רמב"ם על פרה ב

<< · רמב"ם · על פרה · ב · >>

משנה אעריכה

רבי אליעזר אומר, שמא רבעה העובד כוכבים ותהיה פסולה, וחכמים לא יחושו לרביעה, לפי שהוא לא יפסיד בהמתו בזה הענין, והמכוון שפרת חטאת שנרבעה פסולה למאמר השם יתברך (ויקרא כב, כה) כי משחתם בהם מום בם. כל שמום פוסל בו דבר ערוה פוסל בו כי משחתם כוונתו דבר ערוה כמו שאמרו (בראשית ו, יב) כי השחית כל בשר את דרכו. כפי מה שביארנו בתמורה (פ"ו) ואומר ג"כ רבי אליעזר שפרה אדומה ולא נתאמת לנו שלא נרבעה לא תלקח מן העובד כוכבים למאמר השם יתברך (במדבר יט, ב) דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה וגו' בני ישראל יקחו ולא העובדי כוכבים יקחו, וחכמים אומרים שאם קנה אותה ישראל שהיא כשירה, שהרי ישראל הן אותן שלקחוה וכן שאר קרבנות, ור' אליעזר יאמר שלא לוקחין מן העובד כוכבים משום רביעה, וחכמים אומרים שהעובד כוכבים לא יעשה זה בבהמתו מפני שיפסידה. וכוונת מן החדש ומן הישן רצה לומר המנחות שהן תבאנה מן החדש ומן הישן זולת עומר ושתי הלחם כפי מה שביארנו, ואמרנו בפרק ח' ממנחות (דף עז.) ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה בעריכה

יגוד יחתוך מאמרו (דניאל ד, יא) גודו אילנא. ותרגום פרסא טלפא.

ננסת הקצרה. שמאמר האל (במדבר יט, ב) תמימה שלימה בכל הדברים, והודיענו שענין תמימה שלמת האודם, והלכה כר' יהודה:

משנה געריכה

וחכמים יסברו שפרה קדשי מזבח היא, ולזה יפסול בה כל מום שיפסול בקדשים, וכבר ביארנו המומים כולן בששי מבכורות והן כולן יפסלו בפרה אדומה, במאמרו (במדבר יט, ב) אשר אין בה מום, ונוספת הפרה על הקדשים שהיא תפסל בעבודה כל עוד שישמש בה באופן מאופני השמוש, לפי שבא בה (שם) אשר לא עלה עליה עול. ואמר בעגלה ערופה (דברים כא, ג) אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול. מה עול האמור כאן עשה שאר עבודה כעול ופסולה אף עול האמור בפרה עשה שאר עבודה כעול ופסולה. עבר בה את הנהר שנעזר בה בעת עברו קיפל עליה את המוסירה שיכרוך החבל אשר יקשור בה וישימה על שדרתה. בשביל שלא תחליק שלא תמעד, ואין הלכה כר' אליעזר:

משנה דעריכה

כבר הודעתיך, שאנחנו ידענו משפטי פרה אדומה מעגלה ערופה לענין העבודה, ואמר יתברך בעגלה ערופה (דברים כא, ג) אשר לא עובד בה. והוא כתוב עבד חסר וי"ו, וכונת עבד שיעשה בה מלאכה בכוונה, אמנם אם נעשית מעצמה לא תיפסל, וכוונת עובד שאם נעשית בה מלאכה בלי כוונה שהיא פסולה, וכאשר כתב עבד ונקרא עובד, נתחבר בין שתי הכונות, ואמרו עובד דומיא דעבד. מה עבד לרצונו אף עובד לרצונו, ואם נעשתה בה מלאכה או עלה עליה דבר מהדברים ויהי זה מרצונו הנה כבר נפסלה, ואם עלה עליה זכר הנה זה מרצונו ולכן פסולה, ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה העריכה

אמר יתברך (במדבר יט, ב) פרה אדומה תמימה. ואמרו אם תמימה ממומין הרי כבר נאמר (שם) אשר אין בה מום. אלא תמימה באדמימות ירצה לומר שלימת האדמימות. בתוך גומא אחת בתוך חפירה אחת, ירצה שיהיה צמיחתו אחת. רבי יהודה אומר אפי' בתוך כוס אחד וכוס הוא עגול מן הגשם יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד: והם מוכיחות זו את זו. תורה אחת על חבירתה, והוא שיהיה האחת קרובה מן האחרת ונכחית אליה בשטח אחד. והנה יתבאר בפרק ששי מנדה (דף נב:) ששיעור שתי שערות האמורות בכל מקום כדי שיהו נטלות בזוג, ואם יהיה בעקרם המאדים יכול להנטל בזוג אם יחתך ראשן המשחיר הנה היא כשירה לדברי חכמים, והלכה כחכמים וכתנא קמא אשר יאמר ששתי שערות לבד פוסלים בין שחורות בין לבנות: