משנה פרה ב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ב · משנה ג | >>
יוצא דופן, ואתנן, ומחיר, פסולה.
רבי אליעזר מכשיר, שנאמר (דברים כג, יט) "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך", ואין זו באה לביתה.
כל המומים הפוסלים במוקדשים, פוסלים בפרה.
רכב עליה, נשען עליה, נתלה בזנבה, עבר בה את הנהר, קיפל עליה את המוסרה, נתן טליתו עליה, פסולה.
אבל קשרה במוסרה, עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק, פרס טליתו עליה מפני הזבובים, כשרה.
זה הכלל, כל שהוא לצורכה, כשרה.
לצורך אחר, פסולה.
יוֹצֵא דֹפֶן וְאֶתְנָן וּמְחִיר, פְּסוּלָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כג, יט) לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ, וְאֵין זוֹ בָאָה לַבָּיִת. כָּל הַמּוּמִים הַפּוֹסְלִים בַּמֻּקְדָּשִׁים, פּוֹסְלִים בַּפָּרָה. רָכַב עָלֶיהָ, נִשְׁעַן עָלֶיהָ, נִתְלָה בִזְנָבָהּ, עָבַר בָּהּ אֶת הַנָּהָר, קִפֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵרָה, נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, פְּסוּלָה. אֲבָל קְשָׁרָהּ בַּמּוֹסֵרָה, עָשָׂה לָהּ סַנְדָּל בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַחֲלִיק, פָּרַס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים, כְּשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ, כְּשֵׁרָה. לְצֹרֶךְ אַחֵר, פְּסוּלָה.
יוצא דופן, ואתנן, ומחיר - פסולה.
- רבי אליעזר - מכשיר,
- שנאמר: "לא תביא אתנן זונה, ומחיר כלב, בית ה' אלוהיך" (דברים כג יט),
- ואין זו ביאה לבית.
- רבי אליעזר - מכשיר,
- כל המומין הפוסלין במוקדשין - פוסלין בפרה.
- רכב עליה, נשען עליה, נתלה בזנבה,
- עבר בה את הנהר, קיפל עליה את המוסרה,
- נתן טליתו עליה - פסולה.
- אבל -
- קשרה במוסרה, עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק,
- פרס טליתו עליה מפני הזבובים - כשרה.
- זה הכלל -
- כל שהוא לצורכה - כשרה,
- לצורך אחר - פסולה.
וחכמים יסברו שפרה קדשי מזבח היא, ולזה יפסול בה כל מום שיפסול בקדשים, וכבר ביארנו המומים כולן בששי מבכורות, והן כולן יפסלו בפרה אדומה, באמרו "אשר אין בה מום"(במדבר יט, ב).
ונוספת הפרה על הקדשים שהיא תפסל בעבודה כל עוד שישמש בה באופן מאופני השימוש, לפי שבא בה "אשר לא עלה עליה עול"(במדבר יט, ב). ואמר בעגלה ערופה "אשר לא עובד בה, אשר לא משכה בעול"(דברים כא, ג), מה עול האמור כאן עשה שאר עבודה כעול פסולה, אף עול האמור בפרה עשה שאר עבודה כעול פסולה".
עבר בה את הנהר - שנעזר בה בעת עברו.
קיפל עליה את המוסירה - שיכרוך החבל אשר יקשור בה, וישימיה על שדרתה.
בשביל שלא תחליק - שלא תמעד.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
יוצא דופן - למאי דבעי למימר בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כג, ב) דפרה קדשי מזבח היא ניחא דמיפסלא ביוצא דופן כשאר קדשים דדרשינן (חולין לח, ב) כי יולד פרט ליוצא דופן אבל בכל דוכתא קי"ל פרה קדשי בדק הבית היא בסוף פ"ק דזבחים (זבחים יד, ב) ובפרק חטאת העוף (זבחים סח, ב) ובפ"ק דמנחות (מנחות ו, ב) ובפרק אלו קדשים בתמורה (תמורה כ, א) ובבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות כה, א) וביומא בפרק טרף בקלפי (יומא מב, א) ובפ"ק דשבועות (שבועות יא, ב) ואף על גב דפליג ר"ש בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כג, ב) ומכשירה ביוצא דופן משום דפרה קדשי בדק הבית היא אף על גב דמודה לענין קדשים שאינו קדוש לא מסתבר לומר דכולי הש"ס כר"ש וצריך לומר דכ"ע קדשי בדק הבית היא וטעמא דרבנן משום דחטאת קרייה רחמנא כדאמרינן נמי בפ"ק דחולין (חולין יא, א) דטרפות פוסל בה מהאי טעמא ויש גירסות בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כג, ב) וכאותה גירסא עיקר דבמסקנא דשמעתא פליגי ר"ש ורבנן בחטאת קרייה רחמנא ור"ש דלא חייש אטעמא דחטאת הוה דריש דטרפות פוסל בה מקרא אחרינא א"נ מדכתיב תמימה כדאמרינן בפ"ק דמס' ע"ז (עבודה זרה ו, א) גבי נח דלאו טריפה הוא משום דתמים כתיב ביה ואף על גב דאיצטריך תמימה לשתי שערות פוסלות בה כדתניא בספרי תרתי שמעת מינה והא דלא בעי למדרש תרתי מתמים דנח לפי שבא הכתוב לספר בשבחו של צדיק והשתא לענין טרפות ויוצא דופן עבדינן לה כקדשי מזבח לרבנן משום דחטאת קרייה רחמנא וכן נמי לענין מעילה דרשינן בספרי דמועלין בה מדכתיב חטאת היא ולקמן (משנה, פרה ד, א) נמי תנן שחטה שלא לשמה פסולה כולהו מדקרייה חטאת ותימה דלכולה מילתא תהוי כקדשי מזבח מהאי טעמא ובההיא דזבחים ומנחות ניחא דמסלק ליה בקושיא דעדיפא וכן בההיא דשבועות ועוד דבההיא דשבועות מסיק ליה התם גבי לב ב"ד מתנה אבל בההיא דתמורה קשה טפי דקאמר דאין פרה עושה תמורה משום דקדשי בדק הבית היא ויש לומר דגבי תמורה דנפקותא ליתא בגוף הפרה כלל לא שייך דרשא דחטאת קרייה רחמנא וההיא דבכורות קשיא דלפי המסקנא נמי לית בה איסור גיזה ועבודה אפילו מדרבנן לאחר שנפדית משום דקדשי בדק הבית היא ולא הויא כפסולי המוקדשין שנפדו וזהו בגוף הפרה וי"ל דלענין נפקותא דלאחר פדיון שאין תורת פרה עליה לא קרייה רחמנא חטאת ועוד מה שנפדית פרה בכ"מ היינו כדמפרש שם בשבועות דלב ב"ד מתנה עליהם דאם לא הוצרכה תהא לדמיה:
ר"א מכשיר - במתניתין לא מפרש ר"א טעמא אלא אאתנן ומחיר אבל ביוצא דופן לא מפרש טעמא ושמא מודה לרבנן ביוצא דופן ואם תימצי לומר דפליג סבר לה כר"ש דאין מעמידין (עבודה זרה כג, ב) ומיהו אם איתא דפליג אדפריך התם מר"ש ה"ל לאקשויי דר' אליעזר אדר"א:
כל המומין הפוסלין במוקדשין - בפרק על אלו מומין מפורשים המומין הפוסלין במוקדשין: לצורך אחר פסולה - ואפי' לצרכו ולצרכה כדאיתא בסוף אלו מציאות (בבא מציעא ל, א):
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ב) "כל עבודה שחייבין עליהן במוקדשין פוסלין בפרה הכניסה לרבקה ודשה כשירה ואם בשביל שתינק ותדוש פסולה זה הכלל כל שלצרכה כשירה לצורך אחרת פסולה והעול פוסל לעבודה ושלא לעבודה נפדית על כל פסול שבה מתה תפדה מצא אחרת נאה הימנה תפדה שחטה על גב מערכתה אין לה פדייה עולמית אם מתרומת הלשכה היתה באה דמיה נופלין לתרומת הלשכה". פירוש שחייבין עליהן במוקדשין, משו' לא תעבוד בבכור שורך (דברים טו, יט):
בשביל שתינק ותדוש פסולה בפרק אלו מציאות (בבא מציעא ל, א) מפרש משום דכתיב (דברים כא, ג) אשר לא עובד בה מכל מקום. ואף על גב דהך ברייתא מיתניא גבי פרה וההוא קרא גבי עגלה ערופה כתיב הא ילפי מהדדי בגזירה שוה דעול עול בפרק בתרא דסוטה (סוטה מו, א) ואפילו למאן דלית ליה גזירה שוה ויליף התם שאר העבודות שפוסלות בפרה מגופה דפרה דכתיב אשר לא עלה עליה עול מ"מ סברא הוא דלא אתא לרבויי קרא שאר עבודות אלא בדניחא ליה כדאשכחן בעגלה ואם תאמר וברישא דלרבקה ודשה כשירה אמאי כשרה נהי דממילא דשה ולא איכוון להכי מכל מקום תפסל כמו עלה עליה זכר דממילא ופסולה כיון דניחא ליה ויש מפרש דלרבקה שאני דהיינו לפטמה מלשון עגלי מרבק דלא ניחא ליה שתתכחש בדישה ונתכוון שתאכל ולא שתדוש ולא יתכן דאי לא מכשרינן בדישה אלא משום דאיכא תרתי לטיבותא אם כן בסיפא לאשמעינן רבותא דאפי' שתינק ודשה פסולה ודוחק לפרש דעל מנת שתינק ותדוש דסיפא היינו ע"מ שתינוק או תדוש ועוד דבפ' כל שעה (פסחים כו, א) מייתי לה אהא דלא אפשר וקא מיכוון משמע דאי לא מיכוון כשרה וצ"ל דכיון שיש שם בהמות הרבה דבלאו איהי היתה תבואה נידושת אף על פי שאין מתכוין להנאתה ולא הכניסה אלא לשמרה לא ניחא ליה קרינא ביה ופסיק רישי' לא הוי דאפשר שלא תדוש בהילוכה:
לעבודה ושלא לעבודה כדדרשינן בפרק בתרא דסוטה (סוטה מו, א) אם כן מה תלמוד לומר עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כלומר כשעושה לשם עבודה והיינו היכא דניחא ליה כדאשכחן בעלה עליה זכר אבל עול פוסל אף על גב דלא ניחא ליה ועובד דומיא דעבד מיתוקם בשאר עבודות דלאו עול.
נפדית על כל פסול שבה בפ"ק דשבועות (שבועות יא, ב) מייתי לה:
אם מתרומת הלשכה. היתה באה עיקרה מתרומת הלשכה כדתנן בשקלים (משנה, שקלים ד, ב) וכדדרשי' בסיפרי ומיהו יכול אדם להתנדב ולמסור לציבור ואם נפדית אין דמיה נופלין לתרומת הלשכה דאדעתא דהכי לא אקדשוה:
יוצא דופן פסולה - כשאר קדשים. דכתיב (ויקרא כב, כז) כי יולד, פרט ליוצא דופן. ואע"ג דפרה לאו קדשי מזבח היא אלא קדשי בדק הבית, מ"מ יוצא דופן פסולה, דחטאת קרייה רחמנא:
ר' אליעזר מכשיר - באתנן ומחיר דוקא. ואין הלכה כר' אליעזר:
כל המומין הפוסלים במוקדשים - בבכורות פרק על אלו מומין, מפורשים המומין הפסולין במוקדשים:
פוסלין בפרה - דכתיב (במדבר יט, ב) אשר אין בה מום:
עבר בה את הנהר אחז בזנבה - נסתייע בה כשעבר את הנהר:
קיפל עליה את המוסרה - החבל שקושר אותה בו קפלו ונתנו על גופה:
נתן טליתו עליה פסולה - נאמר בפרה (במדבר יט, ב) אשר לא עלה עליה עול, ונאמר בעגלה ערופה (דברים כא, ג) אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול, מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודה פסולה כעול, אף עול האמור בפרה עשה שאר עבודה פסולה כעול ו:
בשביל שלא תחליק - שלא יחליקו רגליה ותפול:
לצורך אחר פסולה - ואפילו לצרכו ולצרכה פסולה:
ואין זו באה לבית - ורבנן כיון דקדשי ב"ה היא ולקיחתה מתרומת הלשכה. כדתנן במשנה ב' פרק ד' דשקלים באה לבית קרינן בה כך נ"ל:
נתן טליתו עליה פסולה - כתב הר"ב נאמר בפרה כו' מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודה פסולה כעול. אף כו' שאר עבודה פסולה כעול. ובל' הרמב"ם ליתנהו אלו ב' מלות פסולה ובפ' בתרא דסוטה ד' מ"ו שאר עבודות פוסלים בה. אף כאן שאר עבודות פוסלות בה. עוד שם א"כ מה ת"ל עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה. (כלומר שעבודה זו לצורך היא. אבל אקראי בעלמא שהניח שק עליה ולא להוליכו אלא אקרי ואותב לא פסלה) ואימא אשר לא עובד בה כלל עול פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עול אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא:
(ה) (על המשנה) לבית. ורבנן, כיון דקדשי בדק הבית היא ולקיחתה מתרומת הלשכה באה לבית קרינן לה. כך נראה לי:
(ו) (על הברטנורא) אם כן תלמוד לומר עול, עול פוסל בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה, שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה, כלומר שעבודה זו לצורך היא ולא באקראי כו'. גמרא:
יוצא דופן ואתנן ומחיר פסולה ור' אלעזר מכשיר: ספ"ד דהלכות איסורי מזבח ונראה דגרסי' אלעזר בלתי יוד דבפ' כל האסורין אמר רב חסדא מאן חכמים דפליגי עליה דר' אלעזר ר' יוסי בר' יהודה היא. והכריח הר"ש ז"ל דלא פליג ר' אלעזר אלא אאתנן ומחיר וכן משמע ג"כ ממתני' דמפ' טעמא דאתנן ומחיר ולא מפ' טעמא דיוצא דופן:
בית ה' אלהיך ואין זו באה: כצ"ל:
במס' ע"א דף מ"ו ופי' רש"י ז"ל שאינה באה לבית ששחיטתה בהר הזתים דכתיב והוציא אותה אל מחוץ למחנה ושחט אותה ע"כ וחכמים פליגי עליה דר' אליעזר התם וס"ל בית ה' אלהיך לרבות את הרקועים פי' שם רש"י ז"ל טסי זהב שעושין צפוי לכותל היכל ולקדש הקדשים דכיון דנוי הן מיתסר ע"כ ומשמע משם דגרסי' במתני' ואין זו באה לבית כמו שכתבתי וכן ג"כ איתיה בערוך ערך רקע:
עבר בה את הנהר: שנעזר בה מעט בעת עברו הרמב"ם ז"ל ומתוך פי' רעז"ל משמע קצת דנתלה בזנבה ועבר בה את הנהר חדא מילתא וכן נמי משמע מלשון הרמב"ם ז"ל שם ביד שכתב נתלה בזנבה ועבר בה את הנהר ודוחק:
אבל קשרה במוסרה: שבת ר"פ במה בהמה (שבת בדף נ"ב) ונראה קצת כי שם היא ברייתא ואמרי' התם דלרב דס"ל דפרה מנטרא בלא אחיזת רצועה לענין שבת כמו שכתבתי שם סוף הפרק אעפ"כ גבי פרה אדומה לא הוי משאוי משום דדמיה יקרים ובעי נטירותא יתירתא משנולדה:
עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק: פי' בערוך פרסותיה של פרה הן סדוקות וכשהיא הולכת בחלקלקות נופלת לפיכך עושין לה סנדל שלא תחליק:
זה הכלל וכו': ומצאתי שכתב הר' יהוסף ז"ל בירושלמי דייק מכאן דכל עבודה שהיא לצורך הקרבן אין בה מעילה ותימא דהתם לצודו [*) אינו מובן.] גיליון ע"כ:
יכין
יוצא דופן ואתנן ומחיר פסולה: כמו בשאר קרבן דחטאת קריי' רחמנא [כחולין א' א']:
רבי אליעזר מכשיר: רק באתנן ומחיר מכשיר. וכדקאמרת טעמא. ולרבנן אצטריך קרא בית ד'. לרבותא. דאפילו דבר הנצרך רק לבית ד'. דהיינו רקועי זהב לכותלי ביהמ"ק. לא יביא [כתמורה ד"ל ע"ב וע"ז מו"ב]. אבל פרה א"צ קרא. דחטאת קריי' רחמנא [ואשתמיטתי' לרתוי"ט]:
רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה עבר: אורחא דמלתא נקט. דמדלא הי' יכול לשוט. אחז בזנבו. מדכל בהמה יכולה לשוט. ותעבירו בנהר. וה"ה בנתלה בזנבה לחוד ולא העבירתו נמי נפסלה. וגם זנבה אורחא דמלתא נקט. דה"ה באחז בקרנה. רק שאינו רגיל לאחוז בקרניה שלא יכביד ראשה לתוך המים ותטבע. וקמ"ל כולה בבא. דאע"ג שלא נשאה המשא על גופה ממש אפ"ה פסולה:
בה את הנהר קיפל עליה את המוסרה: מוסרה הוא חבל שקשור בראשה להנהיגה בו. וזה לאחר שקשר בה החבל. הכפיל החבל הנשאר מדולדל והניחו על הפרה. וקמ"ל דאף שקצה החבל שקשור בהפרה לא הוה משא. אפ"ה קצה האחר של החבל המדולדל מחשב משא. כשהניחו עלי':
נתן טליתו עליה פסולה: קמ"ל כולהו דאע"ג דבכל משא כשלא התכוון שתשא אותו. אלא הניחו עליה כמניח על הארץ. אז דוקא בעול ממש נפסלה. אבל בשאר מילי לא [כסוטה מ"ו א']. והרי הנהו כולהו משאן קל מאד. ומסתמא לא התכוון שתשא אותן. אפ"ה אם התכוון לכך שיהי' לה למשא פסול:
עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק: שלא תפול:
זה הכלל: זה הכלל דרישא. לאתויי אפילו הוא משא כבד והוא לצרכה. ואפילו הניח סולם בצוארה. והוא לצרכה. כדי שלא תתחכך במכה שיש לה שם. ואע"ג דסולם דמי לעול שפוסל בה קרא בהדיא [כשבת נד"ב]. וזה הכלל דסיפא. לאתויי אף שהוא לצרכה ולצרכו. מחשב שלא לצרכה ונפסלה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת