מהרש"א על הש"ס/תענית/פרק ד

גמ' בג' פרקים בשנה כו'. וקוראין במעשה בראשית ואנשי המעמד היו מתענין ד' ימים בשבוע מיום ב' עד יום ה' ולא היו מתענין ע"ש מפני כבוד השבת ולא בא' בשבת כדי שלא יצאו ממנוחת עונג ליגיעה ותענית וימותו:
ביום הראשון כו'. כ"ה בס"א ובגרסת הרע"ב ובגמרא משמע דל"ג ליה ע"ש:
ברש"י בד"ה ביום הראשון של כו' פרשה ראשונה כו' ושניה ופ' יהי רקיע כו'. כצ"ל והד"א:

גמרא תיובתא דרב חמא. כצ"ל וכן פרש"י:
בפרש"י בד"ה ה"ג הגיע כו' לירושלים לעבודה וחציי' הולכין ליריחו הסמוכה לירושלים ושם מתקנין כו'. כצ"ל:
בד"ה מעכבין כו' וישראלים כיון דכולהו. הד"א:
תוס' בד"ה מ"ס עיקר שירה כו' אפילו פסולים כו' עכ"ל. ר"ל דלהכי למ"ד עיקר שיר בפה נקט ישראלים דאפילו ממזרים כשרים לשיר אבל למ"ד עיקר שיר בכלי לא נקט ישראלים דבעי כהנים ולוים ודו"ק:

בפירש"י בד"ה לא ידחה כו' וי"ו דידעיה עושין אותן ה' כו' עכ"ל כוונתו בזה לא אתפרש לי ודו"ק:
בד"ה ה"ג למ"ד דולג כו' קורא שני שלשה פסוקים כו'. כצ"ל:

בפרש"י בד"ה הן הן בני יואב כו' במס' חגיגה כו' עכ"ל. לא מצאתיו שם אבל במס' מו"ק איתא דדוד נקרא כן:
תוס' בד"ה הן הן בני יואב כו' היתה בת ישי כו'. כצ"ל:

בפירש"י בד"ה ומ"ש מוסף כו' דלא דחה דידיה אלא דמנחה עכ"ל. כצ"ל אבל פירושו קצת מגומגם שהוא פי' כל זה אליבא דרבי יהושע דאמר הכי מוסף אין בו מנחה וממאי דשקיל וטרי תלמודא הכא ומייתי מדרבי יוסי כו' ומסיק אלא דמנחה קרבן עצים דחי אלא לאו דנעילה כו' כל זה אזלא אליבא דרבי עקיבא למאי דהוה שונה מעיקרא ודו"ק:
בד"ה בשבעה עלה כו' מתן תורה הוה. הס"ד:

גמרא בחדש השני בעשרים לחדש כו'. כצ"ל:
בפרש"י בד"ה אנת צבית כו' ל"א אנת צבי כו' וידך אושלית לי לשון שאילת כלים כלומר כו' עכ"ל. וכ"ה הגירסא בילקוט:
בד"ה הני ארבעים נכי חד כו' ובד"ה מוצאי שביעית שמינית. הס"ד כצ"ל:
תוס' בד"ה דכתיב עד חדש כו' של ר"ח אייר כו' תמצא ט' ימים כי' ועד חדש ימים הוי שלשים יום כו' עכ"ל. דברי רש"י מכוונים שהוא חושב י' מאייר ועד חדש ימים הוא חדש של כ"ט ימים הרי בין הכל ל"ב ימים מר"ח אייר עד כ"ב סיון הם הג' ימים שסרו כו' אבל דברי התוס' לא ידענא להולמם שהרי לא תמצא מט' ימים דאייר ומכ"ב ימים דסיון בין הכל אינן רק ל"א יום ואתה צריך לל"ג יום דהיינו חדש ימים שהוא ל' יום וג' ימים שסרו כו' ודו"ק היטב:

תוס' בד"ה ותרוייהו כו' דכלי פשתן מותר לכבס מ"מ החמיר כו' עכ"ל. כצ"ל:
בד"ה ערב תשעה באב לא יאכל כו' ר"ל בשתי קדירות כו' מאחר שאין עושין מהן תבשיל בעצמו כו' עכ"ל. הוא מגומגם קצת דמתחילת דבריהם נראה דדוקא משתי קדירות אסור ובס"ד נראה דב' מינין שעושין מכ"א תבשיל בעצמו אם אינן נאכלין כמות שהוא חי מקרו ב' תבשילין אף בקדירה אחת וק"ל:

גמרא אמר רבא הלכתא כתנא דידן ולא הודו כו'. כצ"ל:
תוס' בד"ה יום שבו כלו כו' ולמחר הכרוז כו' ופרשב"ם כו' ובכל ט' באב היו מתים כ"א אלף ופרוטרוט כו' עכ"ל. דברי הרשב"ם הם בפרק י"נ ע"ש אבל לא ידעתי לכוון דברי התוס' דהכא ע"פ פרשב"ם דהתם ולפי לשון האיכה רבתי שאמרו שם שהיו מוצאין עצמן ט"ו אלף ופרוטרוט חסרו מת"ר אלף והיה נראה להגיה כאן וכצ"ל ובכל ט' באב היו מתים מת"ר אלף בפרוטרוט ומפורש כו' ויהיה הפרוטרוט קאי את"ר אלף שהפרוטרוט ממנו בכל שנה מהמ' שנים ט"ו אלף כדמפרש לה התם בפרשב"ם והוא מדברי איכה רבתי שהפרוטרוט עולה בכל שנה מהמ' שנים ט"ו אלף וע"ש בזה דברי התוס' מיהו בכל פרשב"ם שלפנינו גרסינן הכי ט"ו אלף ופרוטרוט דמשמע שהפרוטרוט הוא הנשאר על ט"ו אלף שאינו מגיע לכל שנה אלף וכן נראה מדברי התוס' שם אבל דברי התוספות דהכא א"א לכוון רק כמ"ש וכלשון הרשב"ם ודו"ק: נגילה ונשמחה בישועתו:

הדרן עלך בשלושה פרקים וסליקא לה מסכת תענית בסייעתא דשמיא