פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) סבלונות:    הטעם הוא לפרש"י חיישינן שמא הסבלונות הם הקדושין אף ע"ג דלא היו מתעסקים בעניני קדושין ולא אמר כלום שנותן לשם קדושין מ"מ יש חשש קידושין כיון שהיה גמר שידוכין ביניהם ועיין סי' כ"ז שם הביא בהג"ה בשם המ' אם נתן לאשה בשתיקה והם אומרים שהיה כוונתם לשם קידושין חוששין לשם קידושין, ולתוספת לא אמרי' דסבלונות הם הקדושין אלא החשש הוא שמא קודם לזה קידש אותה ויש כמה נ"מ בין פרש"י לפי' תוס' ואכתוב בקיצור, לפרש"י החשש הוא דקידש אותה בסבלונות לכן אין לחוש אא"כ כששלח ע"י עדים אבל בלא עדים אין חשש ולתוס' אפילו אם שלח בלא עדים יש לחוש שמא קידש אותה כבר, ואם הוא אומר דקידש אותה בסבלונות תו ליכ' חשש של תוס' דהא הוא טוען טובתו ואומר דקידש אותה בסבלונות ולא קודם לכן תשו' רמ"א סי' ל' ואם הסבלונות היו שאולים לשם סבלונות ל"ח לחשש של רש"י דקידש אותה אם הסבלונות שם ואם שולח עם ע"א וליכ' חשש שמא קידש אותה כבר אין חוששין לחשש דרש"י כי לא מחמירים תרי חומרות חומר' של רש"י וחומר' של הסמ"ג דחוששין לקדושין לפני ע"א ואם איכ' למיחש שמא קידש אותה כבר חוששין לקדושין ואם שלח ב' פעמים כל פעם עם ע"א אין מצטרפים והיינו בכה"ג דליכא חשש מקודם ואם שלח לקטנה אחר מות אביה לפי' תוס' יש חשש שמא אביה קבל הקדושין ולפרש"י ליכ' חשש ודי במיאון ואם האשה שלחה לו סבלונות לפרש"י ליכא חשש ולתוס' יש חשש חדושי מהרי"ט ואם אבי החתן שלח לתוס' יש לחוש שמא בנו כבר קידש אותה ולפרש"י ליכא חשש ריב"ש סי' תע"ט ואם נשבעו שישאו זה את זו ואח"כ שלח סבלונות יש לצדד להקל דמסתמ' סומך את עצמו על השבועה ואינו מקדש אותה ואם עשאו ק"ס שישאו זא"ז ושלח סבלונות חיישינן ת"ה ואם אינו נותן בעצמו הסבלונות יש ג"כ נ"מ כמ"ש לקמן, ואם שלח בשבת לפרש"י ליכא חשש דאין מקדשים בשבת ולב' פירושים באתרא דמסבלי והדר מקדשים אין חוששין שמא קידש אותה אחר ששלח הסבלונות אלא דוקא באתרי דמקדשי' והדר מסבלין אז יש הוכחה קצת דקידש אותה וכל זה אינו אלא חשש בעלמא ולא חזקה גמורה אפילו אם הרוב מקדשי' וה"מ ת"ה סי' ר"ז ובפסקיו מבואר יותר ולא כתשובות מהרשד"מ סי' י"ז ונ"מ למ"ש לקמן:


(ב) אף על פי שרוב וכו':    בתשובות מהרי"ק שורש ק"ע מדקדק בדברי הרמב"ם שהוא כל' המחבר מ"ש מקום שנהגו וכו' משמע הרוב עושין כן כי מיעוט לא נקרא מנהג הדר כתוב רוב אנשי העיר אין משלחים א"כ סותרים דבריו זא"ז ומתרץ הוא דה"ק הרוב עיירות סביב לאותו מקום משלחים סבלונות מ"ה נקרא מקום שנהגו מיהו באותה העיר הרוב אין משלחים, מיהו הר"ן והמגיד לא ס"ל כן בפי' הרמב"ם אלא חיישינן למיעוט ממש מיעוט עיר זו בשל סביבות מ"מ חוששין למיעוט והטעם דחוששין כאן למיעוט כתב הרא"ש משום חומר' א"א חיישינן למיעוט כמו נטבע במים שאין להם סוף דרובם מתים חיישי' ג"כ למיעוט אשר אין מתים משום חומר' א"א והר"ן כתב הטעם רוב שהוא ע"פ המנהג לא נקרא רוב כי מנהג עשוי להשתנות וע' בתוס' ובמלחמות:


(ג) אף על פי שלא שלח בעדים:    היינו לפי' תוספת חוששין לזה ואם הם אומרים דשלח סבלונות ואומרים דלא היה לשם קידושין מחמיר ב"ח אפילו אם ליכא עדים אלא הודאת פיהם וכן הוא משמעות הג"ה בסמוך מ"ש אפילו אמרו שניהם שלא כיונו לשם קדושין אבל בת"ה משמע דוקא היכא דרוב מקדשים וה"מ אז אינן נאמנים לומר דלא שלח לשם קידושין אף על גב דאית להו מיגו דהיו יכולים לומר דלא שלח סבלונות לא אמרי' מיגו תמורת המנהג אבל היכא דרוב מסבלי' וה"מ נאמנים במיגו כהנ"ל וי"ל הרשב"א שהביא הב"י ס"ל ג"כ כת"ה והיינו שכתב אם לא היה עדים והוא אתרא דמסבלי וה"מ אין כאן בית מיחוש וע' בב"י ובד"מ וב"ח מ"ש בזה ולדעת הת"ה דברים פשוטים הם היכ' דליכא עדים אית להו מיגו אז באתרי דמסבלי וה"מ נאמנים במיגו משא"כ באתרי דמקדשי וה"מ אין נאמנים במיגו כ"כ הט"ז ופוסק כן לפי זה א"א לומר דאיירי כאן דהם אמרו דשלח סבלונות ולא היה קידושין דהא הם נאמנים ואם איירי דאמרו דהיה קדושין פשיט' חוששין לקידושין ואפשר דאיירי דאמרו בתחלה דשלח סבלונות ולא אמרו באותו זמן דלא היה לשם קידושין אז אם אומרים אח"כ דלא היה לשם קידושין אין נאמנים כי לא אמרי' מיגו למפרע ובחדושי מהרי"ט כתב נמי דנאמנים לומר דשלח סבלונות ולא היה לשם קידושין ואם הוא אמר דשלח סבלונות לשם קידושין והיא ג"כ אומרת דשלח אלא דאומרת דלא היה לשם קידושין ולא היה עדים הוי כאומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני כי היא נאמנת במיגו כהנ"ל:


(ד) ויש לחוש לב' פירושים:    בכל החומרות שכתבתי סק"א ואפילו אם מיעוט מקדשים והדר מסבלים מחמירים אפילו לשיטות רש"י דאין אלו ב' פירושים תלי' זה בזה ואפילו לפרש"י י"ל לקיים הגירס' של הגאונים דחיישי' למיעוט אף על גב דהטור כתב לשיטות רש"י רוב מקדשים וה"מ ל"ד כ"כ ברי"ו בשם הרמ"ה דמחמירים אפילו לשיטת רש"י במיעוט מקדשים וה"מ וכ"כ בת' מהרשד"מ שם וכ"כ בד"מ מיהו בריב"ש סי' ה' משמע לפרש"י לא מחמירים אא"כ הרוב מקדשים וה"מ וכ"כ ב"ח, והטעם הוא כיון דחששא רחוקה הוא דסבלונות הם הקדושין דהא לא דיבר עמה כלום מהקדושין לכן ס"ל דאין מחמירין במיעוט דמקדשים וה"מ, מיהו יש להחמיר כדעת הרמ"ה:


(ה) ששולח לה סתם:    כתב בת' מהרי"ק שורש ק"ע ובת' מהר"מ מלובלין סי' פ"ב דוקא כשאומר בל' חיבה אז חיישי' לקדושין משמע אם שולח סתם ולא אמר כלום אין חוששין לפ"ז אם אמר לדורון או לסבלונות אין חוששין אפילו אם דיבר בל' חיבה:


(ו) שהחתן שולח לכלה:    דמשודכת נקראת ג"כ בל' כלה:


(ז) ליכא למיחש לכ"ע:    כ"כ הרשב"א והר"ן אפילו לפי' תוס' ל"ח לקדושין דאל"כ כל מי שיתן לאשה פנויה שום מתנה בפני עדים ניחוש לקידושין מיהו מתוס' שלנו יש לדייק אפילו לא שדיך נמי חיישי' לפי' תוספת וכן מדייק בתשו' מהר"י ב"ל ובת' מהרשד"מ שם ובחדושי מהרי"ט מאריך בזה:


(ח) יום או יומים:    במהרי"ק דף קמ"א כתב הטעם דאם אית' דקידש אותה אחר השידוכין היה קול להדבר בשלמא כשנתישן הדבר י"ל שמא נשכח הדבר אבל יום או יומיים לא נשכח הדבר והיינו לפי' תוספת ליכא חשש אבל לשיטות רש"י אכתי יש לחוש שמא עכשיו קידש אות' עם הסבלונו' מיהו שם כתב אף לשיטות רש"י ליכא חשש דקידש אותה עם הסבלונות כיון דלא נתן בעצמו הסבלונות אלא שלח ע"י שליח דאם איתא דקידש אותה היה מקדש בעצמו דמצוה לקדש בעצמה ולכאורה קשה איך מיישב הוא כל הסוגיא דשלח ע"י שליח וחיישינן לפרש"י דקידש אותה בסבלונות ואפשר לדחוק וליישב כשרובם מקדשים וה"מ חיישינן שמא קידש אותה אפי' אם שלח ע"י שליח, ובת' הנ"ל איירי במיעוט דמקדשין וה"מ ושלח ע"י שליח אז אין חוששין לקדושין, לפ"ז מדויק ל' הרב רמ"א שכתב וי"א כל סבלונות ששלח וכו' היינו כשלא נתן בעצמו אלא שלח ע"י שליח אז ליכא חשש אף לשיטת רש"י אלא אכתי קשה דהא בכל הסימן איירי בשלח ומיעוט מקדשין למה לא כתב לעיל לשיטת רש"י ליכא חשש וא"ל דכוונת הר' רמ"א למ"ש מהרי"ק דף קמ"א רע"ב דל"ח לקדושין דהא שם לא איירי אלא בסבלונות דנותן אחר הקנין גם שם איירי לפי המנהג איטליא וע"כ צ"ל כן דאל"כ למה כתב בדף קמ"א טעמים אחרים לכן דברי רמ"א כאן תמוהים וע' תשובות מהרשד"מ שם מפקפק בדין זה:


(ט) ואפילו שלח לה אח"כ:    כ"כ בת' רשב"א וטעמו הוא משום מה ששולח מיד אחר השידוכין אין חשש קדושין מטעם הנ"ל א"כ איש זה מסבל בלא קדושין מ"ה אף מה ששולח אח"ז אין חשש ובמהרי"ק דף קמ"ה ע"ד משמע דלא ס"ל כן:


(י) אינו אלא להצריכה גט לכתחילה:    במהרי"ק מבואר דוקא כשמיעוט מקדשין וה"מ אז יש לדמות לנטבע במים שאל"ס דרובם מתים וקי"ל אם נשאת לא תצא משמע אם רובם מקדשים וה"מ תצא וכ"כ בח"מ מיהו י"ל למה שכתבתי בשם הרא"ש דאינו אלא חששא בעלמא לפרש"י ובת"ה כתב אף לשיטות תוס' אינו אלא חששא בעלמא י"ל לעולם לא תצא:


(יא) בסבלונות ליכא למיחש:    היינו כשאין לחוש לפי' תוס' אלא לפרש"י אז צריך לחוש תרי חומרות חומרת רש"י וחומרת הסמ"ג דחושש אם מקדש לפני עד אחד ואפילו רובן מקדשים וה"מ נמי אין לחוש דמ"מ צריכים לחוש תרי חומרות הללו אבל אם יש חשש שמא קידש אותה כבר נשמע מזה דיש להחמיר אם שלח ע"י ע"א דיש לחוש לפי' תוס' והיינו דוקא אם מודים לדברי העד אלא אומרים דלא קידש קודם לכן אז יש להחמיר וא"ל למה אינן נאמנים במיגו דהיו יכולים להכחיש את הע"א דהא קי"ל דאין אומרים מגו להכחיש את העד אבל אם מכחישים את העד אין לחוש לדבריו דקי"ל ע"א בהכחשה אין כלום וכבר האריך בזה בת' מהר"מ:


(יב) אם שלח בעדים:    כיון דשלח ע"י עדים אנן סהדי דשלח לשם קידושין ובודאי שליח עשה שליחתו ודומה להא דקי"ל הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה אף על גב הביאה היא הקדושין והעדים לא ראו הביאה מ"מ הואיל דראו הדברים המוכיחים על הביאה הוי קידושין כן ה"נ כששלח סבלונות בעדים אף על גב בסימן מ"ב איתא אם לא ראו העדים הנתינה לידה לא הוי קידושין ע"כ צריך לומר עידי יחוד שאני כמה שכתב במ' הטעם משום אש בנעורת ואינה שורפה ועוד דא"א לראות כמכחול בשפופרת, וצ"ל חזקה דהכא דומה לעידי יחוד, וב"ח מחמיר אפילו אם ליכא עדים ששלח לה הסבלונות ולא היה עדים בשעה שנתן לידה אלא המנהג הוא לשלוח מתנה אחר השידוכים ורובם מקדשים וה"מ אנן סהדי כאלו קידש אותה בפנינו אף על גב בעלמא קי"ל אפילו אם פירש בהדי' לשם קידושין לא מהני אם היה הנתינה בלא עדים אפי' אם שניהם מודים שאני הכא הואיל המנהג הוא לשלוח טבעות אחר השדוכי' ורובן מקדשי' וה"מ אנן סהדי לזה וכן הוא דעת הר"א והר"י ממיץ והוה כמו אם יש עדים דרקדו בפניה דקי"ל דהיא בחזקת בתולה אף על גב דא"י אם היתה בתולה מ"מ כיון דרקדו בפניה הוא דבר שמוכיח ע"ז הוי עדות להוציא ממון כן הכא נמי הוי עדות כיון דמוכח:


(יג) אחר מקבל:    בת"ה חולק ע"ז כי חיישי' שמא שליח שויתה ולתו' אף בכה"ג יש חשש שמא קידש אותה כבר:


(יד) ודלא כיש מי שמחמיר:    הוא הגאון מוהר"ר שכנא ז"ל ושם בת' שלו איירי כשהחתן אומר ששלח לשם קידושין וצ"ל מה שמיקל כאן הרב רבי משה איסרליס ובסמוך מחמיר כשהחתן אומר ששלח לשם קידושין איירי כאן דיש עוד צד להקל והגאון מהר"ש החמיר אפילו אם יש עוד צד להקל ובזה מקיל הרב רמ"א:


(טו) שעשה איסור:    ה"ה אם נשא אשה אח"כ מוכח דלא קידש את זו דאל"כ היה עובר על חר"ג תשו' ש"י סי' ס"ח /כ"ח/ ול"ד למ"ש סוף סימן כ"ח דחיישינן לקדושין אפילו היכא דאיכ' תקנה שאל יקדש אלא בפני עשרה וכ' בד"מ שם אפילו אם עבר על החרם חיישינן לקדושין שאני התם דראינו דקידש אותה אבל אם לא ראינו לא חיישינן שקידש אותה כשיש צד איסור בדבר:


(טז) ששלח בשבת:    אז לפרש"י אין חשש קידושין דאסור לקדש בשבת ואם יש חרם שאל יקדש אלא בפני עשרה אז לכ"ע לא חיישינן שמא קידש אותה דהא אם היה מקדש אותה היה הדבר מפורסם:


(יז) אבי החתן:    כתב בח"מ אם שלח במעמד החתן יש חשש אפי' לפי' רש"י דהוי כאלו הרצה לפני האב כמה שכתב בסי' ל"ה:

סעיף בעריכה


(יח) הי' מנהג בעיר:    עי' תשובות מהרשד"מ שם אם בעיר אחד שני מנהגים כגון קהל אשכנזים וקהל ספרדיים:


(יט) עיר חדשה:    היינו שהיו באים מכמה מקומות ובקצת מקומות שבאו משם היה מנהג לקדש וה"מ ובמקצת מקומות מסבלים וה"מ הוי כמחצה על מחצה וחוששין לקדושין ועיין בחושן המשפט סימן של"א לענין ממון לא חיישינן אא"כ הרוב באים ממקום שיש מנהג ואם ידוע דהיו באים ממדינה אחת מכמה מקומות הולכים אחר המנהג באותה מדינה אם לא היו המקומות חלוקין במנהג ואם הוא ממקום דאין חוששין לסבלונות ובא למקום דחוששין הולכים אחר מנהג המקום שבא משם אא"כ שהוא כאן שלשים יום אז דינו כבני העיר הזאת ועיין תשובות בן לב ח"ג ותשובות רש"ך סימן ק"מ:


(כ) דיש להחמיר:    עיין תשובות מהר"מ שהשיג על זה וס"ל אפי' אמר החתן דקידש לא משגיחין בו במקום דכולהו מסבלין וכן מנהג מדינות שלנו ועיין תשובות מהרש"ל סי' כ"א מאריך בזה ובתשובות מ"ב סי' ט"ז פוסק ג"כ כמהר"מ:


(כא) אם לא שיש עוד צד היתר:    ולכאורה נראה אם ידוע דלא קידש קודם לכן מקילין ואין מחמירים תרי חומר' חומר' דרש"י וחומר' זו כשכולם מסבלים וכן כשאין חשש שקידש עכשיו לא מחמירי' חומרא דתוספות וחומר' זו אף על גב דכתב בת"ה דעיקר כתו' וכן היכא דנוהגים לקדש תחת החופה ומברכים ברכת הארוסין לא חיישינן לסבלונות מהרי"ק שורש קע"א וכן כ' בד"מ בשמו וכ"כ ב"ה:

סעיף געריכה


(כב) חוששין לכתובה:    אפילו לא שדיך וכן רש"י לא פי' כאן דאיירי בשדיך:


(כג) אף על פי שלא הגיע לידה:    ובטור איתא ולא הגיע דוקא לא הגיע דאם הגיע אז הוי ודאי קידושין ואם לא הגיע אז הוי חשש קידושין ודוק' בידוע שנכתב מדעת שניהם ואם שדיך חוששין אפילו לא נכתב מדעת שניהם ועיין ב"ח:


(כד) ואם דרך כל אנשי העיר וכו':    אפילו אם שלח ג"כ סבלונות לא חיישינן במקום דכולם מסבלים וכן הוא למ"ש הרמב"ן דסוגי' זו קאי על הסוגי' דלעיל דשלח לה סבלונות ש"מ אפי' נמצא כתובה ושלח לה סבלונות נמי לא חיישינן באתרא דכולם מסבלין והדר מקדשין: