משנה אהלות ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כוורת שהיא בתוך הפתח, ופיה לחוץ,

כזית מן המת נתון תחתיה,

או על גבה מבחוץ -

כל שהוא כנגד הזית תחתיה, וגבה - טמא,

וכל שאינו כנגד הזית, תוכה והבית - טהור.

בבית - אין טמא אלא הבית.

בתוכה - הכל טמא.

(ב) היתה גבוהה מן הארץ טפח -

טומאה תחתיה, או בבית,

או על גבה - הכל טמא, אלא תוכה.

בתוכה - הכל טמא.

(ג) במה דברים אמורים? - בזמן שהיא כלי מחולחלת.

היתה פחותה, ופקוקה בקש, או אפוצה,

איזו היא אפוצה? - כל שאין לה טפח ממקום אחד,

כזית מן המת נתון תחתיה -

כנגדו עד התהום - טמא.

על גבה -

כנגדו עד הרקיע - טמא.

בבית - אין טמא אלא הבית.

בתוכה - אין טמא אלא תוכה.

(ד) היתה גבוהה מן הארץ טפח,

טומאה תחתיה, או בבית -

תחתיה, והבית - טמא,

תוכה, וגבה - טהור.

בתוכה - אין טמא אלא תוכה.

על גבה - כנגדו עד הרקיע, טמא.

(ה) במה דברים אמורים? - בזמן שפיה לחוץ.

היה פיה לפנים,

כזית מן המת נתון תחתיה,

או על גבה מבחוץ -

כל שהוא כנגד הזית, תחתיה, וגבה - טמא,

וכל שאינו כנגד הזית, תוכה, והבית - טהור.

בתוכה, או בבית - הכל טמא.

(ו) היתה גבוהה מן הארץ טפח,

טומאה תחתיה, או בבית,

או בתוכה, או על גבה - הכל טמא.

(ז) במה דברים אמורים? - בזמן שהיא כלי מחולחלת.

היתה פחותה, ופקוקה בקש, או אפוצה,

איזו היא אפוצה? - כל שאין לה טפח ממקום אחד,

כזית מן המת נתון תחתיה -

כנגדו עד התהום - טמא,

על גבה -

כנגדו עד הרקיע - טמא.

בתוכה, או בבית - תוכה, והבית טמאים.

(ח) היתה גבוהה מן הארץ טפח,

טומאה תחתיה, או בבית,

או בתוכה - הכל טמא, אלא גבה.

על גבה - כנגדו עד הרקיע, טמא.

(ט) היתה ממלאה את כל הבית,

ואין בינה לבין הקורות פותח טפח -

טומאה בתוכה - הבית טמא.

טומאה בבית - מה שבתוכה טהור,

שדרך טומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.

בין עומדת, בין מוטה על צידה,

בין אחת, בין שתים.

(י) היתה עומדת בתוך הפתח,

ואין בינה לבין השקוף פותח טפח -

טומאה בתוכה - הבית טהור.

טומאה בבית - מה שבתוכה טמא,

שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.

(יא) היתה מוטה על צידה באוויר,

וכזית מן המת נתון תחתיה, או על גבה -

כל שהוא כנגד הזית, תחתיה, וגבה - טמא,

וכל שאינו כנגד הזית, תוכה - טהור.

בתוכה - הכל טמא.

(יב) [יא] *הערה 1: היתה גבוהה מן הארץ טפח,

טומאה תחתיה, או על גבה - הכל טמא, אלא תוכה.

בתוכה - הכל טמא.

במה דברים אמורים? - בזמן שהיא כלי.

היתה פחותה, ופקוקה בקש,

או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים,

וכזית מן המת נתון תחתיה -

כנגדו עד התהום - טמא.

על גבה -

כנגדו עד הרקיע - טמא.

בתוכה - אין טמא, אלא תוכה.

היתה גבוהה מן הארץ טפח,

טומאה תחתיה - תחתיה טמא.

בתוכה - תוכה טמא.

על גבה - כנגדו עד הרקיע, טמא.

(יג) [יב] היתה יושבת על שוליה, והיא כלי -

טומאה תחתיה, בתוכה,

או על גבה - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

היתה גבוהה מן הארץ טפח,

או מכוסה, או כפויה על פיה -

טומאה תחתיה, בתוכה, או על גבה - הכל טמא.

(יד) [יג] במה דברים אמורים? - בזמן שהיא כלי.

היתה פחותה, או פקוקה בקש,

או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים,

טומאה תחתיה, בתוכה,

או על גבה - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

רבי אלעזר, ורבי שמעון אומרין:

אין טומאה עולה לה, אף לא יורדת הימנה.

היתה גבוהה מן הארץ טפח,

טומאה תחתיה - תחתיה טמא.

בתוכה, או על גבה - כנגדו עד הרקיע, טמא.

(טו) [יד] ארון -

שהיא רחבה מלמטן, וצרה מלמעלן, והמת בתוכה -

הנוגע בה מלמטן - טהור,

ומלמעלן - טמא.

רחבה מלמעלן, וצרה מלמטן -

הנוגע בה מכל מקום - טמא.

היתה שוה -

הנוגע בה מכל מקום - טמא,

דברי רבי אליעזר.

רבי יהושע אומר:

מטפח ולמטן - טהור,

מטפח ולמעלן - טמא.

העשויה כמין קמטרא -

הנוגע בה מכל מקום - טמא.

כמין גלוסקום -

הנוגע בה מכל מקום - טהור, חוץ ממקום פתיחתה.

(טז) [טו] חבית שהיא יושבת על שוליה באוויר,

כזית מן המת נתון תחתיה,

או בתוכה כנגד קורקורתה -

טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת - והחבית טמאה.

תחת דופנה מבחוץ -

טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת - והחבית טהורה.

בתוכה ותחת דופנה -

אם יש בדפנות פותח טפח -

הכל - טמא,

וכנגד פיה - טהור.

ואם לאו - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

במה דברים אמורים? - בטהורה.

אבל אם היתה טמאה,

או גבוהה מן הארץ טפח,

או מכוסה, או כפויה על פיה -

טומאה תחתיה, בתוכה, או על גבה - הכל טמא.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה אהלות ט

משנה אהלות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב