פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי | בן יהוידע

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן כבעריכה

סדר תעניות כיצד מוציאין ספר תורה עם התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי תיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. והזקן שבהן אומר לפניהם דברי כבושין אחינו לא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים. את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה (יונה, ג) ובקבלה הוא אומר (יואל, ב) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם:

גמ' תנא ראשונות ושניות נכנסין לבתי כנסיות ומתפללין. כדרך שמתפללין כל השנה כולה. ובשבע אחרונות מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר (מקלה) על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. רבי נתן אומר אפר מקלה היו מניחין בראש נשיא ובראש אב בית דין והדר כל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. והתניא בגדולה מתחיל מן הגדול ובקלקלה מתחיל מן הקטן. הא נמי חשיבותא היא לדידיה דאמרי ליה את חשיבא למיבעי רחמי עלן. וכל אחד נוטל ונותן בראשו. נשיא ואב ב"ד נמי נשקלו אינהו ולינחו ברישייהו מ"ש דשקלי אחרים ומנחו ברישייהו. א"ר זירא דמן קסרי לפי שאינו דומו מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים. היכא מנח ליה אמר רבי יצחק במקום תפילין שנאמר (ישעיה, סא) לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר. למה יוצאין לרחובה אמר רבי לומר צעקנו בצינעה ולא נענינו נבזה עצמנו בפרהסיא. ריש לקיש אמר גלינו וגלותינו מכפרת עלינו. מאי בינייהו דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא. למה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר. אמר ריב"ל כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעונותינו. למה מתכסים בשקין אמר רבי חייא בר אבא לומר הרי אנו לפניך כבהמה. למה נותנין אפר מקלה על גבי (ס"ת) תיבה אמר רבי יהודה בן פזי לומר עמו אנכי בצרה. למה נותנין אפר בראש כל אחד פליגי בה ר' לוי בר לחמא ור' חמא בר חנינא חד אמר הרי אנו חשובים לפניך כאפר. וחד אמר כדי שיזכור אפרו של יצחק וירחם עלינו מאי בינייהו איכא בינייהו אפר סתם ולמה יוצאין לבית הקברות. פליגי ר' לוי בר לחמא ור' חמא בר חנינא. חד אמר הרי אנו חשובים לפניך כמתים. וחד אמר כדי שיבקשו מתים רחמים עלינו. מאי בינייהו איכא בינייהו קברי נכרים: והזקן שבהן אומר לפניהם דברי כבושין. ת"ר יש שם זקן וחכם אומר. אין שם זקן וחכם אומר חכם. אין שם זקן ולא חכם אומר אדם של צורה. פי' ת"ח ולא גמיר כחכם. כדאיתא במו"ק (דף ט. ) הללו בני אדם של צורה הן זיל לגבייהו דלברכוך. א"נ שראוי למנותו פרנס על הצבור כדאמרי' לעיל בפ"ק (דף י:) איזהו יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הצבור כלומר מצוייר הוא על החכם לכך ועומד לקבל גדולה. ובירושלמי (פ"ק הל' ד) פריך וכי מכיון שהוא מתמנה על הצבור הוא מתפלל ונענה ומשני כיון שהוא מתמנה על הצבור ונמצא נאמן כדי הוא דמצלי ומתענה. כלומר כיון שהוא נאמן בשליחות הקהל ומוסר נפשו לעמוד בפרץ להגן בעדם כדי הוא שיענה גם מן השמים בעד הקהל. ובתוספתא (פרק א) תניא איזהו יחיד כל שמינהו בית דין פרנס בדבר צער. אומר אדם של צורה אחינו לא שק ולא תענית גורמין אלא תשובה ומעשים טובין גורמין. שכך מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ומן החמס אשר בכפיהם (יונה, ג) מאי ומן החמס אשר בכפיהם אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו:

סימן כגעריכה

ת"ר אדם שיש בו עבירה ומתודה עליה ואינו חוזר ממנה למה הוא דומה לאדם שתופס שרץ בידו וטובל שאפילו הוא טובל בכל המימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו מיד עלתה לו טבילה שנא' (משלי, כח) ומודה ועוזב ירוחם ואומר (איכה, ג) נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים:

סימן כדעריכה

עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל יש לו בנים וביתו ריקם כדי שיהא לבו שלם בתפלה. ואומר לפניהם כ"ד ברכות. י"ח ברכות שבכל יום ויום ומוסיף עליהם עוד שש ואלו הן זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי (תהלים, קכ) אשא עיני אל ההרים שם קכא ממעמקים קראתיך ה' (שם קל) תפלה לעני כי יעטוף (שם קב) ר' יהודה אומר לא היה צ"ל זכרונות ושופרות אלא אומר תחתיהם רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה (מלכים א, ח)אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות (ירמיה, יד) ואומר חותמותיהן: ת"ר עמדו בתפלה אע"פ שיש שם זקן או חכם אין מורידין לפני התיבה אלא הרגיל. איזהו רגיל ר"י אומר מיטפל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקן וזקן ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ובקי בכל הברכות כולן אמר רב מיטפל ואין לו היינו ביתו ריקן אמר רב חסדא ביתו ריקן מעבירה. מאי זקן ופרקו נאה אמר אביי שלא יצא לעולם עליו שם רע בילדותו. נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה, יב) אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רבי אלעזר זה שליח צבור היורד לפני התיבה שאינו הגון כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד בהון לפניו אסור לאחריו מותר. תנא ימים הכתובים במגילת תענית הם ולפניהם ולאחריהם אסורין. שבתות וימים טובים הם אסורין ולפניהם ולאחריהם מותרין. ומה הפרש בין זו לזו הללו דברי תורה ואין צריכין חיזוק והללו דברי סופרים וצריכין חיזוק. והאידנא בטלה מגילת תענית. כדגרסינן בפרק קמא דראש השנה (דף יט.) כתב הראב"ד ז"ל הא דאמר מגילת תענית בטלה הני מילי לתענית יחיד אבל תענית צבור לא גזרינן ביה. כדאמרי' רב נחמן גזר תעניתא בתריסר אמרו ליה רבנן האי יום טורנוס הוא אמר להו בטולי בטלה. ולא אמר להו משום דבטלה מגילת תענית דסתמא הא דקאמר והאידנא בטלה מגילת תענית האידנא בימי האמוראים קאמר בתר דשלימי תנאי ואם כן בימי ר"נ בטלה מגילת תענית ואפילו הכי קאמר דוקא משום דבטלה יום טורנוס אבל משום דבטלה מגילת תענית סתמא לא היה גוזר תענית צבור. ומה שנהגו להתענות בשלשה עשר באדר והוא יום שלפני פורים וחנוכה ופורים לא בטלו. יש לומר כדקאמר בפרק קמא דראש השנה (דף יט ע"א) על תענית דצום גדליה דדברי קבלה כדברי תורה ולפניו מותר. ועוד זמן קהלה לכל היא שנקהלו ועמדו על נפשם למלחמה ובקשו רחמים וגם הוא מעיקר הנס:

סימן כהעריכה

מתני' אין גוזרין תענית על הצבור בחמישי שלא להפקיע השערים אלא שלשה תעניות הראשונות שני וחמישי ושני. שלשה שניות חמישי ושני וחמישי ר' יוסי אומר כשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות. אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים ובחנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין דברי רבן גמליאל אמר רבי מאיר אע"פ שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין מודה הוא שאין משלימין וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת:

גמ' וכמה הוי התחלה ר' אחא אומר שלש רבי יוסי אומר אחת והלכתא כרבי יוסי. אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' מאיר שאמר משום ר"ג אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים. דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא הלכה מתענה ומשלים ואפילו בתענית יחיד והכי איתא בירושלמי (הל' טו) אמר רב הונא אפילו יחיד גזר על עצמו תענית מתענה ומשלים פירוש אם ירצה ולא חשיב כמתענה בשבת וכיון שיכול להשלים אם ירצה והוא קבל עליו תענית סתם וכל תענית שלא שקעה עליו החמה אינו תענית צריך להתענות עד צאת הככבים אם לא שפירש בשעת קבלת תענית עד שישלים תפלתו עם הצבור:

הדרן עלך סדר תעניות כיצד