רמב"ם על אהלות ט
ראו גם נוסח המשנה אהלות ט רמבם
אהלות פרק ט
עריכהתחילת מה שתבין בזה הפרק, שהדיבור הוא בכוורת גדולה המחזקת ארבעים סאה או יותר, אשר כבר קדם המאמר בה שהיא לא תטמא ושהיא חוצצת בפני הטומאה.
וכאשר (תטמא) יאמר הנה תוכה טמא או גבה טמא או הכל טמא, לא תחשוב שעניין זה הטמאותה בעצמה, אמנם עניין זה הטמאות הכלים אשר בתוכה או על גבה, ולא נצטרך להשיב זה העניין בכל הלכה והלכה. והוא שיאמר שכל מה שנוכחי לטומאה הנה הוא טמא, לפי שעל גבה הוא על גבי הטומאה, וכל מה שלא יהיה נוכחי לטומאה מכלל חללה טהור, לפי מה שבתוכה כולה טהור אם לא מה שיהיה נוכחי לטומאה.
וכן הבית כולו טהור לפי שהטומאה מבחוץ. אולם אם היתה הטומאה בבית הנה לא יטמא תוך הכוורת לפי שפיה לחוץ, ואם היתה הטומאה תוך הכוורת הנה יטמא הבית וכל מה שבכוורת, כי הכוורת חללה בתוך הבית והטומאה מגעת בחלל הבית ולא ימנענה הכוורת שיטמא הבית, לפי מה שהשרשנו וכמו שביארנו מרביעי מזאת המסכתא:
מבואר הוא כי כאשר היתה גבוהה מן הארץ טפח תהיה אוהל, ותאהיל על הטומאה ותביא טומאה לבית. וכן אם היתה טומאה על גבה הנה כאילו היא תחת מקצת האוהל, כי היתה היא והבית דבר אחד, אולם תוכה הנה הוא טהור לפי שפיה לחוץ.
ואמרו הכל טמא - רוצה לומר כל מה שיהיה בבית וכל מה שיהיה בתוכה הנה היא תטמא:
כלי מחולחלת - ירצה חלול בכלי שלם הצדדים, תרגום "נבוב לוחות"(שמות כז, ח) "חליל לוחין".
אולם אם היתה פחותה וסתם זה המקום בקש, או אפוצה, והוא שתהיה שלמה אבל מלאה קש והדומה לה עד שלא ישאר בה חלל טפח, הנה היא אז בדמיון חתיכה מן הארץ, והיות הטומאה תחתיה או בתוכה כמו אם היתה קבורה בארץ, ולזה לא תביא את הטומאה לבית:
זה הדין בכוורת פקוקה או אפוצה אשר אינה כלי, ואינה אוהל כמו שזכרנו, להיותה כאשר האהילה על הטומאה תביא טומאה לבית.
ואם היתה הטומאה על גבה לא יטמא הבית, כי הטומאה מבחוץ ואינה חלולה ונחשוב הטומאה כאילו הגיע תחת קצה האוהל כמו שהקדמנו, ואמנם היות הטומאה על גבה כמו היותה על שטח הארץ כמו שביארנו. ולזה כנגדו עד הרקיע טמא, ולא יטמא זולת זה:
אם היה פיה לפנים, הנה יתחבר חללה בחלל הבית, ותכלול הטומאה לכל מה שיהיה להן יחד.
וזה הדין גם כן בכוורת מחולחלת כמו שהתנה אחר זה:
עניין הכל טמא - כל מה שיהיה בבית או בכוורת ומה שתחתיה ומה שלמעלה ממנה, אולם הכוורת עצמה הנה לא תטמא כמו שהשרשנו:
כבר ביארנו שתוכה ותוך הבית דינם אחד, מפני היות פיה בתוך הבית.
ועניין אמרו שאין לה טפח ממקום אחד - מצד אחד. ובתוספתא "כל שאין לה טפח מרוח אחד":
כבר ביארנו שהיא כאשר היתה אפוצה הנה היא כמו חתיכה מן הארץ, ולזה כנגדו עד לרקיע טמא.
וכאשר היתה טומאה בתוכה, הבית טמא להיות פיה לפנים וגבה טהור, לפי שיצא בה הטומאה דרך פיה לבית ולזה יטמא הבית, ונשאר גבה טהור לפי מה שהשרשנו בפרק הששי שהטומאה כאשר תראה במקום מה שחוץ מזה טהור:
זה אמנם הוא בתוך הבית ופיה לצד הגג, ובינה ובין הגג פחות מטפח אשר הוא שיעור הבאת הטומאה, כמו שהתבאר לך.
בין אחת בין שתים - ירצה בו בין שהיתה כוורת או אחת או שתים זו על גבי זו, והעליונה אין בינה לבין הקורות פותח טפח. וכן ביאר בתוספתא:
שקוף - הוא המשקוף העליון אשר קראו הכתוב "משקוף".
היתה הטומאה תוך הכוורת תחת המשקוף פותח טפח, הנה הטומאה תצא חוץ לבית לפי שאין בינה לבין המשקוף טפח.
אולם אם היתה טומאה בבית הנה כל מה שתוך הכוורת טמא, לפי שהטומאה תצא מן הבית דרך פתחו ותטמא מה שבכוורת, וטעמו לפי שדרך הטומאה לצאת:
עוד נעתיק מהיות זאת הכוורת בבית על חילוף מצב, והוא היותה באויר והוא שתהיה מגולה לשמים, ואמר שהיא אם היתה מוטה על צדה, והוא שתהיה דבוקה בארץ, והיא מגולה הנה דינה בזה ובזה. וזה הדין בעצמו כבר נקדם בהלכה ראשונה מזה הפרק, לבד שבראש זה הפרק דן בו סמוך אל הבית, ובכאן דן בו והוא באויר:
זאת החלוקה היא אשר הקדים בתחילת הפרק, זולת שהוא הפרידה מן הבית ולזה כפל זכרה. ולא אמר בכאן כלי מחולחלת ואפוצה, ולזה לא יאמר בכאן גם כן "אם אפוצה".
והתנה בהיותה מחזקת ארבעים סאה, לפי דעת חכמים ואף על פי שהיא פחותה, לפי שהדין אחד.
ומבואר הוא ההבדל בין אמרו תחתיה, ובין אמרו כנגדו עד התהום טמא. שאמרו כנגדו עד תהום טמא ירצה בו שהוא יטמא מה שהוא נוכחי לבד וטומאה בוקעת ויורדת, ואמרו תחתיה טמא ירצה בו שהיא תהיה כאוהל ויטמא כל מה שיהיה תחתיה.
ושמור זה:
כל מה שקדם מהמאמר בזאת הכוורת אשר הינחנוה באויר, הוא שתהיה מצבה מוטה על צדה, שיהיה פיה אל אחד מארבע רוחות העולם והשוליים לצד המת נגד לו.
ועוד הניחה על מצב אחר, והוא שתהיה יושבת על שוליה ופיה ממה שימשך לשמים, ואמר שדין הטומאה שכאשר היתה ממנה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ולא תטמא מצדדים שיהיה נוכחי אליה בצד העליון והשפל כמו שהשרשתי לך בהנחת הטומאה, שזהו עניין בוקעת ועולה בוקעת ויורדת שתעבור למעלה ולמטה ולא תתפשט בכל הצדדין.
אולם אם היתה גבוהה מהארץ טפח וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, או היתה יושבת על הארץ וטומאה בתוכה אבל היתה מכוסה על פיה אשר היא כקבר סתום אשר יטמא מכל צד, או שהיתה הטומאה בארץ והכוורת הפוכה על פיה על הארץ ושוליה לשמים, הנה היא גם כן כבר היתה לפי משפט הטומאה כקבר סתום ותטמא מצדדין ממעלה וממטה, וזהו אמרו הכל טמא:
כבר ביארנו פעמים כי כאשר היתה פחותה ופקוקה בקש שהיא כמו חתיכה מן הארץ, והדיבור כולו מבואר אחר הבנת כל מה שקדם.
ועניין אמרם שאין טומאה עולה לה, כי כאשר היתה הטומאה תחתיה לא נטמא לא תוכה ולא למעלה ממנה, לפי שהיא בהיותה יושבת על שוליה חצצה בפני הטומאה. אך לא יורדת ממנה, שאם היתה טומאה בתוכה לא יטמא מה שתחתיה. וזה כולו אם לא יהיה בינה לבין הארץ טפח. אולם אם היה שם חלל טפח הנה כבר יהיה אוהל, ולזה יטמא כל מה שתחתיו יהיה הטומאה תחתיה. אולם אם היתה הטומאה בתוכה או על גבה הנה היא כמו אם היתה קבורה בתוך הארץ או על הארץ, אשר תטמא עד לרקיע כל מה שיהיה נוכחי אליה לפי מה שקדם, להיותה אינה ככלי.
ואין הלכה כרבי אלעזר, ורבי שמעון:
כבר נתבאר בתוספתא שהמאמר בכאן אמנם הוא בארון חקוק בסלע אשר הוא כאילו הוא ארון של אבן, ושם אמרו "ארון שהוא חקוק בסלע ומכוסה, הנוגע בו בכל מקום טהור, ואינו טמא אלא כנגד כסויה בלבד", הא למה זה דומה לבור גדול מלא מתים ואבן גדולה על פיו שאינו טמא אלא כנגד חללו.
ולזה השורש אמרנו כי כאשר היתה רחבה מלמטה וצרה מלמעלה כזה:
הנה אשר יגע במקום המקשי מהאבן אשר תחת המת טהור.
ואם היפך העניין, והיה על זאת הצורה:
הנה אשר יגע במקום המקשי מהאבן אשר תחת המת טמא, לפי שאותו החלק הוא כיסוי הקבר והרי הוא כאבן שעל פי הבאר. וכבר קדם לך לשון התוספתא "כנגד כיסויה טמא".
ואם היה החלק העליון נוכחי לשפל המקשי, אמר רבי יהושע שהוא לא טמא מהמקשי אשר תחת המת זולת טפח ממה שימשך, וכל מה שתחת הטפח ממה שימשך לארץ, על זאת הצורה:
כמין קמטרא - כזה:
כבר קדם לנו ביאור "קמטרא" שהיא המפורסמת אצלנו רוצה לומר במצרים כ"אל-קמטרא", ותרגום (מ"ב י) "המלתחה"(מלכים ב י, כב) "קמטרא", והוא אשר יחזיקו בו הבגדים בארון.
ואמרו גלוסקוס - הוא כמו נגר, וצורתו מפורסמת אצלנו. אבל אשר יתאמת אצלי לפי העניין, שזאת התמונה היא כמו תיבה ופיתחה מן הצד כאילו הוא נקב בעצם האבן מקום יכנס ממנו המת, ונועל זה השער, ולזה כנגד פתיחתה טמא על דמיון מה שביארה התוספתא בבור מלא מתים, לפי שזאת התמונה הוא בור על הצד הזה, וזה צורתו:
אמרו כנגד קורקרותה - ירצה בו שתהיה הטומאה תחתיה ממה שימשך לחללה, לא שתהיה תחת עובי השפתות, אף על פי שזה העניין מבואר אעשה צורתו:
וכבר ביארנו עניין אמרו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואף על פי שזה לא יהיה אלא אצל צרות הטומאה בפחות מטפח.
וכאשר היתה טומאה כנגד קורקורתה, (אין) [הנה] לפי מה שהשרשנו שיהיה כל מה שיהיה נוכחי לטומאה מאויר החבית טמא, ולפי שנטמא אווירה נעשית החבית טמאה להיותה כלי חרש, לא שכלי חרש יטמא מגבו אבל להיותו מטמא מאווירו, וזו החבית כבר נטמאה אוירה בזה המין מן הטומאה אשר יטמא כל מה שיהיה נוכחי אליו. והבן זה כי הוא מדקות העניין, וחמור לא יפול עליו השכל. אולם אם היתה הטומאה בתוכה הנה זה מבואר שהחבית טמאה.
ואם היתה הטומאה תחת דפנה מבחוץ, והוא שתהיה תחת עובי הגג ולא יהיה ממנו כלל תחת שוליה ממה שימשך לאוירה, הנה החבית טהורה שכלי חרש אינו מטמא מגבו, כמו שביארנו בשני מכלים, והטומאה בעת שעברה בעליונה לא תכנס באווירה לפי שהיא תחת הדופן.
ואמרו בתוכה ותחת דפנה - הוא שתהיה מקצת הטומאה תחת דפנה ומקצתה תחת קורקורתה. ולשון התוספתא "כזית מן המת, מקצתו נתון תחת דפנה ומקצתו נתון תחת קורקורתה, כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה [טמא, וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה] טהור, ואם יש בדפנה פותח טפח הכל טמא".
ועניין הכל טמא, שיהיה כל מה שיגע בחבית טמא ואפילו מה שלא יהיה נוכחי לטומאה, אבל בהיות עובי גגה ממנו כבר התפשטה הטומאה בכולה, רוצה לומר כל הקיפה, ולזה היה כנגד פיה טהור, רוצה לומר ממה שימשך לאווירה, לפי שהטומאה כבר התפשטה והראה פעולתה ברוב, כמו שהשרשנו בפרק שביעי.
עוד שב וביאר שזה כולו אם היתה החבית טהורה דבוקה בארץ, אולם אם היתה כבר נטמאה מקודם באחת הטומאות שיהיה כלי טמא, וכלי טמא אינו חוצץ כמו שהשרשנו בעשירי מכלים, או יהיה גבוה על הארץ טפח שהוא אוהל, או יהיה הטומאה תוכה ועליה כיסוי שיהיה כמו קבר סתום, או תהיה כפויה על המטה, הנה כל מה שיגע באיזה חלק שיגע ממנו באחד מאלו העניינים טמא. והוא אמרו הכל טמא, רוצה לומר תוכה וגבה ודפנה. ובכלל כל מי שיגע בו הטומאה הוא טמא לאופן אשר זכרנו. והבן זה:
משנה אהלות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב