משנה כתובות ב דפוסים
משנה כתובות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
האשה שנתארמלה או שנתגרשה, היא אומרת: בתולה נשאתני, והוא אומר: לא כי אלא אלמנה נשאתיך, אם יש עדים שיצתה בהינומא וראשה פרוע, כתובתה מאתים.
רבי יוחנן בן ברוקא אומר, אף חילוק קליות ראיה.
ומודה רבי יהושע באומר לחברו: שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו, שהוא נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.
ואם יש עדים שהיא של אביו והוא אומר: לקחתיה הימנו, אינו נאמן.
העדים שאמרו: כתב ידינו הוא זה, אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו, הרי אלו נאמנים.
ואם יש עדים שהוא כתב ידם, או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר, אינן נאמנין.
זה אומר: זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי, וזה אומר: זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי, הרי אלו נאמנין.
זה אומר: זה כתב ידי, וזה אומר: זה כתב ידי, צריכים לצרף עמהם אחר, דברי רבי.
וחכמים אומרים: אינן צריכין לצרף עמהם אחר, אלא נאמן אדם לומר: זה כתב ידי.
האשה שאמרה: אשת איש הייתי וגרושה אני,
נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.
ואם יש עדים שהיתה אשת איש, והיא אומרת: גרושה אני, אינה נאמנת.
אמרה: נשביתי וטהורה אני, נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.
ואם יש עדים שנשבית, והיא אומרת: טהורה אני, אינה נאמנת.
ואם משנישאת באו עדים, הרי זו לא תצא.
שתי נשים שנשבו, זאת אומרת: נשביתי וטהורה אני, וזאת אומרת: נשביתי וטהורה אני, אינן נאמנות.
ובזמן שהן מעידות זו את זו, הרי אלו נאמנות.
וכן שני אנשים, זה אומר: כהן אני, וזה אומר: כהן אני, אינן נאמנין.
ובזמן שהן מעידין זה את זה, הרי אלו נאמנין.
רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד.
אמר רבי אלעזר: אימתי? במקום שיש עוררין.
אבל במקום שאין עוררין, מעלין לכהונה על פי עד אחד.
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן: מעלין לכהונה על פי עד אחד.
האשה שנחבשה בידי גוים על ידי ממון, מותרת לבעלה.
על ידי נפשות, אסורה לבעלה.
עיר שכבשה כרכום, כל כהנות שנמצאו בתוכה, פסולות.
ואם יש להן עדים, אפילו עבד, אפילו שפחה, הרי אלו נאמנין.
ואין אדם נאמן על ידי עצמו.
אמר רבי זכריה בן הקצב: המעון הזה, לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו גוים לירושלים ועד שיצאו.
אמרו לו: אין אדם מעיד על ידי עצמו.
ואלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן.
זה כתב ידו של אבא, וזה כתב ידו של רבי.
וזה כתב ידו של אחי.
זכור הייתי בפלונית שיצתה בהינומא וראשה פרוע.
ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה, ושהיה חולק עמנו על הגורן.
והמקום הזה בית הפרס.
ועד כאן היינו באין בשבת.
אבל אין (אדם) נאמן לומר, דרך היה לפלוני במקום הזה, מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה.
משנה כתובות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב