רש"י על הש"ס/זבחים/פרק י

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים




מתני' כל התדיר - שבת תדירה מר"ח וכן כולם:

מלבד עולת הבקר - העשויה כבר משמע אלמא תמידין קדמי למוספין:

גמ' משום דתדירי - דתמיד בכל יום הילכך חשיב תדירתא דידיה:

כאלה תעשו וגו' - בתר ההוא קרא דמלבד עולת הבקר תעשו את אלה כתיב כאלה תעשו משמע כסדר שאמרתי לך כאלה של מעלה כשם שהתדיר קודם כך סדר המוספין שאם יום שיש ב' מוספין כגון בשבת שבתוך הרגל יהא התדיר קודם:

לגופיה - להטעין מוסף לז' הימים דמקרא קמא יום ראשון הוא דנפקא לן:

אי כתב אלה כו' - לשון קושיא הוא:

אלה לשבעת הימים - אותן שבעה כבשים האמורין בענין יתחלקו לשבעת הימים:

אלה ליום - ליום ראשון והדר כתיב ז' ימים אשה ריח ניחוח לה' ולא ידענא כמה להכי איצטריך כאלה דעל כרחך מהשתא תוקים תעשו ליום אשאר יומי:

מגופיה דקרא - דמלבד עולת הבקר שמעי' דמוספין תדירין יקדמו:

אשר לעולת התמיד ל"ל - פשיטא דעולת הבקר עולת התמיד היא אלא תלה לך טעם הקדמתה בתדירות כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדימו דמשום היא גופא ל"ל לפרושי טעמא:

מתני' כל המקודש מחבירו - שיש בו צד ריבוי קדושה ממנו:

דם חטאת קודם לדם העולה - אם שניהן שחוטין ועומדין ליזרק:

שהוא מרצה - מכפר על חייבי כריתות הצריך ריצוי גדול:

איברי עולה קודמין - בהקטרתן לאימורי חטאת אם נזרקו דמי שניהן:

מפני שהוא כולה כליל - וצד ריבוי קדושה הוא זה למזבח:

על ד' קרנות - ואשם ב' מתנות שהן ד' ולא על הקרנות:

ועל היסוד - שפיכת שירים ובאשם לא מצינו שנאמרו:

מתן ארבע - ב' מתנות שהן ד' ובכור אינו אלא מתנה אחת ואינו טעון סמיכה ונסכים כדאמרינן במנחות בפ' שתי מדות (דף צ:) כל הקרבנות כו':

מפני שהוא מין זבח - זביחת סכין ועוף במליקה וזבחים חשיבי מפני שמצותן מרובה שכל הקרבנות באין מהן:

ויש בו קדשי קדשים - לחלק גבוה ב' דברים דמו (ואיבריו) ואימוריו מה שאין כן בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה וכיון דקדמה לחטאת העוף כל שכן לעולת העוף דהא חטאת העוף קודמת לעולת העוף כדקתני ואזיל:

שהן מיני דמים - כפרתן מרובה:

שהוא בא על חטא - והיינו קדושתו דמכפרת:

חטאת העוף קודמת לעולת העוף - מקראי נפקא לן בגמרא:

וכן בהקדישה - כשהוא מפרש את קינו קורא שם לחטאת תחילה:


גמ' מנהני מילי - דדם חטאת קודם לדם עולה ואיברי עולה קודמין לאימורי חטאת:

ופר שני בן בקר - בחינוך הלוים כתיב בבהעלותך:

כבר נאמר - באותה פרשה ועשה את האחד חטאת רישיה דקרא והלוים יסמכו את ידיהם וגו':

יכול תקדום חטאת לעולה לכל מעשיה - כדכתיב ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה:

ופר שני - משמע שיהא שני לו:

מתנה קמייתא - דחטאת מכפרה ושלמה כפרה בדידה כדאמרן בפרק ב"ש (לעיל דף לח.) וכפר אע"פ שלא ניתן אלא אחת:

דכי עולה דמיא - שלא הביאה על חטא ואפ"ה (חטאת) קודם לעולה משום דשם חטאת קודם לעולה וה"ה לג' מתנות שבחטאת:

אימורי חטאת לא מכפרי - שאין כפרה אלא בדם דם עולה לאו כליל הוא דאין כליל אלא באישים אבל מכח כליל קאתי שהאיברים יהיו כליל: ה"ג או דילמא דם אשם קדים דמכפר:

לאימורי חטאת לא קדמי - דחטאת חמורה מאשם כדקתני מתני':

שדמה ניתן - אלמא באימורין קאי דאי בדם קאי שהיא ניתנית מיבעי ליה:

יש לו קיצבה - לדמיו דכתיב (ויקרא ה) בכסף שקלים אבל חטאת כל דהו:

שלמים ישנן בציבור - כבשי עצרת:

דמים אחרים - חטאת ועולה באין עמו חובה:

זו קודמת לזו - לעיל מיניה איירי בתודה ואיל נזיר:

לפניו ולאחריו - דתנן קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין וילפינן בבכורות (דף ס:) מקראי:

שכן קדשי קדשים - אפילו אכילת אדם שבהן קדשי קדשים הוא:

פסולין - ואע"ג דלענין מעילה לפני זריקת דמים לא קדישי לענין איפסולי ביוצא קדשי קדשים נינהו:

ותנא תונא - ותנא תנא דידן סייעתא למילתא:

אלא דם מיהא איתיה - ולא ה"ל למיתני אלא ואימוריו קדשי קדשים מה שאין כן בעופות אלא להכי נקט דמו בהדי אימוריו לאשמועינן דכי הדדי קדשי בשעה שזה קרוי קדשי קדשים קרוי גם זה קדשי קדשים:

ומה דמו מיפסיל ביוצא אף אימוריו מיפסלו ביוצא - דהא קדשי קדשים קרי להו: ה"ג בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים חוץ לקלעים:

הואיל וסופו לצאת - שהרי אכילתן בכל העיר:

לא הגיע זמנו לצאת - דאכתי לא אישתרי באכילה:

ע"כ לא פליגי אלא בבשר - בההוא הוא דמכשר רבי יוחנן משום דסופו לצאת:

הוא הדין דבאימורין - מכשר שזריקה עושה אותו קדשי קדשים והאי דפריש משום דסופו לצאת הש"ס קמפרש ליה ולא מילתיה דרבי יוחנן היא:

אין מועלין בהן - אפי' לאחר זריקה דלא מהניא בהו זריקה להכי למיקבעינהו במעילה:


ואין חייבין עליהן משום פיגול - דהוי להו כמי שלא נזרק עליהן הדם ולא קרבו כל מתיריהן:

ומשום נותר - דאין נותר אלא בבשר באכילה בתוך זמנו כדכתיב (ויקרא יז) ביום זבחכם יאכל וממחרת וגו':

ומשום טומאת הגוף - כדאמרי' במנחות (דף כה:) הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה שאין ניתר לטהורין אין חייבין עליו משום טומאה ואימורין דאיתרבו לטומאה מאשר לה' דומיא דבשר איתרבו דלאחר זריקה הוא דמחייב עלייהו ולא לפני זריקה והני לא אהניא להו זריקה:

מאי לאו בהדר עיילינהו - דהוו לגואי בשעת זריקה פליגי ואפי' הכי קאמר ר"א דלא אהניא להו זריקה משום דאיפסילו ביוצא:

בדאיתנהו אבראי - בשעת זריקה:

והא רב פפא הוא דאמר - במנחות בפרק התכלת (דף מז:) גבי שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה דפליגי נמי ר"א ורבי עקיבא:

בדאיתנהו אבראי כ"ע לא פליגי - דלא מהניא להו זריקה:

דלאו גופיה דזיבחא הוא - דבזריקת כבשים קא מישתרו דלאו גופייהו הוא הלכך כל דאיתנהו אבראי מודה ר"ע דלא מהניא להו זריקה:

מנחות ישנן בצבור - מנחת העומר ושתי הלחם. עוף אינו בצבור דתניא (תמורה דף יד) והקריב היחיד מביא עוף ואין צבור מביאין עוף:

מנחת חוטא היא דקודמת למנחת נדבה - משום דמכפרת אבל מנחת סוטה לא:

והא נמי - דסוטה באה על חטא:

והקריב את אשר לחטאת וגו' - בשמיעת הקול כתיב:

זה בנה אב - תלה טעם הקדמתו בשביל שם חטאת:

חטאת בהמה לעולת בהמה מדרבי רחמנא - דתניא לעיל ופר שני בן בקר וגו':

חטאת העוף לעולת בהמה - כגון יולדת עשירה כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת (ויקרא יב):

כל מקום שנתחלפה חטאת - והעופות באין תחתיה בדלות כגון במטמא מקדש (ויקרא ה) דעיקרו חטאת בהמה ובדלות נתחלפה שתי תורים:

חטאת קודמת - דכתיב לחטאת ראשונה משום דעיקר חטאת הוא:

וכאן - ביולדת שהעוף תחת עולה הוא בא והבהמה עיקר היתה עולה קודמת כדכתיב בה אחד לעולה ואחד לחטאת:

וכל מקום ששנים באים תחת אחד חטאת קודמת - כגון במטמא מקדש שתי העופות תחת חטאת אחד הן באין שהרי בעשירות לא היה מחוייב אלא חטאת וכאן ביולדת שאין בא תחת הבהמה אלא עוף העולה דאילו בעשירות נמי הוה מתיא עוף לחטאת עם עולת בהמה:

עולה קודמת - אלמא עולה של בהמה יולדת קודמת לחטאת שהרי אף חליפין קודמין לחטאת ומתניתין תנן חטאת העוף קודמת לעולת בהמה:

למקראה הקדימה הכתוב - שתהא נקראת בענין תחילה אבל בעבודתן חטאת קודמת וכדאמרן מזה בנה אב:


מאי לאו דמוספי החג - דשעירים הוי חטאת וכבשים עולה וקתני כבשים קודמין:

לא נדבה - ושניהם עולה:

וטעמא מאי קדמו פרים לאילים כו' שכן נתרבו בנסכים - פר שלשה עשרונים ואיל שני עשרונים וכבש עשרון:

שכן נתרבו באליה - לענין אימוריו ואע"ג דהשתא בעולה קיימינן שכולה כליל מיהו צד ריבוי למזבח אשכחן ביה גבי שלמים וחטאת:

פר כהן משיח קודם לפר העלם דבר - מפורש טעם בהוריות פ"ב (דף יג.) כאשר שרף הפר הראשון ראשון יהא לפר העדה לכל מעשיו:

פר העלם דבר קודם לפר עבודת כוכבים - שזה חטאת וזה עולה ואמרן לעיל חטאת קודמת:

פר עבודת כוכבים קודם לשעיר עבודת כוכבים - אלמא יש עולה קודמת לחטאת:

ואימא מרישא - כלומר אדמותבת מסיפא סייען מרישא דקתני פר העלם דבר [קודם] לפר עבודת כוכבים:

ומשני לה בחד מינא לא קאמרי' - דהא ודאי ניחא לי דבחד מינא חטאת קדמה:

כי אמרי' בתרי מיני - קשיא לן דקאמרת מין קטן של חטאת קודם למין גדול של עולה כדקאמרת ואפי' חטאת העוף לעולת בהמה והא הכא דפר עולה קודם לשעיר חטאת:

לחטת כתיב - בפרשת שלח לך והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה וגו' [וכתיב התם ושעיר אחד לחטת חסר א' לומר שאינו כשאר חטאות שכל חטאת שבתורה הבאה עם עולה חטאת קודמת וזו עולה קודמת]:

כמשפט כתיב - בההוא קרא ומנחתו ונסכו כמשפט משמע כמשפט סדר מקראו כך סדר עבודתו ופר ברישא כתיב:

אפילו תימא פרים וכבשים דמוספי החג - הך מתניתין דתניא לעיל כבשים קודמין לשעירים לא תקשה דכמשפט כתיב בהו ומשמע כסדר האמור בענין ושעירי' כתובים אחרונים:

חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר בהמה - שלשתן עומדין:

הכא תרגימו - בבבל:

מין זבח עדיף - ויקדים מעשר ואח"כ חטאת ועולה דאילו עולת בהמה לא מצי קדמה לחטאת העוף מגזירת הכתוב:

עיילא בה חשיבות דעולת בהמה - שבאה עמה והיא חשובה ממעשר שהיא קדש קדשים וכליל ומגזירת הכתוב החטאת קודמת ואף על פי שזו מין זבח:

ואגבהתה ממעשר - לבטל חשיבות שם מין זבח שבו דהא בעולה נמי איתיה לאותה חשיבות ובטיל ליה מגזירת הכתוב הלכך יקדים חטאת העוף לעולה ועולה למעשר:

מתני' קודמות לאשמות - אם היה מקריב חטאת ואשם והביאן חטאת קודמת כדתנן שדמה ניתן על ד' קרנות ועל היסוד:

מפני שהוא בא להכשיר את המצורע - לקדשים ולביאת מקדש הלכך חשיבות הוא לגביה שטהרה תלויה בו:

ובאין בכסף שקלים - דכתיב (ויקרא ה) בערכך כסף שקלים באשם מעילות ואתי אשם תלוי ואשם גזילות בג"ש בערכך בערכך ואשם שפחה חרופה גמר באיל באיל כדאמר באיזהו מוקמן (לעיל דף מח.) חוץ מאשם נזיר דכתיב כבש בן שנתו ומדאיל בן ב' שנים בשתי סלעים כבש בן שנה לאו בשתי סלעים הוא:

כך קודמין באכילתן - אכולהו דבני אכילה קאי כגון חטאת לאשם אשם לתודה ותודה לשלמים ושלמים לבכור:

שלמים שבאו אמש - לעזרה ושהו עד היום ושחטן:

וחטאת ואשם של יום - עומדין להקריב:

שלמים של אמש קודמין - דזלזול להשהותן כל כך והואיל ובאו ראשון יקרבו ראשון וכן מפרש בתוספתא דזבחים:

ובכולן - בכל הנאכלין רשאין הכהנים לשנות באכילתן כגון לאוכלן צלוין שלוקין ומבושלין:

לידי פסול - שטעם קדשים הנעשה נותר אוסרה:

גמ' תדיר ומקודש - כגון דם עולת תמיד ודם חטאת עומדין זה תדיר וזה מקודש ממנו כדאמרן דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה אי נמי עולות מוספי ראש חדש ופר העדה עומדים זה תדיר וזה מקודש:


ואף על גב דמוספין קדישי - מוספין שם שבת עליהן שהם באים חובה לה והתמידין באין אף בחול:

לתמידין לא אהנאי - כיון דהאידנא קריבין אם כן שם שבת עליהם:

מוספי ר"ח - מקודשין משל שבת דאיקרי מועד:

ד"א כו' - בפסחים תנינן לה דקאמרי ב"ה מברך על היין ואח"כ מברך על היום שהיין גורם לקידוש שתאמר דבר אחר כו' הכי גרסינן דאע"ג דברכת היום קדישה. ששם שבת עליה שחובה לשבת היא באה דאילו ברכת היין אף בחול היא:

הלכה מתפלל של מנחה - במסכת ברכות היו לפניו שתי תפלות של מוספין ושל מנחה ופליגי רבי יהודה ורבנן וקא"ר יוחנן הלכה כדברי האומר מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל כו':

שלמים של אמש - הא פרישית לה לעיל (גבי) במתני': תדירי שהן מצויין מתוך שבאין בנדר ובנדבה:

מצוי קאמרת - שאין תדירותו חובה אלא שהוא מצוי תמיד יותר מחבירו: הכי גרס מצוי לאו תדיר הוא בתמיה:

אוציא את הפסח שאינו תדיר - בת"כ שנויה גבי חטאת דקתני והרי פסח ומילה ענושין כרת יכול יביא על שגגתן חטאת ת"ל אשר לא תעשנה יצאו פסח ומילה שהן מצות עשה:

אוציא את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה - ת"ל אשר לא תעשנה אלמא מצוי תדיר הוא:

תדירה במצות - סדורה במצות שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות וצוויין:

כי תדיר דמיא - שמצויה היא הרבה מפסח אבל מצוי דשלמים לגבי מצוי דחטאת לאו כתדירה דמי:

הא דיום דומיא דאמש והיכי דמי כגון דשחטו שלמים ברישא כו' - וקא ס"ד ה"ק שלמים שהביאן מאמש ושחטן היום וחטאת ואשם של יום עומדין לישחט שלמים של אמש קודמין ליזרק דאי בשניהם עומדין לישחט לא אמר דקדמו שלמים וטעמא דבאו מאמש הא אידי ואידי דהיום וקדים שחטינהו לשלמים ברישא אמרי' שחיטת חטאת ואשם קדמה לזריקת שלמים אלמא מקודש ושאינו מקודש וקדים שחטיה לשאינו מקודש יהא אחד ממרס בדמו ויזרוק את המקודש וה"ה לתדיר ושאינו תדיר:

דלמא שלמים של אמש וחטאת של יום - דאשמעינן של אמש קדמו:

היכי דמי דשחטינהו לתרוייהו - אע"ג דשחטיה לחטאת אחר השלמים ושניהן עומדין ליזרק אשמעינן דשלמים של אמש קדמו ודכותיה דייקא מיניה הא אידי ואידי דיום ושחט שלמים ואחר כך חטאת ובא לימלך על הזריקה אמרי' ליה חטאת קדמה:

אבל לא שחטיה - לחטאת בתר שלמים ובא לימלך על השחיטה תיבעי לך אי מזלזלינן בשלמים למרס בדמן ולהקדים שחיטת חטאת וזריקתה וכי מיבעיא לן בתדיר ושאינו תדיר הך מיבעיא לן ששחט את שאינו תדיר והתדיר קיים:

ברכת היין תדירה כו' תדיר קודם - ואע"ג דשאינו תדיר קדם ובא שכבר קדש היום ועדיין יין לא בא ודומיא קדים שחטיה לשאינו תדיר ברישא: ומשני ה"נ כיון דאתא השתא יין קמן ומזומן לברכה כמאן דשחיטי תרוייהו לגבי קדשים [דמי] ולא תפשוט מינה לבעיין:

ואח"כ מתפלל של מוספין - ואף על גב דזמן מוספין אתא ברישא:

שחטו קודם חצות - בפסח קאי:

קודם לתמיד - של בין הערבים כשר ואע"פ שלכתחילה מצוה לאחרו כדתניא לעיל (דף יב.) יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד:

ויהא אחד ממרס בדמו - אלמא דקדים ושחטיה למאוחר אמרי ליה לשהות את הזריקה ולשחוט את הראוי ליקדם ולזרקו:

כגון דקדים שחטיה לתמיד - קודם שבא לימלך ולא נמלך אלא על הזריקה:

למשחה - לך נתתים למשחה מתרגמינן לרבו והיינו לגדולה:

מתני' שהוא מתחלק - לאכילת כהנים:

מותר רקיקי מנחת ישראל - מנחת מאפה שבא חלות ורקיקין חלות בוללן רקיקין מושחן ואמר רבי שמעון במנחות (דף עה.) מושחן כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים:

מנחת כהנים - כולה כליל ומותר מנחת כהן משיח לפי ששמנה מרובה שלשה לוגין לעשרון ומתוך שהיא אפויה תחילה אין שמנה נבלע בפיתיה וצריך להקטיר המותר בעצמו:

שאין מתנדבין שמן - לפיכך לא יעלה על דעתך שיהא שמן המתחלק מן הנקטר נדבה:


גמ' אמר שמואל המתנדב שמן לדברי רבי טרפון קומצו - ומקטיר הקומץ ושיריו נאכלים:

קרבן מנחה - דמצי למכתב כי תקריב וכתב קרבן יתירא לדרשא:

אף אנן נמי תנינא - דנאכל ולא מקטיר ליה כולו:

אין אתה צריך לשאול - אם של אלו הוא או של נדבה הוא ויהיב טעמא למילתיה שאין מתנדבין שמן:

מכלל דמאן דאמר מתנדבין - איכא לספוקי בנדבה אלמא שמן נדבה מתחלק:

בשלמא לר' זירא - דמתרץ למתני' כשמואל רישא דמשמע מתחלק [בשירים] וסיפ' דמשמע נדבה לאישים דאיכא לאוקמא בקומץ:

תנא רישא משום סיפא - רישא דתני גבי שמן המתחלק אי אתה צריך לישאל מהו כדי נסבה דאי נמי מתנדבין שמן אינו מתחלק אלא משום דבעי למיתני סיפא אם ראית שמן ניתן על גבי האישים אי אתה צריך לספקה בנדבה שאין מתנדבין שמן דדוקא אשמעינן דאילו למאן דאמר מתנדבין נותן תנא רישא נמי אם ראית שמן מתחלק:

יין כדברי רבי עקיבא - דאמר במסכת מנחות (דף קד:) מתנדבין יין ואין מתנדבין שמן אותו יין לספלים הוא נותן לנסך ולא לזלף על האישים והוא הדין לרבי טרפון ביין אלא משום דאיצטריך שמן למיתני [כדברי] רבי טרפון דלא ליתני לה סתמא דהא לר' עקיבא אין מתנדבין שמן תנא נמי יין כדברי רבי עקיבא:

שמן של נדבה כדברי רבי טרפון - דאמר אף מתנדבין שמן לאישים הוא נותן:

הא כדאיתא והא כדאיתא - יין כולו לספלים ודקתני בשמן לאישים אקומץ קאי: ה"ג כתנאי שמן לא יפחות מן הלוג רבי אומר שלשת לוגין:

בדון מינה כו' - כל דבר שאתה למד מחבירו בג"ש או בהיקש הוי למוד ממנו בכל דבריו:

דון מינה ואוקי באתרה - מה שהדבר צריך ללמוד מחבירו שאין יכול ללמוד מגופו ילמד מחבירו ולשאר דברים שיכול ללמד מגופו העמידהו על מקומו:

מה מנחה מתנדבין כו' - דעיקר נדבת שמן מקרבן מנחה נפקא לן וסתם מנחה צריכה לוג שמן דכתיב (ויקרא יד) למנחה ולוג שמן:

ומה מנחה קומצה כו' - כלומר וכיון דאית ליה לתנא קמא דון מינה ומינה לענין הקטרה נמי דיינינן ומינה מה מנחה קומצה כו':

כנסכים - דהא שמן של נדבה לא קרב אלא בפני עצמו כיין הבא בפני עצמו הלכך לנסכים דמי וביין פשיטא לן דשלשת לוגין נינהו כדנפקא לן במנחות (דף עג:) אזרח מלמד שמתנדבין יין:

ומה נסכים כולן לספלים - כלומר כיון דרבי אוקי באתרה אית ליה להא נמי אוקי באתרה ומה יין כולו לספלים אף שמן דלאו בר ספלים כולו לאישים וביין פשיטא לן דכולו לספלים ואינו מתחלק לכהנים דהא מאזרח איתרבי דכתיב בנסכים כל האזרח יעשה ככה (במדבר טו) ומנחת נסכים כולה כליל:

רבי מאזרח גמר לה - לנדבת שמן וכי נמי דיינת מינה ומינה שלשת לוגין הן שהוא פחות שבנסכים דנסכים של כבש רביעית ההין יין כתיב בהו (שם):

ומי מצית אמרת הכי - דרבי מאזרח גמר לה:

אשה ריח ניחוח - אלמא יש יין שהוא לאישים ואיזה זה זה יין הבא בפני עצמו דאילו הבא בגלל זבח כתיב הסך נסך שכר (שם כח) לשון שביעה לשון שכרות שיהא נראה על גבי המזבח כשפוקקין את השיתין כדאמרינן במסכת סוכה (דף מט:):

לא שמיה כיבוי - דלא קפיד קרא אלא אאש תמיד תוקד על המזבח (ויקרא ו):

כלפי - כלומר הואיל:

לתרום - את הדשן:

יכול יכבה - אם מצאן כולן לוחשות שאינן מאוכלות:

אמרת לא יכבה - אלמא כיבוי דמצוה אסיר:

ונטר - וממתין:

או אינו אלא לאישים - דהא כתיב אשה ביין:

הא רבי יהודה - דאמר (שבת דף קכ:) דבר שאין מתכוין אסור הוי לא תכבה אפילו בלא מתכוין הלכך עקר ליה למשמעותיה דאשה למדרשיה נחת רוח הוא לפני כאישים והכי מסיק לה לברייתא בספרי:

הא רבי שמעון - שמואל כרבי שמעון דכיון דאין מתכוין לכבות אין לא תכבה ראייה עליו לאסור למיעקר משמעותא דאשה משום קושיא דלא תכבה ואם תאמר פסיק רישא ולא ימות הוא אפשר דמזליף ליה בטיפין דקות מאד הלכך אי נמי מכבה בטיפים גסות דבר שאין מתכוין הוא:

גחלת של מתכת - לאו בת כיבוי הוא ואיסורא דרבנן הוא דאיכא ובמקום היזק רבים לא גזור רבנן:


אבל לא של עץ - דבת כיבוי הוא ואיסורא דאורייתא הוא ואי כר"ש לא משכחת כיבוי אלא במתכוין לעשות פחמין בכיבויו וצריך להם דאר"ש מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכיבוי לאו צורך גופו הוא שיהא צריך לו דהלואי שלא בא עליו ודמי למוציא את המת לסלקו מעל פניו דפטר עליה ר"ש במסכת שבת בפרק המצניע (דף צד.):

מערכה - על הרצפה בעזרה ולא יוציאה לחוץ משום שנאמר בקדש באש תשרף בפ' שני דפסחים (דף כד.) דרשינן האי קרא וכל חטאת אשר יובא וגו' ומרבינן מיניה כל פסולי קדשים שמחיצתו בעזרה שיהו נשרפים בעזרה כדכתיב בקדש לא תאכל באש תשרף ותמיה אני למה שורפן לעצמן ואינו שורפן בבית הדשן שהיה בעזרה שבו שורפין פסולי קדשי קדשים ונראה בעיני שהוא דבר לח שורפן לעצמן שתהא שריפתן ניכרת לעצמן שאם היה שורפן עם בשר אין ניכרין שהרי אין בהן ממש: הדם והשמן גרסי':

פרק אחד עשרה - דם חטאת


מתני' דם חטאת טעון כיבוס - כדכתיב ואשר יזה מדמה וגו':

במקום קדוש תאכל - בההוא עניינא כתיב:

תורת החטאת - רישא דעניינא הוא:

פסולה אין טעון דמה כיבוס - דכתיב אשר יזה בראוי להזאה הכתוב מדבר:

שעת הכושר - לזריקה:

שלנה - לן דמה:

ושקבלו פסולין את דמה - גרסי' ולא גרסי' וזרקו דהא אפילו כשרה שנתז (את) מדמה לאחר זריקה על הבגד אין טעון כיבוס כדאמרינן לקמן פרט לזה שכבר הוזה:

גמ' תשחט החטאת - בההוא ענינא כתיב בנשחטות ולא בנמלקות:

אפילו חטאת העוף נמי - אע"ג דכתיב זאת למעוטא הא פנימיות נמי אימעיטו דבנאכלות הכתוב מדבר וקמרבינן להו מתורת:

ומה ראית - לרבות פנימיות מתורת ולמעט עוף מזאת:

דחטאת בהמה פנימיות ה"ל לרבויי - כדין החיצונים שכן בהמה כמותה שחיטה כמותה טעונה צפון כמותה וקבלת כלי כמותה וקרנות המזבח כמותה וכנגד חודה של קרן ובאצבע ואישים אימוריהן לאישים אבל עוף אינו בהמה ואינו שחוט ואינו טעון צפון וקבלה ולא קרן שהרי חטאת העוף למטה נעשית ואינו נותנה באצבע בחודה של קרן ואין ממנה לאישים: