חידושי הריטב"א על הש"ס/תענית/פרק ב


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק שני - סדר תעניות

דף טו עמוד אעריכה

סדר תעניות כיצד מביאין את התיבה וכו':    פרי' בש"ס במתני' בסד' תעניות אחרונות וכדאי' במתני' לקמן:

מתני' עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן כו׳:    ואומר לפניהם כ"ד ברכות י"ח שלי יום ויום ומוסיף עליהם עוד שש ואקשי' בגמרא הני שש ז' הויין כדתנן על הז' הוא אומר ופרקי' מאי שביעית ז' לארוכות לומר שברכ' גואל ישראל מאריך ותשובה מכלל הברכות ומתריעי' בה אבל לפי שחותמין בה בבל יום לא חשיב תנא בתוספת אלא הו' שהוא מוסיף לגמרי הם וחותמי' כדתניא בגואל ישראל מאריך ובחותמה הוא אומר מי שענה כו' וי"א כי מה שמאריך בגואל ישראל הוא שכולל בה תפלת התעני' דהיינו עננו שאם לא כן אין תפלת תעני' בתעניות הסמוכות ואין זה נכון שא"כ היה אומר כן בפי' ועוד למה משנין חתימת' ומקומה היום לאומרה בברכ' גואל ישראל שאע"פ שברכת גואל ישראל אינו על גאולה מן הגלות שהרי יש לה ברכה בפני עצמה בצמח דוד ובונה ירושלם ואינו אלא שיניח לנו מן הצרו' כמו שכתב רש"י ז"ל בפ' היה קורא את המגלה מ"מ יותר ראוי לומר כדרב' שאומרים היום בחותמ' שחותמים בה העונה בעת צרה כמו בשאר הימים ומה שאמרו בגואל יש' בפסוקים של תחנונים מענין גאולת צרה או מעניני העקידה שהם מעין הברכה כמי שענה דמיירי בהכי וכן היה מנהג בישיבו' שאומר בברכה זו פסוקי העקידה וכיוצא בהם אבל לא ייחדו לברכה זו פסוקים ידועים כמו לשאר ברכות ולפי' אמרו ובגואל ישראל מאריך כמי שירצה שא"א לו' שאין הכוונה שיאריך בה בפסוקים אחרים אל' שיאריך לומר סמוך לחתימתה מי שענה דאלמ' האריכות מלתא אחריתי היא מ"מ אין הכוונה שיאריך לומר עננו אבינו עננו ביום התענית כו' מדלא קאמר הכי בהדיא אלא ודאי שאומר תפלת תענית ביום זה אין אומר אותה אלא בברכה ששית שחותמי' בה העונה בעת צרה שהיא חתימת תפלת תענית קודם שיאמר מי שענה אומר עננו אבינו עננו כו' ואומר בחתימתה מי שעונה כו' וחותם העונ' בעת צרה שזו חתימת תפלת תעני' לש"צ והמוסיף בחותמה האל המושיע טועה והקרוב עיין בליקוטין לומ' יותר שאין אומר תפלת תעני' של עננו כשאומר כ"ד ברכות כי השש שהוא מוסיף הן במקומה ובשאר תעניות אומר ברכת עננו דרך כלל אבל עכשיו מאריכי' לו במקומ' לומר השש האלו והן מוסף תפלה לענין זה כשם שאין אומר יעלה ויבא במוסף של ר"ח כי התפלה הוא תפלת סיום ואף זה דוגמתו וזה נר' יותר נכון וברור בעיני וכן נר' דעת הרמב"ם ז"ל אבל אין זה דעת קצת רבותי שיחיו:

גרסי' בירושלמי תני צריך להאריך בגואל ישראל בתעני' ופריך הא בשש שהוא מוסיף אינו פי' אתמהה א"ר יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין י"ח לא יאריך להכי תנינן צריך להאריך בגואל ישראל ע"כ וזה ראיה לפירושינו שאין האריסי' בעננו מדלא פריש הכי:

ואלו הן זכרונו' ושופרות אל י"י בצרתה לי כו׳:    פי' הפוסקים הללו הן כל אחד על כל ברכה לפי סדרם כי בברכה ראשונה של שש שהוא מוסיף שחותמת זוכר הנשכחות אומר זכרונות ובשנייה שאומר שומע תרועה אומר שופרו' וכן השאר על הסדר זה תמצא מזמור מעין הברכה וכן סדר הגאונים ז"ל ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל שמסדר זכרונות ושופרות ושאר כל המזמורים הללו בברכת גואל ישראל קודם שיאמר מי שענה נראה שסובר ז"ל כי על זה אמרו בברייתא בגואל ישראל מאריך ולא נהיר כלל וכן נר' מדבריו ז"ל שזכרונות ושופרות אלו לא סוף דבר אותן שאומרים בר"ה אלא מעין הצרה וממה שא"ר יהודה שאין אומר זכרונות אלא בר"ה ובי"ה של יובל ובשעת מלחמה נראה לדברי חכמים שזכרונות ושופרות אלו הן אותן שאומר בר"ה וי"ה של יובל אעפ"כ אין אומר אלא פסוקי דזכרונות ושופרות בלבד לא שאר התפלה אבל רבי' הגדול הרמב"ן ז"ל כתב כי בסדר הגאונים ז"ל נמצא שאומר בה כעין צלותא דבי רב שאומר דר"ה אלא שמדלגי' ענין היום שהוא מתחיל (בענין היום) בזכרונות אתה זוכר מעשה עולם עד צופה ומביט עד סוף כל הדורות ואומר ואתה דורש מעשה כלם וגם את נח באהבה זכרת ובדברי קדשך כו' וע"י עבדיך הנביאים וכו' אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך כו' עד כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואומר מי שענה את אבותיכם על ים סוף הוא יענה אתכם כו' ברוך זוכר הנשכחות ואומר אתה נגלית כו' כסדר ר"ה עד י"י צבאות יגן עלינו ובדברי הנביאים מוסיף ונאמר ויריעו העם ויתקעו בשופרות ויהי בשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה וגו' אלהינו ואלהי אבותינו תקע בשופר גדול לחירותינו וגו' וקיים לנו י"י אלהינו את הדבר האמור בתורתך ע"י משה עבדך וכי תבאו מלחמה בארצכם וגו' וזכור לנו י"י אלהינו זכותו של יהושע עבדך נביאך והמלא עלינו רחמים למען שמך ואומר מי שענה את יהושע בגלגל גו' בא"י שומע תפל' תרוע'. ואח"כ אומר מזמור אשא עיני אל ההרים ואומר וזכור לנו י"י אלהינו זכותו של שמואל נביאך המלא עלינו רחמים למען שמך ואומר מי שענה את שמואל במצפה כו' וכן כלם כך נמצא בסדר הגאונים ז"ל שהיו נוהגים בדבר ראשי ישיבות:

והא דתנן רבי יהודה או' לא היה צריך זכרונות אין פירושו כפשטו שאינו צריך לכך אבל אם רצה לאומרן רשאי שהרי אמר בטעם דבריו שאין אומרים אותה אלא בר"ה ובי"ה של יובל ובשע' מלחמה אבל רבי יהודה תפס במשנה לשון קצר שאין אומרים זכרונות ושופרות בתעניות אלו ואם נפשך לומר כדי להאריך בפסוקי' בברכות הללו כמו בשאר ברכות אינך צריך לומר זכרונות ושופרות שהרי א"א לומר תחתיהן בתעניות של גשמים רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה וכו' אשר היה דבר י"י אל ירמיהו על דברי הבצרות וה"ה בשאר צרות שיאמר פסוקים של נביאים מאותו ענין ואומר חותמיהן ולית הלכתא כרבי יהוד' דיחידאה הוא.

אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפי' המשנ' הלכה כרבי יהודה ובחבור שלו כתב ואומר זכרונות ושופרות מעין הצרה ונ"ל שדעת רבי' ז"ל דרבי יהודה לפרושי אתא כי מה ששנינו בסדר הברכות שאומר זכרונות אמת הוא שנהגו בכך אבל לא היה צריך ולא אמר אינו צריך נראה שנוהג היה ש"צ לומר אבל לא היה צריך לכך כנ"ל ואפי' רבי יהוד' לא פליג אלא בתעניות של גשמים אבל בשאר צרות מודה דהיינו שעת מלחמה אלא דנקט לישנא דקר' וכי תבאו מלחמה בארצכם וכו' והוא כלל לשאר צרות ג"כ יש ברכות והתרעות בסדר ר"ה לדברי הכל ושלא כדעת רבי' ועוד נחלקו רבי יהודה וחכמים כדאי' במתניתא של דברי חכמים שאמרו שעל הברכות הללו בא' אומר תקעו ובא' אומר הריעו אין בכל ברכה א' מהן אלא תקיעה או תרועה בא' תוקעים ובא' מריעי' ומתחיל בתקיע' ומסיים בתקיעה ונמצאו תרועות והטעם לפי שאין לנו לעשות תקיעה ותרועה ותקיעה אלא בר"ה ובי"ה שכתוב בהן ג' תרועו' וכל א' מהן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה וכדילפי התם בקראי אבל בתעניות לא למדנו זה אלא שאמר הכתוב והרעותם בחצוצרות כדי להעלות תפלה בתרועה ובכל דהו סגי בין בתקיעה בין בתרועה ואף מה שאנו עומדים לתקוע בר"ה על סדר הברכות אינו לצאת ידי חובה אלא תפל' בתרוע' כמו שבררנו במקומה בראיות בס"ד ורבי יהודה בעי הכא בכל ברכה וברכ' תקיעה תרוע' ותקיעה ולא מפני חיוב ג' קולו' מנא ליה בתעניות אלא דאיהו אזיל לטעמיה דסבר תקיעה ותרועה ותקיעה א' היא ואין להפסיק בהם וביניהן ששלשתן קול א' כדאיתא בפרק החליל והדבר ידוע שאין הלכ' כמותו כדאי' התם וכדמוכח בר"ה ששנינו סדר תקיעו' ג' של ג' ג' אלמא תקיעה תרועה ותקיעה ג' קולות הן והיינו כרבנן והכי קרינן להו בכל דוכתא ט' תקיעות נמצאת אומר שלדברי חכמים בא' תוקעי' בלבד ובא' מריעי' מפני הספק שיש בתרוע' כדא"ר אבהו במס' ר"ה כשיש לו להריע עושה ג' שברי' ותרועה ונמצ' שבוש במקצ' נסחאו' שגורסי' בברייתא כדברי רבי יהודה על הראשונה תוקעי' ומריעין ותוקעין ועל השניה מריעי' ותוקעין ומריעי' ועל הסדר הזה בכלן בא' מהן תרועה בין שתי תקיעות ובשנייה תקיעה בין שתי תרועו' וזה גרסת הרמב"ם ז"ל וזה אינו נכון כי למה רבי יהודה להרבות בתרועות כ"כ כי בתרועה הוא שמצינו שצריך פשוטה לפניה ולאחריה אבל היכן מצינו לתקיעת שתהא תרועה לפניה ותרועה לאחריה כ"ש דאיהו סבר דתקיעה ותרועה ותקיע' א' היא וקול א' הוא תחלתו וסופו פשוט ונשבר באמצע ולמה יהפך עכשיו תקיעו' לתרועו' ומנין לנו שנוי קול זה ונראה שיצא להם שבוש זה בנסחאות אלו לפי שבא' אומר תקעו ובא' אומר הריעו ונראה להם כי באותה שאומרי' הריעו מתחילי' בתרועה וזה אינו אלא בא' מאריך בתקיעו' ומקצר בתרוע' ובשנית מאריך בתרוע' ומקצר בתקיעו' כי אין חובה בתעניות שתהא שיעור תרועה כתקיעה שאין הכוונה אלא להעלות תפלה בתרועה או בתקיעה ואין מדקדקי' בזה בדיני השופר ודיני התקיעות של ר"ה ובעיקר נסחאות לא נמצא בדברי רבי יהודה אלא שגורס בכל א' מהן ותוקעים ומריעין ותוקעי' גם יש מן החכמים שסבורין שסדר התקיעות לדברי רבי יהודה שה"ה לדברי חכמים ולא נחלקו בזה כלל ופסקו כן בהלכותיהן כי באחד תוקעים ומריעין ותוקעים ובא' מריעי' ותוקעי' ומריעין וכן כתב הרמב"ם ז"ל וזה אינו נכון לפי שאין לנו תר"ת ולא תש"ת ולא תשר"ת אלא בר"ה מגזרת הכתוב ואלו היה לנו חיוב בתעניות לתקיע' ותרועה ותקיעה היה לנו לעשות תשר"ת תש"ת תר"ת מפני הספק כמו בר"ה כי מנין נתברר לנו הספק לעשות תר"ת בכל א' אלא ודאי מה שכתבנו עיקר שאין לדברי חכמים אלא בא' תוקעי' ובא' מריעין בלבד ולפי שסדר תקיעות בר"ה וי"ה של יובל התרועה בין התקיעות גם בז' תקיעות אלו מתחילין בראשונה בתקיעה ובשניה תרועות ובג' תקיע' וכן על סדר זה ונמצאת התרועה בפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה שהפסקת ברכות אינה הפסקה כענין זה אף בר"ה ואין הפסק חשוב ביניה' אלא בקול כדאמרי שמעת' ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא וכדכתיבנא הת' בס"ד וכ"ש בכאן שאין לנו חיוב בזה כלל וזה מבואר יפה למי שמודה על האמת אלא שלא נהגו מה שאומר זוכר הנשכחו' בברכת מי שענה את אבותינו על ים סוף לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים וזכר' אחר היאוש כדכת' וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו ובשופרות ענין יהושע שנענה בשופרות ביריחו ואליהו בהר הכרמל נענה והוא מעין אשא עיני אל ההרים ובשמואל כתיב ויצעק אל י"י וביונה כתב ממעי הדגה ולפי' אומר ממעמקים קראתיך י"י וחותם העונה בעת צרה שכן כתוב בו קראתי מצרה לי ובאליהו כתיב תפלה ענני י"י ענני:

ודוד ושלמה התפללו על הארץ דוד כשהיה רעב ושלמה כשהכניס ארון אי נמי רעב כי יהיה בארץ ולפי' חותם בה מרחם על הארץ. וזה שחותמי' בברכה ראשויה בגואל ישראל שאלו עליה בירושלמי ולא יצחק הוא נגאל כלו' שהרי ענין האריכו' מי שענה לאברהם בהר המוריה והיה לו לחתום גואל יצחק והשיבו מכיון שנגאל יצחק נגאלו כל ישראל ובמה שאמרו בש"ס על הז' חותם ברוך מרחם על הארץ הוא משום סמכוס אמרו ברוך משפיל המרים וזו גרסת רש"י ז"ל וכן היא בירושלמי ושם פירש שאמרו ניחא דשלמה דכתיב ביה בנ' בניתי בי' זבול לך דוד למה ע"י שבקש לעמוד על מנינן של ישראל ופי' שדוד ושלמה נתרוממו יותר מדאי והושפלו לפני השם שחזרו ונתענו לפניו ונענו ולפי' אנו חותמין ברוך משפיל ומרים וזכר צדיקים לברכה שיארע לנו כן שתקובל הכנעתנו בתעניתנו ותסלק ממנו המכה שבא' עלינו על שרם לבבנו וסרנו מתור' אלהינו ורש"י ז"ל פי' שהכניע' במטר עד ששבו בתשובה ואינו מחוור שאין החתימה לטובה וקבלת תפלה. ויש שגורסין ברוך משפיל מרים והיא יותר נוחה אבל אינה בנסחאות של גאונים ז"ל ולא בירושלמי כמו שכתבנו.


דף טו עמוד בעריכה

גרס' רבי' אלפסי ז"ל וכן הוא במשניות מדוייקות ובספרים ישינים מעשה בימי רבי חלפת' בצפורי ובימי רבי חנינא בן תרדיון שעבר א' לפני התיבה ואמר כל הברכות כלן וענו אחריו אמן תקעו הכהנים תקעו מי שענה את אברהם אבינו כו' הריעו בני אהרן הריעו מי שענה את אבותינו. וכן בכל ברכה וברכה וכשבא דבר לפני חכמים אמרו לא היו נוהגים כן אלא בשערי מזרח ובה' הבית ובפי' טענתם של רבי חלפתא ורבי חנינא נתחבטו הראשונים ז"ל יש מרבותי' ז"ל בעלי התוספות שפירש שטעותם שהיו תוקעי' על סדר הברכות ואמרו חכמים שבגבולים אומרי' הברכות בלא התרעות ומה שאמרו בר"ה שיש חצוצרות בגבולים בתעניות זהו שתוקעים בחצוצרות אחר שמשלימין כל הכ"ד ברכות וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שאין התרעות על סדר הברכות בגבולין אלא אחר שגמרו כל התפלה ויש מסייעי' פי' זה לפי שבמשנתינו לא הזכירו שום התרעה בסדר הברכו' וזה אינו נכון כלל שהרי בברייתא פירש התרעות על סדר ברכות בגבולין ואחר כך פירש אותן שבמקדש ולא חלקו ביניהם אלא בחותם הברכות ועניית אמן כי בגבולין חותמי' כדרכן ועוני' אחריה' אמן במקדש חותמים ברוך י"י אלהי ישראל מן העולם ועד העולם גואל ישראל וכן בכלם ועונים אחריהם במקומן אמן בשכמ"לו. ומה שלא הזכיר התנא במשנה תרועות על סדר ברכות לפי שהתנא מקצר וסמך על מה ששנה בשלהי פרקא דלעיל שבאלו מתריעין ומאי דלא פריש במתני' פריש בברייתא.

ורש"י ז"ל דחק עצמו לומר כי טעותם היה שלא היו עוני' אמן אחר כל ברכה אלא שהיו אומרי' בשכ"מלו כדרך שעושי' במקדש וגרס' במשנתי' ולא ענו אחריו אמן וזה אינו נכון חדא דבנוסחי עתיקי וענו אחריו אמן גרסי' עד שבא רש"י ז"ל ומחק והגיה ועוד היאך אפשר לומר כי חכמים גדולים כר' חלפתא ור' חנינא בן תרדיון יטעו טעות גדולה כזו כי אע"פ שהיו במקדש בימי התעני' וראו שעשו כך לא היה להם לעשות כן בגבולים שדבר ידוע היא כי במקדש כל השנה היו נוהגים לעשות כן כי לפי שאומרים את השם בכתבו יש להם לענות בשכמ"לו אבל בגבולי' שאינו נאמר אלא בכינויו עונין אמן ואין הפרש כזה בין תעניות לשאר ימים ואחרים פירשו שטעותם היה כי כמו שראו במקדש שהיו תוקעים בשופר וחצוצרות בתעניות הנהיגו הם כך בגבולין לתקוע בשופר וחצוצרות וכשבא דבר לפני חכמים אמרו שאין זה אלא במקדש אבל בגבולי' מקום שיש שופר אין חצוצרות ומקום שיש חצוצרות אין שופר והפי' הזה יותר נכון ורבי' הגדול כן כתב שטעו בשתים שלא ענו אמן ושטעו בשופר וחצוצרות כמו שראו במקדש אבל עדיין אינו מחוור כי היה להם לחכמים לומר אין עושים כן אלא בשערי מזרח דהא מקרא נפקא להו התם במס' ר"ה דכתיב בחצוצרו' וקול שופר הריעו לפני המלך יי' המלך יי' הוא דאיכא חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא וגם אינו נראה שיהו טועי' בדרשא דהאי קרא ואמאי נקט לישנא לא היו נוהגים כן ולא' מרבותי שמעתי אומר כי טעותם היתה בזה כי במקדש לא היו אומר בחתימ' כל ברכה וברכה מז' ברכות מי שענה לאחר שאומר חותמ' ברוך יי' אלהי ישראל כו' ועונים העם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

וחזן הכנס' אומר תקעו ואומר ש"צ מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתם היום הזה ותוקעי' וכן בכל ברכה וברכה אבל בגבולים אין עושים כן אלא כסדר משנתינו כי קודם חתימ' כל ברכה אומר מי שענה וחותם בה ועונים אמן ואומר חזן הכנס' תקעו ותוקעים כי סדר משנתי' בגבולי' היא וטעם ההפרש הזה שבין מקדש לגבולים לפי שאנו צריכין ביום זה להעלות זכרונם לפני הש' ברוך הוא לרצון לנו ולפי' צריך בתקיעות בתפלות תענית שהוא מי שענה שמזכירין בה זכות האבות להעלות זכרונם לפני הש' ב"ה לרצון לנו ולפי' צריך שיהו התקיעה סמוכו' לתפלה זו ואלו במקדש כיון שעונים על כל ברכה בשכמ"לו שהוא ברכה בפני עצמה כמו שאמר על כל ברכה תן לו תהלה אלו היה אומר מתחלה מי שענה קודם חתימת הברכה ותוקעי' אחר בש"כ היה נראה כאלו התקיעה על ברכת בש"כ אבל בגבולים שעונים אמן שתוקעים אחר עניית אמן הרי התקיעות סמוכו' למי שענה שאין הבדל ברכה אחרת ביניהם ורבי חלפתא ורבי חנינא אירע להם שהיו במקדש וראו הסדר ההוא והנהיגו כן במקומתם וכשבא דבר לפני חכמים אמרו שאין נוהגים כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית והשתא אתי שפיר כפשטה לישנ' דמתני' מעשה בימי ר' חלפתא ורבי חנינא שעבר א' לפני התיבה וגמר את כל ברכה וענו אחריו אמן תקעו הכהני' תקעו מי שענה את אברהם אבינו כו' הרי מפו' כי אחר שגמר כל ברכה וענו אחריו אמן אמר חזן הכנס' תקעו הכהני' תקעו ובעוד שהתוקעים מזמנים עצמן לתקיעה ש"צ או' מי שענה ותוקעים וכן תמצא מפו' בברייתא כדברי רבי יהוד' ההפרש הזה שבין גבולים למקדש ואחר סדר זה של מקדש אמרי' בסופ' וכן הנהיג ר' חלפתא בצפורי וזה לשון הגון אלא שאני מוסיף ואו' כי אף במקדש היו אומר מי שענה כי מי שענה חותם הברכו' הוא כדתנן ואומר חותמיהן מי שענ' כו' ואין אומר אותה בשום מקום בלא חותם זה אלא שאחר שענו בשכמ"לו ואומר חזן הכנסת תקעו אומר ש"צ פעם שנייה מי שענה בלא חתימה וכן הלשון מוכיח כדברי רבי יהודה ששנינו וחוזר ואומר מי שענה משמע שחוזר אותו פעם שנייה וכן בדברי הרמב"ם ז"ל:

מתני' ג' תעניות הראשונות אנשי משמר מתענים ולא משלימי' אנשי בית אב לא היו מתענים:    פי' כי הכהנים היו חלוקים במשמרות בכל שבוע ושבוע וכל משמרה מתחלקת לז' בתי אבות כל א' מהם עובד יומו ואם תכבד העבודה על בית אב מדמי הקרבנות וכיוצא בו מסייעי' להם שאר הכהנים של אותה משמרה וחלוק בתי אבות אלו יש מהם קבועות ליום ידוע לעולם שזה עובד בשבת לעולם וזה עובד בא' בשבת לעולם כלם ויש שלא היו קבועם כ"כ אלא פעמים שזה שעובד בשבוע או בשבת עובד בשבוע אחרת ביום אחר ובתוספת' נראה כי היו הכהנים הרבה שלא נחלקו למשמרות אלא שהיו נטפלין עם כל משמר ומשמר להוסיף ולהגדיל על אישי המשמר לסייעם כפי מה שהיו צריכים להם ויש שמגדילים על כל בית אב ויש שלא היו מגדילים אלא משנה לשנה ועל כל זה שנינו אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות וכו' ואמרו בברייתא מפני מה אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבאו אנשי משמר ויסייעו אותם ומפני מה אמרו אנשי בית אב אין שותין יין לא ביום ולא בלילה מפני שהם עובדים:

מתני' כך היא הגרסא במשניות מדוייקות כל הכתוב במגל' תעני' דלא למספד לפניו אסור ולאחריו מותר וכל הכתוב דלא להתענאה לפניו ולאחריו מותר. ולפי גרסא זו על כרחנו יש לנו לומר כי איסור הספד חומר גדול הוא מאיסור התעני' כי יותר חלול לקדושת יום לנהוג בו ענוי מלנהוג בו הספד כי המתענה כל היום יותר מתענה מן הסופ' ולפי זה יש לנו לומר כי בכל הימים של מגלת תעניו' אפילו אותן שהן קלים אסרו בו תעני' לפי שהוא חלול גדול אבל לא אסרו הספד בכלם אלא באותן שהיו חמורים מאד ולפי' כל היום שכתב בו דלא למספד בהון הוא חמור וכן נראה ממה שאמרו במגלת תעני' אילין יומיא דלא להתענאה בהון ובמקצתהון דלא למספד בהון ופשוטן של דברים שכולן אסורין בתעני' ומקצתן בהספד שאם תאמר שמקצתן בהספד ומקצתן בתעני' לבדו בלא הספד כי ההספד חלול גדול מן התעני' כדברי ה"ר אפרים ז"ל לפי שהוא דבר פרהסיא יותר ופעמים שהוא אסור בהספד ומותר בתעני' והיום שכתוב בו דלא למספד הוא קל א"כ ריש ירחא דניסן שאמרו דלא למספד מותר הוא בתעני' ובש"ס אמרו על כ"ט באדר שעשאוהו כי"ט עצמו להאסר בשניהם מפני שמוטל בין שני ימי' טובים מה שאין כן בכל יום שלאחר י"ט שהוא מותר באחד מהם ואם י"ט עצמו של אחד בניסן אלא ב' אינו הספד בלבד שכתוב בו היאך יגרום לכ"ט באדר איסור בשניהם זה ודאי א"א אבל הנכון כמו שאמרנו כי הכתוב בו דלא למספד אף בתענית הוא אסור וקדושתו חמורה ומפני זה החמירו בו במשנתי' שאמרו לפניו אסור וכל שכתוב דלא להתענאה אינו אסור בהספד וקדושתו קלה ולפיכך הקלו בו במשנתי' ואמרו שאפי' לפניו מותר ואין לו לשמוע להפך גרס' משנתי' ולא להפך דברי רב אשי שאמר בש"ס כל שלאחריו בתעני' אסור בהספד מותר כמו שהגרס' בכל הספרים שלנו עד שמחק ה"ר אפרים ז"ל והגיה כל שלאחריו בהספד אסו' בתעני' מותר והאמת מורה דרכו ובש"ס אמרי' דרשב"ג פליג ואמר דבכלהו ימים טובים לפניהם ולאחריהם מותרים לגמרי ופסק שמואל הלכה כרשב"ג ורבי יוחנן פסק הלכה כרבי יוסי ואע"ג דבטלה מגלת תענית אצטריכו לה אי פסקא משום חנוכה ופורים דלא בטלה כלל ואם באנו לפסוק הלכה כרבי יוחנן וקשה עלינו תענית שאנו מתענין ביום שלפני פורים שא"א לנו לומר כדברי ה"ר אפריים ז"ל שיום לפנינו אינו אסור אלא בהספד אבל בתענית מותר דהא כתיבנא דהספד קל מתענית וא"א לאסור הספד ולהתיר תעני' אבל אנו נפסוק הלכה כשמואל כדברי הרב אלברצלוני ז"ל וכדכתיבנא בפ"ק:

מתני' אין גוזרים תענית על הצבור בתחלה בה' שלא להפקיע את השערי':    היה נראה לכאורה שאין זה אלא בתעניות של גשמים כי כשרואים שגזרים תענית על הגשמים אז השער מתייקר אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נרא' שהוא אפי' בשאר תעניו' וכן דעת רש"י ז"ל אלא שאין טעמי ברור שכתב לפי שרואי' אותן שקונין ביום ה' ב' סעודות הן א' לצורך הלילה וא' לצורך השבת והם אינן יודעי' שהוא תענית לפי שהיום התחיל לגזור וסבורי' שהמזונות הוא שנתמעטו ויבא להפקיע השערים.

ויש שהקשה למה הפקיעו שערים בכך והלא בשאר הימים לוקחי' גם הם לחם לסעודה ואין מרבין בתענית אבל בבשר ויין שאין לחוש לפקעת שער שלהם כי המפקיעו משובח וממעט את התפלה ופי' הם הטעם מפני שבעלי חנויות לא ידעו בגזרת התענית ולא הבינו אלא כמנהגם לסעודה וכשהוסיפו לקנות בני אדם לסעודת תענית נמצאת שסעודת שבת חסירה. ואין זה מחוור עדיין דליטעמיהו נמי למה לא הכינו בעלי החנויות סעודה בליל התענית וי"ל לדברי רש"י ז"ל כי אף בלחם אדם מרבה לאכול מפני התענית ואין לוקחים סעודתן אלא בערב ולפי' מתוך שלוקחים לסעודת הערב לוקחים אף לסעודת שבת ביחד מה שאין כן בשאר ימים שאין לוקחי' סעודת שבת עד ע"ש ובזה השער מתייקר כשרואים בעלי חנויות שלוקחים בני אדם הרבה ביחד ואינן יודעים כי זה מפני התענית.

רבי יוסי אומרי כשם שאין הראשונות ונראה דהלכה כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ואיני יודע טעם לדברי הרמב"ם ז"ל שפסק בחבורו כר' יוסי אין גוזרי' תעניות על הצבור בר"ח בחנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקים כך הגרס' במשניות ובנסחאות מדוייקות דלא גרסי' בהא בתחלה ובאידך הוא דגרסי' אין גוזרים תעניות בה' בתחלה לומר שגוזרים אותו להיותו שני אבל בר"ח בחנוכ' ובפורים אין גוזרים בו תענית כלל ואפי' להיות ב' או ג' אלא שאם גזרו תעניותי' סתם על הגשמים או על שאר צרות עד שיענו או עד זמן שהם צריכים לגשמים כפי ענין המקומות שרשאי' לעשות כן כמו שאנו עתידים לבאר והם לא קבעו זמן זה ולא עלה בדעתם שיפגע בהן ר"ח או חנוכה ופורים והתחילו להתענות ולא נענו עד שפגע בהם א' מימים אלו אין מפסיקים גזרתם שגזרו סתם אלא מתענות ומשלימי' בו שאע"פ שאין גזרתם כדאי לחול על ימים אלו של גזרת ראשונים בפרט חייל עלייהו בכולל דוגמת שבועה שחלה על שבתות וי"ט בכולל אלא דרב אחא בעי שיהא הכולל דבר נראה שהתחילו להתענו' בצר' ג' תעניות ורבי יוסי סבר דהויא התחלה אפי' ביום א' וי"מ אין גוזרים בתחלה לומר שאין עושים אותו תחלה אבל עושים אותו שני אפי' בתחלת גזרתך כגון שהיה ר"ח יום ה' יש לך לשאול א"כ היכי א"ר אחא לקמן דהתחלת ג' והלא אפי' לכתחלה גוזרים אותו שני וי"ל דלר' אחא אין גוזרין בתחילה לאו יום ראשון אלא שאין גוזרים אות' בענין שיהא נראה שהוא בתחלה והיינו בג' בתעניות הראשונות וכאלו שאינו.

אין גוזרין א' מג' ראשונות בר"ח ואם התחילו בשאר ימים בשלשה ראשונות אין מפסיקין וגוזרין האמצעיות בר"ח לפי שדחקתם הצרה יותר שר"ח וחנוכה ופורים איסור תעניתם מדבריה' הוא והם אמרו ור' יוסי סבר דהתחלת יום א' דכל שהיתה גזירת הראשון בלבד בשאר הימים שהתחילו להתענו' בו ולא עננו ולא עברה הצרה שוב אין מפסיקין וגזרי' שני או שאחריהם אף בר"ח ואף לפי שיטה זו אף לרבי יוסי אין לנו לגזור תענית בר"ח אחר שיתענו יום אחד ולא יענו ולא שנקבענו בתוך ב' וה' וב' שפגע בב' או בג' ראשי חדשים לחבירו שא"כ שיכולין לגזרו בב' או בג' בג' למאי אצטרי' למיתני סיפא דאם התחילו אין מפסיקין ברישא בלחוד סגיא א"נ לתני הכי וכיון שהתחילו אין מפסיקין אלא ודאי כדאמרן אבל יותר נראה בלשון הראשון מכיון ולא קתני בתחלה אלא בריש' דמתני' ודאי הא קמ"ל אלא שאין גוזרין לעולם ב"ד שום תענית בפי' בר"ח לא שנא בתחלה ולא שנא בסוף אלא שאם התחילו להתענות בתעניות שגזרו סתם על הגשמי' או בשאר צרות עד שיענו או שיעבור זמנם והרי נתחייבו בכך סתם מצד גזרת' ולא עלו על דעת ר"ח וחנוכה ופורים נתחייבו בנדרם. ושוב אין ר"ח מבטל גזרתם שהיתה בכולל ומוטב שתתקיים גזרה זו שהיא צריכה כיון שבאה מאליה בכולל ולא גזרנו לעקור הראשונה בפי' ובכוונה ולפי תעני' יחידים שאינה בגזרת ב"ד אלא מצד קבלתם אין בה כח לבטל גזרת חכמים שגזרתם קדמה לנדרו שאין נדר של תעני' נדרי איסר מלא מנדרי הקדש שהוא למצוה לענו' בצום נפשי לפני האל ית' לחזור בתשובה כמו שאנו עתידי' לבאר בס"ד. וכל שהוא בר"ח ובימים טובים של חכמים אינו דבר מצוה להתענו' בו ולפיכ' נדאה לגמרי ופוסק בהם ואינו פורע אותו שאלו היה חייב לפרעו הא קיימא לן לוה אדם תעניתו ופורע ואפי' לתעני' שקבל ליום שהוא מסויים כדבעי' למימר קמן בס"ד.

עוד נראה לומר ואפילו לגרסא ראשונה דלעולם כל שהתחילו להתענות שוב אין מפסיקי' אבל יש להם לב"ד לראו' שלא יגזרו תעניו' בזמן שיהא ר"ח בכללם שהרי שאם התחילו לגזור אין מפסיקין ולשון המשנ' מסייע ליה במקצת נסחאות דגרסי' אין כי גוזרין תעני' בלשון רבים ועכשיו רישא דמתני' אסיפא סמיך ומה טעם קאמר אין גוזרין תעניו' שיהא בהם ר"ח ולמה יגזרו אותו שני שלפני ר"ח לפי שאם התחילו אין מפסיקין והרי הוא כאלו מסכימין לגזרו בר"ח ולר' אחא אם באו לגזור תעניו' בב' ובה' וב' אע"פ שיש בהם ר"ח גוזרין ושאר הימים ומפסיקין לר"ח ולא הויא ההתחלה שלא יפסיקו עד ג' תעניו' ואעפ"כ אם ר"ח הוא ב"ד גוזרין בג' הראשונות שאין ענין חלוק לעצמו ואין חוששין כיון שאינו בכלל התעניו' כנ"ל.

מודה היה שאין משלימין כל היום בתעני' ואפסיק' הלכתא דמתענה ומשלים כל היום וכן בט' באב שחל להיות בע"ש או ביחיד שגזר על עצמו תעני' בע"ש וכדאי' בפרק בכל מערבין.


דף טז עמוד אעריכה

גמ' הא דאמרי' למה מתכסי' בשקין ולמה יוצאין לבית הקברות לא מצינו ז' בשום מקום שאמר זה לא במשנה ולא בברייתא אלא שהם היו נוהגים כן וכבר כתבנו בפ"ק דר"ה כיוצא בו שהוא שאלה על המנהג ודבר פשוט הוא שאין יציאתם לבית הקברות להתפלל שם שאסור להתפלל בבית הקברות משום לועג לרש וכל שכן שאסור בקברי עובדי כוכבים ומזלות וברחוב הוא דמתפללין כדאי' במגלה בפרק בני העיר אלא להכניע לבם שהם חשובים כמתים או כדי שיבקשו המתי' עליהם רחמים היו יוצאין שם אחר שהתפללו.

