינן עדים שלא קידש משמע של מהני הודאת איש ואשה ואפשר דהיינו דוק' ברוב מקדשי וה"מ דאע"ג דכתב אח"כ לחוש לחומרת שני הפירושין מ"מ תרי חומרא בפעם א' לא מחמרינן דהיינו דיש לחוש למיעוט ועו' חומרא דלא יהי' נאמנין מאן יימר לן דכולי האי מחמרינן בפרט שכתב מהרי"ק בסי' ק"א דרוב הפוסקים לא מחמירין במיעוט אפי' ביש ב' עדים בסבלונות ותודאין הוכחה מדברי הטור להחמיר שאין להאמין להם בהודאתם דה דנקט שאם יש עדים שלא קדש' היינו אם אומר שקדש' בודאי כבר ולא בסתם ותו דאפשר דהודאת הצדדים הוי כמו עדים כדאיתא בריש ב"מ בזמן שהם מודים או שיש עדים כו' משמע דשני אלו שווים והטור חדא מנייהו נקט ועפ"י פי' זה נר' לתרץ מ"ש הב"י וז"ל ודברים אלו צ"ע דאי מיירי שלא היו שם עדית בשעת שליח סבלונות מ"מ איכ' למימר לר"ח דלמא קדש' קודם הסבלונות בעדים ואי מיירי דאיכא עדים ג"כ של קדשה קודם לכן א"כ אפי' באתרא דמקדשי וה"מ נמי ואפשר ליישב דר"ל של יה שם עדים בין השידוכים לסבלונות וא"כ ליכ' למיחש דקדש' כבר וגם הוא באתרא דמסבלי וה"מ א"כ גם ליכא למיחש דלמא קדש' בסבלונות אלו לרש"י דלא חיישינן למיעוט' כנ"ל ליישב דבריו אבל גם זה אינו נר' דדלמא בזה הלכתא כר"ח דחיישי' למיעוט' וחיישי' לסבלונות כרש"י כי אין הדינים תלוים זה בזה ונוכל להחמיר בשתיהם עכ"ל ומו"ח ז"ל כ' דכיון דמסבלי וה"מ א"כ גם ליכא למיחש דלמא קדש' בסבלונות אלו לרש"י דלא חיישינן למיעוט' כנ"ל ליישב דבריו אבל גם זה אינו נר' דדלמא בזה הלכתא כר"ח דחיישי' למיעוט' וחיישי' לסבלונות כרש"י כי אין הדינים תלוים זה בזה ונוכל להחמיר בשתיהם עכ"ל ומו"ח ז"ל כ' דכיון דמסבלי וה"מ אין לחוש לפר"ח אלא דמ"מ לעז איכא (לפירש"י) וכל היכא דליכא עדות לא חיישי' כלל לשום לעז והנה דחקו מאו' בפי' הדברים ובאמת הם כפשוטה לפי מה שהוכחנו במיעוט מקדשי וה"מ יש להקל בלא עדים אלא הם נאמנים גם הרשב"א מיירי בזה דמ"ש באתר' דמסבלי וה"מ פירושו דרוב האתר' כך אבל המיעוט מקדשי וה"מ וכיון דליכא עדים בסבלונות אין חשש כלל דלרש"י אין חשש כיון דאין עדים לא שייך קידושין מכח סבלונות דאין קידושין בלא עדים ולר"ח ג"כ אין לחוש שמא קדשה כבר כיון דאין עדים לא שייך קידושין מכח סבלונות דאין קידושין בלא עדים ולר"ח ג"כ אין לחוש שמא קדשה כבר כיון דאין עדים בסבלונות הפה שאסר ואמר ששלח סבלונות הוא הפה שהתיר במה שאמר שלא היה כאן קידושין כלל וזה דוקא במיעוט מקדשי וה"מ כנ"ל נכון ועיקר להלכה ולמעשה בס"ד וראיתי למו"ח י"ל להחמיר אפי' באין עדים כלל אלא הודא' פיהם לחו' יש להחמיר ולא נחית למה שזכרנו:
דרך מקר' פי' כל שאין מקפי' לקדש תחלה מחמת שאין מאמין לה הסבלונות אלא מקדים לקדש מחמת שלא תתחרט האשה כן הוא במהרי"ק סי' קע"א:
אבל בלא שדוכין דא"כ כ"א יאמר על כל פנוי' שלשם שדוכין שלח וזה אפי' לר"ח כמו שזכרנו בשם הרשב"א:
וכל היכא דחיישי' אפי' אמו שניהן כו' האי כל לאו דוקא הוא דבמיעוט מקדשי וה"מ מהני אם אמרו שניהם וליכא סהדי בסבלונות:
יום או יומים דבזמן קצר כזה אם איתא דקדשה ה"ל קלא:
אע"ג דלא היו עדים בשעת נתינה כו' כיון דעכ"ר הוו בשע' שנתן לשלי' הסבלונות אמרי' חזק' שליח עושה שליחותו וה"ל כקידושי ביא' דודאי אין עדים על הביאה אלא כיון שיש עדים על היחוד לשם קדושין אמרינן דהוה כאלו רואין את הביאה שהי' נסת מן היחוד ה"נ בזה שהתחלת נתינ' הסבלונות הי' ע"י עדים א"צ אח"כ לגמר הנתינה דהיינו לאשה:
שעשה איסור כולי הרב רמ"א כלל כאן איסור שבת ואיסור מחמת חרם בהדדי ואינם שוים דלענין שבת צ"ל דהשידוך נעשה סמוך לשבת ממש שואח"כ בשבת שלח סבלונות דבזה אין חשש לא לרש"י ולא לר"ח דכאן לא נעשו בודאי קדושין בזמן השידוך דהא שבת הוא וכה"ג מפורש במהרי"ק בסוף סי' קע"א דמיירי בכה"ג ורמ"א העתיק בקיצו' דמשמע אפי' נעשה שידוך מזמן קדום אלא ששילוח הסבלונות הי' בשבת וזה ודאי יש חשש לר"ת דשמא כבר קדשה קודם השבת ובאיסור דכחם אין חשש דרש"י ולא דר"J כלל דודאי לא היה קדושין מקודם ולא עכשיו ע"י סבלונות ומ"ש אין חוששין בסבלונות שמא הם קדושין היינו לצדדיו דבאיסור שבת יש עכ"פ חשש לפר"ח ובאיסור חרם אין חשש כלל ובתשו' רמ"א סי' ל' כתב דאם היה הסבלונות שאולים הוה כמו בדבר איסור בזה ואין חשש שמא הם קידושין כזה לרש"י: