רי"ף על הש"ס/מכות/פרק א


(דף ב.) (א א)

כיצד העדים נעשים זוממים מעידים אנו על איש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרין יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה ארבעים מעידין אנו את איש פלוני שהוא חייב גלות אין אומרים יגלה זה תחתיו אלא לוקה ארבעים (דף ג.) מעידין אנו את איש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה והלא בין היום בין למחר סופו ליתן לה כתובתה אומדים כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאם נתאלמנה או נתגרשה ואם מתה יירשנה בעלה:

גמ' (דף ב:) אמר עולא מניין לעדים זוממין שלוקין מן התורה דכתיב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות משום דהצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות אלא עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ושווינהו להני רשעים והיה אם בן הכות ותיפוק ליה מלא תענה משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכן לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו ת"ר ארבעה דברים נאמרו בעדים זוממין אין נעשין בן גרושה בן חלוצה ואין גולין לערי מקלט ואין משלמין את הכופר ואין נמכרין בעבד עברי משום רבי עקיבא אמרו אף אין משלמין את הכופר על פי עצמן מאי טעמא דרבי עקיבא סבר קנס הוא וקנס אינו משלם על פי עצמו:

מעידים אנו את איש פלוני שגירש את אשתו וכו' (דף ג.) כיצד שמין רב חסדא אמר בבעל רב נתן בר אושעיה (א ב) אמר באשה אמר רב פפא באשה ובכתובתה ופירש גאון כך מראין הדברים רב חסדא אמר בבעל הישנו זקן שהוא כמנהג העולם קרוב למיתה יותר מן הבחורים החולה הוא או בריא הוא היש לו נכסים רבים שקרוב בעיניו לגרשה ולתת לה כתובתה היש ביניהם מריבה שקרוב לגרשה אם לאו רב נתן בר הושעיא אמר בחילוף הדברים הללו ההולה היא אם בריאה הזקנה היא אם ילדה כי הלוקח מקח בזה שם הוא כזאת א"ר פפא באשה ובכתובתה מדאמרינן אמר רב פפא ולא אמרינן רב פפא אמר גמרינן דעל טעמיה דרב נתן בר הושעיא סמך ופרושי פרשיה או הוסיף ביה והיכי דמי דקאמר שמין באשה כמו שמפורש למעלה ועוד שמין בכתובה היש בה הרבה שהלוקח ירחיב לבו לתת בה יותר שאם נתאלמנה או נתגרשה הוא לוקה הרבה וממציא עצמו לסכן בממונו או מעט יש בה שאף ע"פ שתתאלמן או תתגרש אין שם דבר הרבה:

מתני' מעידין אנו את איש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנם מכאן ועד ל' יום והוא אומר מכאן ועד עשר שנים והוזמו אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין נותנן מכאן ועד שלשים יום בין נותנן מכאן ועד עשר שנים:

גמ' (דף ג:) תניא המלוה את חברו סתם אינו רשאי לתבעו פחות משלשים יום אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה:

מתני' (דף ד.) מעידין אנו את איש פלוני שהוא חייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין דברי ר"מ וחכ"א כל המשלם אינו לוקה:

גמ' (דף ד:) מאי טעמייהו דרבנן כדי רשעתו כתיב רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעיות:

מתני' משלשין בממון ואין משלשין במכות כיצד העידוהו שהוא חייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים: אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו את עצמן כיצד אמרו מעידין אנו את איש פלוני שהרג את הנפש אמרו להן היאך אתם מעידים שהרי הנהרג הזה או ההורג היה עמנו באותו היום במקום פלוני אין אלו זוממין אבל אמרו להן היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני הרי אלו זוממין ונהרגים על פיהם:

גמ' מנא הני מילי אמר רבה דאמר קרא והנה עד שקר העד עד שתשקר גופה של עדות דבי רבי ישמעאל תנא לענות בו סרה עד שתוסר גופה של עדות אמר רבא באו שנים ואמרו במזרח בירה הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו במערב בירה עמנו הייתם חזינן אי קיימי במערב בירה מצי חזו למזרח בירה אין אלו זוממין ואם לאו הרי אלו זוממין פשיטא מהו דתימא ניחוש לנהורא בריא א קמ"ל דלא חיישינן ואמר רבא באו שנים ואמרו בצפרא דחד בשבא בסורא הרג פלוני את הנפש ובאו ב' אחרים ואמרו בפניא דחד בשבא בנהרדעא עמנו הייתם חזינן אי מצפרא לפניא מצו אזלי מסורא לנהרדעא לא הוו זוממין ואי לא הוו זוממין פשיטא מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא קמ"ל:

(ב א) מתני' באו אחרים והזימום וכו' אפי' מאה כולם יהרגו רבי יהודה אומר איסטסיס היא זו ואינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד:

גמ' הא מתני' קא חזינא בה לרבוותא פירושא דלא דאיק דקא סלקא דעתייהו דהאי דקתני באו אחרים והזימום כגון דאתו סהדי ואוזימו להני דאוזימו לסהדי קמאי והדר אתו סהדי אחריני ואוזימו להני דאוזימו לסהדי קמאי וכן עד כמה זימני הני מוזמי להני והני מוזמי להני ולאו הכין פירושא דמתני' אלא הכין פירושא קתני ברישא אבל אמרו להן היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהן באו אחרים והזימום כלומר אחר שהוזמו העדים הראשונים באו אחרים והעידו באותה עדות בעצמה והזימום השנים שהזימו לראשונים ועוד באה כת שלישית והעידו אותה עדות בעצמה והזימום אותם הב' שהזימו לכת הראשונה והשניה וכן כל כת שתבוא ותעיד על אותו פלוני שהרג את הנפש אותן הב' שהזימו לכת ראשונה עומדין כנגדם ומזימין אותם ואפילו ק' כיתות ואותן הב' מזימין אותן כולן יהרגו ע"פ אותן הב' ופליג רבי יהודה וקאמר איסטסיס היא זו כלומר וכי זו עדות יורה של איסטסיס היא שכל הנוגע בה יצטבע ואין נהרגת אלא כת הראשונה בלבד וטעמא דר' יהודה כדמיברר לקמן ודייקינן ליה להאי פירושא מדאמרי' (דף ה:) ההיא איתתא דאייתאי סהדי ואישתקור אייתאי סהדי ואישתקור א וקאמר רשב"ל הוחזקה זו וא"ל רבי יוחנן אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו ואמרינן לימא ר"ש בן לקיש דאמר כר' יהודה ור' יוחנן דאמר כרבנן דכיון דקאמרי רבנן אפי' מאה יהרגו שמעינן מינה דסברי רבנן אע"ג דאיתזמא ראשונה אי אתיא כת שניה ומסהדא על אותו פלוני שהרג את הנפש מקבלינן סהדותא וקטלינן אפומה וכן אי איתזמא לה כת שניה נמי ואתיא כת שלישית ומסהדא מקבלין סהדותה וקטלינן אפומה ומשום הכין כד מיתזמו כולן יהרגו כולן דכל כת וכת קרינא בה ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו והו"ל ר' יוחנן דאמר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו למימרא דמקבלינן סהדותא דמאן דאתי ומסהיד בתר דאישתקור סהדי קמאי כדרבנן ור"ש בן לקיש דאמר כיון דאישתקור סהדי קמאי לא מקבלינן סהדותא דמאן דאתי ומסהיד במאי דקא מסהדי הנך קמאי כר' יהודה דאמר אין נהרגת אלא כת הראשונה בלבד דכיון דאיתזמא לה כת הראשונה לא מקבלינן סהדותא דכת שניה דאתיא למסהד בתרה ומשום הכין כד מסהדא ומיתזמא לא קטלינן לה דלא קרינן בה ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו דהא לא קטלינן אפומה ודייקינן נמי מדאמר ר' יוחנן אנא דאמרי אפילו לר' יהודה ע"כ לא קאמר ר' יהודה התם אלא דאמרינן אטו כ"ע גבי הני הוו קיימי כלומר דהא כל דאתי ומסהיד על ההוא פלוני שהרג את הנפש ביום פלוני א"ל הני סהדי גבן הוית קאי וכי כ"ע גבייהו הוו קיימי ומש"ה לא מקבלינן סהדותייהו אלא בכת ראשונה בלבד אבל על כל כת וכת לא ושמעת מינה דלאו הני מוזמי להני והני מוזמי להני כדקא פירשו קמאי אלא שני עדים בלבד הוא דקא מוזמי לכל מאן דאתי ומסהיד על אותו האיש שהרג את הנפש ומתני' נמי דיקא דקתני אפילו ק' כולם יהרגו ואי סלקא דעתך דהני מוזמי להני והני מוזמי להני אמאי כולם יהרגו הא לא מיחייב קטלא אלא מאן דקיימא עליה הזמה בלחוד ועוד ר' יהודה דקאמר אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד לההוא פירוש דקמאי היכי מתברר טעמא הלכך ליכא לפרושי אלא כדפרשינן:

גמ' ההיא איתתא דאייתא סהדי ואישתקור אייתא סהדי אחריני אמר רשב"ל הוחזקה זו א"ל רבי אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו והילכתא כר' אלעזר:

מתני' אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקין אומרים עד שיהרג שנאמר נפש תחת נפש אמרו להן חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים אם כן למה נאמר נפש תחת נפש יכול משעה שקבלו עדותן יהרגו ת"ל נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין: על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים וגו' אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב ג' אלא להקיש ג' לשנים מה ג' מזימין את השנים אף שנים מזימין (ב ב) את הג' ומנין אפילו מאה ת"ל עדים ר"ש אומר מה שנים אינן נהרגין עד שיהו שניהן זוממין אף שלשה אינן נהרגין עד שיהו שלשתן זוממין ומנין אפילו מאה ת"ל עדים:

גמ' אמר רבא והוא שהעידו כל אחד מהן בתוך כדי דבורו של חבירו:

מתני' (דף ה:) ר' עקיבא אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו אם ענש הכתוב את הניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר לניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפילו מאה ת"ל עדים (דף ו.) א"ר יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ר' אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהם אבל בזמן שלא התרו בהן לא מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש:

גמ' היכי אמרינן להו אמר רבא הכי אמרינן להו למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתינן נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטלה ואי אמרי למיחזי אתינן מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש איתמר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי ור"נ אמר הלכה כר' והלכתא כר' דקי"ל הלכתא כר"נ בדיני כדאיתא בכתובות א והכי פירושא בדיני נפשות כשר בשלא התרו בהן דלמחזי אתו ואף בדיני ממונות שאין להם התראה אם לא ידע העד השני שיש למלוה או ללוה כאן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר העדים וגמרינן מינה דמה שאנו פוסלין בגמרא אחד מהן קרוב או פסול ב אבל המזמין את עדיו והוציא את כל האחרים מכלל העדות לאו כל כמיניה לבטל את העדות וכן כשצריך האדם לעדות ומצוה להחרים כל מי שיודע לו עדות שיבא להעיד ובאו בערבוביא והעידו כשרים ופסולים ראיתי רבותי דנין שלא נתבטל עדות הכשרין שלא היתה כוונתו אלא בראוי להעיד: וחזינן לגאון דקאמר ה"מ בעדות על פה אבל שטר שיש בו שלשה עדים ושנים מהן קרובין זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דהוי כמאן דאמרי למיסהד אתינן לא מבטלינן ליה לשטרא מספק אלא תתקיים העדות בשאר דאמרינן דילמא חד שביק רווחא (ג א) למאן דקשיש מיניה ובא זה הקרוב וחתם שם שלא מדעת חבירו:

ירושלמי כתב כל נכסיו לב' בני אדם והעדים כשרים לזה ופסולין לזה ר' יוחנן אמר פסול ורשב"ל אמר כשר אמר רשב"א ר' אלעזר מתניתא מסייעא ליה לר' יוחנן מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפי' מאה ת"ל עדים: והיכא דליכא בשטרא אלא תרי וחד מינייהו פסול אי נמי תרי קרובין להדדי אפילו מסרה ניהליה באפי סהדי אחרני דכשירי לא מהני מידי דה"ל מזוייף מתוכו כדגרסינן בפרק א' דיני ממונות בענין ההיא מתנתא דהוה חתימי עלה תרי גיסי וא"ל רב יוסף זיל אייתי סהדי דמסריה ניהלך באנפי סהדי וא"ל אביי והא מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול וא"ל רב יוסף לההוא זיל לא שבקי לי דאוקמה בידך:

מתני' (דף ו:) היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדיות לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשניה פטורה:

גמ' אמר רב יהודה עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות דכתיב לא יומת על פי עד אחד מאי עד אחד אילימא עד אחד ממש מרישא שמעת מינה על פי שנים עדים אלא מאי עד אחד אחד אחד ובדיני נפשות הוא דלא אבל בדיני ממונות כשרה:

מתני' ר' יוסי ברבי יהודה אומר לעולם אינו נהרג עד שיהו פי שנים מתרין בו שנאמר ע"פ שנים עדים וכו' א עד דבר אחר שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן:

גמ' הנהו לעוזי דאתו לקמיה דרבא אוקים רבא תורגמן בינייהו והיכי עבד הכי והא תנן שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן רבא מידע הוה ידע מאי דהוו אמרי אהדורי הוא דלא הוה ידע (דף ז.) ד אילעא וטוביה קריביה דערבא הוו סבר רב פפא למימר גבי לוה ומלוה רחיקי נינהו אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא ואי ליתיה ללוה לאו בתר ערבא אזלינן אמר שמואל במנאפים משיראו מנאפים ולא בעינן כמכחול בשפופרת:

הדרן עלך כיצד העדים