רש"י מנוקד על המקרא/ספר קהלת/ז
(א) טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב – יָפֶה לָאָדָם שֵׁם טוֹב מִשֶּׁמֶן טוֹב, וּבְיוֹם הַמָּוֶת – טוֹב הַשֵּׁם מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. לְכַךְ הֻקַּשׁ שֵׁם טוֹב לְשֶׁמֶן יוֹתֵר מִשְּׁאָר מַשְׁקִין, שֶׁהַשֶּׁמֶן – אַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכוֹ מַיִם, וְהוּא צָף וְעוֹלֶה וְנִכָּר; אֲבָל שְׁאָר מַשְׁקִים, אַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכָן מַיִם, וְהֵם בּוֹלְעִים. טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב – שֶׁמֶן טוֹב יוֹרֵד לְמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב... יוֹרֵד עַל הַזָּקָן" (תהלים קלג,ב); שֵׁם טוֹב עוֹלֶה לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" (בראשית יב,ב). שֶׁמֶן טוֹב לְשָׁעָה, וְשֵׁם טוֹב לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם" (תהלים עב,יז); שֶׁמֶן טוֹב הוֹלֵךְ מִקִּיטוֹן לִטְרַקְלִין וְלֹא יוֹתֵר, וְשֵׁם טוֹב לְסוֹף הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן: מָצִינוּ בַּעֲלֵי שֶׁמֶן טוֹב נִכְנְסוּ לִמְקוֹם הַחַיִּים וְיָצְאוּ שְׂרוּפִים, וְהֵם נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה; וּמָצִינוּ בַּעֲלֵי שֵׁם טוֹב שֶׁנִּכְנְסוּ לִמְקוֹם הַמִּיתָה וְיָצְאוּ חַיִּים – חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שֶׁיָּצְאוּ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ.
וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ – נוֹלְדָה מִרְיָם, אֵין הַכֹּל יוֹדְעִין מָה הִיא; מֵתָה, נִסְתַּלְּקָה הַבְּאֵר. וְכֵן אַהֲרֹן בְּעַמּוּד עָנָן, וְכֵן משֶׁה בַּמָּן.
(ב) טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל – מִדָּה הַנּוֹהֶגֶת בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים.
מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה – שֶׁהִיא מִדָּה שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בַּחַיִּים.
בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם – בִּשְׁבִיל שֶׁהָאֵבֶל הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם: סוֹפוֹ שֶׁל כָּל אָדָם לָבֹא לִידֵי כָּךְ. לְפִיכָךְ, הַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, כָּל מַה שֶּׁאֶגְמֹל חֶסֶד עִם הַמֵּת, אֶצְטָרֵךְ אֲנִי שֶׁיִּגְמְלוּ לִי בְּמוֹתִי: דְּיִדַּל יִדְלוּנֵיהּ, דְּיִטְעַן יִטְעֲנוּנֵיהּ, דְיִסְפֹּד יִסְפְּדוּנֵיה, דִּילַוֶּה יְלַוּוּנֵיהּ.
דָּבָר אַחֵר: בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם – שֶׁהַמִּיתָה הִיא סוֹף כָּל יְמֵי הָאָדָם, וְאִם לֹא עַכְשָׁיו גּוֹמֵל לוֹ חֶסֶד, לֹא יִגְמֹל לוֹ עוֹד; אֲבָל בֵּית הַמִּשְׁתֶּה, זִמְּנוֹ וְלֹא הָלַךְ, יוּכַל לוֹמַר לוֹ: סוֹפְךָ שֶׁיִּוָּלֵד לְךָ בֵּן, וְשָׁם אֶהְיֶה עִמְּךָ; תָּבֹא לְךָ שִׂמְחַת חֲתוּנַת בִּנְךָ וְשָׁם אֵלֵךְ.
וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ – הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁאִם לֹא עַכְשָׁיו יִגְמֹל לוֹ חֶסֶד, לֹא יִגְמֹל לוֹ עוֹד.
(ג) טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק – מִי שֶׁרוֹדֶפֶת מִדַּת הַדִּין אַחֲרָיו, אַל יִצְטַעֵר. טוֹב הָיָה לָהֶם לְדוֹר הַמַּבּוּל אִם הֶרְאָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנִים זְעוּמוֹת עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, מִשְּׂחוֹק שֶׁשָּׂחַק עִמָּהֶם; שֶׁאִלּוּ הֶרְאָה לָהֶם קִמְעָא רֹעַ פָּנִים, הָיוּ חוֹזְרִים לְמוּטָב. טוֹב הָיָה לַאֲדוֹנִיָּהוּ אִם עֲצָבוֹ אָבִיו עַל כָּל עֲבֵרָה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה, מִשְּׂחוֹק שֶׁהֶרְאָה לוֹ וּבַסּוֹף נֶהֱרַג עָלָיו.
יִיטַב לֵב – יַהֲפֹךְ לֵב הָאָדָם לְהֵיטִיב דְּרָכָיו.
(ד) לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל – מַחֲשַׁבְתָּם עַל יוֹם הַמִּיתָה.
וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה – אֵין חֲרֵדִים מִיּוֹם הַמִּיתָה, וְלִבָּם בָּרִיא כְּאוּלָם.
(ו) כִּי כְקוֹל הַסִּירִים – עֲצֵי קוֹצִים, אישפיני"ש [espines = קוצים] בְּלַעַז.
תַּחַת הַסִּיר – תַּחַת סִיר נְחֹשֶׁת הַכָּפוּי עַל תַּבְעֵרַת קוֹצִים, וְהֵם מְקַשְׁקְשִׁים לְתוֹכָהּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל קִיסַיָּא, כַּד אִינוּן דָּלְקִין, לֵית קָלְהוֹן אָזִיל; בְּרַם הָלֵין סִירַיָּתָא, קָלְהוֹן אָזִיל לְמֵימָר: אַף אֲנָן מִן קִיסַיָּא. מוֹדִיעִים שֶׁאַף אָנוּ מִן הָעֵצִים, וְיֵשׁ צֹרֶךְ בָּנוּ. אַף הַכְּסִילִים מַרְבִּים דְּבָרִים, לוֹמַר: גַּם אָנוּ מִן הַחֲשׁוּבִים.
וְגַּם זֶה הָבֶל – וְעָמָל הוּא, שֶׁמָּסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַבְּרִיּוֹת לִהְיוֹת יְגֵעִים וּמְקַנְתְּרִים בָּהֶם.
(ז) כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם – כְּשֶׁהַכְּסִיל מְקַנְתֵּר אֶת הֶחָכָם, מְעַרְבֵּב דַּעְתּוֹ, וְגַם הוּא נִכְשָׁל. דָּתָן וַאֲבִירָם קִנְתְּרוּ אֶת משֶׁה, לוֹמַר: "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט" וְגוֹמֵר (שמות ה,כא), וַיְעִרְבְּבוּהוּ וְאִבְּדוּ אֶת לִבּוֹ, וְגָרְמוּ לוֹ שֶׁהִקְפִּיד כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: "וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שם,כג); וְנֶעֱנַשׁ בַּדָּבָר, שֶׁהֱשִׁיבוֹ, "עַתָּה תִרְאֶה" (שם ו,א), וְלֹא תִרְאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים.
לֵב מַתָּנָה – לֵב חָכְמָה, שֶׁהִיא מַתָּנָה לְאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה" (משלי ב,ו).
עֹשֶׁק – לְשׁוֹן רִיב וְקִנְתּוּרִין. יֵשׁ פָּנִים אֲחֵרִים מַפְרִידִין הַמִּקְרָאוֹת זוֹ מִזּוֹ; וְ"כִי" הָאָמוּר בְּרֹאשׁ הַמִּקְרָא מוֹכִיחַ שֶׁמְּחֻבָּר לַמִּקְרָא שֶׁלְּפָנָיו.
(ח) טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ – כְּמַשְׁמָעוֹ: בְּרֵאשִׁית הַדָּבָר, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה יְּהֵא בְּסוֹפוֹ; אֲבָל כְּשֶׁאַחֲרִית טוֹב, נִגְמָר בְּטוֹב. דָּבָר אַחֵר: טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ – בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵרֵאשִׁיתוֹ טוֹב, שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לְטוֹבָה כְּשֶׁהִתְתִילוּ בּוֹ. רַבִּי מֵאִיר הֲוָה קָאֵים וְדָרֵישׁ כּוּלֵיהּ מִלְּתָא בֶּאֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת.
אֶרֶךְ רוּחַ – הַמַּאֲרִיךְ רֻגְזוֹ, וְאֵינוֹ מְמַהֵר לָרִיב.
(ט) אַל תְּבַהֵל – אַל תְּמַהֵר.
(י) אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים וְגוֹמֵר – אַל תִּתְמַהּ עַל הַטּוֹבָה שֶׁהָיְתָה בָּאָה עַל הַצַּדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּדוֹר הַמִּדְבָּר וְדוֹרוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְדוֹרוֹ שֶׁל דָּוִד.
כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ – שֶׁהַכֹּל לְפִי זְכוּת הַדּוֹרוֹת.
(יא) טוֹבָה חָכְמָה וְגוֹמֵר – חָכְמָתָם עָמְדָה לָהֶם עִם נַחֲלַת זְכוּת אֲבוֹתָם, כִּי טוֹבָה הִיא הַחָכְמָה.
וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ – יִתְרוֹן הִיא הַחָכְמָה לְכָל הַבְּרִיּוֹת.
לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ – הֵן כָּל הַבְּרִיּוֹת, כְּדִתְנַן (נדרים פ"ג מ"ז): "הַנּוֹדֵר מֵרוֹאֵי הַחַמָּה, אָסוּר אַף בְּסוּמִין; לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא בְּמִי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ".
(יב) כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף – כָּל מִי שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּצֵל הַחָכְמָה יֶשְׁנוֹ בְּצֵל הַכֶּסֶף, שֶׁהַחָכְמָה גוֹרֶמֶת לָעֹשֶׁר שֶׁיָּבֹא.
וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ – וְעוֹד הַחָכְמָה יְתֵרָה עַל הַכֶּסֶף, שֶׁהַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.
(יג) רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים – הֵיאַךְ הוּא מְתֻקָּן. הַכֹּל לְפִי הַפְּעֻלָּה שֶׁל אָדָם: גַּן עֵדֶן לַצַּדִּיקִים, גֵיהִנֹּם לָרְשָׁעִים; רְאֵה לְךָ בְּאֵיזֶה תִּדְבַּק.
כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן – לְאַחַר מִיתָה, אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר עִוְּתוֹ בְּחַיָּיו.
(יד) בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב – בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה, הֱיֵה בְּעוֹשֵׂי הַטּוֹבָה.
וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה – כְּשֶׁתָּבוֹא הָרָעָה עַל הָרְשָׁעִים, אַתָּה תִהְיֶה מִן הָרוֹאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים" וְגוֹמֵר (ישעיהו סו,כד); וְלֹא תִּהְיֶה מִן הַנִּרְאִים, "וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר" (שם ות"י ורש"י על אתר).
גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה – הַטּוֹבָה וּשְׂכַר פְּעֻלָּתָהּ לְעֻמַּת הָרָעָה וּשְׂכַר פְּעֻלָּתָהּ.
שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה – לְהַרְהֵר אַחֲרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
(טו) יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ – אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹבֵד, עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד בְּצִדְקוֹ. מַעֲשֵׂה בְּיוֹסֵף בֶּן פִּנְחָס הַכֹּהֵן שֶׁעָלְתָה נִימָא בְּרַגְלוֹ. קָרְאוּ לְרוֹפֵא לַחְתּוֹךְ רַגְלוֹ. אָמַר לֵיהּ: "כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לְחוּט הַשַּׂעֲרָה, הוֹדִיעֵנִי", וְכֵן עָשָׂה. קָרָא לְחוּנְיָא בְּנוֹ, אָמַר לוֹ: בְּנִי, עַד כָּאן הָיִיתָ חַיָּב לִטַּפֵּל בִּי; מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין אַתָּה חַיָּב לִטַּפֵּל בִּי, שֶׁאֵין כֹּהֵן מִטַּמֵּא לְאֵבֶר מִן הַחַי מֵאָבִיו.
(טז) אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה – כְּשָׁאוּל, שֶׁדִּמָּה לִהְיוֹת צַדִּיק, וְרִחֵם עַל הָרְשָׁעִים.
וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר – לָדוּן קַל וָחֹמֶר שֶׁל שְׁטוּת: וּמָה עַל נֶפֶשׁ אַחַת, אָמְרָה תּוֹרָה: הָבֵא עֶגְלָה עֲרוּפָה, וְכוּלֵּיהּ[1].
(יז) אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה – אֲפִלּוּ רָשַׁעְתָּ מְעַט, אַל תּוֹסִיף לְהַרְשִׁיעַ.
לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ – כְּשָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל" (דה"א י,יג) בְּנֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וּבַעֲמָלֵק.
(יח) טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגוֹמֵר – אֱחֹז בַּצֶּדֶק וּבָרֶשַׁע. אִם אָמַר הַנָּבִיא הַצַּדִיק דָּבָר שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְךָ לְרֶשַׁע, כְּגוֹן שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל, אַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ לְפַקְפֵק בּוֹ.
יֵצֵא אֶת כֻּלָּם – יְדֵי שְׁנֵיהֶם; יְקַיֵּם הַצֶּדֶק וְהָרֶשַׁע כְּהִלְכָתָן.
(יט) הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם – לְפִי שֶׁאָמַר: "אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה" (פסוק יז), אִם רָשַׁעְתָּ מְעַט – אַל תּוֹסִיף עָלָיו, אֶלָּא פַּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ וּתְהֵא תּוֹהֵא עַל הַחֵטְא; אָמַר: הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם, שֶׁהִיא יוֹעַצְתּוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.
מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים – מָצִינוּ בְּיֹאשִׁיָּהוּ שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב: "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ" וְגוֹמֵר (מל"ב כג,כה); הֲרֵי עָמְדָה לוֹ חָכְמָתוֹ, שֶׁפִּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, וְטוֹב לוֹ מֵעֲשָׂרָה מְלָכִים, שֶׁהִרְשִׁיעוּ וְלֹא שָׁבוּ מִדַּרְכָּם אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר – בִּירוּשָׁלַיִם: רְחַבְעָם, אֲבִיָּה, אֲחַזְיָה, יוֹאָשׁ אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע, אֲמַצְיָה, אָחָז, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, יְהוֹיָקִים, צִדְקִיָּהוּ.
(כ) כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ – לְפִיכָךְ, צָרִיךְ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו.
(כא) גַּם לְכָל הַדְּבָרִים וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּשָׁאוּל, שֶׁקִּבֵּל לְשׁוֹן הָרַע עַל נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, וְעָלָיו נֶאֱמַר: "אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה" (פסו' יז) – אָמַר: גַּם לְכָל הַדְּבָרִים וְגוֹמֵר, אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אֵלֶיךָ הוֹלְכֵי רָכִיל, אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ לְקַבְּלָן.
אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְּלֶךָ – אֵין טוֹב אֲשֶׁר תַּטֶּה אָזְנְךָ לִשְׁמֹעַ אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְּלֶךָ.
דָּבָר אַחֵר: מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים – אֵלּוּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים הַמְּחַיְּבִים אֶת הָאָדָם: שְׁתֵּי עֵינָיו, מָרְאִין אוֹתוֹ דִּבְרֵי עֲבֵרָה; שְׁתֵּי אָזְנָיו, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ דְּבָרִים בְּטֵלִים; שְׁתֵּי יָדָיו, שֶׁגּוֹזֵל וְחוֹמֵס בָּהֶן; שְׁתֵּי רַגְלָיו, שֶׁמּוֹלִיכִין אוֹתוֹ לִדְבַר עֲבֵרָה; וּפִיו, וְלִבּוֹ.
דָּבָר אַחֵר: הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם – זֶה נֹחַ. מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים – מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנָיו. דָּבָר אַחֵר: לֶחָכָם – זֶה אַבְרָהָם. מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים – מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁלְפָנָיו. דָּבָר אַחֵר: לֶחָכָם – זֶה יוֹסֵף. מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים – אֵלּוּ אֶחָיו. דָּבָר אַחֵר: לֶחָכָם – זֶה מֹשֶׁה. מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים – עֲשָׂרָה דְּבָרִים הַמְּשַׁמְשִׁין אֶת הַגּוּף עַל יְדֵי מַאֲכָל: מִן פּוּמָא לְוֶשְׁטָא, וּמִן וֶשְׁטָא לְכַרְסָא וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת; וְחָכְמָתוֹ עָמְדָה לוֹ לְמֹשֶׁה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ לְמַאֲכָל אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. כָּל הַפָּנִים הַלָּלוּ בַּמִּדְרָשׁ, וְאֵינִי יָכוֹל לְיַשֵּׁב עֲלֵיהֶן מִקְרָא שֶׁלְּאַחֲרָיו: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ" (פסוק כב).
(כג) כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה – מוּסָב עַל מִקְרָאוֹת שֶׁלְּמַטָּן וְעַל [סְפָרִים אֲחֵרִים: וְלֹא עַל] שֶׁלְּמַעְלָן.
נִסִּיתִי בַחָכְמָה – בַּתּוֹרָה.
אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה – לָדַעַת אֶת הַחָכְמָה.
וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי – וּמָה הִיא זוֹ?–
(כד) רָחוֹק מַה שֶׁהָיָה – אֶת הַדְּבָרִים הָרְחוֹקִים, שֶׁהָיוּ בִּיצִירַת בְּרֵאשִׁית.
וְעָמֹק עָמֹק – הוּא, מִי יִמְצָאֶנּוּ; שֶׁאֵין לִי רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶן, מַה לְּמַעְלָה וּמַה לְּמַטָּה, מַה לְּפָנִים וּמַה לְּאָחוֹר. וְעוֹד–
(כה) סַבּוֹתִי... לָדַעַת וְלָתוּר – וּלְבַקֵּשׁ חָכְמַת פָּרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה, וְחֶשְׁבּוֹן קֵץ הַגְּאֻלָּה.
וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל – לַעֲמֹד עַל סוֹף דַּעְתָּה שֶׁל אַפִּיקוֹרְסוּת.
וְסִכְלוּת הוֹלֵלוֹת – מְעֻרְבָּב וּמְשֻׁעְמָם שֶׁבָּהּ.
(כו) וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת – שֶׁהִיא קָשָׁה מֵעֲשָׂרָה דְּבָרִים הַקָּשִׁים שֶׁנִּבְרְאוּ בָּעוֹלָם, כִּדְאִיתָא בְּבָבָא בַּתְרָא בְּ"הַשֻּׁתָּפִין"[2]. וּמוֹצֶא אֲנִי מַר וְקָשֶׁה מִמֶּנָּה אֶת הָאִשָּׁה, זוֹ הַמִּינוּת.
וַחֲרָמִים לִבָּהּ – לְשׁוֹן מִכְמֹרֶת, כְּמוֹ: "יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ" (חבקוק א,טו).
אֲסוּרִים יָדֶיהָ – וּמִשֶּׁהֶחֱזִיקָה בְּאָדָם, הֲרֵי הוּא כְּנִקְשָׁר בְּקִשּׁוּרֵי עֲבוֹתוֹת.
אֲסוּרִים – שֵׁם דָּבָר שֶׁל קִשּׁוּרִים, כְּמוֹ: "וַיִּמַּסוּ אֱסוּרָיו" (שופטים טו,יד), קִשּׁוּרָיו. וְכֵן פֵּרְשׁוֹ מְנַחֵם.
(כז) רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן – כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁהַצַּדִּיקִים עוֹשִׂים, וְהָעֲבֵרוֹת שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹבְרִים, נִמְנִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַחַת אֶל אַחַת, עַד שֶׁמִּצְטָרְפוֹת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל. כַּךְ פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה.
אָמְרָה קֹהֶלֶת – אָמְרָה קְבוּצַת הַחָכְמָה, וְאָמְרָה נַפְשׁוֹ הַמַּשְׂכֶּלֶת הַמְּקַבֶּצֶת הַחָכְמָה.
קֹהֶלֶת – לְשׁוֹן נְקֵבָה הִיא; וּכְשֶׁהוּא אוֹמְרוֹ בִּלְשׁוֹן זָכָר, מוּסָב עַל הַקּוֹבְצָהּ, וְהוּא שְׁלֹמֹה. וּבַמִּדְרָשׁ מָצִינוּ, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: רוּחַ הַקֹּדֶשׁ פְּעָמִים מְשִׂיחָה בִּלְשׁוֹן זָכָר, וּפְעָמִים מְשִׂיחָה בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה" (תהלים ע,ו), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה" (תהלים מ,יח); כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם" (ישעיהו נב,ז), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (קוֹל) "מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן" (ישעיהו מ,ט).
(כח) אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי – לְבַד אֵלֶּה הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה, שֶׁבִּקַּשְׁתִּים וְלֹא מְצָאתִים, בִּקְשָׁה עוֹד נַפְשִׁי כְּשֵׁרָה בְּנָשִׁים וְלֹא מָצָאתִי, כִּי כֻּלָּן דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן.
אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי – בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אֶלֶף נִכְנָסִים לְמִקְרָא, אֵין יוֹצְאִים מֵהֶם לְהַצְלִיחַ שֶׁרְאוּיִם לְמִשְׁנָה אֶלָּא מֵאָה, וְאוֹתָם מֵאָה שֶׁנִּכְנְסוּ לְמִשְׁנָה, אֵין יוֹצְאִים מֵהֶם לְתַלְמוּד אֶלָּא עֲשָׂרָה, וְאוֹתָן עֲשָׂרָה שֶׁנִּכְנָסִין לְתַלְמוּד, אֵין מַצְלִיחַ מֵהֶם אֶלָּא אֶחָד לְהוֹרָאָה, הֲרֵי אֶחָד מֵאֶלֶף.
וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה – אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף; לְכָךְ אַתָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בָּהּ.
(כט) לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי – שֶׁבָּאָה לְעוֹלָם תַּקָּלָה עַל יָדָהּ.
אֲשֶׁר עָשָׂה – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם הָרִאשׁוֹן יָשָׁר.
וְהֵמָּה – מִשֶּׁנִּזְדַּוְּגָה לוֹ חַוָּה אִשְׁתּוֹ וְנַעֲשׂוּ שְׁנַיִם וְנִקְרְאוּ הֵמָּה.
בִּקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים – מְזִמּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל חֵטְא. כָּךְ נִדְרָשׁ בַּמִּדְרָשׁ.