שולחן ערוך חושן משפט א א
שולחן ערוך חושן משפט · א · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
בזמן הזה דנים הדיינים דיני הודאות והלוואות וכתובות אשה וירושות ומתנות ומזיק ממון חבירו, שהם הדברים המצויים תמיד ויש בהם חסרון כיס.
אבל דברים שאינם מצויים, אף על פי שיש בהם חסרון כיס, כגון בהמה שחבלה בחברתה; או שאין בהם חסרון כיס, אף על פי שהם מצויים, כגון תשלומי כפל, וכן כל הקנסות שקנסו חכמים, כתוקע לחבירו (פירוש, שתוקע בקול באוזנו ומבעיתו), וכסוטר את חבירו (פירוש, מכה בידו על הלחי), וכן כל המשלם יותר ממה שהזיק, או המשלם חצי נזק, אין דנין אותו אלא מומחים הסמוכים בארץ ישראל. חוץ מחצי נזק צרורות, מפני שהוא ממון ואינו קנס.
מפרשים
בזמן הזה דנים הדייני': עמ"ש בתורה שופטי' ושוטרי' תתן לך בכל שעריך כו' כתב הטור וז"ל מסקינן בגמ' פ"ק דמכות בא"י חייבים למנות בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר ובח"ל חייבי' בכל פלך ופלך ולא בכל עיר ועיר ודוקא בזמן שיש סמיכה אבל האידנא דליכא סמיכה כל הדייני' בטלי' מן התורה כדכתיב ואלה המשפטי' אשר תשים לפניה' לפני אלהי' הכתובי' בפ' דהיינו סמוכי' ולא הדיוטי' ואנן הדיוטות אנן. הילכך אין דנין מן התורה אלא דאנן שליחותייהו דקמאי (הסמוכי' שהיו בדורות ראשוני') עבדינן ומסקינן דלא עבדי' שליחותייהו אלא במידי דשכיחי ואית ביה ח"כ כו' ע"ש ובזה יהי' לך דברי המחבר מבוארין וע"ש מה שאכתוב לך עוד בסמוך בביאור דבריו. עוד כ' הטור (דאיתא בגמרא פרק קמא דסנהדרין) אמר ר' ירמיה אשר תשי' לפניה' אשר תלמדם מיבעי לי' אלא אלו כלי הדייני' כו' וכ' רב האי ב"ד צריך שיהא לו מזומן במושב ב"ד מקל לרדות בו ורצועה להלקות בו ושופר לנדות בו כו' ומהתימא על המחבר ועל מור"ם ז"ל שהשמיטו זה וגם לא ראיתי לרבנן קשישאי נזהרין בזה שיהא לפניה' אלו הכלי' הנ"ל ואפשר דס"ל דלא הוצרכו לזה אלא לדייני' סמוכי' דתשי' לפניה' כתיב אבל סתימת ל' רב האי הנ"ל והטור המביאו לא משמע הכי וצ"ע:
דיני הודאו' והלוואו': לשון הטור פי' שתובע אותו בעידי הודאה שהודה לו בפניהן או שהלוה אותו בפניהן ע"כ וה"ה אם תבעו בהלואה בלא עדי' ולענין שבועת היסת עיין בפרישה:
ויש בהם ח"כ: גם בירושות ומתנות לפי דברי התובע יש בהן ח"כ והטעם בכולן כדי שלא יונעל דלת בפני הלווין וכדי שיונעל דלת בפני עושה עולה אמרו רבנן למיעבד שליחותייהו דקמאי ונ"ל דה"ה לשאר עניני' גדולי' שהרי מצינו שאמרו לקבל גרים בזה"ז אע"ג דלא שכיח וגם מצינו דהוו מעשין אגיטין בבבל אע"ג דלית בהו ח"כ וכמ"ש ר"ן וב"י ע"ש ובדרכי משה ובהגהותיו סעיף ד':
כגון בהמה שחבלה כו': המחבר תפס כאן לשון הרמב"ם ריש פ"ה דסנהדרין והוא קרא לתולדה דקרן דלאו אורחא הוא ולאו דרך הנאתה חבלה ומ"ה סתם כאן וכ' אין דנין אות' ול"ד שחבלה בחבירתה אלא ה"ה כל מה שהזיק' במידי דלאו אורחא וכמ"ש הטור ומה שהוא אורח' או דרך הנאתה לא מקרי חבלה אלא היזק' וז"ש בסמוך בס"ג וכן בהמה שהזיקה בשן ורגל כו' עד ומגבין אותו דייני ח"ל וכן הוא ברמב"ם שם ומיירי אפי' בחבלה בחבירתה דהא בהדיא אמרי' בגמ' דשור בשור דנין במידי דהוא אורחא וק"ל:
כגון תשלומי כפל: המחבר נמשך אחר לשון הרמב"ם ושכ"כ בפ"ה דסנהדרין וצ"ע הא כפל בלא"ה אין גובין בבבל משום שהוא קנס וכמ"ש הרמב"ם שם שאין גובין אותו אלא סמוכי' וכמ"ש שם המחבר ג"כ אחר זה והטור לא כתב כפל כ"א בושת וגם ברישא בדברי' שאינם מצויים ויש בהם ח"כ לא כ' ז"ש הרמב"ם והמחבר כגון בהמה שחבלה בחבירתה שהוא תולדה דקרן כנ"ל ומיקרי קנס אלא כ' כגון שחבל אדם באדם וכן הוא בגמ' בשניה' בפרק החובל וי"ל כיון דגם מה שאין גובין בושת ונזקי אדם באדם הוא משום שנתנו לו דין קנס לדבר שאינו שכיח או שאין בהם ח"כ וכמ"ש בגמרא וכתבתיהו בדריש' ע"ש מש"ה נקט הרמב"ם בלשונו דברי' שהן קנס עצמו לדבר פשיטות וה"ה לכל שם שתמצא שנתנו לו חז"ל דין קנס:
כתוקע לחבירו: הרמב"ם והמחבר סתימת לשון המשנה דפרק החובל (ד"צ) נקטי וע"ל סי' ת"ך בסעיף מ"א שכ' פירושו תקע חבירו בכפו משלם סלע סטרו על פניו כו' והוא פי' הרמב"ם ע"ש ורש"י ור"ן פירשוה בע"א ע"ש בפ' החובל וע' ברש"י שם (דף פ"ד ע"ב.) דמשמע דלא מיקרי קנס כל שאין דמיו קצובין ואפ"ה כל שאינו שכיח ולית ביה ח"כ אין גובין בזמנינו וקראוהו בלשונם קנס ע"ש שנתנו לו חז"ל דין קנס לענין זה שאין גובין אותו בזמנינו וכן מוכח בתוס' דפרק המניח ודפרק החובל וכמ"ש בפרישה ודרישה וגם בסמוך בסמ"ע:
יותר ממה שהזיק: כגון גנב דמשלם כפל טבח ומכר ד' וה' ואם גזל ונשבע משלם קרן וחומש ושור תם ח"נ ומ"ש חוץ מחצי נזק צרורות פי' בהמה שהלכה בר"ה והתיזה ברגליה ושברה עי"ז כלי' דהיינו נזק הבא ע"י צרורות ואורח' הוא והוא תולדה דרגל ומן הדין ה"ל לבעלי' לשלם נ"ש אלא שהלכה למשה מסיני שאינו משלמת אלא ח"נ וכמ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' ש"צ ע"ש:
מומחי': פירוש איש מנוסה ובקי בדיני' וכמ"ש בסי' ג' סעיף ב':
הסמוכי': ברמב"ם רפ"ד דסנהדרין מבואר דל' סמיכה נתפשט ממ"ש בתורה (כמשה עם יהושע) ויסמוך ידיו עליו ויצוהו וכן עשה לזקני' וע"י זה שרתה שכינה עליהן. והסמיכה לדורות לא היתה ע"י סמיכת יד אלא שקורין לו רבי ואומרי' לו הרי את סמוך ויש לך רשות לדון אפי' דיני קנסות ומפני שכל הנסמכין היו צריכין להיות סמוכין דוקא מאחד הנסמכי' איש מפי איש עד יהושע שנסמך ביד כמ"ש הרמב"ם שם (אם לא בהתאסף כל חכמי א"י יחד וכמ"ש שם) ומ"ה נקרא סמיכה וע' בריב"ש ס"ס רמ"א כ' שם ענין הסמיכה שנוהגי' האשכנזים והביאו רמ"א בי"ד סי' רמ"ב בסעיף י"ד ע"ש ומה שמדקדק המחבר וכתב מומחין הסמוכין בא"י וכן דקדק אחר זה בסעיף ב' וכן בריש סי' ב' הוא ממ"ש הרמב"ם בפ"ר דסנהדרין שכתב שם ז"ל אין קרוי אלהים אלא ב"ד שנסמך בא"י בלבד והם האנשי' החכמי' והראוים לדון שבדקו אותן ב"ד של א"י ומינו אותן וסמכו אותן כו' עד אין סומכין זקני' בח"ל אפי' היה הסומך בא"י והנסמך בח"ל וכ"ש איפכא כו' עד ב"ד שנסמכו בא"י ויצאו לח"ל הרי הם דנין דיני קנסות בח"ל כו' ע"ש:
(א) בזמן הזה דני' הדייני' כו' ע' בסמ"ע ס"ק א' ובב"ח:
(ב) בהמה שחבלה כו' וה"ה ניזקין דאש ובור מהרש"ל פ"ח סי' ה' ועיין בהגהת אשרי פ' הכונס:
(ג) כגון תשלומי כפל כו' (הג"ה ע' בסמ"ע ס"ק ה' עד וי"ל כו' שנתנו דין קנס לדבר שאינו שכיח או שאין בהם חסרון כיס כו' וכ"כ מהרש"ל ביש"ש שם סי' ו' דבלשון הש"ס נמי מצינו שדבר שאינו שכיח מיקרי קנס ומביא ראיה מהש"ס דקאמר אבשת קנסא קמגבית בבבל כו' ע"ש וק"ל):
(ד) הסמוכים וע' בריב"ש ס"ס רע"א שכ' שם ענין הסמיכה שנוהגין האשכנזים ומיהו פשיטא דאין סמיכה זו מהני בזה"ז לענין דיני קנסות רק לענין חליצה וגיטין דאין סמיכה לענין דיני קנסות וכמ"ש הרמב"ם פ"ד מה' סנהדרין ע"ש:
בזה"ז. הוא לשון הטור הרא"ש פ"ק דב"ק ס"ך ור"ל אפי' בא"י כמ"ש בתוס' דגטין פ"ח ב' ד"ה במלתא כו':
וכתובות כו'. ג"כ מה"ט שלא תנעול דלת בפני לווין וג"כ שכיח ואיכא חסרון כיס וגם מצינו בש"ס בכמה מקומות שהיו דנין עליהם:
ומזיק. רמב"ם ב"ק פ"ד:
המצויין. שם פ"ח ב':
(א) בזמן הזה: כתב הסמ"ע בשם הטור הטעם דדייקי הפוסקים וכתבו בזה"ז הוא מדכתיב בתורה אשר תשים לפניהם ודרשו חז"ל לפני אלהים הכתובים בפרשה דהיינו סמוכים ואנן הדיוטו' אנן הלכך אין דנין בזה"ז מן התורה אלא שליחותייהו דקמאי עבדינן ומסקינן דלא עבדינן שליחותייהו אלא במידי דשכיחא ואית ביה חסרון כיס.
(ב) וירושות ומתנות: דלפי דברי התובע יש בהן ח"כ וה"ה לשאר עניינים גדולים שהרי מקבלין גרים בזה"ז אע"ג דלא שכיח וגם מצינו דהיו מעשין אגיטין בבבל אף ע"ג דלית בהו ח"כ וכמ"ש הר"ן וב"י עכ"ל הסמ"ע. והרמב"ן והרשב"א ז"ל דקדקו על קבלת גרים בזה"ז וכי אלימי ב"ד דהשתא להתירו לישא בת ישראל ולא דמי להודאות והלואות דקי"ל הפקר ב"ד הפקר וגבי גט נמי אמרו כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. ותירצו ע"פ מאי דאמרי' בכריתות דגר בעי הרצאת דמים וכו' ע' בשו"ת בני שמואל סי' א' שהאריך.
(ג) שחבלה: המחבר קרא לתולדה דקרן דלאו אורחא ולאו דרך הנאתה חבלה ול"ד שחבלה בחברתה אלא ה"ה כל מה שהזיקה במידי דלאו אורח'. ומה שהוא אורחא או דרך הנאתה לא מיקרי חבלה אלא הזיקה. וז"ש בס"ג וכן בהמה שהזיקה בשן ורגל כו' מגבין אותו דייני ח"ל מיירי אפי' חבלה בחבירתה דהא בהדיא אמרי' בגמ' דשור בשור דנין במידי דהוא אורח' עכ"ל הסמ"ע ובדיני אש ובור בזה"ז ע' בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קל"ו.
(ד) כפל: כ' הסמ"ע צ"ע הא כפל בלא"ה אין גובין בבבל משום שהוא קנס וי"ל כיון דגם מה שאין גובין בושת ונזקי אדם באדם הוא משום שנתנו לו דין קנס לדבר שאינו שכיח או שאין בו ח"כ מש"ה נקט בלשונו דברים שהם קנס עצמו לדבר פשוט וה"ה לכל מה שתמצא שנתנו לו חז"ל דין קנס עכ"ל ומהרש"ל כתב דגם בל' הש"ס מצינו שדבר שאינו שכיח מיקרי קנס דקאמר אבושת קנס' קמגבית בבבל כו' ע"ש. ש"ך.
(ה) כתוקע: לקמן סי' ת"כ סמ"א כ' המחבר אם תקע לחבירו בכפו נותן לו סלע וכו' ומדברי רש"י בפרק החובל דף פ"ד ע"ב משמע דלא מיקרי קנס כל שאין דמיו קצובים ואפ"ה כל שאינו שכיח ולית ביה ח"כ אין גובין בזמנינו וקראוהו בלשונם קנס ע"ש שנתנו לו חז"ל דין קנס לענין זה שאין גובין אותו עכשיו. סמ"ע.
(ו) יותר: כגון תשלומי כפל וד' וה' או גזל ונשבע לענין חומש. סמ"ע.
(ז) מומחים: פי' איש מנוסה ובקי בדינים.
(ח) הסמוכים: בהרמב"ם פ"ד דסנהדרין מבואר דל' סמיכה נתפשט ממ"ש בתורה גבי משה ליהושע ויסמוך את ידיו עליו אבל הסמיכה לדורות אינה בסמיכת יד אלא שקורין לו רבי ואומרים לו הרי אתה סמוך ויש לך רשות לדון אפי' דיני קנסות ועיין ביורה דעה סי' רמ"ב סי"ד ענין הסמיכה שנוהגים האשכנזים עכ"ל הסמ"ע. וכתב הש"ך ופשיטא דלא מהני סמיכה זו רק לענין חליצה וגיטין אבל לא לענין דיני קנסות.
(ט) ממון: דכן הוא הלכה למשה מסיני ע' לקמן סי' ש"צ ס"ג.
(א) דיני הודאות והלואות. ז"ל הטור פי' שתובע אותו בעידי הודאה שהודה לו בפניהם או שהלוה אותו בפניהם ע"כ. ועיין ט"ז מ"ש דרבינו נשמר שלא תטעה לפרש כפי' אחר שברש"י על ומוד' במקצת וכופר הכל ובעינן מומחין לדבר שהוא מדרבנן לזה הביא הפי' של הודאות והלואות שאינו כדרך הזה ולינראה דכיון דקיימא לן גבי שבועת היסת אין יורדין לנכסיו אם אינו רוצ' לישבע אלא מנדין אותו עד שישבע ואם כן ליכא נפקותא לענין שבועת היסת דהא גם במידי דאין דנין אותו מנדין מתקנת שתי ישיבות להכי הביא פי' הודאות שתובע אותו בעדי הודאה ואם כן מ"ש הסמ"ע וה"ה בתובעו בלא עדים ולענין שבועת היס' לפי מ"ש ליכא נפקות' לענין היסת דהא אפילו במידי דאין דנין מנדין אותו:
(ב) בהמה שחבלה. ז"ל הש"ך וה"ה נזקין דאש ובור מוהרש"ל פ"ח סימן ה' ולענ"ד נראה כיון דבהגהת אשר"י פ' החובל פסק דדנין אש ובור אלא שהביא בשם מוהרי"ת דמספקא לי' ומדברי התוספות נראה דס"ל גם כן דדנין אש ובור עיין שם בפרק קמא דב"ק דף י"ד בהא דתנן במתני' בפני בית דין פרט לבית דין הדיוטות וכתבו שם בתוספות וז"ל ואף על גב דלמאן דאמר תני שור לרגלו ומבעה לשינו לא איירי בקנס אפילו הכי תני לה ולא קאי אמתני' כמו דתני בפני עדים ואמרי' פרט למודה בקנס ואח"כ באו עדים עיין שם ואי נימא דאש ובור בעי מומחין אם כן שפיר מצי קאי אמתני' דהא אש ובור בתוך ארבעה אבות אלא ודאי סבירא ליה דאש ובור לא בעי מומחין ואם כן כיון דלתוספות פשיט' אין ספק מוציא מידי ודאי ואם כן אש ובור לא בעי מומחין: