משנה אהלות ט יב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ט · משנה יב | >>
היתה גבוהה מן הארץ טפח, טומאה תחתיה או על גבה, הכל טמא, אלא תוכה.
בתוכה, הכל טמא.
במה דברים אמורים, בזמן שהיא כלי.
היתה פחותה ופקוקה בקשכז, או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים, כזית מן המת נתון תחתיה, כנגדו עד התהום טמא.
על גבה, כנגדו עד הרקיע, טמא.
בתוכה, אין טמא אלא תוכה.
היתה גבוהה מן הארץ טפח, טומאה תחתיה, תחתיה טמא.
בתוכה, תוכה טמא.
על גבה, כנגדו עד הרקיע טמא.
הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח,
- טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ,
- הַכֹּל טָמֵא,
- אֶלָּא תּוֹכָהּ.
- בְּתוֹכָהּ,
- הַכֹּל טָמֵא.
- הַכֹּל טָמֵא,
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי.
- הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ,
- אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה
- כְּדִבְרֵי חֲכָמִים,
- כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ,
- כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא.
- אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה
- עַל גַּבָּהּ,
- כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ, טָמֵא.
- בְּתוֹכָהּ,
- אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ.
- הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח,
- טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ,
- תַּחְתֶּיהָ טָמֵא.
- בְּתוֹכָהּ,
- תּוֹכָהּ טָמֵא.
- עַל גַּבָּהּ,
- כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:
- טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ,
היתה גבוהה מן הארץ טפח,
- טומאה תחתיה, או על גבה - הכל טמא, אלא תוכה.
- בתוכה - הכל טמא.
- במה דברים אמורים? - בזמן שהיא כלי.
- היתה פחותה, ופקוקה בקש,
- או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים,
- וכזית מן המת נתון תחתיה -
- כנגדו עד התהום - טמא.
- על גבה -
- כנגדו עד הרקיע - טמא.
- בתוכה - אין טמא, אלא תוכה.
- היתה גבוהה מן הארץ טפח,
- טומאה תחתיה - תחתיה טמא.
- בתוכה - תוכה טמא.
- על גבה - כנגדו עד הרקיע, טמא.
זאת החלוקה היא אשר הקדים בתחילת הפרק, זולת שהוא הפרידה מן הבית ולזה כפל זכרה. ולא אמר בכאן כלי מחולחלת ואפוצה, ולזה לא יאמר בכאן גם כן "אם אפוצה".
והתנה בהיותה מחזקת ארבעים סאה, לפי דעת חכמים ואף על פי שהיא פחותה, לפי שהדין אחד.
ומבואר הוא ההבדל בין אמרו תחתיה, ובין אמרו כנגדו עד התהום טמא. שאמרו כנגדו עד תהום טמא ירצה בו שהוא יטמא מה שהוא נוכחי לבד וטומאה בוקעת ויורדת, ואמרו תחתיה טמא ירצה בו שהיא תהיה כאוהל ויטמא כל מה שיהיה תחתיה.
ושמור זה:
בזמן שהוא כלי. הכא דעומדת באויר לא שייך להזכיר מחולחלת: פחותה ופקוקה בקש. לא שייך למיתני או אפוצה אלא במחולחלת כדפרישית לעיל:
או מחזקת מ' סאה כדברי חכמי'. כולי פירקין נמי עד השתא במחזקת ארבעים סאה עסקינן מדמצלת על מה שבתוכה אלא דהשתא אשמועינן דרבנן פליגי אתנא קמא וקסברי דמחזקת ארבעים סאה כנפחתה שנתבטלה מתורת כלי דמיא ומצלת תחתיה ותוכה ועל גבה וצריך לדקדק מאי שנא דתנא בהנך תרתי הכא ובסמוך כדברי חכמים ובכל הני דלעיל לא תני:
כזית מן המת נתון תחתיה. דינה כפחותה ואינה גבוהה כי ההיא דלעיל דפיה לחוץ ה"נ דינה כדין כוורת דלעיל שפיה לחוץ ופחותה ופקוקה וגבוה טפח:
בזמן שהיא כלי - היכא דעומדת באויר אין שייך להזכיר מחולחלת כו, ומשום הכי לא תנא הכא או אפוצה כדתני לעיל, דאין שייך אפוצה אלא במחולחלת:
או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים - דפליגי אתנא קמא וסברי דמחזקת ארבעים סאה. כנפחתה ונתבטלה מתורת כלי דמיא, ומצלת כח אתחתיה ואתוכה ועל גבה:
כזית מן המת נתון תחתיה - דינה כנפחתה ואינה גבוהה ופיה לחוץ דתנן לעיל:
היתה גבוהה מן הארץ טפח - הך נמי דינה כדין כוורת שפיה לחוץ ופחותה ופקוקה וגבוהה טפח דתנן לעיל:
בזמן שהיא כלי. כתב הר"ב היכא דעומדת באויר אין שייך להזכיר מחולחלת כו'. וכ"כ הר"ש. וכן פי' מהר"ם. אע"ג דלפי שיטתו דמצריך ב' נקבים להוציא הטומאה מתוכה לכל כנגד תחתיה וכל כנגד למעלה ממנה. כמו שהעתקתי דבריו בסוף משנה א אפ"ה מחלק בין מונחת בבית דלעיל לדהכא דמונחת באויר וז"ל הכא לא קתני אלא בזמן שהיא כלי וכו' דכיון דמונחת באויר אין חילוק בין מחולחלת בין אינה מחולחלת. דברישא שמונחת בבית בין פיה לחוץ בין פיה לפנים אילו לא היתה מחולחלת טומאה בתוכה לא היתה יוצאה אלא דרך פיה ולא היתה בוקעת כנגדה לא למעלה ולא למטה. שדרך טומאה לצאת שממהרין להוציא ולא יטמא כל אשר בבית. מש"ה נקט מחולחלת דהשתא בוקעת נמי למעלה ולמטה כדפי' לעיל. אבל הכא דמונחת באויר ואין לה טומאה אלא כנגדה ולא כל האויר באשר היא שם. בהא קתני שפיר ברישא בתוכה הכל טמא. אע"ג דלאו מחולחלת היא. דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר. וטומאה בוקעת ויוצאה תחתיה וע"ג. כמו דרך פיה. אע"ג שאין לה נקבים בדפנותיה ע"כ. אבל לפי מה שפירשתי אני דמחולחלת מפקא לה מתורת אהל ה"נ מיורי במחולחלת. ולא אצטריך למתני כיון דכבר שנה לעיל. ועוד דמחולחלת דלעיל מפני ב' דברים צריך [למיתני] חדא להוציאה מתורת אהל וחדא להוציאה הטומאה ממנה ולבית. ואילו הכא לא צריך אלא להוציאה מתורת אהל בלבד. ובדברי הרמב"ם שבחבורו [פי"ט הלכה ד'] העתיק גם כאן כלי חלולה ולפי דרכו לא היה צריך להעתיק כן שהוא מפרש מחולחלת חלולה ובאויר אין בו שום צורך. וכן במתני' יד לא העתיק כן בחבורו. ויראה מזה שגירסתו במשנה היתה מחולחלת ולכך העתיקו כך. ומפני שלפי דרכו לא נפקא מיניה מידי ולא קתני לה אלא איידי דאינך דלעיל. מש"ה באידך בבא דלקמן במשנה יד השמיטו. להורות לנו דלאו דוקא אבל מ"מ הגירסא שלו במשנה היא כלי מחולחלת וסייעתא לפירוש שלי דמחולחלת דוקא קאמר:
ופקוקה בקש. אין חילוק כיון שמונחת באויר בין פקוקה בין שאינה פקוקה כלל. אלא לרבותא נקטיה דאע"ג דפקוקה לא חזרה להיות לה תורת כלי. מהר"ם. וא"ת ולתני נמי או אפוצה וליהוי קאי אנפחת' והוי רבותא טפי דאפ"ה לא חזרה להיות כלי. שהרי כך היא דעת מהר"ם דאפוצה דלעיל אינה מחזירה להיות כלי כמ"ש בשמו במ"ג כבר תירץ הוא זו הקושיא. וכתב דאין דרך לעשות אפוצה אלא בנקבים שלה ולא בשוליה שכשנקביה רחבים יותר מדאי. מקצרים אותה ואופצים אותה כדי שיוכל להתקיים. אבל כשנפחתו השולים אינם רגילים לטרוח לסתום מקצת השולים ולאופצם. מש"ה לא קתני הכא או אפוצה. ע"כ. [*ואע"ג דהזכיר ג"כ אפוצה בשולים לעיל מ"ג ודברים אלו שבכאן ג"כ כתובים לעיל שם וצ"ל דאם אופצים בנקבים אז אופצים ג"כ בשוליה אבל בשוליה לבד לא]:
או מחזקת מ' סאה כדברי חכמים. פירש הר"ב דפליגי את"ק וסברי דמחזקת מ' סאה כנפחתה ונתבטלה מתורת כלי דמיא וכו'. וז"ל הר"ש. כולי' פרקין נמי עד השתא במחזקת מ' סאה עסקינן מדמצלת על מה שבתוכה אלא דהשתא אשמועינן דרבנן פליגי את"ק וקסברי דמחזקת מ' סאה כנפחתה שנתבטלה מתורת כלי דמיא ומצלת תחתיה ותוכה וע"ג. וצריך לדקדק מאי שנא דתנא בהך תרתי הכא ובסמוך כדברי חכמים. ובכל הני דלעיל לא תני. ע"כ. והכ"מ [סוף פי"ט מהט"מ בפי' על המשנה] כתב בשם הרא"ש דמש"ה לא תני בהנך בבי דלעיל כיון דבלאו הכי תני תרתי פחותה ואפוצה אבל הכא דלא תני אלא פחותה. תנא או מחזקת. למתני תרתי. כי הני בבי דלעיל. ע"כ. ואין נראה כלל מה שרצה הכ"מ [שם הלכה ד'] לחלק ולומר. דבעומדת באויר לא אצטריך שתהא בא במדה. דהא היאך מצלת על מה שבתוכה. אבל מהר"ם כתב וז"ל. נ"ל דדוקא כי מנחא באויר פליגי חכמים וס"ל דכלים טהורים חוצצים לגמרי בפני הטומאה ונעשים אהלים לטמא ולטהר. אבל כי מנחא בבית לא הוה מצי למתני או מחזקת מ' סאה כדברי חכמים. דלא פסיקא ליה. דהיכא דהטומאה תחת מקצתה שבחוץ וגבוהה מן הארץ טפח. לא ה"מ למתני בסיפא תחתיה טמא. ותו לא. דכיון דהטומאה נכנסת בבית ומתפשטת על גבה. מודו רבנן בהא. כיון דמתפשטת הטומאה ע"ג אף שלא כנגד הטומאה. מתפשטת נמי כנגד כולה למעלה ולמטה ונעשית אהל לטמא ולא לטהר. הלכך לא ה"מ למתני או שמחזקת מ' סאה כדברי חכמים אלא בבבא דהכא ודבסמוך דמיירי במנחא באויר ע"כ:
כדברי חכמים. משמע דכך הלכה. ואי הכי לית הלכתא ככל הני סתמי דמתני' דכולה פרקין. וגם השתא לענין הלכה דכדברי חכמים לית לן לדחוקי נפשין לחלק בין כלי לכלי בבאים במדה וההוא סתמא דרפ"ח בכל כלי הבא במדה. ואפי' מחולחל' וכדברי חכמי' דהכא. אבל ראיתי להרמב"ם שפוסק לכל הני סתמי דכולה פרקין וכתב נמי בהני דהכא היתה פחותה ופקוקה או מחזק' מ' סאה. וזה ודאי דצ"ע. דמשמע דעד השתא לא איירי בבא במדה. וא"א לומר כן. והכ"מ כתב דהני דבאויר לא מיירי בבא במדה. וגם זה א"א לומר. כמ"ש כבר לעיל [בדבור הקודם לזה]. ומהר"ם מפ' דכדברי חכמים. היינו ר"א ור"ש דבסמוך. עוד תראה כן מדבריו שאני מעתיק במשנה יד:
כנגדו עד התהום טמא. עמ"ש בזה במ"ג [ד"ה ר"א] ולקמן במשנה יד [ד"ה כנגדו]:
(כו) (על הברטנורא) ולפי מה שכתבתי לעיל דמחולחלת דוקא, הכא נמי דוקא. ולא תנייה כיון דכבר שנה לעיל. והר"מ גרס ליה במשנתינו גם כן. ועתוי"ט:
(כז) (על המשנה) ופקוקה. אין חילוק בין פקוקה או לא, כיון שמונחת באויר. אלא לרבותא נקט דאפילו הכי לא חזרה להיות לה תורת כלי. הר"מ. ועתוי"ט:
(כח) (על הברטנורא) וזה לשון הר"ש, כוליה פרקין נמי במחזקת ארבעים סאה איירי, אלא דהשתא אשמעינן דרבנן פליגי וסברי כו'. ויש לדקדק, מאי שנא דתנא הכא ובסמוך כדברי חכמים, ובכל הני דלעיל לא תני. ע"כ. ותירץ הכסף משנה בשם הרא"ש, דהתם בלאו הכי תני תרתי, פחותה ואפוצה, והכא דלא תני אפוצה תנא מחזקת למתני תרתי דומיא דלעיל. אבל מהר"ם כתב, דדוקא כי מנחא באויר פליגי חכמים, אבל בבית לא. ועתוי"ט:
או מחזקת מ' סאה כדברי חכמים. דכיון שאינה כלי שהיא פחותה או שהיא מחזקת מ' סאה שאין דין כלי עליה טומאה תחתיה וכו' שכלי עץ הבא במדה כאהל הוא חשוב לא ככלים:
יכין
היתה גבוה מן הארץ טפח: דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל:
במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי: ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה:
או מחזקת ארבעים סאה: ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה:
כדברי חכמים: נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים:
אין טמא אלא תוכה: כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת:
תחתיה טמא: אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר:
תוכה טמא: כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת