עיקר תוי"ט על פרה ב
משנה פרה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) והר"א כתב, שר' אליעזר מודה שאם עלה עליה זכר שפסולה. שהמעוברת תובעת זכר היא, וצריכה היא. אבל עלה עליה שלא בשעת תביעה, צער הוא לה ומשא. וחכמים פוסלין מעוברת משום חשש דשלא לרצונה:
(ב) (על הברטנורא) ופסולה אפילו למאן דאמר קדשי בדק הבית היא. הר"ש:
(ג) (על המשנה) יגוד. כשהשחרות אינו מגיע לזכרות [והיינו עצם התחוב בתוך הקרנים. וכן בתוך הטלפים, דזו היא כף הרגל. ויש בחוד של קרן כשתים ושלש אצבעות שאין זכרות מגיע שם. רש"י], דאי מגיע יעשנה בעל מום אם יחתוך שם, גמרא:
(ד) (על הברטנורא) שמאמר האל תמימה הודיענו שענינו שלימות האודם. הר"מ. ועיין בהר"ב משנה ה':
(ה) (על המשנה) לבית. ורבנן, כיון דקדשי בדק הבית היא ולקיחתה מתרומת הלשכה באה לבית קרינן לה. כך נראה לי:
(ו) (על הברטנורא) אם כן תלמוד לומר עול, עול פוסל בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה, שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה, כלומר שעבודה זו לצורך היא ולא באקראי כו'. גמרא:
(ז) (על המשנה) פסולה. דניחא ליה והויא שעת עבודה. אי נמי, מה שהזכר משמש בה חשיב עבודה. תוס':
(ח) (על המשנה) ארבע כו'. ולאו דוקא. ואלא מיהת הרבה מאוד לא סבירא ליה לר' עקיבא. ופליג ר"א ואמר אפילו חמשים:
(ט) (על המשנה) יתלוש. מפני מראית העין. כ"מ:
(י) (על המשנה) שתי כו'. והן בתוך גומא אחת. הר"א:
(יא) (על הברטנורא) דקדשי בדק הבית לא מיתסרי בגיזה אלא מדרבנן, ובפרה לא גזור משום דלא שכיחא. אי נמי, דהוי דבר שאין מתכוין. גמרא: