פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי | בן יהוידע

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן לאעריכה

בשלשה פרקים בשנה הכהנים נושאים את כפיהם (כל זמן שמתפללין) ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה בנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים:

גמ' תעניות ומעמדות מי אית בהו מוסף. חסורי מיחסרא והכי קתני בשלשה פרקים נושאין את כפיהם כל זמן שמתפללין ויש מהן ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילה ואלו הן שלשה פרקים בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים. תניא שחרית ומוסף ומנחה ונעילה יש בהן נשיאת כפים דברי ר"מ. ר' יהודה אומר במנחה ובנעילה אין בהן נשיאת כפים. ר' יוסי אומר מנחה אין בה נשיאת כפים. נעילה יש בה נשיאת כפים במאי קמיפלגי ר' מאיר סבר כל יומא מאי טעמא לא משום שכרות האידנא ליכא שכרות. ורבי יהודה סבר שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיחא שכרות לא גזרינן מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא שכרות גזרינן. ורבי יוסי סבר מנחה דאיתא כל יומא גזרינן נעילה דליתא כל יומא לא גזרינן אמר רב נחמן הלכה כר' יוסי. ואילו האידנא מאי טעמא פרסי כהני ידייהו במנחה בתענית כיון דסמוך לשקיעת החמה פרסו ידייהו כתפלת נעילה דמי. כתב רבינו חננאל שמעינן מדרבי יהודה דאין אדם רשאי לאכול אלא אחר תפלת מוסף הלכך לא שכיחא ביה שכרות. כתב בעל ההלכות דפרסי כהני ידייהו במנחה ביום הכפורים דהוי כמנחה של שאר תענית שהיא סמוכה לשקיעת החמה הכי נמי כיון דמפשי ביה רחמים ממשכא עד שקיעת החמה ובאשכנז לא נהגו כן. דכ"ע מיהא שיכור אסור בנשיאת כפים מנא הני מילי. אמר ר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר. לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין:

מתני' חמשה דברים אירעו לאבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות. ובטל התמיד. והובקעה העיר. ושרף אפוסטמוס את התורה והועמד הצלם בהיכל. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ. וחרב הבית בראשונה ובשניה. ונלכדה ביתר ונחרשה העיר:

סימן לבעריכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרים מפני כבוד השבת אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עובד כוכבים באב לישתמיט ליה דריע ליה מזליה. ובאדר ניזל בהדיה דתקיף מזליה. אסורין לספר ולכבס אמר רב נחמן. לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר. ורב ששת אמר אפי' לכבס ולהניח אסור. וקיימא לן הלכתא כרב ששת באיסורי ועוד דלישנא דמתניתין דקתני ומלכבס מוכח כן דלר"נ הוה ליה למימר אסור ללבוש כלים מכובסין. ולא מסתבר למימר דרב נחמן שרי למלבש כלים שנתכבסו קודם לכן ולא אסר ללבוש אלא כלים שנתכבסו ובאותה שבת דמילתא בלא טעמא היא. ועוד דתניא כוותיה אסור לכבס לפני ט' באב אפי' לכבס ולהניח אחר תשעה באב. וגיהוץ שלנו הרי הוא ככיבוס שלהם ומותר. וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ והטעם לפי שאין חוששין לגיהוץ יפה לפי שקרובים לבשר ומתלכלכים מיד מפני הזיעה. שלח רב חסדא בר יעקב בר גיורי משמיה דרב נחמן אע"פ שאמרו כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ אסור ללבשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. ירושלמי (הל' ז) רבי בא בר כהן אמר קמיה דרבי יוסי בשם רבי אבהו (אמר) תשעה באב שחל להיות בשבת שני שבתות מותרין. כיון שנדחה התענית עד יום ראשון לא הוי שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. תוספתא (פ"ג דתענית) חל להיות ט"ב בשבת אוכל אדם כל צרכו ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו ואינו מונע מעצמו כלום. כלומר שאינו נמנע מרחיצה וסיכה ותשמיש המטה ואין צריך לנהוג דברים של צנעא. ורבינו מאיר ז"ל כתב בהלכות אבלות שלו כתב ה"ר יצחק מוינ"א דתשעה באב שחל להיות בשבת אע"פ שאנו דוחין אותו עד למחר אותו היום אסור בתשמיש המטה. מידי דהוי אקובר מתו ברגל שאנו דוחין אבלות עד אחר הרגל ואפילו הכי נוהג דברים שבצנעא ברגל אם כן הכא נמי גבי שבת זו גבי תשעה באב הוא כרגל ואסור בתשמיש המטה. ותשעה באב ואבל שייכי אהדדי כדאמר רב חסדא בפרק קמא דתענית (דף יג. ) עכ"ל מורי. הדבר יצא מפי מורי הקדוש וכל עדת ישראל יעשו אותו כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו עונה אחת בשנה. אע"פ שיש לי להשיב דתשעה באב ואבלות חלוקים בכמה דברים כדאמרי' בפרק החולץ (דף מג.) דשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לכבס ומותר לארס וקודם הזמן הזה מותר לספר ולכבס ואסור לישא וליתן וכל העם ממעטין בעסקים: וגבי אבילות אמרינן איפכא ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול וכמה איבול שלשים יום ומשני רב אשי התם שאני בין אבילות חדשה לאבילות ישנה בין אבילות דרבים בין אבילות דיחיד.ומפרש רבינו תם שאני בין אבילות חדשה שאסור לארס מה שאין כן באבילות ישנה.דבמילי דיחיד הקילו טפי באבילות ישנה. אבל לענין משא ומתן שאני בין אבילות דיחיד שהתירו במשא ומתן באבילות דיחיד ובאבילות דרבים אסרו כל דבר שהרבים מתעסקים בו כגון משא ומתן דאיכא פירסום ויהא נראה כאינם חוששין להתאבל על ירושלים אלמא דבמילי דצנעא וביחיד יכול להיות שאנו מחמירין באבילות טפי מתשעה באב. והא דאמרי' בפרק. (קמא) בפ"ד דתענית (דף ל. ) כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב היינו ביום תענית תשעה באב ועוד קולא אחרינא איכא תשעה באב מקום שנהגו שאסור לספר ולכבס כגון שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה קתני התם ובחמישי מותר מפני כבוד שבת ובאבילות מקום שאסור לספר ולכבס לא התירו מפני כבוד שבת. ומיהו נכון להחמיר כדברי מורי אפי' הוא מקיל ואני מחמיר היה לנו לעשות כדבריו וכל שכן שהוא מחמיר ואני מקיל עכ"ל רבינו מאיר ז"ל. ומיהו לשון התוספתא משמע שאין נמנע וכן עמא דבר. תניא תשעה באב שחל להיות בשבת וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו:

סימן לגעריכה

ואסור לספר ולכבס מראש חדש עד התענית דברי רבי מאיר ור' יהודה אומר כל החדש כולו אסור. רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד. אמר ר' יוחנן ושלשתן מקרא אחד דרשו שנאמר (הושע ב) והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה. מאן דאמר מראש חדש ועד התענית מחגה. ומאן דאמר כל החדש כולו אסור מחדשה. ומאן דאמר אינו אסור אלא אותה שבת משבתה. אמר רבא הלכה כר' מאיר. ואמר רבא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ותרוייהו לקולא. וצריכא דאי אשמעינן הלכה כר' מאיר הוה אמינא אפי' מראש חדש קא משמע לן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואי אשמעינן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל הוה אמינא אפי' לאחריו קא משמע לן הלכה כר' מאיר:

סימן לדעריכה

מתני' ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין. רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה. ר' יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא משש שעות ולמעלה. אבל משש שעות ולמטה מותר. ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה. אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר ותרוייהו לקולא. וצריכא דאי אשמעינן בסעודה המפסיק בה הוה אמינא אפילו משש שעות ולמטה קא משמע לן משש שעות ולמעלה. ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה הוה אמינא אפילו בסעודה שאין מפסיק בה קא משמע לן בסעודה המפסיק בה. תניא כלישנא קמא ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה. כיצד ישנה אמר ר' יהודה היה רגיל לאכול שני מיני תבשילין אוכל מין אחד היה רגיל לסעוד בי' בני אדם סועד בחמשה היה רגיל לשתות בעשרה כוסות שותה בה'. במה דברים אמורים משש שעות ולמעלה. אבל משש שעות ולמטה מותר. תניא כלישנא בתרא הסועד ערב תשעה באב אם עתיד לסעוד סעודה אחרת מותר לאכול בשר ולשתות יין. ואם לאו אסור לאכול בשר ולשתות יין. כתב רב האיי גאון שני תבשילין שאמרו כגון אורז ועדשים שהן שני מינים. וה"ר יצחק בן גיאות ז"ל כתב כל שני תבשילין הן דרך כבוד ואסרו חכמים אפי' ממין אחד של קטנית או מין של ירק ואין צריך לומר שני מינין. ובצרפת מקילין לתת כמה מינין בקדירה אחת דכיון שמבשלן יחד אמרי הוי תבשיל אחר. ובאשכנז מחמירין. ויש אומרים דוקא שני תבשילין של דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי אבל דבר שהוא נאכל כמו שהוא חי כגון חלב וגבינה ודג מליח יבש לא מיקרי שני תבשילין ואפילו אחד אינו נאכל כמו שהוא חי והשני נאכל כמו שהוא חי. והראב"ד ז"ל כתב דאפי' גבינה קרי תבשיל וכן מסתבר דלא שייך לחלק הכא בין נאכל כשהוא חי בין אינו נאכל כמו שהוא חי. כלום הוא הטעם אלא דבריבוי תבשילין יש כבוד ותענוג וכן עושין תבשילין טובים מדבר שנאכל כמו שהוא חי כמו מדבר שאין נאכל כמו שהוא חי. ונהגו באשכנז לאכול ביצה כמו שנהגו בסעודת הבראה ולכך אין אוכלין שום תבשיל אחר בסעודה המפסקת: תנו רבנן כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובש"ס ובהלכות ובאגדות. אבל קורא הוא במקום שאינו. רגיל לקרות ושונה במקום שאין רגיל לשנות וקורא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיה. ותינוקות של בית רבן אינן בטלים בו דברי ר' מאיר. ור' יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא הוא בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטילין בו משום פקודי ה' ישרים משמחי לב . ירושלמי (ברכות פ"ד ה"ג) יחיד בט"ב צריך להזכיר מעין המאורע. מאי ניהו נחם ה' אלהינו אבילי ציון וכו' והיכן אומרה. אמר ר' ירמיה כל דבר שהוא להבא אומר בעבודה וכל דבר שהוא לשעבר אומר בהודאה. כדתנן (ברכות דף נד.) ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא. ונהגו עמא למימר בבונה ירושלים וסמכו אהא דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב (ע"ז דף ח.) אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר: כל ימי תמהתי למה נהגו שאין אומרים נחם אלא בתפלת המנחה כיון דקאמר יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע מסתמא בכל התפלות קאמר ערבית ושחרית ומנחה כמו ראש חדש פורים ותענית.גרסינן בפרק מקום שנהגו (דף נד:) אין תענית צבור בבבל אלא ט' באב בלבד. דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות כדרך שמתענות ומשלימות ביוה"כ:

סימן להעריכה

לא יאכל בשר ולא ישתה יין תנא אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו. ובשר מליח עד כמה. אמר ר' חייא (בריה דרב חייא) בריה דרב כהנא אמר שמואל כ"ז שהוא כשלמים. יין מגתו עד כמה כל זמן שהוא תוסס תניא יין תוסס אין בו משום גילוי. וכמה תסיסו שלשה ימים. אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אילעי ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ושורה אותה במים ויושב בין תנור וכירים ואוכלם ושותה עליה קיתון של מים.ודומה כמי שמתו מוטל לפניו :

סימן לועריכה

גרסינן בפרק חזקת הבתים (דף ס:) תנו רבנן. כשחרב הבית באחרונה רבו פרושים בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין נטפל להם ר' יהושע בן חנניא אמר להן בני מנין לכם. אמרו לו נאכל בשר שהיו מקריבין על גבי המזבח ועכשיו בטל נשתה יין שהיו מנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל. אמר להן אם כן לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות אמרו לו אפשר בפירות. אמר להם פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים. אמרו לו אפשר בפירות אחרים. אמר להן מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים. מיד שתקו. אמר להן בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה. להתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה. אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה אמר רב חסדא וכנגד הפתח. עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט מאי היא. אמר רב פפא כסא דהרסנא. עושה אשה תכשיטיה ומשיירה דבר מועט. וכמה. אמר רב פפא בת צידעא. אם אשכחך ירושלם וגו' על ראש שמחתי. מאי על ראש שמחתי. אמר ר' יצחק זה אפר מקלה על ראש חתנים. א"ל רב פפא לאביי היכא מנח ליה במקום תפילין שנאמר לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר: תנן התם (פסחים דף נד:) מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב עושין. מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין. ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם יעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם. ותניא רבן שמעון בן גמליאל אומר יעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם כדי שיתענה. רבן גמליאל אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם. ר' עקיבא אומר כל האוכל. ושותה בתשעה באב אינו רואה בשמחתה של ירושלים וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר (ישעיה סו) שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. וכל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב עליו הכתוב אומר (יחזקאל לב) ותהי עונותם על עצמותם פירוש בסעודת תשעה באב שהוא מפסיק בה:

סימן לזעריכה

רבי יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים דאין כופין כל עיקר. והוא הדין נמי שאינו חייב בעטיפת הראש. ואע"פ שהן מצות הנוהגות באבל ותניא כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב. ההיא לענין מצות לא תעשה הנוהגות באבל תניא. אבל מצות עשה שבאבל כגון כפיית המטה ועטיפת הראש בהנך לא קא אמר. ואין צריך לומר בקריעה דליתא בכלל מצות הנוהגות באבל כדאמר אבילות לחוד וקריעה לחוד. ומסתברא דחייב בתפילין אע"ג דהיא מצות לא תעשה כיון דבאבל גופיה לא מיתסר אלא ביום ראשון ולא חמיר תשעה באב משבעת ימי אבילות. וברייתא מצות הנוהגות באבל כל שבעה קתני. ופירושי מפרש להו רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ולקרות בתורה. ותדע דהא מותר בעשיית מלאכה במקום שנהגו. דאבילות נמי כשאין לו מה יאכל עושה לאחר שלשה בצנעה בתוך ביתו. וכן בשאילת שלום משיב שכן באבילות לאחר שלשה ימים משיב שלום לכל אדם. ורבינו מאיר כתב ונראה דבתשעה באב אין להניח תפילין כמו ביום ראשון דאבל דאין יום מר יותר ממנו יום קבוע בכיה לדורות. ואפשר שדחק למצוא סמך למנהג אשכנז. אבל לכאורה נראה כמו שכתבתי למעלה ועוד כתב רבינו מאיר ז"ל אבל ציצית נהגו קדמונינו בכל ארץ אשכנז שלא להתעטף בציצית בתשעה באב ואסמכוה אקרא דכתיב (איכה ב) בצע אמרתו ואמרינן במדרש איכה בזע פורפרין דידיה. ואין מזה שום ראיה. ויש שאינם רוצים לשנות המנהג וגם אינם רוצים להיות בלא ציצית ומתעטפין בטלית קטן תחת בגדיהם. גם נהגו שלא להדליק נרות בבית הכנסת בתשעה באב כי אם נר אחד לקרות לאורו איכה וקינות. ונראה זה מנהג כשר כדאמר באיכה רבתי שאמר הקב"ה למלאכי השרת בשעת חורבן הבית מלך בשר ודם כשהוא אבל מהו עושה אמרו לו מכבה את הפנסים שלו אמר להן אף אני אעשה כן שנאמר שמש וירח קדרו. תוספתא (פ"ג) אין שאילת שלום לחברים בתשעה באב אבל משיבין את ההדיוטות בשפה רפה והכי איתא בירושלמי (פ"א הלכה ח') אין שואלים בשלום חבירים בתשעה באב אבל משיבין את ההדיוטות בשפה רפה. ונהגו העם שלא לשחוט ולהכין סעודת מוצאי ט' באב עד אחר חצות. ולשון התוספתא (שם) משמע כן דתניא מתקנין בט' באב למוצאי תשעה באב פי' מסוף היום כמו ממנחה ולמעלה דומיא דיוה"כ דמותר בקניבת ירק מן המנחה ולמעלה:

סימן לחעריכה

ונהגו שאבל הולך בליל ט' באב לבהכ"נ וכן למחרת עד גמר קינות ואז הולך לביתו כדתניא אבל כל שלשה ימים הראשונים אין הולך לבית האבל מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום המנחמים אלא במקום המתנחמים. ובט' באב נמי הוי כאבל מג' ימים ואילך והולך לבית הכנסת עם שאר הקהל שהם כמו אבלים. כל זה מיסוד רבינו מאיר ז"ל. וזו היא מדברי הרמב"ן ז"ל. תניא (דף ל.) כל שהוא מחמת ט' באב אסור לאכול בשר ולשתות יין ואסור לרחוץ. וכל שאינו מחמת ט' באב מותר לאכול בשר ולשתות יין ומותר לרחוץ. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל זמן שמותר לאכול מותר לרחוץ. פי' כל שהוא מחמת ט' באב זהו סעודה שהוא מפסיק בה שאסור לאכול בה בשר ולשתות יין ומכיון שקיבל עליו קצת אבילות אסור לרחוץ. ואע"ג דאכתי לא חל ט' באב. דרחיצה הנאה דלאחר שעה היא ונראה כרוחץ להנאת ט' באב ומשום הכי אסור. אבל בנעילת הסנדל ובשאר דיני אבילות אינו נוהג עד שתחשך. ור' ישמעאל בר' יוסי (אומר) משום אביו לית ליה האי סברא אלא כל זמן דמותר לאכול דהיינו כל היום מותר לרחוץ. ולישנא דתוספתא (שם ) כל שהוא מסעודת ט' באב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לאכול שני תבשילין ואסור לרחוץ ולסוך. וכל שאינו מסעודת תשעה באב מותר לאכול בשר ולשתות יין ומותר לרחוץ ולסוך. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו. והלכתא כתנא קמא דסתמא תניא. ור' ישמעאל בר' יוסי משום אביו יחידאה הוא ולא סבירא לן כוותיה. אבל רבינו הגדול לא כתב זו בהלכותיו ושמא דחה דברי (הרב) הברייתא משום דסתמא דמתני' לא קתני באיסורא דעט"ב אלא לאכול בשר ולשתות יין ושני תבשילין. ולא מוכרעת מילתא למידחה דאיכא למימר מתני' איסור דפסיקא ליה קתני איסורא דתליא בקבלת עצמו לא קתני. ומשום שתיקה דמתני' לא פסיקנא בשום דוכתא. ומאי דלא פירשו במתני' פירשו בברייתא הלכך מכי אכיל סעודה המפסיק בה משש שעות ולמעלה והתחיל באבילות אסור לרחוץ אפי' פניו ידיו ורגליו ואסור לסוך כתשעה באב עצמו כדאיתא בתוספתא ע"כ דבריו ולא כן עמא דבר. ודבר תימה הוא שיהא מותר לאכול ולשתות ויהא אסור לרחוץ ולסוך. והראב"ד ז"ל פירש כל שהוא משום תשעה באב כלומר סעודה המפסיק בה ואסור לרחוץ משהפסיק כמו שאסור לאכול אפילו לא פירש כלום מרחיצה אלא כיון שפירש אכילה וחל עליו התענית לענין אכילה אסור גם ברחיצה. וכל שאינו משום ט' באב כגון תענית צבור אע"פ שמפסיק מבעוד יום מותר לאכול בשר ולשתות יין בסעודה שהוא מפסיק בה ומותר לרחוץ. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול פירוש אם לא היה מפסיק מותר לרחוץ ואע"פ שהפסיק מאכילה מותר ברחיצה. וכן יש לפרש גם בתוספתא. ואני כתבתי לעיל (בפ"א סי' י"ד) בשם רבינו יצחק שאע"פ שהפסיק מותר לאכול. והביא ראיה מעובדא דאיכה רבתי שביהודה בן בתירא אכל עיו"כ אחר שהפסיק. וא"כ גם לרחוץ ולסוך מותר וכן עמא דבר: (יומא עח, א) ערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ומקנח בה פניו ידיו ורגליו ולמחר מעבירה על גבי עיניו. פירוש שורה אותה במים בערב תשעה באב ומוציאה מן המים והיא מתנגבת ומקנח בה פניו ידיו ורגליו כדי להצטנן בה ולמחר מעבירה על גבי עיניו להעביר מהם לפלוף וחבלי שינה:

סימן לטעריכה

ומותר לרחוץ כדרכו ידיו לתפלה דהוה ליה כחייבי טבילה שטובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים דכל רחיצה דמצוה מותרת ולהקביל פני רבו עובר עד צוארו במים ורחיצה דתפלה מצוה היא ולא אסרו אלא רחיצה דתענוג כדאמר בפרק בתרא דיומא (דף עז:) מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. ועוד כיון שאמרו (שבת קח:) יד לעין תקצץ יד לפה תקצץ אין לך לכלוך גדול מזה. ואמרו בפ' בתרא דיומא (שם) היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו וכן כל היום אחר () שעשה צרכיו ויש לו לברך אשר יצר יכול ליטול ידיו כדי שיוכל לברך. ומיהו יזהר שלא ליטול כל היד אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך. ירושלמי (פ"א הלכה ו) בט' באב מרחיץ ידיו ומעביר על פניו ואם היה לפלוף על גבי עיניו רוחץ כדרכו ומעביר דהוי כמו ידים מלוכלכות וכן כתב ה"ר יצחק בן גיאות ז"ל ודלא כהרמב"ם ז"ל (פ"ז מהל' תפלה ה"ח) שכתב ביום הכפורים ובתשעה באב שאין שם רחיצה אינו מברך על נטילת ידים ולא המעביר חבלי שינה:

סימן מעריכה

כתב בה"ג והשתא דקיי"ל ברכות (דף כז:) מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס היכא דמיקלע ט' באב בחד בשבת דמיתבעי לאופסוקי ממאכל ומשתה מבעוד יום מהו לאבדולי. כיון דאמר מר בשאר שבתות מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס הכא נמי אומרים הבדלה מבעוד יום. או דלמא כיון דאילו מבדיל קבליה לט' באב עליה כדרב (עירובין דף מ.) דאמר בדילנא ואחייב ליה בעינוי דשוויה חול דהא אמר (מר) המבדיל בין קודש לחול ואיתסר ליה בשתיה דהא אמר גבי יוה"כ ליקדיש על הכוס ולימא זמן ולשתייה כיון דקבליה איתסר ליה עילויה הלכך לא מבדיל עד דנפיק חד בשבתא ומבדיל כדשרי בתעניתא מיקמי דליטעום. ואע"ג דאמר מר (פסחים דף קז.) מבדיל והולך כל היום כולו כל היום כולו אין טפי לא ה"מ היכא דהוי שרי למיכל אבל הכא דלא שרי למיכל חד בשבא מבדיל לאורתא דתרין בשבא. וכן שליח דציבורא מבדיל בבי כנישתא אבל אנורא לא לבריך אלו דברי בעל ההלכות. ואלו דברי הרמב"ן ז"ל. ואנו לפי עניות דעתנו לא חזינן לה להך סברא דכיון דלא חזי לאבדון אלא במוצ"ש ויומו כי אסור למיכל בהני ליבדיל מכאן ואילך ואדרבה איפכא מסתברא דכי אסור למיכל באפוקי שבתא ולא חזי לאבדולי בחד בשבא לא מבדיל בתרי בשבא דהא לא חזי בשעתיה לאבדולי וטפי (בטפי) איכא למימר דאפילו למאן דאמר מבדיל והולך כל השבת כולה הני מילי היכא דמוצאי שבת תזיא לאבדולי אבל היכא דמוצאי שבת לא חזי ליה לא מבדיל בלא זמניה משום כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. ומכל מקום למאן דאמר מבדיל והולך כל היום כולו משום דכולא יומא של מוצאי שבת הוא מילתא מחוורתא היא דכי אסור למיכל ולמשתי למוצאי שבת דהוי לילה ויום שוב אינו מבדיל. וכיון שראינו לרבינו הגדול שהסכים לפסוק הלכה מבדיל כל היום כולו אין לנו הבדלה של כוס בט' באב שחל להיות באחד בשבת ואיכא מאן דאמר מבדיל על הכוס ומטעימין ליה לינוקא. ואף על גב דגבי זמן דיום הכפורים קאמר (עירובין מ:) דלית הלכה כרב אחא בר יעקב משום דאתי למיסרך התם משום דיום הכפורים איסור כרת חששו ועוד דקאתי בכל יוה"כ אבל ט' באב דאיסורא דרבנן הוא לא דחינן סדר הבדלות דלית לתו תקנתא בלא כוס ומשום גזרה דמדרבנן לא גזרינן. ועוד כיון דלא את. בכל שתא לא אתי למיסרך. ולאו מילתא היא דהתם אמר בפרק תולין (דף קלט.) גבי מיזרע כשותא בכרמא וליתב ליה לתינוק ישראל אתי למיסרך ואע"ג דלאו איסור כרת הוא ולא שכיחא כולי האי. והיא היא פירכא דרב אחא בר יעקב דאיהו אקשי וליתב ליה לתינוק ישראל ומינה קא אמר (עירובין שם) ביום הכפורים לית הלכתא כרב אחא בר יעקב משום דאתי למיסרך. וכן פר"ח ז"ל בעירובין. וש"מ דאפי' באיסורי דרבנן ולא קביע נמי חיישינן לסירכא ומסתברא דמוצאי שבת שחל להיות בו תשעה באב לא תקינו בו הבדלה על הכוס. תדע שהרי אמרו (ברכות דף לג.) בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס חזרו והענו וכו' וט' באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים וכי האי גוונא לא התקינו על הכוס כלל. ולא אמרי' המבדיל בתפלה צריך שהבדיל על הכוס אלא בשעה שיש כוס אבל בשעה שאין כוס בעולם אין צריך להבדיל. ע"כ דברי הרמב"ן ז"ל וכיוצא בזה מצאתי כתוב שפעם אחת היה רבינו יהודה אונן ואכל בלא הבדלה ולמחרתו כשבא מבית הקברות אמרו לו תלמידיו למה אינך עושה הבדלה הא אמרי' (פסחים קז.) טעם מבדיל. והשיב להם מאחר שהיה פטור אמש בשעת הבדלה משום שהיה אונן גם עתה נמי פטור. שכן מצינו בפ"ק דחגיגה (דף ט.) חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני דכיון שנדחה ביום ראשון שוב אינו חייב בשני. ולא דמי כולי האי דהתם גופיה הוי דחוי דאונן פטור מכל המצות ודמי לחגר. אבל הכא גופיה מיחייב והזמן גורם שאין יכול להבדיל וכשיעבור הזמן יבדיל וכן נהגו העם כדברי ה"ג:

סימן מאעריכה

מתני' אמר רבי שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו וכל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. מה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי אלא תן עיניך במשפחה וכן הוא אומר (שה"ש ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זו בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו:

הדרן עלך בשלשה פרקים וסליקא לה מסכת תענית