רי"ף על הש"ס/חולין/פרק ג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו גרשום | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


(דף מב.)

(ח ב) אלו טרפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ניקב קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו נשברה השדרה ונפסק החוט שלה ניטלה הכבד ולא נשתייר ממנה כלום הריאה שניקבה או שחסרה ר"ש אומר עד שתנקב לבית הסמפונות ניקבה הקיבה ניקבה המרה ניקבו הדקין הכרס הפנימית שניקבה או שנקרעה רוב החיצונה ר' יהודה אומר בגדולה טפח ובקטנה רובה:

גמ' אמר רבה שני עורות יש לו לושט חיצון אדום ופנימי לבן ניקב זה בלא זה וזה בלא זה כשר.

למה לי למימר החיצון אדום והפנימי לבן דאי חליף טרפה ואם ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה טרפה דזמנין דמתח ליה ומתרמו להו אהדדי והוו להו כנקב ואסור ואמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום.

ואמר רבה ושט (ט א) אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נפקא מינה לספק דרוסה דכיון דדם אדום הוא וושט מבחוץ נמי אדום הוא לא מינכר הילכך בעי בדיקה מבפנים שהוא לבן:

ההיא ספק דרוסה דאתאי לקמיה דרבה הוה קא בדיק לה מאבראי אמר ליה אביי והא מר הוא דאמר ושט אין לו בדיקה מבחוץ ((ד"ת מ"ז) אלא מבפנים מפני שהוא אדום) אפכיה ובדקיה ואישתכח עליה תרי קורטי דמא וטרפה.

ורבה לחדודי לאביי הוא דבעא.

ואם ישב לה קוץ בושט חוששין שמא הבריא פי' דילמא נפק לברא אבל נמצא קוץ בושט אין חוששין מ"ט כל הני עיזי ברייתא קוצי אכלן תורבץ הושט שניקב במשהו טרפה אע"ג דלאו מקום שחיטה הוא הי ניהו תורבץ הושט רב ביבי בר אביי אמר כל שחותכו ועומד במקומו זהו תורבץ הושט כל שחותכו וכווץ זהו ושט עצמו.

יונה א"ר זירא מבלעתא וכמה אמר רב אויא פחות משעורתא ועדיף מחטתא ואסיקנא למעלה דלא חזי לשחיטה בושט עד כמה א"ר נחמן עד כדי תפיסת יד.

ופרשי לה רבנן כדי שיתפוס בשני אצבעותיו.

למטה עד כמה הוא מקום שחיטה א"ר נחמן אמר רבה בר אבהו עד כדי שישעיר ושט פירוש ישעיר דקאי פרצי פרצי דדמיא לכריסא.

ובקנה קי"ל (דף יט.) דמקום שחיטה משפוי כובע ולמטה עד כנפי הריאה התחתונה שהיא העליונה כשמעמידה הטבח ובלבד שלא יאנוס אותה אחר ולא תאנוס היא את עצמה כלומר שלא תמשוך צוארה הרבה באונס אלא כשהיא מושכת צוארה כדרכה ותרעה זהו מקום שחיטה.

אמר ר"נ אמר שמואל תורבץ הושט שניטל ברובו מלחי כשר ודוקא דאיפרוק איפרוקי אבל אידלדל אידלדולי או איקפל איקפולי לא דאמר שמואל סימנין שנדלדלו ברובן טרפה:

ופסוקת הגרגרת:

תנא פסוקת הגרגרת ברובה וכמה רובה רב אמר רוב עביה ואמרי לה רוב חללה והלכתא רוב חללה.

ההוא פסוקת הגרגרת דאתא לקמיה דרב יתיב ובדיק (ט ב) לה ברוב עביה אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב למדתנו רבינו ברוב חללה שדרה לקמיה דרבה בר בר חנה בדקה ברוב חללה ואכשרה וזבן מינה בתליסר פשיטי והיכי עביד הכי והתניא חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר אסר אין חבירו רשאי להתיר שאני הכא דרב נמי לא אסר וכיון דאורי בה חכם היכי אכיל מינה והכתיב (יחזקאל ד יד) לא בא בפי בשר פגול לא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם ה"מ מלתא דסברא רבה בר בר חנה אגמריה סמך ותיפוק ליה משום חשדא דתניא דן את הדין (זיכה וחייב טימא וטיהר אסר והתיר כו' כ"ה בגמ') זיכה את החייב חייב את הזכאי טיהר את הטמא טימא את הטהור אסר והתיר וכן העדים שהעידו כולן רשאים ליקח אבל אמרו חכמים הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור ה"מ מידי דמזדבן בשומא הכא מתקלא מוכח כי הא דרבא שרא טרפה וזבן מינה בשרא אמרה ליה בת רב חסדא אבא לא עבד הכי שרא בוכרא ולא זבן מיניה אמר לה ה"מ מידי דמזדבן בשומא הכא מתקלא מוכח מאי איכא משום אומצא מעליא כל יומא נמי אומצא מעליא משדרו לי.

אמר רב חסדא אי זהו ת"ח זה הרואה טרפה לעצמו.

דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא כל מי שקרא ושנה ושמש תלמידי חכמים ורואה טרפה לעצמו עליו הכתוב אומר (תהלים קכח ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

אמר רב יהודה אמר רב ניקבה הגרגרת כנפה כלומר נקבים נקבים קטנים כמו נקבי הנפה שאין בכל אחד מהם כאיסר מצטרפים לרובא ודוקא נקבים שאין בהן חסרון אבל נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר דאמר רב חמא בר גוריא נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר ושאין בהן חסרון מצטרפין לרובא ואם ניטלה הימנה רצועה מצטרפת לכאיסר בעופא מאי אמר רב יצחק בר נחמני לדידי מיפרשא לי מיניה דר' אלעזר מקפלו ומניחו ע"פ קנה אם חופה רוב הקנה טרפה ואם לאו כשרה ואם נפחתה (בגמ' איתא נפחתה כדלת אר"נ כדי שיכנס איסר כרחבו כו') הגרגרת כגון שניקבה נקב מפולש שיש בו חסרון אמר רב נחמן אין אומרים אם חופה אלא כדי שיכנס איסר לרחבו.

נסדקה לארכה א"ר יוחנן אפילו לא נשתייר בה אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשרה וכן הלכתא ואם ניקב הקנה למטה מן החזה נידון כריאה (י א) במשהו:

ניקב קרום של מוח קרמא תתאה טרפה קרמא עילאה כשרה וסימנך חיתא דמנח ביה מוחא:

אמר רבה בר בר חנה א"ר יהושע בן לוי וכנגדו בביצים ניכר פירוש שהתחתון מתפרק מן העליון אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא מוח וכל מה שבקדרה נידון כמוח אם ניקב במשהו טרפה התחיל לימשך נידון כחוט השדרה שאם נפסק רובו של עור טרפה ומהיכן הוא מתחיל לימשך אמר רבי יהושע בן לוי כמין שני פולין הן מונחין על פי הקדרה מן הפולין ולפנים כלפנים מן הפולין ולחוץ כלחוץ ופולין עצמן איני יודע ומסתברא דפולין כלפנים:

ניקב הלב לבית חללו.

בין לבית חלל גדול בין לבית חלל קטן טרפה:

קנה הלב רב אמר במשהו ושמואל אמר ברובו הי נינהו קנה הלב (בס"י ליתא) (אמר רב (בגמ' איתא אמר רבה בר יצחק חלב שע"ג דופני הריאה) ) חלב שעל גבי דופני הריאה.

אמר (בס"י איתא אמימר משמי' דרב נחמן וכ"ה בגמ') רבא בריה דרב יצחק אמר רב תלתא קני הוו חד פריש לריאה וחד פריש לליבא וחד פריש לכבדא.

דריאה כריאה דכבדא ככבדא דליבא פליגי.

מר בר רב חייא מתני איפכא דריאה ככבדא דכבדא כריאה וכיון דלא אתמר הלכתא בהדיא נקיטינן לחומרא וכולהו במשהו ואע"ג דאמר שמואל אי הכי אמר אבא לא ידע בטרפות כלום הלכתא כרב דקי"ל הלכתא כרב באיסורי:

נשברה השדרה ונפסק החוט שלה.

תנו רבנן חוט השדרה שנפסק ברובו דברי רבי רבי יעקב אומר אפילו ניקב.

הורה רבי כר' יעקב אמר רב הונא אין הלכה כרבי יעקב אלא עד שיפסק ברובו וכמה רובו רב אמר רוב עורו אבל מוח זה לא מעלה ולא מוריד וכן הלכתא ואם הומרך או נתמסמס פסול פירוש הומרך שנשפך כקיתון.

נתמסמס שנמס כדונג מפני האש וכשמעמידו אין יכול לעמוד אבל נתמזמז שהוא מתנדנד כשר.

עד היכן חוט השדרה אמר רב יהודה (אר"י אמר שמואל כ"ה בגמ') אמר רב עד בין הפרשות עד בין פרשה שניה אבל שלישית כשרה בעופא ר' ינאי אמר עד בין אגפים ור' שמעון בן לקיש אמר למטה מן האגפים.

ניטלה הכבד ולא נשתייר ממנה כלום אוקימנא כרבי שמעון ולאו הכין הלכתא אלא בעינן דנשתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותה והוא מקום שהיא תלויה בו ואם נידלדלה הכבד ומעורה בטרפשין כשרה דהא איכא כזית במקום מרה וכזית במקום חיותה:

הריאה שניקבה או שחסרה:

רב ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה וסוגיין דאי אנקיב עילאה ולא אנקיב תתאה תתאה מגין מדרבה דאמר רבה האי ריאה דאגלידא כאהינא סומקא כשרה.

אינקיב תתאה ולא אינקיב עילאה עילאה מגין מדרב יוסף דאמר רב יוסף האי ריאה דאושא אי ידעינן היכא אושא מותבינן עלה גדפא או גילא או רוקא אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה ואי לא ידעינן מהיכא אושא בדקינן לה במיא דפשורי בחמימי חמימי לא משום דמיכווצא (י ב) קרירי קרירי לא משום דמטרשי לה אלא בדקינן לה בפשורי אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה.

גופא אמר רבא האי ריאה דאגלידא כאהינא סומקא כשרה ואמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשרה האדימה כולה טרפה א"ל רבינא מאי שנא מקצתה דהדרא בריא כולה נמי הדרא בריא מי לא תניא ושאר שקצים ורמשים עד שיצא מהן דם וכי תימא האי לשמנה שרצים מדמינן לה דתניא נצרר הדם אע"פ שלא יצא אי הכי אפילו מקצתה נמי אלא לא שנא כלומר בין כולה בין מקצתה כשרה.

ואשכחינן מאן דאמר בין כולה בין מקצתה טרפה ואנן לא סבידא לן הכי דהא אמרינן לקמן אדומה כשרה מדרבי נתן.

ואמר רבא ריאה שיבשה מקצתה טריפה ועד כמה אמר רב פפי משמיה דרבא כדי שתפרך בצפורן אבל אינה נפרכת בצפורן כשרה משום דהדרא בריא.

ואמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה משום דהדרא בריא איכא מאן דפריש גלדי גלדי דדמו למצורע אוכמי אוכמי דדמו לכוחלא חזותא חזותא גווני דמתכשרא בהו ריאה כגון ירוקה ככרתי או אדום:

אמר אמימר משמיה דרבא אין מקיפין בבועי פירוש היכא דאיכא ריאה דאית בה תרתי בועי חדא נקובה וחדא לא נקובה ולא ידעינן אי מקמי שחיטה אינקוב אי בתר שחיטה אינקוב לא אמרינן נינקבה להא אחריתי ונחזי אי דמי ניקבא דהאי לניקבא דהאי אלא כיון דאשתכח חדא דניקבה טרפה:

ואמר רבא הני תרתי אוני (בס"י איתא דסריכן וכ"ה בגמ') דסמיכן להדדי לית להו בדיקותא אלא טרפה והני מילי שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו וכשרה:

(יא א) ואמר רבא הני תרתי בועי דסמיכן להדדי לית להו בדיקותא אלא טרפה חדא ומתחזיא כתרתי מייתינן סילוא ובזעינן לה אי שפכי להדדי חדא היא וכשרה ואי לא תרתי אינון ((ס"א אינו) ואנקב וסריכי להדדי) וטרפה:

ואמר רבא חמשה אוני אית לה לריאה כד נפח לה ואפה כלפי גברא תלתא מימינא ותרתי משמאלא אי חסיר אי יתיר אי חליף טרפה ולית הלכתא כרבא ביתיר אלא אי משכחת יתיר כשרה (מדברי הר"ן נראה של"ג בהרי"ף וה"מ עד ובני טרפה גם לא גריס ההוא ביני וביני וכו' וצ"ע) והני מילי דקיימא בדרא דאונא אבל ביני וביני טריפה והני מילי מגווה אבל מגבה אפילו כטרפא דאסא טרפה (יא ב) ההוא ביני וביני דאתא לקמיה דרב (בגמ' הגי' אשי) אסי סבר למיטרפה (בגמ' אית' א"ל ר"ה מר בר אויא כל הני כו') א"ל הונא בר מר כל הני חיותא ברייתא הכי אית להו וקרו ליה טבחי עינוניתא דוורדא (בס"י איתא בכאן וה"מ גואי כו' הכתוב לעיל וכ"ה בגמ'):

ואמר (בגמ' איתא רפרם האי ראיה כו') רבא האי ריאה דדמיא לאופתא טרפה איכא דאמרי דנפיחא כי אופתא ואיכא דאמרי כחזותא דאופתא וא"ד כגישתא דאופתא ואיכא דאמרי דשיעא כי אופתא דלית לה חתוכא דאוני:

אמר רב (בגמ' איתא אמר רבא ככוחלא כו') אחלאי ככוחלא כשרה כדיותא טרפה וסימניך דיותא ארמיתא דאמר רבי חנינא האי שחור אדום הוא אלא שלקה:

ירוקה כשרה מדר' נתן אדומה כשרה מדרבי נתן דתניא רבי נתן אומר פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי ומת רביעי הביאתו לפני וראיתיו שהוא אדום אמרתי לה בתי המתיני לו עד שיבלע בו דמו והמתינה לו ומלה אותו וחיה והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי ושוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא באת אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי ומת רביעי הביאתו לפני וראיתיו שהוא ירוק אמרתי לה בתי המתיני לו עד שיפול בו דמו והמתינה לו ומלה אותו וחיה והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי:

אמר רב כהנא ככבדא כשרה כבשרא טרפה וסימניך ובשר בשדה טרפה.

אמר רב (רב סמא בריה דרבא כ"ה בגמ' וברא"ש) חמא בריה דרבא ריאה כעין כשותא כעין מוריקא כעין ביעתא טרפה ואלא ירוקה כשרה מדרבי נתן היכי משכחת לה ככרתי.

אמר רבינא אטום בריאה מייתינן סכינא וקרעינן לה אי מחמת מוגלא כשרה ואי לא מותבינן עלה גילא או רוקא או גדפא אי מבצבצא כשרה ואי לא טרפה אמר רב יוסף קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום ואמר רב יוסף האי ריאה דאוושא אי ידעינן מהיכא אוושא מותבינן עלה גילא או רוקא או גדפא אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה ואי לא ידעינן מהיכא אוושא מייתינן משיכלתא דמליא מיא פשורי ומותבינן לה בגווה.

חמימי חמימי לא משום דמכווצי לה קרירי קרירי לא משום דמטרשי לה אלא בדקינן לה בפשורי אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה דתתאה אינקיב עילאה לא אינקיב והאי דאוושא זיקא דביני ביני היא וכשרה.

אמר עולא אמר ר' יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה אמר רבא והוא דקיימי סימפונהא אמר ליה רב אחא (א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי מנא כו' כ"ה בגמ' וברא"ש) בר אשי לרבא היכי עבדינן מייתינן צעא דקוניא ושפכינן לה בגווה אי אית בה שורייקי חיוארי טרפה ואי לא כשרה.

אמר רב נחמן ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים כשרה תניא נמי הכי ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים

(יב א) אפילו מחזקת רביעית כשרה ניטלה שלפוחית שלה כשרה התליע הכבד שלה זה היה מעשה ועלו בני אסיא שלש רגלים ליבנה וברגל השלישי התירוה להם:

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששים לה העלתה צמחים חוששין לה מר יהודה משמיה דאבימי אמר בין כך ובין כך חוששין לה היכי עבדינן מייתינן סכינא חריפא דחליש פומיה ומפרקינן לה מדופן אי איכא מכה בדופן תלינן בדופן ((ד"ת מ"ז) ונפחינן לה אי לא מפקא זיקא מחמת דופן הוא) וכשרה ואי ליכא מכה בדופן מחמת ריאה היא ואע"ג דלא מפקא זיקא טרפה ומי אמר רב נחמן הכי והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה לא קשיא במקום רביעתא כשרה ושלא במקום רביעתא חיישינן לה והיכא מקום רביעתא מקום חיתוכא דאוני אמר רבינא (יב ב) והוא דסביך בבישרא אבל אי לא סביך בבישרא טרפה דהא נקובה היא:

וריאה שהעלתה צמחין כשרה ואע"ג דמלאין מוגלא או מים זכים וה"מ דלא אסרוח אבל אסרוח טרפה כדבעינן למימר קמן:

אמר רבא כי הוה אזלינן בתר (בגמ' איתא רב נחמן) רבה בשוקא דגילדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן חזנהו דהוו קיימי כנדי כנדי ולא אמר להו ולא מידי:

רב אמי ורב אסי כי הוו עיילי בשוקא דטבריא חזנהו דהוו קיימי טינרי טינרי ולא אמר להו ולא מידי צמחי וכנדי וטינרי כולהו צמחים נינהו מיהו הני רברבי והני זוטרי בכולהו כשרה:

איתמר מחט שנמצאת בריאה רבי יוחנן ור"א ורבי חנינא מכשירים והלכתא כוותייהו וה"מ היכא דאיתא לריאה כשהיא שלימתא קמן דנפחינן לה אי ליכא בה ניקבא כשרה דאמרינן האי מחטא דרך סימפונא נקט ואתאי אבל ליתא לריאה שלימתא קמן לא מכשרינן לה דחיישינן לה דילמא נקובי נקב ואתאי וסימפונא דריאה דאינקיב לחבריה טרפה והדרא דכנתא דאינקיב לחבריה כשרה דחברי' מגין עליה ואין אומרים בטרפות זו דומה לזו ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן (יג א) וחיתה ומחטא דאישתכח בחיתוכא דכבדא אי קופא לבר נקובי נקיב וטרפה ואי קופא לגו דרך סימפונא נקט ואתא וה"מ באלימתא אבל בחלישתא לא שנא קופא לבר ול"ש קופא לגו נקובי נקב ואתאי ומאי שנא ממחט שנמצאת בעובי בית הכוסות ((ד"ת מ"ז) מצד א' כשירה) דלא אמרינן אי קופא לבר אי קופא לגו אמרי התם כיון דאיכא אוכלין ומשקין אימור אוכלין דחקוה ומחטא דאישתכח בסימפונא רבה דכבדא כשרה.

ההוא קשיתא דאישתכח במררתא אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמרינן הא ודאי דרך סימפונא נקט ואתאי ואע"ג דלא נפק אימור מירבל הוא דרבילא ביה וה"מ דדיקלא אבל דזיתא מיבזע בזע.

אינקבא ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא תליא בידא דטבח או לא תליא רב אחא (בגמ' איתא ר"א בר נתן אמר) בר יעקב אמר תליא ומר זוטרא בר רב מרי אמר לא תליא והלכתא תליא דהא תליא בזאב מורנא פליגי בה (בגמ' איתא רב יוסף בר דוסאי ורבנן כו') אבא יוסי בר ביסא ורבנן חד אמר קודם שחיטה פריש וחד אמר אחר שחיטה פריש והילכתא אחר שחיטה פריש:

רבי שמעון אומר עד שתינקב לבית הסימפונות.

ולית הלכתא כותיה:

ניקבה הקיבה ניקבה המרה ניקבו הדקין:

תנו רבנן (ויקרא ד ח) ואת כל החלב אשר על הקרב להביא חלב שעל גבי הדקין דברי רבי ישמעאל שאמר משום אבותיו רבי עקיבא אומר להביא חלב שעל הקיבה ורמינהו ואת כל החלב אשר על הקרב רבי ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף ר"ע אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף איפוך איתמר א"ר יצחק בר נחמני א"ר אושעיא חלב שעל גבי הקיבה כהנים נהגו בו היתר כרבי ישמעאל שאמר משום אבותיו (יג ב) וקי"ל כוותייהו והני מילי דאייתרא אבל דאקשתא אסור אמר רב חלב טהור סותם חלב טמא אינו סותם ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה סותם וקיימא לן כרב וחלב חיה דכותיה בבהמה אסיר אינו סותם דאע"ג דשרי באכילה הדוקי לא מיהדק אמר רב נחמן חלב העשוי ככובע אינו סותם תרגומא רב נחמן חיטי דכרכשא ובטרפשא דליבא תנא רבן שמעון בן גמליאל אומר בני מעים שניקבו וליחה סותמתן כשרים ולית הלכתא כותיה:

ניקבה המרה:

אמר ר' יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה כשרה:

אמר רב שימי בר חייא מקיפין בבני מעים פי' כגון דאשתכח ניקבא בבני מעים ולא ידעינן אם קודם שחיטה אינקיב אם אחר שחיטה אינקיב נקבינן השתא בההיא מעיא ניקבא אחרינא ומדמינן האי ניקבא להאי ניקבא אי דמי ((ד"ת מ"ז) להאי) לאחר שחיטה אינקיב וכשרה ואי לא דמי קודם שחיטה אינקיב וטרפה.

הנהו בני מעים דאתו לקמיה דרבא אקפינהו ולא דמו אתא רב משרשיא בריה ממשמש בהו אקפינהו ואידמו אמר ליה אבוה מנא לך הא אמר ליה והא כמה ידי מישמשו בהני מקמי דליתו קמי מר אמר רבא חכים בני בטרפות כר' יוחנן:

ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו מקיפין בריאה אמר רבא לא אמרן אלא באותה ערוגה אבל מערוגה לערוגה לא והלכתא אפי' מערוגה לערוגה מאי מערוגה לערוגה מריאה של בהמה זו לריאה של בהמה אחרת והני מילי מדקה לדקה ומגסה לגסה כגון צאן לצאן ושור לשור אבל מדקה לגסה ומגסה לדקה לא (אביי ורבא דאמרי תרויהו כ"ה בגמ') רבה ורבא דאמרי תרוייהו מקיפין בקנה אמר רב פפא לא אמרן אלא באותה חוליא אבל מחוליא לחוליא לא והילכתא אפילו מחוליא לחוליא ומבר חוליא לבר חוליא אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא אמר רב זעירי חלחולת שניקבה כשרה הואיל וירכים מעמידין אותה וכמה אמר רבי אילעא אמר ר' יוחנן מקום הדבק ברובו שלא במקום הדבק במשהו ורב נחמן אמר מקום הדבק אפי' ניטל כולו כשר והוא שנשתייר בו כדי תפיסה וכמה אמר אביי כמלא בטדא בתורא איכא מאן דפריש ארבע אצבעות והילכתא כרב נחמן:

הכרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה:

אי זו היא הכרס הפנימית אמר רבה בר רב הונא מפרעתא מאי מפרעתא היכא דפרעי טבחי במערבא אמרי משמיה דר' יוסי ברבי חנינא כל הכרס כולו כרס הפנימית ואי זו היא כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס איכא מאן דאמר הלכה כרבה בר רב הונא ואיכא מאן דאמר הלכה כר' יוסי בר חנינא:

ר' יהודה אומר בגדולה טפח ובקטנה רובה.

א"ר בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר לא גדולה גדולה ממש ולא קטנה קטנה ממש אלא כל שנקרע בה טפח ולא הוי רובה זו היא ששנינו בגדולה טפח כל (יד א) שנקרע רובה ולא הוי טפח זו היא ששנינו ובקטנה רובה ואם נקדרה ביותר מכסלע טרפה שאם תמתח תעמוד על טפח וכמה יותר מסלע אמר רב יוסף כגון דקיימן תלת קשיאתא בציפה בדוחקא בלא ציפה ברווחא:

מתני' המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ נפלה מן הגג (נשתברו) ונשתברו רוב צלעותיה ודרוסת הזאב ר' יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה:

גמ' ת"ר מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה משני צדדין פסולה נמצא עליה קורט דם בידוע שהיא קודם שחיטה וטרפה לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהיא לאחר שחיטה וכשרה הוגלד פי המכה בידוע שהיא ג' ימים קודם שחיטה לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה למאי נפקא מינה למקח וממכר שאם היתה טרפה ברשות המוכר יש ללוקח לחזור בו דמקח טעות הוא ומאי שנא מכל ניקבי דעלמא דאע"ג דליכא קורט דם טריף מר התם ליכא מידי למיסרך הכא כיון דאיכא מחט אם איתא דקודם שחיטה מיסרך הוה סריך (יד ב) דם עלה פי' משני צדדין נקב מפולש:

נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה וכו':

אמר רב הונא הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ריסוק איברים:

ההוא גדיא דהוה ליה לרבינא דחזא חושלא מפומא דאיגרא נפל מאיגרא לארעא אתא לקמיה דרב אשי א"ל הא דאמר רב הונא הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ריסוק איבדים משום דאית לה מידי למיסרך והאי לא הוה לה מידי למיסרך או דילמא משום דאמידא נפשה והאי נמי אמידא נפשה א"ל משום דאמידא נפשה והאי נמי אמידא נפשה.

ההיא אימרתא דהוה בי (בס"י איתא ר' חנינא ובגמ' איתא רב חביבא) רחבניה והוה משדרת כרעיא בתריאתא אמר רב יימר האי שגרונא נקטיה כלומר חולי לקה אותה על הירך מתקיף לה רבינא ודילמא חוט השדרה איפסיק בדקוה ואשכחיה כרבינא ואפ"ה הלכתא כרב יימר מ"ט שגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח:

א"ר הונא זכרים המנגחין זה את זה אין חוששין משום ריסוק איברים ואי נפיל לארעא ודאי חוששין.

אמר רב מנשה הני דכרי דפתקי גנבי אין חוששין משום ריסוק איברים מאי טעמא אמתנייהו שדו להו כי היכי דלירהטו קמייהו.

אהדרינהו ודאי חיישינן וה"מ דאהדרינהו מחמת יראה אבל מחמת תשובה ודאי תשובה מעליתא עבדי:

אמר רב נחמן בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים ואמר רב נחמן בית המטבחים אין בו משום ריסוק איברים.

ההוא תורא דנפל ואישתמע קל גניחותיה עאל רב יצחק בר שמואל בר מרתא ושקל משופרי שופרי מיניה אמרי ליה רבנן לא חייש מר משום ריסוק איברים אמר להו הכי אמר רב צפרניו נועץ בקרקע עד שמגיע לארץ ואמר רב יהורה אמר רב הכה על ראשה והלכה לה כלפי זנבה או על גבי זנבה והלכה לה כלפי ראשה ואפילו כנגד כל השדרה אין חוששין משום ריסוק איברים ואי שלים חוטרא אפלגיה (טו א) דחרציה חיישינן ואי מחייה אפסקיה אי נמי מחייה לארכה ואית בה קיטרי בחוטרא חיישינן:

אמר רב יהודה אמר רב עמדה אינה צריכה מעת לעת אבל צריכה בדיקה הלכה אינה צריכה בדיקה וכן הלכה:

ונפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל כולו אבל בסימנים אינה צריכה בדיקה דסימנין קשין הן אצל נפילה:

אמר רב יהודה אמר שמואל עוף שנחבט על פני המים כיון ששט על פני המים מלא קומתו דיו ולא אמרן אלא ממטה למעלה אבל מלמעלה למטה אימור מיא אשפילו ואי מיא קיימי לית לן בה ואי שדא ציבי וקדמיה איהו קא מסגי ושרי.

גלימא עייף מיעף אין בו משום ריסוק מתוח יש בו משום ריסוק.

כללא דמילתא כל שנחבט ע"ג דבר קשה חיישינן.

על דבר רך או שריק לא חיישינן.

דיבקא אמימר אסר ורב (נ"א אסי) אשי שרי בחד גפא דברי הכל מותר כי פליגי בתרי גפי מאן דאסר במאי נייח ומאן דשרי אעיקבא דגפי נייח והילכתא בחד גפא שרי בתרי נפי אסיר:

ונשתברו רוב צלעותיה:

ת"ר אלו הן רוב צלעות שש מכאן ושש מכאן אי נמי אחת עשרה מכאן ואחת מכאן וזעירי אמר והוא שנשברו מחציה כלפי שדרה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ובצלעות גדולות שיש בהן מוח אמר עולא בן זכאי אומר נעקרו ברוב צד אחד נשברו ברוב שני צדדין ורבי יוחנן אומר בין נעקרו בין נשברו ברוב שני צדדין וסוגיין כרבי יוחנן ואם נעקרה צלע וחצי חוליא עמה שהוא בוכנא ואסיתא טרפה:

והגולגולת שנחבסה ברובה:

בעי (בגמ' איתא רבי ירמיה) רב אסי ברוב גבהה או ברוב היקפה תיקו הלכך בתרוייהו טרפה:

ובשר החופה את רוב הכרס ברובו:

בין ברוב קרוע בין ברוב נטול:

ודרוסת הזאב.

אמר רב יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה בעופות מן הנץ ולמעלה ואיבעיא לן הא דאמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה למעוטי מאי ואסיקנא למעוטי חתול דלית ליה לחתול דריסה בבהמה דקה (טו ב) ודוקא בגדולים בבהמה דקה אבל בגדיים וטלאים אף לחתול יש דריסה וכ"ש בעופות שיש לו דריסה ונמיה כחתול דמי ובבהמה גסה קי"ל כרבי יהודה דמפרש דברי חכמים הוא ואינו חולק הילכך אין לזאב דריסה בבהמה גסה וחולדה יש לה דריסה בעופות ואין לה דריסה בגדיים וטלאים ונץ יש לו דריסה בעופות ואפי' בדרב מיניה.

שאר עופות טמאים בדכוותייהו אית להו דריסה בדרב מינייהו לית להו דריסה ודרוסת הנץ בגדיים וטלאים אינקיב לבית חלל פסולה אבל אי לא אינקיב לבית חלל כשרה:

שועל איתמר דאית ליה דריסה ואיתמר דלית ליה דריסה וספיקא דאיסורא לחומרא ואית ליה דריסה אמר רב יוסף נקיטינן אין דריסה לכלב כל עיקר אמר אביי נקיטינן אין דריסה להני דדרסי אלא ביד לאפוקי רגל דלא ואין דריסה אלא בצפורן לאפוקי שן דלא עד דמינקיב לחלל שלה ואין דריסה אלא מדעת לאפוקי שלא מדעת דלא ואין דריסה אלא מחיים לאפוקי לאחר מיתה דלא.

השתא שלא מדעת אמרת לא לאחר מיתה מבעיא לא צריכא כגון שדרסה ומקמי דלישקליה לסחופיה קטליה והא קמ"ל דליכא לדריסה אלא לבסוף דזיהרא בהדי דשקיל לסחופיה הוא דשדי (טז א) וארי שנכנס לבין השוורים ונמצאת צפורן בגבו של אחד מהן חוששין שמא ארי דרסו ואף ע"ג דאיכא למימר בכותל נתחכך כיון דקיימא לן דחוששין לספק דרוסה אסור דאיתמר רב אמר אין חוששין לספק דרוסה ושמואל אמר חוששין דכולי עלמא ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא.

ספק עאל ספק לא עאל אימור לא עאל.

עאל ואיתיב בינייהו הוא שתיק ואינהו שתקי אימא שלמא הוא דעבוד.

קטע רישא דחד מינייהו אימור נייח רוגזיה.

הוא צווח ואינהו מקרקרן אימור בעותי הוא דמבעתי אהדדי כי פליגי דאיהו שתיק ואינהו מקרקרן מר סבר אזוקי מזיק להו ומר סבר מחמת בעתותיה הוא דמקרקרן להדדי אמר אמימר הילכתא חוששין לספק דרוסה א"ל רב אשי לאמימר הא דרב מאי א"ל לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי:

ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי עאל ואזל לבי קניא נפק ואתא כד ממסמס קועיה דמא אמר רב אשי לאו מי אמרינן התם ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא ה"נ אמרי' ספק קניא ספק שונרא אימור קניא.

אמר רב יהודה (בגמ' איתא אר"י אמר רב דרוסה שאמרו) דרוסה שאמרו עד שיאדים הבשר כנגד בני מעים נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו היכי דמי נתמסמס אמר רב הונא בריה דרב יהושע כל שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי אמר רב (א"ר אשי כי כו' כ"ה בגמ' וברא"ש) שימי כי הוינן בי רב כהנא כדמייתו ריאה לקמן ומותבינן לה והוה יתבה שפיר וכד הוה מדלינן לה הוה מיתלחא ונפלה תילחי תילחי הוה טריפנא לה מדרב הונא בריה דרב יהושע.

אמר רב נחמן בקוץ עד שתנקב לחלל בדרוסה עד שיאדים הבשר כנגד בני מעים רב זביד מתני הכי רב כהנא מתני בדרוסה עד שיאדים הבשר כנגד בני מעים ובסימנין משיאדימו סימנים עצמן וסימנים בין ושט בין קנה דרוסתם במשהו מ"ט זיהרא מיקלא קלי יתיב רב יצחק ברבי שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן ויתיב וקאמר דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל אמר ליה האלהים מורה בה רב מכפא דמוחא עד אטמא:

מתני' אלו כשרות בבהמה ניקבה הגרגרת או שנסדקה עד כמה תחסר ר"ש בן גמליאל אומר עד כאיסר האיטלקי נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח ניקב הלב ולא לבית חללו נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה ניטלה הכבד ונשתייר (במשנה שבגמ' וברא"ש איתא ונשתייר הימנה כזית) ממנה כל שהוא המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה ניטל הטחול ניטלו הכליות ניטל הלחי התחתון ניטלה האם שלה חרותה בידי שמים כשרה הגלודה

(טז ב) רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלים:

גמ' אמר רב מתנה האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה והני מילי דאיתעכול ניביה אבל אי לא איתעכול ניביה כשרה:

עד כמה תחסר עד כאיסר האיטלקי:

אמר אביי והויא כמעתא זוטרתא דמשתכחא ביני פשיטי דפומבדיתא והיינו שיעורא דדינרא קורדיאנא אמר רבי יוחנן פתוראה לעילא מיני הוה קאי בר נפחא ובעא מיני דינרא קורדיאנא לשעורי בה טרפתא ובעאי למיקם מקמיה ולא שבקן אמר לי שב בני שב לפי שאין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני ת"ח בשעה שעושין מלאכתן:

א"ר נחמן כסלע כיותר מן הסלע כאיסר כיותר מן האיסר אלמא קסבר עד ולא עד בכלל:

ניטל הטחול:

אמר רב עוירא משמיה דרבא לא שאנו אלא ניטל אבל ניקב טרפה והני מילי בסומכיה אבל בקולשיה כשרה ובסומכיה נמי לא אמרן דטרפה אלא דלא נשתייר מיניה כעובי דינר זהב אבל נשתייר מיניה כעובי דינר זהב כשרה:

ניטלו הכליות:

אמר רפדם בר פפא משמיה דרב (יז א) לקתה בכוליא אחת טרפה במערבא אמרי והוא דמטי לקותא למקום חריץ ומקום חריץ היכא חיוארא דתותי מתני פירוש הלובן שבתוך הכוליא והיכא דמשתכחין תלת כוליאתא כשרה דאמרינן כל יתר כנטול דמי ותניא נמי הכי (בכורות לט.) ואת שתי הכליות ולא בעלת כוליא אחת ולא בעלת שלש ומדפסל רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי:

יש כשר בריאה ופסול בכוליא. פסול בריאה וכשר בכוליא. פסול בזה ובזה. וכשר כזה ובזה. כשר בריאה ופסול בכוליא מוגלא. פסול בריאה וכשר בכוליא נקב. פסול בזה ובזה לקותא. כשר בזה ובזה מים זכים. ולא אמרן אלא דצילי אבל דעכירי טרפה ודצילי נמי לא אמרן אלא דלא אסרוה אבל אסרוה טרפה:

כוליא שהקטינה עד כמה בדקה עד כפול בגסה עד כעינבה בינונית:

ניטלה האם שלה:

תאנא היא האם היא טרפחת היא שלפוחית פירוש הרחם:

חרותה בידי שמים כשרה תנו רבנן אי זו היא חרותה כל שצמקה ריאה שלה בידי שמים כשרה בידי אדם טרפה.

פי' בידי שמים כגון ששמעה קול רעמים או זיקים וכיוצא באלו ונכנס בה פחד וחרדה וצמקה הריאה שלה זהו בידי שמים וכשרה אבל אם ראתה אדם ששחט לפניה בהמה אחרת וכיוצא בה ופחדה ויבשה ריאה שלה זהו בידי אדם וטרפה.

ומנא ידעינן בקייטא מייתינן משיכלא דקוניא חיורא ומליא ליה במיא קרירי.

בסיתוא מייתינן משיכלא שיחמא ומליא ליה מיא פשורי ומותיב לה ומנח לה בגויה מעת לעת אי הדרא בידי שמים היא וכשרה ואי לא בידי אדם היא וטרפה:

הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלין:

תנו רבנן אם נשתייר בה כסלע כשרה היכא אמר רב (אמר רב יהודה אמר שמואל כ"ה בגמ' וברא"ש) נחמן אמר שמואל על פני כל השדרה ופירש ר' נהוראי משמיה דשמואל כרוחב סלע על פני כל השדרה ר"א בן אנטיגנוס משום (בגמ' איתא משום רבי אלעזר בר' ינאי) ר' ינאי אומר על מקום טיבורו רבה בר בר חנה אמר אראשי פרקים בעי רבי ינאי ברבי ישמעאל ניטל מקום כל השדרה וכולו קיים ניטל מקום טיבורו וכולו קיים ניטל ראשי פרקים וכולו קיים מאי תיקו:

אמר רב כל העור מציל בגלודה חוץ מעור בית הפרסות ורבי יוחנן אמר אפילו עור בית הפרסות מציל:

((ד"ת מ"ז) בעא מיניה רבי (בגמ' איתא ר' אסי) אמי מר' יוחנן עור בית הפרסות מהו שיציל א"ל מציל):

הא מילתא לא איפסיקא בה הילכתא בהדיא ואיפליגו בה רבואתא בעל הלכות פסק הלכה כרב ואמר דהדר ליה רבי יוחנן לגביה דרב ואנן לא אשכחינן ליה לרבי יוחנן דהדר ליה לגביה דרב אלא רבי יוחנן עומד בשיטתו הוא ואיכא מאן דפסק לחומרא כשמואל וכר' ינאי וסייעיה למלתא מתוספתא דאמר הכי ואע"ג דקי"ל כל היכא דפליגי רב ושמואל ורבי יוחנן הלכה כמותו כיון ששנינו בברייתא הגלודה אי זו היא גלודה כל שהופשט כל העור שלה ולא נשתייר בו כדי להעלות ארוכה וכמה הוא כדי להעלות ארוכה רבן שמעון בן גמליאל אומר עד כאיסר האיטלקי מבית חללה ולא משאר אבריה ודברי רב נחמן אמר שמואל ודברי ר"א בן אנטיגנוס משום ר' ינאי דמתניתא עבדינן כוותייהו דאיסורא הוא ולא איפסיקא בה הילכתא בהדיא לקולא.

ואנן חזינן בהו פירכא חדא דהא מתניתא לאו כוותייהו היא דאילו להא מתניתא היכא דמשתייר בה כאיסר במקום חלל כשרה בין בשדרה בין בטיבור בין בכרס בין בצואר כל מקום שהוא מבית חללה כשר ואע"ג שלא נשתייר בכולה אלא כאיסר במקום אחד מכל המקומות של בית חללה כשרה ואילו לשמואל אין מציל מכל בית חללה אלא השדרה בלבד ולרבי ינאי אין מציל מכל בית חללה אלא על הטיבור בלבד וכולהו בעו כסלע ומתניתא בכאיסר בלבד סגי לה הילכך לא הויא מתניתא כוותייהו ועוד אפי' הויא מתניתא כוותייהו לא מצינן לסיועינהו מינה דאם איתא להא מתניתא הוה אמרינן בגמרא תניא דמסייעא להו וכיון דלא סייען להו בגמרא מהא מתניתא שמעינן דליתא להא מתניתא ואילו איתא להא מתניתא לא הוה מפליג עלה רב ור' יוחנן ואי אפילו איפליגו עלה ואיתא הוה מותבינן להו תיובתא וכיון דלא אותבינן עלייהו מינה שמעינן דליתא להא מתניתא וכל שכן דהא מתניתא פליגא אכולהו ואפילו אדשמואל ודר' ינאי כדפרשינן ועוד לא עדיפא הא מתניתא ממתניתין דתנן ואלו שעורותיהן כבשרן עור בית הפרסות והא אפקה רבי יוחנן מהלכתא ואוקמא ביחיד הילכך לית לן מהא מתניתא ראיה כלל אלא הדרינן לכללא דקיימא לן יחיד (יז ב) ורבים הלכה ברבים וכיון דכולהו ס"ל דעור בית הפרסות אינו מציל בגלודה וליכא מאן דאמר מציל אלא רבי יוחנן והוה ליה ר' יוחנן יחיד אצל רבים ולית הילכתא כוותיה וכיון דשמואל ורבי ינאי ורבה בר בר חנה כולהו סבירא להו דלאו כל העור מציל בגלודה אלא עור מיוחד אף על גב דרב ורבי יוחנן קיימי בחד שיטתא הוו להו תרי לגבי תלתא והוו להו כיחיד אצל רבים ואי אמרת נעביד כרב ורבי יוחנן דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ושמואל ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן ורבה בר בר חנה ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן דרביה הוא הא קי"ל דר' ינאי ורבי יוחנן הלכה כר' ינאי דרביה דר' יוחנן הוא הלכך הויא לן הא מילתא ספיקא ונקטינן בה לחומרא וחזינן דשמואל מחמיר מכולהו הילכך לא מכשרינן לה לגלודה אלא בדאישתייר בה רוחב סלע על פני כל השדרה כשמואל:

מתני' אלו טרפות בעוף נקובת הושט ופסוקת הגרגרת הכתה חולדה על ראשה מקום שהוא עושה אותה טרפה ניקב הקרקבן ניקבו הדקין נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולה ואם אדומין כשרה דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה אחרת והיא מפרכסת אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה:

גמ' הכתה חולדה על ראשה מקום שהוא עושה אותה טרפה וכו':

איתמר רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לתוך מוח אי מבצבץ ועולה טרפה ואי לאו כשרה פירוש שמניח אצבעו בצד הנקב ונועץ אצבעו שם אם נקב קרום של מוח המוח עולה ומבצבץ מן הנקב ואי לא בצבץ המוח ולא יצא מן הנקב בידוע שלא ניקב קרום של מוח.

פי' אחר מכניס ידו לתוך פיה ובודק אי מבצבץ ועולה טרפה רב שזבי בדיק בשמשא רב יימר בדיק במיא רב אחא בר יעקב מייץ בגילא דחיטתא.

והא תני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהם בעוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח התם בעוף של מים דהואיל וקרומו רך אמר רב שזבי והני אווזי דידן הואיל ושכיחי במיא כעוף של מים דמיין:

ניקב הקרקבן:

א"ר יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן קרקבן שניקב וכיסו קיים כשר איבעיא להו ניקב הכיס והקרקבן קיים מהו ת"ש דאמר רב הונא ניקב זה בלא זה כשר ואם ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה כשר מ"ט כיון דקרקבן מינח נייח כדקאי קאי לא רווח ולא גמד ולא מתרמו אהדדי הילכך כמי שניקב זה בלא זה דמי וכשרה:

נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולה ואם אדומין כשרה:

רבי יוחנן משום רבי יוסי ברבי יהושע אומר שיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן מה נקיבתן במשהו אף ירוקתן במשהו בעא מיניה (יח א) ר' (בגמ' וברא"ש איתא רב יוסף בריה דריב"ל כו') יוסי בר' יהושע בן לוי מרבי יהושע בן לוי הוריקה כבד כנגד בני מעים מהו אמר ליה טרפה אמר ליה ולא יהא אלא ניטלה אמר רבא כיון שהוריקה כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה וטרפה:

ההיא תרנגולתא דהוי בי רבי יהושע בן לוי אתא לקמיה דר"א הקפר ירוקין הוו ואכשרה והא אנן תנן ירוקין פסולה אמר ליה לא אמרו ירוקין פסולה אלא בלב ובקרקבן ובכבד תניא נמי הכי באלו בני מעים אמרו בקרקבן ובכבד ובלב:

ההיא תרנגולתא דהוה בי רב (ב"ר יוסף כ"ה בגמ') יצחק אתא לקמיה דר' אבהו אדומין הוו וטרפה והא אנן תנן אדומין כשרים א"ל אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו טרפה:

אמר רב שמואל בר חייא אמר רבי מני ירוקין שהאדימו ושלקן והוריקו כשרה מאי טעמא קוטרא עייל בהו אמר רב נחמן בר יצחק אף אני אומר אדומים שלא הוריקו ושלקן והוריקו טרפה מאי טעמא דאגלי בהתתייהו אמר רב אשי הילכך לא ליכול איניש אלא בשלקא ולא היא אחזוקי איסורא לא מחזקינן:

דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה:

ר"א בן אנטיגנוס אומר משום ר' אלעזר (יח ב) ברבי ינאי צריכה בדיקה:

מתני' אלו כשרות בעוף ניקבה הגרגרת או שנסדקה הכתה חולדה על ראשה מקום שאינו עושה אותה טרפה ניקב הזפק רבי אומר אפילו ניטל יצאו בני מעיה ולא ניקבו נשתברו רגליה נשתברו גפיה ונמרטו כנפיה ר' יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה:

גמ' אמר (בגמ' איתא אמר רבה ואיתימא ריב"ל וברא"ש איתא אמר רבה ואיתימא ר' יוחנן) רב חננאל ואיתימא רבי יוחנן גג הזפק נידון כושט שאם ניקב במשהו פסול.

אמר רב ביבי בר (בגמ' וברא"ש איתא א"ר ביבי בר אביי כל שנמתח עמו) אבין ומקום שנמתח עמו כלומר הוא בלבד שנדון כושט שאם ניקב במשהו טרפה והוא הנמתח עם הושט באורך הצואר:

יצאו בני מעיה ולא ניקבו וכו':

א"ר שמואל בר רב יצחק לא שאנו אלא שלא הפך בהן אבל הפך בהן טרפה דכתיב (דברים לב ו) הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם כיון שנהפך אחד מהם אין יכול לחיות ומיד מת ההוא רומאה דחזא גברא דנפל מאיגרא לארעא ופקע כריסיה ונפקו מעיה אזיל ואייתי לבריה ושחטו קמיה באחוזת עינים אינגיד ואיתנח ועיילינהו למעיה וחייט לכריסיה:

נשתברו רגליה וכו':

ההוא צנא דנקורי דאתא לקמיה (בגמ' וברא"ש איתא לקמיה דרבא) דרבה בדקה בצומת הגידין ואכשרה פירוש נקורי חתוכי רגלים.

אמר רב יהודה אמר רב שמוטת ירך בבהמה טרפה שמוטת יד בבהמה כשרה שמוטת ירך בעוף טרפה שמוטת גף בעוף טרפה חיישינן שמא ניקבה הריאה ושמואל אמר תבדק וכן אמר רבי יוחנן תבדק וכן הלכתא:

(יט א) אמר רב הונא סימן לטרפה כל י"ב חדש וה"מ בזכרים אבל בנקבות אם ילדה בתוך י"ב חדש מותרת מיד:

אמר אמימר הני ביעי דספק טרפה דשיחלא קמא משהינן להו אי הדרא וטענא אחרינא שריין ואי לא אסירן וכי היכי דביצת טרפה אסורה חלבה של בהמה טרפה נמי אסור דתנן (דף קטז:) כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה ואע"ג דלאו הכי הלכתא דקי"ל דחלב שבתוך הקיבה פירשא בעלמא הוי ושרי גמרינן מינה דחלב טרפה שאינו בתוך הקיבה אסור:

אמר רב הונא כל שאין בו עצם אין מתקיים שנים עשר חדש אמר רב פפא ש"מ מדרב הונא הא דאמר שמואל קישות שהתליע באיביה אסורה הני תמרי דכדא בתר תריסר ירחי שתא שריין דהני תולעים דמשתכחי בהו לאחר שנים עשר חדש השתא (יט ב) איתילידו בהו ולא מהנך דאיתליעו בה באיביה נינהו תנן התם בעלת חמש רגלים או שאין לה אלא שלש הרי זו בעלת מום אמר רב הונא לא שאנו חסר ויתיר אלא ביד אבל ברגל טרפה נמי הוי מאי טעמא כל יתר כנטול דמי ההיא חיואתא דאישתכחו בה תרתין סניין דיבי אייתוה לקמיה דרבינא וטרפה מדרב הונא דאמר כל יתר כנטול דמי ואי שפכי להדדי כשרה.

ההיא גובתא דנפקא מבי כסי להובלילא סבר רב אשי למיטרפה אמר ליה רב הונא הכי אמר אמימר בר רב ((ד"ת מ"ז) בריה דרב) אויא הני עיזי בריאתא כולהו הכי אית להו ההיא גובתא דנפקא מבי כסי לכריסא סבר מר בר רב אשי לאכשורה א"ל רב הושעיא כולהו בחדא מחתא מחתינהו היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר העיד יונתן בן שילא ריש טבחיא דצפורי לפני רבי על שני בני מעים שיוצאין מן הבהמה כאחד טרפה כנגדן בעוף כשרה.

פירוש כל בהמה הדקין שלה חוט אחד הוא ומשוך.

עכשיו אם יצא ממנו מעי אחר כמו שיצא ענף בתוך הבד של עץ טרפה במה דברים אמורים כשיוצאין בשני מקומות אבל יוצאין במקום אחד וכלין עד כאצבע כשרה והוא דהדרי וערבי ונעשו שניהם חוט אחד אבל לא הדרי וערבי הרי יתר בבהמה וכל יתר כנטול דמי:

(כ א) מתני' אחוזת דם והמעושנת והמצוננת ושאכלה הרדופני ושאכלה צואת תרנגולים וששתתה מים הרעים כשרה אכלה סם המות או שנשכה נחש מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות:

גמ' אמר שמואל הלעיטה חילתית טרפה מאי טעמא משום דמינקיב למעיה מתיב רב שיזבי אחוזת דם והמעושנת והמצוננת או שהלעיטה חילתית או שאכלה הרדופני או תיעה או שאכלה סם המות או ששתתה מים הרעים כשרה השיכה נחש או שנשכה כלב שוטה מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות קשיא חלתית אחלתית קשיא סם המות אסם המות חלתית אחלתית לא קשיא בעלין כשרה ודאמר שמואל טרפה בדקרטין דמנקבי למעיה וסם המות אסם המות נמי לא קשיא מתניתין דקתני אסורה משום סכנת נפשות כשאכלה סם המות דאדם וברייתא דקתני כשרה בסם המות דבהמה:

ההוא בר טביא דהוה בי ריש גלותא דאיפסיק כרעא בתרייתא בדקה רב בצומת הגידין ואכשרה סבר למיכל מינה באומצא א"ל שמואל לא חייש מר לנקורי א"ל היכי ליעביד אמר ליה אותביה בנורא דהוא בדיק נפשיה אותביה בנורא ואיתמח ונפל תלחי תלחי קרי שמואל עליה דרב משלי יב לא יאונה לצדיק כל און וקרי רב עליה דשמואל (דניאל ד) וכל רז לא אנס לך:

מתני' סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה וסימני העוף לא נאמרו מן התורה אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא וכל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף טהור רבי אליעזר ברבי צדוק אומר כל עוף שחילק את רגליו טמא:

גמ' אמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה ופרסותיה חתוכות בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה והוא שיכיר בן גמל דתנא דבי ר' ישמעאל ויקרא יט את הגמל כי מעלה גרה הוא שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל לפיכך פרט לך הכתוב הוא.

ואמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה אם פרסותיה סדוקות בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה והוא שיכיר חזיר דתנא דבי רבי ישמעאל שם נאת החזיר כי מפריס פרסה הוא שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסות וטמא אלא חזיר לפיכך פרט לך הכתוב הוא.

וא"ר חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום ופרסותיה חתוכות בודק בבשרה אם מהלך שתי וערב טהורה ואם לאו טמאה והוא שיכיר ערוד ודילמא איכא מינא אחרינא דדמי לערוד גמירי דליכא והיכי בדיק אמר אביי ואיתימא רב חסדא בכנפי העוקץ:

אלו הן סימני חיה שחלבה מותר כל שיש לה קרנים וטלפים והרי עז שיש לו קרנים וטלפים וחלבו אסור כרוכות בעינן והרי שור דכרוכות וחלבו אסור (בד"ק ובד"ס הגירסא בכל הענין חדוקות) חרוקות בעינן והרי עז דחרוקות נינהו וחלבו אסור מפוצלות בעינן והרי צבי דאין מפוצלות וחלבו מותר הדורות בעינן הילכך כל היכא דאיכא מפוצלות לא בעינן מידי אחרינא לא מיפצלי בעינן חרוקות הדורות וכרוכות והוא דמבלעי חרקייהו והיינו ספיקא דעיזא דכרכוז (כ ב) והלכתא עיזא כרכוז מין היה הוא וחלבו מותר קרש אע"פ שאין לו אלא קרן אחד חלבו מותר אמר רב יהודה קרש טביא דבי עילאי:

וסימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חכמים כל עוף דורס טמא:

אמר רב נחמן היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור ושאין בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד

(כא א) טמא ובשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב וכל מין עורב אמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס א"ל רב אשי לאמימר הא דרב נחמן מאי אמר ליה לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי ואיבעית אימא משום דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב:

תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מן הטהורה לפיכך מנה הכתוב בטהורים ועופות טהורים מרובין על הטמאים לפיכך מנה הכתוב בטמאים למאי נפקא מינה לכדרב הונא דאמר רב הונא אמר רב ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה:

אמר רבי יצחק (כא ב) עוף טהור נאכל במסורת ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי אמר רבי יוחנן והוא שבקי בהן ובשמותיהן ורבו שאמרו רבו צייד ת"ר לוקחין ביצים מכל מקום מן העובדי כוכבים ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טרפות באומר של עוף פלוני הן וטהור הוא אבל אמר של עוף טהור הן מצי משתמיט ליה וליבדוק בסימנין דתניא כסימני ביצים כך סימני קרבי דגים ואלו הן סימני ביצים כל שכודרת ועגולגלת ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה שני ראשיה כדים ושני ראשיה חדים טמאה חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה חלמון (כב א) מבחוץ וחלבון מבפנים טמאה חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ א"ר זידא סימנים לאו דאורייתא ואלא למאי הילכתא קתני להו הכי קאמר שני ראשיה כדין שני ראשיה חדין ודאי טמאה חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים ודאי טמאה ראש אחד כד וראש אחד חד חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים משכחת לה טמאה ומשכחת לה טהורה אם אמר צייד של עוף פלוני וטהור הוא סמוך עליה בסתמא לא תסמוך עליה דאית דעורבא דדמיא לדיוני:

תניא אין מוכרין ביצת (נ"א טרפה) נבלה לעובד כוכבים אלא אם כן נטרפה בקערה לפיכך אין לוקחין מהן ביצים טרופות:

ת"ר ((ד"ת מ"ז) גיעולי ביצים מותרות) .

ביצים מוזרות נפש היפה תאכל אותם נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר והוא שנמצא על (הקשר) שלה אבל נמצא על חלמון שלה כולה אסורה מאי טעמא משום דסריך בכולה:

(כב ב) תניא כל השרץ השורץ לרבות אפרוחין שלא נתפתחו עיניהם (בגמ' שלנו ליתא דברי ראב"י כגי' התוס' וברא"ש גרס דברי ראב"י) דברי ר' אליעזר בן יעקב ורבנן סברי כיון שיצא לאויר העולם שרי וכן הילכתא:

אמר חזקיה מנין לביצת טמאה שאסורה מן התורה שנאמר ויקרא יא ואת בת היענה וכי בת יש לה ליענה אלא זו ביצתה.

גרסינן (דף לא.) שינוי לשון בתמורה אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן ביצת טרפה אסורה אפרוח של ביצת טרפה מותרת מאי טעמא דכמה דלא מסרח לא גביל ובעידנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא:

אמרו חכמים כל עוף דורס טמא טהור אינו דורס:

תניא רבן גמליאל אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא יש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף בידוע שהוא טהור רבי אלעזר ברבי צדוק אומר מותחים לו חוט של משיחה אם חילק את רגליו שתים מכאן ושתים מכאן טמא שלש לכאן ואחת לכאן טהור ר' שמעון בן אלעזר אומר כל עוף הקולט מן האויר טמא הוא.

והא ציפרתא דמיקלט קלטא אמר אביי קולט ואוכל קאמרינן אבל ציפרתא קלטא מאוירא ומחתה בארעא ואכלה אחרים אומרים שוכן עם טמאין טמא עם טהורים טהור כמאן כר' אליעזר דאמר לא לחנם הלך זרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא מינו אפילו תימא רבנן שוכן ונדמה קאמרינן:

(ע"ש בגמ' שינוי לשון) תנו רבנן עורב זו עורב שחור את כל עורב זה עורב העמקי והבא בראשי יונים.

למינו להביא את הזרזיר למינהו להביא סנונית לבנה.

והכא בראשי יונים אמר רב פפא לא תימא דאתי בראשי יונים אלא אימא דדמי רישיה לדיונים:

מתני' ובחגבים כל שיש לו ד' רגלים וד' כנפים (כג א) וקרסולים וכנפיו חופין את רובו רבי יוסי אומר ושמו חגב ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת רבי יהודה אומר שני קשקשין וסנפיר אחד אלו הן הקשקשין הקבועין בו והסנפירין שהוא פורח בהן:

גמ' מאי רובו אמר רב יהודה אמר רב רוב ארכו ואמרי לה רוב היקפו אמר רב פפא הילכך בעינן רוב ארכו ורוב היקפו:

ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן כגון הזחל הזה מותר רבי אליעזר ברבי יוסי אומר ויקרא יא אשר לו כרעים ממעל לרגליו אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן:

ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת וכו':

ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן כגון הסולתנית והאפיין מותר יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן הים כגון אקונס ואכספתית ואטונס מותר וכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת ת"ר ממשמע שנאמר אכול את שיש לו שומע אני לא תאכל את שאין לו וממשמע שנאמר אל תאכל שאין לו שומע אני אכול את שיש לו ולמה נשנו לעבור עליה בעשה ולא תעשה.

שם את זה תאכלו מכל אשר במים מה תלמוד לומר הואיל והתיר בסתם והתיר במפורש מה כשהתיר בסתם לא התיר אלא שבכלים אף כשהתיר במפורש לא התיר אלא שבכלים מנין לרבות בורות שיחין ומערות ששוחה ושותה ואינו נמנע ת"ל שם תאכלו (כג ב) מכל אשר במים והיכן התיר בכלים דכתיב ויקרא יא את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו בימים ובנחלים הוא דאית ליה אכול דלית ליה לא תיכול הא בכלים אע"ג דלית ליה אכול במים כלל בימים ובנחלים פרט במים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מים נובעין אף כל מים נובעין מאי רבי רבי חריצין ונעיצין לאיסורא ואימעיטו להו בורות שיחין ומערות להיתרא.

דבי רבי ישמעאל תנא במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט וריבה במים ריבה בימים ובנחלים מיעט במים חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל מאי ריבה ריבה חריצין ונעיצין לאיסורא ומאי מיעט מיעט בורות שיחין ומערות להיתרא ותני (מתתיה בן יהודה בגמ') יהודה בן מתתיה ומה ראית לרבות בורות שיחין ומערות להיתרא ולהוציא חריצין ונעיצין לאיסורא מרבה אני בורות שיחין ומערות שהן עצורים ככלים ומוציא אני חריצין ונעיצין שאין עצורים ככלים אמר רב הונא לא לישפי איניש שיכרא בציבתא באורתא דילמא פריש ממנא לציבתא וחזר ונפיל לכסא וקא עבר משום שרץ השורץ על הארץ אי הכי בגו חביתא נמי דילמא פריש לדופנא דמנא והדר נפיל התם היינו רביתיה ומנא תימרא דשני מקום רביתיה דתניא מנין לרבות שיחין ומערות ששוחה ושותה בהן ואינו נמנע ת"ל ויקרא יא מכל אשר במים אמאי וניחוש דילמא פריש לדופנא דבירא והדר נפיל לבירא אלא היינו רביתייהו ה"נ היינו רביתייהו א"ל רב חסדא לרב הונא תניא דמסייע לך שם (בגמ' איתא כל השרץ השורץ על הארץ לרבות יבחושין כו') ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסיננן:

אמר שמואל קישות שהתליע באיביה אסורין משום שרץ השורץ על הארץ תניא על הארץ להוציא זיזין שבעדשים ויתושין שבאכלוסין ותולעת שבתמרים וגרוגרות וה"מ דאיתליע בתלוש אבל התליע במחובר אסור (כד א) דקי"ל כשמואל בעי רב יוסף פירשה מתה מהו מקצתה מהו לאויר העולם מהו תיקו:

בעי רב אשי פירשה על גבי תמרה מהו תיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא:

וקוקאני דאינון תולעים שבמעי הדגים אסירי מאי טעמא מעלמא קא אתו דמינם נאים כוארא ועייל באוסיה:

מורנא דבישרא אסירן דכוארי שריאן א"ל רבינא לאימיה אבלע לי ואנא איכול א"ל רב משרשיא בריה דרב אחא בר נפחא לרבינא מאי שנא מדתניא ואת נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבבהמה הכי השתא בהמה בשחיטה משתריא והני מדלא מהניא שחיטה בהו באיסורייהו קיימי אבל דגים באסיפה בעלמא משתרו כי קא גבלי בהיתרא קא גבלי.

ת"ר הולך על גחון זה נחש כל לרבות שלשול קטן הולך על ארבע זה עקרב כל לרבות חיפושית והדומה לחיפושית מרבה רגלים זה נדל עד כל לרבות את הדומה לדומה גרסי' באלו הן הלוקין (מכות טז:) אמר אביי אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש צירעה לוקה שש.

אכל פוטיתא לוקה ארבע דכתיב בדגים (ויקרא יא) ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו וכתיב בשרצים שם אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ל"ש דים ול"ש דיבשה הרי תרי וכתיב בהו שם ולא תטמאו בהם הרי תלתא וכתיב במשנה תורה (דברים יד) וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו הרי ארבע.

אכל נמלה לוקה חמש תרי בהאי קרא דאמרינן ל"ש דים ול"ש דיבשה ואידך כל השרץ השורץ על הארץ ואידך כל הולך על גחון וגו' ואידך (ויקרא יא) לא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ הרי חמש לאוין.

צירעה לוקה שש.

הני חמשה מהני קראי דשרצים ואידך (דברים יד) וכל שרץ העוף:

הדרן עלך אלו טרפות