קטגוריה:חבקוק א טו
נוסח המקרא
כלה בחכה העלה יגרהו בחרמו ויאספהו במכמרתו על כן ישמח ויגיל
כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ עַל כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל.
כֻּלֹּה֙ בְּחַכָּ֣ה הֵֽעֲלָ֔ה יְגֹרֵ֣הוּ בְחֶרְמ֔וֹ וְיַאַסְפֵ֖הוּ בְּמִכְמַרְתּ֑וֹ עַל־כֵּ֖ן יִשְׂמַ֥ח וְיָגִֽיל׃
כֻּלֹּ/ה֙ בְּ/חַכָּ֣ה הֵֽעֲלָ֔ה יְגֹרֵ֣/הוּ בְ/חֶרְמ֔/וֹ וְ/יַאַסְפֵ֖/הוּ בְּ/מִכְמַרְתּ֑/וֹ עַל־כֵּ֖ן יִשְׂמַ֥ח וְ/יָגִֽיל׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"בחכה" - שם כלי צדייה כמו תמשך לויתן בחכה (איוב מ)
"העלה" - מלשון עליה
"יגורהו" - ענין אסיפה כמו אגרה בקציר (משלי ו)
"בחרמו במכמרתו" - עיניני פח ורשת כמו משטח חרמים (יחזקאל כו)וכמו ופורשי מכמורת (ישעיהו יט)
מצודת דוד
"ויאספהו" - כפל הדבר במ"ש
"על כן" - הואיל ושעתו מצלחת לו ישמח ויגיל ואינו דואג מגמול המעשה ואוחז דרכו
"יגורהו" - מאסף את הכל בחרמו
"כלה" - כל אנשי הארץ מעלה בחכה ולפי שהמשילם לדגי הים אמר לשון הנופל בדגי הים שמעלים אותם מן הים ע"י החכהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"חכה, חרם, מכמורת". חכה בה צדים הדג הגדול, כמו תמשוך לויתן בחכה. וחרם, שוטחים חרמים הרבה בפעם אחד (יחזקאל כ"ו ושם מ"ז). ומכמורת, הוא כמין רשת שאוסף דגים הרבה בפעם א' (כמ"ש ישעיה י"ט ח'), ויש הבדל בין יגורהו ובין יאספהו, האוגר מקבץ גרגרים מופרדים א' א', אגרה בקיץ מאכלה, ומושאל אל כל המקבץ אחד אחד, והאוסף יכניס דברים רבים בפעם אחד מן החוץ אל הפנים, שזה ההבדל בין אסף ובין קבץ:
"ישמח ויגיל". הגיל הוא על דבר מתחדש, והשמחה היא תמידית, (כמ"ש יואל ב' כ"א כ"ג) ובכ"מ בתנ"ך, ר"ל שישמח על מה שכבש כבר ויגיל תמיד על הכבושים החדשים שיעשה בכל עת:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:חבקוק א טו.
חכה - חרם - מכמורת
חבקוק א טו : "כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה, יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ, וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ; עַל כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל"
"- הצבא הבבלי כובש את כל המדינות: קודם את הגדולות - כמו לוייתן שמעלים מהמים בחכה; אחר-כך את הבינוניות - כמו דגים שגוררים מהמים בחרם (מלכודת); ובסוף את הקטנות - כמו דגיגים שאוספים מהמים במכמורת (רשת); והוא אינו מרגיש כל צער על כן - על המוות שהוא גורם לעמים אחרים, אלא הוא שמח ומלא גיל."
חכה - חרם - מכמורת
חכה היא חבל המחובר לקרס. היא משמשת לציד יצורי-מים גדולים כמו לויתן, איוב מ כה : "תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה, וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ". הקרס נתפס ב חֵךְ של הלויתן - מכאן המילה חכה (ע"פ ספר המילים של שבי"ל ) . בעזרת החבל מושכים ומעלים את הלויתן מהמים.
חרם הוא מלכודת, כמו ב קהלת ז כו : "אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ" ( פירוט ). דייגים פורשים חרמים רבים על-פני המים כדי ללכוד את הדגים הבינוניים, ואז גוררים את החרמים אל החוף, יחזקאל כו ה : "מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה בְּתוֹךְ הַיָּם", יחזקאל כו יד : "וּנְתַתִּיךְ לִצְחִיחַ סֶלַע מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה", יחזקאל מז י : "וְהָיָה יעמדו[עָמְדוּ] עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם, מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ; לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם, כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד".
מכמורת היא רשת צפופה, שפורשים על-פני המים כדי ללכוד בבת-אחת כמות גדולה של דגיגים, ישעיהו יט ח : "וְאָנוּ הַדַּיָּגִים, וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה, וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ", תהלים קמא י : "יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו רְשָׁעִים יַחַד, אָנֹכִי עַד אֶעֱבוֹר", ואולי גם ישעיהו נא כ : "בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר, הַמְלֵאִים חֲמַת ה' גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ".
הפסוק מתאר את אסטרטגיית הכיבוש של הבבלים: "ומצייר, שתחילה כבש מדינות מיוחדות אחת אחת ובכח גדול כמעלה בחכה, ואחר-כך יגורהו בחרמו - אגר את המדינות הקטנות מהם המפוזרות בקל יותר כאוסף ע"י החרם, ואחר-כך ויאספהו במכמרתו - אסף כל העמים בשבי כאוסף כל דגי הים הקטנים ע"י המכמורת; על כן ישמח ויגיל על רוב הצלחתו:" ( מלבי"ם ) .
בבלים לעומת אשורים
הכיבוש הבבלי נמשל לאיסוף דגים; הכיבוש האשורי - שני דורות מוקדם יותר - נמשל לאיסוף ביצי ציפורים, ישעיהו י יד : "וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים, וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי; וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף".
על כן ישמח ויגיל
אם היה אפשר לחשוב, שהכובש הבבלי פועל מתוך חוש-צדק כלשהו, כמו ב חבקוק א יב : "ה' לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ, וְצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ" ( פירוט ), הנה ההוכחה שזה לא נכון. שופט צדק, גם כשהוא צריך להעניש, עושה זאת בחרדה רבה - שמא טעה ופגע בחף-מפשע. הבבלי אינו חרד ואינו מצטער - להיפך, הוא ישמח ויגיל על כל "דג" חדש שהוא מצליח ללכוד. הוא פועל להנאתו בלבד, לשמח את עצמו, ולא כדי להביא צדק כלשהו לעולם: "אין זה מדרכם של שופטים לשמוח לאידם של הנדונים" (דעת מקרא) .
לעיון נוסף
ראו עוד: מבנה הפרק כולו - תוכחת חבקוק ותשובת ה' .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2022-03-17.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "חבקוק א טו"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.