רי"ף על הש"ס/מכות/דף ב עמוד א

הלכות רב אלפס

מתני' באו אחרים והזימום וכו' אפי' מאה כולם יהרגו רבי יהודה אומר איסטסיס היא זו ואינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד:

גמ' הא מתני' קא חזינא בה לרבוותא פירושא דלא דאיק דקא סלקא דעתייהו דהאי דקתני באו אחרים והזימום כגון דאתו סהדי ואוזימו להני דאוזימו לסהדי קמאי והדר אתו סהדי אחריני ואוזימו להני דאוזימו לסהדי קמאי וכן עד כמה זימני הני מוזמי להני והני מוזמי להני ולאו הכין פירושא דמתני' אלא הכין פירושא קתני ברישא אבל אמרו להן היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהן באו אחרים והזימום כלומר אחר שהוזמו העדים הראשונים באו אחרים והעידו באותה עדות בעצמה והזימום השנים שהזימו לראשונים ועוד באה כת שלישית והעידו אותה עדות בעצמה והזימום אותם הב' שהזימו לכת הראשונה והשניה וכן כל כת שתבוא ותעיד על אותו פלוני שהרג את הנפש אותן הב' שהזימו לכת ראשונה עומדין כנגדם ומזימין אותם ואפילו ק' כיתות ואותן הב' מזימין אותן כולן יהרגו ע"פ אותן הב' ופליג רבי יהודה וקאמר איסטסיס היא זו כלומר וכי זו עדות יורה של איסטסיס היא שכל הנוגע בה יצטבע ואין נהרגת אלא כת הראשונה בלבד וטעמא דר' יהודה כדמיברר לקמן ודייקינן ליה להאי פירושא מדאמרי' (דף ה:) ההיא איתתא דאייתאי סהדי ואישתקור אייתאי סהדי ואישתקור א וקאמר רשב"ל הוחזקה זו וא"ל רבי יוחנן אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו ואמרינן לימא ר"ש בן לקיש דאמר כר' יהודה ור' יוחנן דאמר כרבנן דכיון דקאמרי רבנן אפי' מאה יהרגו שמעינן מינה דסברי רבנן אע"ג דאיתזמא ראשונה אי אתיא כת שניה ומסהדא על אותו פלוני שהרג את הנפש מקבלינן סהדותא וקטלינן אפומה וכן אי איתזמא לה כת שניה נמי ואתיא כת שלישית ומסהדא מקבלין סהדותה וקטלינן אפומה ומשום הכין כד מיתזמו כולן יהרגו כולן דכל כת וכת קרינא בה ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו והו"ל ר' יוחנן דאמר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו למימרא דמקבלינן סהדותא דמאן דאתי ומסהיד בתר דאישתקור סהדי קמאי כדרבנן ור"ש בן לקיש דאמר כיון דאישתקור סהדי קמאי לא מקבלינן סהדותא דמאן דאתי ומסהיד במאי דקא מסהדי הנך קמאי כר' יהודה דאמר אין נהרגת אלא כת הראשונה בלבד דכיון דאיתזמא לה כת הראשונה לא מקבלינן סהדותא דכת שניה דאתיא למסהד בתרה ומשום הכין כד מסהדא ומיתזמא לא קטלינן לה דלא קרינן בה ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו דהא לא קטלינן אפומה ודייקינן נמי מדאמר ר' יוחנן אנא דאמרי אפילו לר' יהודה ע"כ לא קאמר ר' יהודה התם אלא דאמרינן אטו כ"ע גבי הני הוו קיימי כלומר דהא כל דאתי ומסהיד על ההוא פלוני שהרג את הנפש ביום פלוני א"ל הני סהדי גבן הוית קאי וכי כ"ע גבייהו הוו קיימי ומש"ה לא מקבלינן סהדותייהו אלא בכת ראשונה בלבד אבל על כל כת וכת לא ושמעת מינה דלאו הני מוזמי להני והני מוזמי להני כדקא פירשו קמאי אלא שני עדים בלבד הוא דקא מוזמי לכל מאן דאתי ומסהיד על אותו האיש שהרג את הנפש ומתני' נמי דיקא דקתני אפילו ק' כולם יהרגו ואי סלקא דעתך דהני מוזמי להני והני מוזמי להני אמאי כולם יהרגו הא לא מיחייב קטלא אלא מאן דקיימא עליה הזמה בלחוד ועוד ר' יהודה דקאמר אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד לההוא פירוש דקמאי היכי מתברר טעמא הלכך ליכא לפרושי אלא כדפרשינן:

גמ' ההיא איתתא דאייתא סהדי ואישתקור אייתא סהדי אחריני אמר רשב"ל הוחזקה זו א"ל רבי אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו והילכתא כר' אלעזר:

מתני' אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקין אומרים עד שיהרג שנאמר נפש תחת נפש אמרו להן חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים אם כן למה נאמר נפש תחת נפש יכול משעה שקבלו עדותן יהרגו ת"ל נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין: על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים וגו' אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב ג' אלא להקיש ג' לשנים מה ג' מזימין את השנים אף שנים מזימין