פתיחת התפריט הראשי

<< | ירושלמי · מסכת תענית · פרק א · הלכה ו | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ו משנהעריכה

מתניתין עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין עוד שלש תעניות על הציבור אוכלין ושותין מבועד יום ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ונועלין את המרחצאות:

הלכה ו גמראעריכה

גמרא ר' זעירה בשם רב ירמיה העושה מלאכה בתענית ציבור כעושה מלאכה ביום הכיפורים מ"ט (יואל א) קדשו צום קראו עצרה. והא תני הלילה מותר והיום אסור א"ר זעירה קיימה אבא בר ירמיה אספו עם משעת אסיפת עם. נשייא דנהגן דלא למיעבד עובדא בפוקי שובתא אינו מנהג עד דיתפני סידרא מנהג בתרייא ובחמישתא אינו מנהג עד דיתפני תעניתא מנהג ביומא דערובתא אינו מנהג מן מנחה ולעיל מנהג ביומא דירחא מנהג. א"ר זעירא נשייא דנהגן דלא למישתייא מן דאב עליל מנהג שבו פסקה אבן שתייה מ"ט (תהילים יא) כי השתות יהרסון. א"ר חיננא כל הדברים מנה אעין דשיטין הוון במגדל צבעייא אתון ושאלון לר' חנניה חברהון דרבנן מהו מיעבד בהון עבידא אמר להן מכיון שנהגו אבותיכם בהם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. רבי לעזר בשם רבי אבון

כל דבר שהוא מותר והוא טועה בו באיסור נשאל ומתירין לו וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור נשאל ואין מתירין לו. ברחיצה. זעירה בר חמא יוסה בריה דר' יהושע בן לוי בשם רבי יהושע בן לוי בתענית ציבור מרחיץ ידיו ופניו ורגליו כדרכו בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירין על פניו ביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו. רבי יונה תרי מרטוטה ויהב לה תחות כדה והא תני אין בין תשעה באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו. היה הולך אצל רבו או אצל בתו ועבר בים או בנהר אינו חושש ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש. הורי רבי בא כהין תנייא הורי רבי אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצם במים. תני אבל ומנודה היו מהלכין בדרך מותרין בנעילת סנדל לכשיבואו לעיר יחלוצו וכן בתשעה באב וכן תבענית ציבור: בסיכה. כהדא דתני בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר ביום הכיפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור בתשעה באב ובתענית ציבור סיכה שהיא של תענוג אסור שאינה של תענוג מותר. והא תני שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש. ביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש והא תני (ויקרא כב) לא יחללו לרבות את הסך ואת השותה אמר רבי יוחנן לית כאן סך. אמר רבי אבמרי אין לית כאן סך לית כאן שותה דלכן דבר שהוא בא מחמת שני לאוין מצטרף. מניין שהוא מחוור בעשה רבי לעזר בשם רבי סימיי (דברים כו) ולא נתתי ממנו למת מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שהוא מותר לחי לחי הוא אסור לא כל שכן למת אי זהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה: בנעילת סנדל. תני כל אלו שאמרו אסורין בנעילת סנדל יצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ וכן באבל וכן במנודה. אית תניי תני יוצאין באנפיליא ביום הכיפורים אית תניי תני אין יוצאין אמר רב חסדא מאן דאמר יוצאין באנפילייא של בגד מאן דאמר אין יוצאין באנפילייא של עור. רבי יצחק בר נחמן סלק גבי רבי יהושע בן לוי בלילי צומא רבא נפק לגביה לבוש סולייתיה א"ל מהו הכין אמר ליה איסתנים אני ר' יהושע בר נחמן סלק גבי רבי יהושע בן לוי בלילי תעניתא נפק לגביה לביש סולייתיה א"ל מהו הכין א"ל איסתנים אני רבי שמי חמוניה נפק לביש סולייתיה בלילי תעניתא חד תלמיד מן דר' מנא הורי לחד מן קריבוי דנשייא למילבש סולייתיה א"ל מן הדא דרבי יהושע בן לוי דריב"ל אמר איסתנים אני: בתשמיש המיטה. איתא חמי ברחיצה אסור בתשמיש המיטה לא כל שכן תיפתר במקום שאין טובין או קודם עד שלא התקין עזרא טבילה לבעלי קריין. רבי יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי יהושע בן לוי אין קרי אלא מתשמיש המיטה רב חונה אמר אפילו ראה עצמו ניאות בחלום. הוון בעיי מימר ובלבד מאשה ר' יונה ור' יוסה תריהון אמרין אפילו מדבר אחר. תמן תנן יה"כ אסור באכילה ובשתייה ברחיצה בסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים

לית הדא פליגא על ר"י בן לוי. פתר לה במי ששימש מיטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל. והא תני מעשה בר' יוסי בן חלפתא שראו טובל אותו בצינעה ביה"כ אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח. ר' יודה בר פזי ר' חנין בשם ר' שמואל בר רב יצחק נח בכניסתו לתיבה נאסרה לו תשמיש המיטה. מ"ט (בראשית ו) ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך וביציאתו הותרה לו תשמיש המיטה מ"ט (בראשית ח) צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך. א"ר חייה בר בא למשפחותיהם יצאו מן התיבה ע"י ששימרו יחסיהן זכו להנצל מן התיבה תדע לך שהוא כן דתנינן חם כלב ועורב קילקלו מעשיהן חם יצא מפוחם כלב יצא מפורצם בתשמישו עורב יצא משונה מן הבריות. א"ר אבון כתיב (איוב ל) בחסר ובכפן גלמוד בשעה שאת רואה חסרון בא לעולם עשה אשתך גלמודה. א"ר לוי כתיב (בראשית מא) וליוסף ילד שני בנים אימתי בטרם תבוא שנת הרעב. תני בשם ר' יהודה תאיבי בנים משמשין מיטותיהן א"ר יוסי ובלבד יום שטבלה: