רי"ף על הש"ס/חולין/פרק ז

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו גרשום | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


(דף פט:)

(ל א) גיד הנשה נוהג בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין ונוהג בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף ונוהג בשליל רבי יהודה אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר ואין הטבחים נאמנים על גיד הנשה דברי ר"מ וחכ"א נאמנין עליו ועל החלב:

גמ' אמר שמואל חלבו של גיד הנשה מותר לדברי הכל והא מיפלג פליגי דתניא גיד הנשה מחטט אחריו כ"מ שהוא וחותך שמנו מעיקרו דברי ר"מ רבי יהודה אומר גוממו עם השופי ומודה שמואל שאסור מדרבנן דתניא שמנו מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור וכן הלכה אמר רב יהודה אמר שמואל שני גידין הן הפנימי הסמוך לעצם אסור וחייבין עליו חיצון הסמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו אמר רב ששת אמר רב אסי חוטי חלב אסורין ואין חייבין עליהן (ל ב) חוטין שבכליות אסורין ואין חייבין עליהן לובן שבכוליא רב ורב חייא חד אסר וחד שרי רבה ממרטט ליה רבי יוחנן ממרטט ליה רב אסי גיים ליה כלומר לא היה מדקדק בנטילתו כדאמר לקמן בענין בר פיולי הוה מנקר אטמא קמיה דשמואל חזייה דהוה גיים ליה אמר ליה חות ביה טפי אמר אביי כותיה דרב אסי מסתברא דא"ר אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר אלמא חלב שעל הכסלים אמר רחמנא ולא חלב שבתוך הכסלים אף הכא נמי חלב שעל הכליות אמר רחמנא ולא חלב שבתוך הכליות גופא א"ר אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר איני והאמר (בגמ' איתא איני והאמר ר' אבא אמר רב יהודה אמר שמואל האי תרבא דתותי מתני כו') רב יהודה אמר שמואל חיורתא דתותי מתני אסור אמר אביי בהמה בחייה איפרוקי מיפרקא וא"ר אבא א"ר יהודה אמר שמואל תרבא דאקליבוסתא אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הכסלים פירוש היכא דליפן אטמהתא זהו חלב שעל הכסלים ולפיכך נקרא מי שרגלו גבוהה מחברתה כסול כדתנן (בכורות מ.) השחול והכסול.

וקאמרי רבואתא שהחלב (נ"א שעל) שתחתיו השומן שבראש הכסלים הוא חיורתא דתותי מתני וקרום מפסיק בין זה החיורא ובין השומן שהוא תחת זה החיורא והעליון אסור והתחתון מותר וא"ר אבא (א"ר אבא אמר רב יהודה אמר שמואל כ"ה בגמ') אמר שמואל חלב שעל המסס ועל בית הכוסות אסור וענוש עליו כרת וזהו חלב שעל הקרב ואמר רבי אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חוטי היד אסורין משום דם ואי חתכיה ומלחיה ואפילו לקדרה שפיר דמי ואמר רב יהודה (וא"ר יהודה אמר שמואל ריש מעיא כו' כ"ה בגמ') (לא א) ריש מעיא באמתא בעיא גרידה וזהו חלב שעל הדקין ואמר רב יהודה חוטין שבעוקץ אסורין חמשה חוטין אית בכפלא תלתא מימינא ותרתי משמאלא תלתא מיפצלי לתרי תרי ותרי מיפצלי לתלתא תלתא למאי נפקא מינה דאי שליף להו אדחמימי משתלפי ואי לא בעי לחטוטי בתרייהו ואליה גופה אע"ג (דף קיז.) דמקרי חלב רחמנא שריא דכתיב (ויקרא ז) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו דבר השוה בשור וכשב ועז הוא דאסור ואליה הואיל ואינה שוה בשור וכשב ועז דבכבש היא דקריבה ובשור ועז לא קריבה שריא ואמר אביי ואיתימא רב יהודה חמשה חוטי הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דטחלי וכפלי ודכוליאתא משום תרבא דידא ודלועא משום דמא (בגמ' איתא אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה כו') ואמר אביי ואיתימא רב יהודה חמשה קרמי הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דטחלא ודכפלי ודכוליאתא משום תרבא דביעי ודמוקרא משום דמא וקרום שעל דד הטחול אסור וחייבין עליו ושעל הטחול כולו אסור ואין חייבין עליו ובכוליא תרי קרמי עילאה אסור וחייבין עליו ותתאה אסור ואין חייבין עליו ביעי חשילתא רב ורב אסי חד אסר וחד שרי אמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא הני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול משום שנאמר משלי א ואל תטוש תורת אמך אמר מר בר רב אשי הני ביעי דגדיא עד תלתין יומין שרו בלא קליפה מכאן ואילך אי אזרען אסירן ואי (לא ב) לא אזרען שדיין מנא ידעינן אי אית בהו שוריאקי סומקי אסירן ואי לא שריין אומצא ביעי ומוזריקי פליגי בה רב אחא ורבינא רבינא אסר ורב אחא שרי בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא בר מהני תלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא והלכתא כרב אחא לקולא האי אומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה ואפילו לקדרה שפיר דמי תלייה בשפודא מידב דייב ושרי אותביה אגומרי פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מישב שייבא ליה וחד אמר מיצמת צמתא ליה והלכתא מישב שייבא ליה וכן ביעי וכן מוזריקי ביעי בקרמייהו חתכינהו ומלחינהו אפי' לקדרה שריין תלינהו בשפודא ובית שפידא לתתאי מידב דייבי ושרו אנחינהו אגומרי הלכתא מישב שייבן ושרו:

(פסחים עד:) האי אומצא דאסמיק הוא וחלייה אסור לא אסמיק הוא וחלייה שרי רבינא אמר אע"ג דלא אסמיק נמי חלייה אסור אי אפשר דלית ביה שורייקי דדמא אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי אבא מגמע ליה גמועי א"ד רבינא גופיה מגמע ליה גמועי והלכתא לא אסמיק הוא וחלייה שרי אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי אבא האי חלא דחליט ביה חדא זימנא לא הוה חליט ביה זימנא אחריתא כלומר כיון שחלט בו נעשה חומץ רפוי ואינו ראוי לחלוט בו שהוא חשוב כמים ומאי שנא מחלא תמיהא כלומר ומאי שנא זה מחומץ שאינו חזק מעיקרו שהרי חולטין בו ואף על פי שאינו חזק א"ל התם איתא לקיוהא דפירא בעיניה הכא ליתא לקיוהא דפירא בעיניה (פסחים עד.) (אמר רבה האי מולייתא שריא) אמר רבא האי מוליאתא שריא אמר ליה אביי והא קא בלעא דמא אמר ליה כבולעה בך פולטה והלכתא מוליאתא שריא ואפילו פומא לעיל ודוקא לצלי כעין הפסח שהוא צלי אבל לקדרה לא.

(חולין צג:) רישא בכבשא תלייה אבית שחיטה דייב אצדדין מקווא קוו ואסור אנחיריה אי דץ ביה מידי ופתחיה כי היכי דליפוק דמא מיניה שרי ואי לא אסור פי' אנחירי מלשון מנחיריו יצא עשן אמר רב (פסחים דף עד:) בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבלה כחוש אסור דאזיל האי ומפטם ליה להאיך והדר האיך ומפטם ליה להאי ולוי אמר אפילו בשר (לב א) שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבלה שמן מותר ריחא לאו מילתא היא עבד לוי עובדא בי ריש גלותא בגדי ודבר אחר.

הא מילתא פסקו בה רבואתא כלוי וסייעוה למילתא מהאיך דגרסינן בפרק השוכר את הפועל (ע"ז סו:) לענין בת תיהא עובד כוכבים לישראל שפיר דמי ישראל לעובד כוכבים אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור ריחא מילתא היא ורבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא וקי"ל כל היכא דפליגי אביי ורבא דהלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם וכיון דהלכתא כרבא בהא דריחא לאו מילתא היא ממילא שמעינן מינה דהלכתא כלוי דקאי כרבא הדין הוא סברא דקמאי ואיכא מאן דפליג בהא מילתא ואמר דהלכתא כותיה דרב בהאי דהא מסתברא טעמא מהא דתניא הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין של תרומה ר"מ אוסר ורבי יהודה מתיר ורבי יוסי מתיר בשל חטים ואוסר בשל שעורים מפני שהשעורים שואבות ואר"ש בן לקיש בפת חמה וחבית פתוחה כ"ע ל"פ דאסור והאי בשר שחוטה שצלאו עם בשר נבלה כפת חמה וחבית פתוחה דמיא ועוד דהא (פסחים סו:) תני רב כהנא בר חיננא סבא פת שאפאה עם הצלי אסור לאכלה בכותח וההיא ביניתא דאיטוויא (לב ב) בהדי בישרא ואסרה רבא מפרזיקא למיכלה בכותחא דאלמא כרב ס"ל ואנן לא איסתבירא לן אלא כדפסקו קמאי ז"ל והני ראיות דדחו בהו לפסקא דקמאי אית להו דחיאתא דהא דר"ש בן לקיש לא הויא ראיה למידחי להא דלוי ורבא דלוי רביה הוה לגבי רשב"ל ולא הויא מימרא דריש לקיש קושיא עליה דלוי ורבא נמי דהוא בתרא הא לא סבירא ליה הא דר"ש בן לקיש וקי"ל דהלכתא כבתראי הילכך כד מסלקת להאי מימרא דריש לקיש מהכא קאי רב כר"מ ולוי כרבי יהודה וקי"ל דר"מ ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה ולא עוד אלא דרבי יוסי נמי לענין ריחא כרבי יהודה ס"ל דלא פליג רבי יוסי עליה דרבי יהודה אלא בשעורים מפני שהשעורים שואבות גופו של יין ולאו ריחא הוא אבל בחטים שאינן שואבות כרבי יהודה ס"ל דריחא לאו מילתא היא ועוד דהא דתניא אין צולין שני פסחים כאחד כלוי דייקא ורב הא איצטריך לחסורה ולתרוצה לטעמיה ושינויא דחיקא הוא ועוד דכד דייקת למימריה דרב משכחת ליה דשאיך בההוא מימרא דיליה דאמר בהדין פירקא אוקים רב אמורא עליה ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן ואמרינן מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כר' יהודה דאמר מין במינו לא בטיל דא"ר יהודה אין דם מבטל דם ורבנן פליגי עליה דרבי יהודה וקי"ל דכל איסורין שבתורה בששים ואפילו נתערב גופו של איסור בדבר של היתר וכ"ש מריחא בעלמא דלא אסרינן ליה והא דתני רב כהנא פת שאפאה עם הצלי אסורה לאכלה בכותח וההיא ביניתא דאיטוויא בהדי בישרא ואסרה רבא מפרזיקיא למיכלה בכותחא לאו (נ"א לאו ברב שייכן בלחוד) כרב אסרי בלחוד אלא אפי' כלוי אסירי למיכלינהו בכותחא מאי טעמא דכיון דשרי למיכלינהו בלא כותחא אי שרית להו למיכלינהו בכותחא אישתכח כמאן דשרי לאטוויי בשר שחוטה בהדי בשר נבלה לכתחלה ולוי לא קא שרי הכין אלא דיעבד דהא לוי שצלאו קאמר ולא אמר צולין לכתחלה ועוד דהאי פת שאפאה עם הצלי כיון דשריא בלחוד בלא כותחא הויא לה כדבר שיש לו מתירין (ביצה ג:) וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל וכל דבר שהוא אחד באלף בריחא בעלמא הוא ואפ"ה באלף לא בטיל הואיל ויש לו מתירין והאי פת נמי הכין הוא ולאו משום דסבירא לן כרב:

איתמר טבח שנמצא אחריו חלב רב יהודה אמר בכשעורה ורבי יוחנן אמר בכזית ולא פליגי מ"ד בכשעורה לעברו ומ"ד בכזית להלקותו אמר מר זוטרא בשעורה במקום אחד כזית אפילו בשנים וג' מקומות והלכתא להלקותו בכזית לעברו בכשעורה:

אין הטבחים נאמנין על גיד הנשה דברי ר"מ וחכמים אומרים נאמנין עליו ועל החלב:

א"ר ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן חזרו לומר אין נאמנין ואמר רב נחמן ובזמן הזה נאמנין אכשור דרי לא אלא מעיקרא סברוה כרבי יהודה דאמר יקיים בו מצות נטילה הדור סברוה כרבי מאיר כמה דהוי דכידי לדר' יהודה לא מהימני השתא דאנשויה לדר' יהודה מהימני א:

מתני' שולח אדם לעובד כוכבים ירך שגיד הנשה בתוכה מפני שמקומה ניכר:

הנוטל גיד הנשה צריך ליטול את כולו רבי יהודה אומר יקיים בו מצות נטילה:

גמ' שלימה אין חתוכה לא גזרה שמא יתננה לו בפני ישראל הילכך אם שלימה היא הרי מקומו ניכר ונודע שלא ניטל ממנה גיד הנשה ואם חתוכה היא כיון שבפני ישראל נתנה לו חיישי' שמא יתן ממנה אותו העובד כוכבים לאותו (לג א) ישראל ונמצא ישראל אוכל גיד הנשה ואי בעית אימא חתוכה לא משום דגניב לדעתיה דעובד כוכבים דסבירא ליה עובד כוכבים לכבודו נתנה לו והוא לא נתנה לו אלא מפני שאינה ראויה לו ונמצא גונב דעתו של עובד כוכבים דאמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים תניא רבי מאיר אומר אל יסרהב אדם לחברו לסעוד אצלו ויודע שאינו סועד ואל ירבה לו בתקרובת ויודע שאינו מקבל ואל יפתח לו חביות המכורות לחנוני אלא אם כן הודיעו ואל יאמר לו סוך שמן מפך ריקן ואם בשביל כבודו מותר תנו רבנן לא ילך אדם לבית האבל ובידו לגין המתקשקש ולא ימלאנו מים מפני שמתעהו ואם היה שם חבר עיר מותר תנו רבנן לא ימכור אדם לחברו סנדל של מתה בשביל חיה מפני שני דברים אחד מפני שמתעהו ואחד מפני הסכנה ואל ישלח אדם לחברו חבית יין ושמן צף על פיה ומעשה באחד ששיגר לחברו חבית של יין ושמן צף על פיה והלך וזימן עליה אורחים ונכנס ומצאה שהיא של יין וחנק עצמו ומת ואין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעל הבית אא"כ נטלו רשות מבעל הבית ומעשה באחד שזימן אורחים בשני בצורת ולא היה לו ליתן לפניהם אלא כשלש ביצים ובא בנו של בעל הבית ועמד לפניהם נטל אחד חלקו ונתן לו וכן שני וכן שלישי בא אביו ומצאו שתופס אחת בפיו ושתים בידיו נטלו וחבטו ע"ג קרקע ומת כיון שראתה אמו כך עלתה לראש הגג ונפלה ומתה אף הוא עלה לראש הגג ונפל ומת אמר רבי אליעזר בן יעקב על (לג ב) דבר זה מתו ג' נפשות מישראל (ד"ת מ"ז) (מר זוטרא בריה דרב נחמן הוה אזיל מסיכרא לבי חוזאי ורבא ורב ספרא הוו אתו מבי חוזאי לסיכרא פגעו אהדדי אמר להן למה להו לרבנן לאטרוחי כולי האי אמר ליה רב ספרא לא הוה ידעינן דקאתי מר אי הוה ידעינן טפי הוה טרחינן אמר ליה רבא מאי טעמא אמרת ליה הכי דאחלישתיה לדעתיה אמר ליה והא קא מטעינן ליה אמר ליה איהו דקא מטעי אנפשיה)

אמר רב בשר הנעלם מן העין אסור מיתיבי מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עובד כוכבים מותר נמצא ביד עובד כוכבים שאני ת"ש תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה לקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב הכא נמי בנמצא ביד עובד כוכבים ואסיקנא אלא רב היכי אכיל בישרא אב"א בשעתיה דלא איעלם עיניה מיניה ואב"א בצרור וחתום ואב"א דאית ליה סימגא בי פסקיה כי הא דרבה בר רב הונא מחתך ליה אתלת קרנתא וקי"ל כוותיה דרב:

רב חייא בר אבין איתבד ליה כרכשא ביני דני אתא לקמיה דרב הונא א"ל אית לך סימנא בגויה א"ל לא אית לך טביעות עינא בגויה א"ל אין אי הכי זיל שקול רב חנינא חוזאה איתבד ליה גבא דבשרא אתא לקמיה דדב נחמן א"ל אית לך סימנא בגויה א"ל לא אית לך טביעות עינא בגויה א"ל אין אי הכי זיל שקול:

אמר רבא מריש הוה אמינא סימנא עדיף מטביעות עינא דהא מהדרינן אבדתא בסימנין ולא בטביעות עינא השתא דשמעתינהו להני (לד א) שמעתתא אמינא טביעות עינא עדיף (טפי מסימנא) דאי לא תימא הכי סומא היאך מותר באשתו והיאך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה אלא בטביעות קלא הכא נמי בטביעות עינא אמר רבי יצחק בר משרשיא תדע דאילו אתו בי תרי ואמרי פלניא דהאי סימניה והאי סימניה קטל גברא לא קטלינן ליה ואילו אמרי ידעינן ליה בטביעות עינא והאי ניהו קטלינן ליה אמר רב אשי תדע דאילו אמר לשלוחיה קרייה לפלוני דהאי סימניה והאי סימניה ספק ידע ליה ספק לא ידע ליה ואילו אית ליה טביעות עינא בגויה כד חזי ליה ידע ליה:

הנוטל גיד הנשה צריך שיטול את כולו רבי יהודה אומר יקיים בו מצות נטילה:

והלכתא כתנא קמא וליתא לדר' יהודה:

מתני' האוכל מגיד הנשה כזית סופג את הארבעים אכלו ואין בו כזית חייב אכל מזה כזית ומזה כזית סופג שמונים ר' יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים:

גמ' אמר שמואל לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד שנאמר בראשית לב אשר על כף הירך וקי"ל כותיה והשאר אסור מדרבנן:

מתני' ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה כיצד משערין אותה כבשר בלפת:

גמ' מתני' דלא כי האי תנא דתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר אין בגידין בנותן טעם ההוא דאתא לקמיה דר' חנינא הוה יתיב רב יהודה בר זבינא אבבא א"ל מאי אמר לך א"ל שרייה ניהלי א"ל תני ועייל קמיה א"ל זיל אימא לההוא דיתיב אבבא לא תצערן דהלכתא אין בגידין בנ"ט וליתא למתני' דתנן משערין אותה כבשר בלפת וה"מ גיד עצמו אבל שמנוניתו משערינן לה בס' כדרבא דאמר רבא השתא דאמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בס' מין בשאינו מינו דהיתרא בטעמא כגון קדרה שבישל בה תרומה וחזר ובישל בה חולין.

מין בשאינו מינו דאיסורא כגון בשר בחלב אי איכא קפילא דטעם ליה בקפילא מין במינו דלא יכיל למיקם אטעמא כגון שמנונית דגיד הנשה א"נ בשאינו מינו היכא דליכא קפילא דטעים בס':

א"ר חנינא כשמשערינן (לד ב) משערינן ברוטב ובקיפה ובחתיכות ((ד"ת מ"ז) ובקדירה ואיכא דאמרי במאי דבלעה קדירה) וירך שנצלה בגיד הנשה שלה קיימא לן כשמואל דאמר שמואל קולף ואוכל עד שמגיע לגיד אמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מריש אוניה מאי טעמא דכיון דחלב מפעפע מיבלע בכוליה גופיה אבל אי כחוש הוא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו ההיא אטמתא דאימלחן בבי דיש גלותא בגיד נשיא רבינא אסר ורב אחא שרי אתו ושיילוה למר בר רב אשי אמר להו אבא שרי וכן הלכתא אמר רב נחמן גיד הנשה בששים ואין גיד מן המנין (לה א) כחל בששים וכחל מן המנין ביצה בששים ואין ביצה מן המנין כחל היכא דלא קרעיה ובשליה בהדי בשרא בששים:

וכחל מן המנין אמר רב יצחק בר רב משרשיא וכחל עצמו אסור ונפקא מינה דאי נפל לקדרה אחרת אוסר אמר רב אשי כי היינן בי רב כהנא הוה איבעיא לן כי משערינן בדידיה משערינן או במאי דנפיק מיניה משערינן.

ופשיט דבדידיה משערינן דאי בדנפיק מיניה משערינן מנא ידעינן אלא מעתה נפל לתוך קדרה אחרת לא יאסור כיון דאמר רב יצחק וכחל עצמו אסור שויוה רבנן כחתיכת נבלה ומסקנא בביצה בששים והיא אסורה בששים ואחת והיא מותרת וה"מ דאית בה אפרוח אבל ביצה של עוף טמא שנתבשלה עם ביצים טהורות אינה אוסרת ואינה צריכה שיעור כדקיימא לן (ע"ל סי' תשפו) דמיא דביעי ולא כלום הוא ההוא כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבישרא סבר רב אשי לשעוריה במאי דבלע דיקולא אמרו ליה רבנן לרב אשי האי דיקולא דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע ההוא כי פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבישרא סבר מר בר רב אשי לשעורי בתלתין פלגי זיתי א"ל אבוה לא תזלזל בשעורא דרבנן ועוד האמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה:

(לה ב) מתני' ((ד"ת מ"ז) גיד הנשה שנתבשל עם הגידין בזמן שמכירו בנותן טעם ואם לאו כולם אסורים וכן חתיכה של נבלה ושל דג טמא:

גמ' וליבטל ברובא שאני גיד דבריה הוא וכן חתיכה הואיל וראויה להתכבד לפני האורחים) דרש רבה (בגמ' אי' רבה בר בר חנה) בר רב הונא חתיכת נבלה וחתיכת דג טמא עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות (לו א) (כ"ז נמחק ד"ת ובדפוס קושט' ליתא) (אוקי רב אמורא עליה ודרש כיון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה א"ל רב ספרא לאביי מכדי כמאן אמר רב להך שמעתתא כר' יהודה דאמר מין במינו לא בטיל מאי איריא כי נתן טעם כי לא נתן טעם נמי אמר ליה הכא (לו ב) במאי עסקינן בשקדם וסילקו רבא אמר אפילו תימא לא קדם וסילקו הוי מין ומינו ודבר אחר וכל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו):

הדרן עלך גיד הנשה