רי"ף על הש"ס/חולין/פרק ב

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו גרשום | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף כז.)

(דף רי"ף ה:) השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחר כמוהו ר' יהודה אומר עד שישחוט את הורידין (דף רי"ף ו.) חצי אחד בעוף ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה:

גמ' ורובו של אחד כמוהו ודוקא רוב הנראה לעינים ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה מיבעי ליה למישחט כולי סימנין:

תני בר קפרא (ויקרא יא) זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים הטילו הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לחייבו בשני סימנין אי אפשר שכבר הוקש לדגים לפוטרו בלא כלום לא אפשר שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשרו בסימן אחד:

תניא רבי אומר (דברים יג) וזבחת וגו' כאשר צויתיך מלמד שנצטווה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב סימן אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה:

השוחט אחד בעוף וכו':

איתמר רב נחמן אמר או ושט או קנה אחד תנן או האי או האי רב אדא בר אהבה אמר ושט בלא קנה ומאי אחד המיוחד שבשניהם והילכתא כרב נחמן דאמר או ושט או קנה ההוא בר אווזא דהוה בי רבא דנפק ואתא כי ממסמס קועיה דמא אמר רבא היכי נעביד נשחטיה והדר ניבדקיה דילמא במקום נקב שחיט ניבדקיה והדר נשחטיה האמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים אמר ליה רב יוסף בריה ניבדקיה לקנה ונשחטיה ונכשריה והדר נהפכיה לושט ונבדקיה אמר רבא חכים יוסף ברי בטריפות כרבי יוחנן:

תנו רבנן שחט את הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת שחיטתו כשרה נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הושט שחיטתו פסולה.

שחט את הושט ואח"כ נמצאת הגרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה או אחר שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה:

(פ' א"ט (דף נד.)) שמוטה ושחיטה כשרה שאי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה פירוש שהגרגרת עצמה נמצאת שמוטה ושחוטה רבי יוחנן אמר יביא בהמה אחרת ויקיף ר"נ אמר לא אמרן אלא שלא תפס בסימנין ושחט אבל תפס בסימנין ושחט טרפה אפשר לשמוטה שתשחט:

גרסינן בפרק מפנין (שבת קכח:) אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולת לכבשינהו לכרעא בארעא אי נמי נידלינהו דילמא מקהה להו לטופריה בארעא ועקר להו לסימנין:

רבי יהודה אומר עד (דף רי"ף ו:) שישחוט את הורידין אמר רב חסדא לא לכל א"ר יהודה אלא לעוף הואיל וצולהו כולו כאחת אבל בהמה הואיל ומנתחה אבר אבר לא צריך.

תניא כותיה דרב חסדא שחט שני חצאי סימנין בעוף פסולה ואין צריך לומר בבהמה רבי יהודה אומר בעוף עד שישחוט את הושט ושני ורידין אמר רבי יוחנן ורידין לרבי יהודה מנקבן ואפילו בקוץ בשעת שחיטה וכשרין ומאי שנא בשעת שחיטה הואיל ודם חמים הוא ונפיק.

שלא בשעת שחיטה קריר ולא נפיק:

מתני' השוחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשרה שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה שחיטתן כשרה:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות כשר כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא והלכתא כרב דקיימא לן הילכתא כרב באיסורי ועוד דההוא תורא דאישתחוט בשנים ושלשה מקומות עאל רב יצחק ושקל משופרי שופרי מיניה אמר ליה רבי זירא למדתנו רבינו משנתנו בשני סכינים ושני בני אדם.

וכן שחיטה העשויה כמסרק ושחיטה העשויה כקולמוס כשרה אמר רב יהודה אמר רב החליד סכין בין סימן לסימן פסולה.

תחת העור כשרה מאי קא משמע לן תנינא או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו רבי ישבב אומר נבלה ומטמאה במשא רבי עקיבא אומר טרפה אי ממתני' הוה אמינא הני מילי מלמטה למעלה דלא עביד כדרכה דשחיטה אבל הכא מלמעלה למטה דעביד כדרכה דשחיטה אימא שפיר דמי קמ"ל בי רב אמרינתחת העור איני יודע וכן תחת המטלית וכן תחת צמר מסובך (דף רי"ף ז.) ולא איפשיטא (בעי רב פפא החליד במיעוט סימנין מהו תיקו ולחומרא עבדינן דאיסורא הוא):

מתני' התיז את הראש בבת אחת פסולה היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת אם יש בסכין כמלא צואר כשרה היה שוחט והתיז שני ראשים כאחד אם יש בסכין כמלא צואר אחד כשרה בד"א בזמן שהוליך ולא הביא או שהביא ולא הוליך אבל אם הוליך והביא אפילו כל שהוא ואפי' באזמל כשר:

גמ' התיז את הראש בבת אחת וכו':

פירוש כגון שדקר את הצואר כמו שעושין בסייף או שהניח את הסכין על הצואר ודחקו למטה בתוך הצואר כמו שחותכין את הצנון פסולה שאין זה דרך השחיטה דבעינן הולכה והבאה בשחיטה וליכא:

היה שוחט והתיז את הראש וכו' אם יש בסכין מלא צואר אחד כשרה:

אמר ר' זירא מלא צואר וחוץ לצואר ואסיקנא דבעינן כמלא צואר וחוץ לצואר דהוו להו כשני צוארים וכן הילכתא:

בד"א בזמן שהוליך ולא הביא וכו'.

אמר רב מנשה ובאזמל שאין לו קרנים ואיכא מ"ד ה"מ בעוף שצוארו דק אבל בהמה לא:

מתני' נפלה הסכין ושחטה אפילו שחט כדרכה פסולה שנא' (דברים יב) תזבח ואכלת בשר מה שאתה זובח אתה אוכל:

נפלה הסכין והגביהה נפלו כליו והגביהם השחיז את הסכין ועף ובא חבירו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה.

ר"ש אומר אם שהה כדי ביקור:

גמ' טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה ואע"ג דלא מיכוין הוא לשחיטה ואע"ג דתנינן חדא זימנא וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה דאלמא לא בעינן כוונה לשחיטה איצטריך הכא לאשמעינן נפלה הסכין ושחטה דאי אשמעינן התם גבי חרש שוטה וקטן הוה אמינא התם הוא משום דקא מיכוין לחתיכה בעלמא אבל גבי נפלה דלא מיכוין לחתיכה בעלמא אימא לא צריכא ואי אשמעינן הכא הוה אמינא הכא הוא משום דקא אתי מכח בן דעת אבל התם דלא אתי מכח בן דעת אימא לא קמ"ל:

השחיז את הסכין ועף ובא חבירו ושחט וכו':

מאי כדי שחיטה אחרת שמואל אמר אפילו בהמה לעוף וכן אמר רבי יוחנן אפילו בהמה לעוף ((ד"ת מ"ז) ורב אמר כדי שחיטת בהמה אחרת בהמה לבהמה ועוף לעוף) במערבא אמרי משמיה דר' יוסי ברבי חנינא ((ד"ת מ"ז) אפילו) כדי (דף רי"ף ז:) שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה והלכתא כשמואל ורבי יוחנן דהוו להו תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים אמר רבא השוחט בסכין רעה אפי' הוליך והביא כל היום כולו שחיטתו כשרה:

בעי רבא שהיות מהו שיצטרפו ותפשוט ליה מדידיה התם בדלא שהה בעי רב הונא בר נתן שהה במיעוט סימנין מהו תיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא:

מתני' שחט את הושט ופסק את הגרגרת שחט את הגרגרת ופסק את הושט או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו רבי ישבב אומר נבלה ומטמאה במשא רבי עקיבא אומר טרפה כלל אמר רבי ישבב משום רבי יהושע כל שנפסלה בשחיטתה נבלה וכל ששחיטתה בראוי ודבר אחר גורם לה להפסל טרפה והודה לו ר' עקיבא:

גמ' תניא הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית טביחתה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה ואוכלו אחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרין בו:

מתני' השוחט בהמה ועוף ולא יצא מהן דם כשרין ונאכלין בידים מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם רבי שמעון אומר הוכשרו בשחיטה השוחט המסוכנת רבן גמליאל אומר (דף רי"ף ח.) עד שתפרכס ביד וברגל רבי אליעזר אומר דיה אם זינקה אמר רבי שמעון אף השוחט בלילה ובשחר עמד ומצא כתלים דם כשרה שזינקה כמדת רבי אליעזר וחכמים אומרים עד שתפרכס ביד או ברגל או עד שתכשכש בזנבה.

אחת בהמה דקה ואחת בהמה גסה.

בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה שאינה אלא הוצאת נפש בלבד במה דבדים אמורים שהיתה בחזקת מסוכנת אבל אם היתה בחזקת בריאה אפילו אין בה אחד מכל הסימנין האלו כשרה:

גמ' היכי דמי מסוכנת אמר רב יהודה אמר רב כל שמעמידין אותה ואינה עומדת ואפי' היא אוכלת בקעיות רב הונא בר שלמיא משמיה דרב אמר אפילו אוכלת קורות:

אמר רבא הלכתא כי הא מתניתא דתניא בהמה דקה שפשטה ידה ולא כפפה פסולה במה דברים אמורים ביד אבל ברגל בין שפשטה ולא כפפה בין שכפפה ולא פשטה כשרה בד"א בדקה אבל בגסה בין ביד בין ברגל בין שכפפה ולא פשטה בין שפשטה ולא כפפה כשרה ועוף אפי' לא ריפרף אלא בעינו ולא כשכש אלא בזנבו הרי זה פרכוס:

וגרסינן בעבודה זרה בפרקא קמא (דף טז.) אמר רב חנן בר אבא אמר רב חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפרכוס:

אמר רבא פרכוס שאמרו בסוף שחיטה:

מתני' השוחט לעובד כוכבים שחיטתו כשרה ור' אליעזר פוסל אמר רבי אליעזר אפילו שחטה שיאכל העובד כוכבים מחצר הכבד שלה פסולה שמחשבת העובד כוכבים לעבודת כוכבים אמר רבי יוסי ק"ו הדברים ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט:

גמ' א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי דסבר זה מחשב וזה עובד לא אמרי':

מתני' השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם נהרות לשם מדברות שחיטתו פסולה (דף רי"ף ח:) שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה:

אין שוחטין לא לתוך הימים ולא לתוך הנהרות ולא לתוך הכלים אבל שוחט הוא לתוך אוגן של מים ובספינה על גבי כלים אין שוחטין לגומא כל עיקר אבל עושה הוא גומא בתוך ביתו כדי שיכנס הדם בתוכה ובשוק לא יעשה כן כדי שלא יחקה את המינין:

גמ' מאי שנא לתוך הימים דלא דאמרינן לשרא דימא הוא דקא שחיט לתוך האוגן של מים נמי אמרינן לבבואה קא שחיט אמר רבא בעכורים שאנו:

אין שוחטין בגומא אבל עושה הוא גומא בתוך ביתו:

והא אמרת אין שוחטין לגומא אמר רבא הכי קתני אין שוחטין לגומא כל עיקר והרוצה לנקר את חצרו כיצד הוא עושה עושה מקום חוץ לגומא ודם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן כדי שלא יחקה את המינין:

הדרן עלך השוחט