מאי בינייהו איכא בינייהו קברי עובדי כוכבים ומזלות:    פי' כל היכא דאיכא קברי ישראל הא עדיפא דאיכא תרתי ומאי דאיכא בינייהו היינו היכא דליכא קברי ישראל ואיכא קברי עובדי כוכבים ומזלות:


דף יז עמוד אעריכה

מכאן אמרו כל כהן שהוא מכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי דינין אבותיו קבועים אסור לשתות יין כל היום:    פי' שיודע זמן משמרתו באי זו זמן ובאי זה יום בית אב שלו ויודע שהוא קבוע ליום ידוע שאינו משתנה אסור לשתות יין בזמן הזה כל אותו היום בלבד ובכלל זה ג"כ שיודע שאינו מן הכהנים הנטפלים שאינן קבועים אלא לכל זמן שיצטרכו להם שמא מהרה יבנה בית המקדש באותו יום ויצטרך לעבוד עבודה ושאר הימים מותר שהרי יודע משמרתו והוא שיודע שבתי אבותיו קבועים שאין משנין משמרותם משבוע לשבוע וגם שאינו מן הכהנים הנטפלים שאין להם קביעות.

אינו מכיר משמרתו ומשמר' בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועים שאסור לשתות יין כל השנה:    פי' שהרי שאינו מכיר מאי זו משמרה הוא ומה שאמרנו בזה שבתי אבותיו קבועים לרבות' הוא שאע"פ שהיו קבועים כיון שאינו מכיר זמנן אסור כל השנה ויש שפי' שאותן כהנים שלא נתחלקו למשמרות ואינן קבועי' אלא נטפלים אינן אסורים לעולם שאין חיוב עבודה עליהם והיינו דקתני בכל חדא ויודע שבתי אבותיו קבועים ודוקא הוא שכל שיודע שאינן קבועים אלא מן הנטפלין מותר לעולם ואפי' מכיר בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועים והטעם לא מפני שיש להם לחוש שמא לא יהא כהן אחר מצוי ביום שאינו שלו ויצטרך לעבוד עבודה כדמפ' מורי נ"ר דהא ודאי חששא רחוקה היא אלא דקסבר דלעתיד לבא אין חילוק משמרות שעברו אלא כל הכהנים יהיו שוין בעבודה כמו שהיו ברגלים.

אבל מה אעש' שתקנתו קלקלתו:    פי' מורי נ"ר חרבן הבית שהוא קלקלתו לכל הדברים תקנתו לכל זה שאלו היה הבית קיים היה נוהג איסור יין ביום ובלילה ובמשמרה שלו ביום אבל עכשיו שחרב הבית ואין עבוד' אין לנו לאסרו מפני חשש שמהרה יבנה בית המקדש שזו גזרה שא"א לעמוד בה וחששא גדולה אלא שיהו כלן מותרים ביין נמצא שמרויחי' בענין זה בחרבן הבית שהיא קלקלתן והיינו דאמרי' בש"ס אמר אביי כמאן שתו כהנים חמרא האידנא כמאן כר' פי' שמתירים לכלם לגמרי מה שאין כן לת"ק שאוסר אותן אף בזמן הזה לפי הסדר דקתני רישא מהם כל השנה ומהם יום ידוע או שבת ידוע ולא עוד אלא שכלם יהיו אסורים לשתות יין כל השנה דת"ק שאין בהם מי שיכיר משמרתו ובית אב שלו והא ודאי מדברי אביי למדנו לת"ק איסור יין לכהנים בזמן הזה דאי לא הוה ס"ד שלא אמר ת"ק אלא בזמן שבית המקדש קיים ולכהן שהוא חוץ לירושלים והיכי דאמרי' בש"ס על הא דאביי מכלל דרבנן אסרי ואע"ג דרבי יחידאה הוא הלכתא כוותי' דהא דהני עבדי כוותיה ומאי דאקשיי בש"ס גבי גדל פרע בזמן זה דמייתי' הא מתני' דחמרא ומימרא דאביי ואמרי' מכלל דרבנן אסרים לאו למימרא דהלכתא כרבין ביין אלא ה"ק כיון שלמדנו מדברי אביי דרבנן אסרי בזמן הזה ביין שחוששי' לבנין בית המקדש כך אוסרים לגדל שער בזמן הזה מהאי חששא ואע"פ שעושין העולם כר' ביין ולא מחינן בהו מפני שא"א לעמוד בה והוא תקון נאה להם היה לנו למחות על ידם ולכוף אותן לעשות כדברי חכמים שלא לגדל פרע מל' יום ואילך.


דף יז עמוד בעריכה

ופריק רב אשי דשתויי יין דמחלי בהו עבודה לא גזרי בהו רבנן בזמן הזה ואותביה רבינ' לרב אשי מדתנן ואלו שבמיתה שתויי יין וכרועי ראש וגמרי' פרועי ראש מדאיתקוש לשתויי יין דכתיב בדברי יחזקאל ויין לא ישתו כל כהן וכתיב וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו מה שתויי יין במית' אף פרועי ראש במיתה ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה דקיימא לן דהיקשא לגמרי מקשי' ואהדר ליה רב אשי לרבינא והא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה פי' ודעתו של רב אשי מה שפי' בסוף אבל רבינא היה סובר שכוונת רב אשי לומר שכיון שאין זה כתוב בתורה ואין דין זה מן התור' אלא מדברי קבלה ואין לעשות בה הוקש גמור ולהכי אהדר ליה וליטעמיך הא דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה לא למדנו מתורת יחזקאל כל בן נכר לא יבא אל מקדשי מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה דלהוי דאורייתא אלא גמרי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא ואע"ג דלא כתב באורייתא היא דהכי גמירי לה וכך יש לנו לומר באידך ואהדר ליה רב אשי לרבינ' ה"נ גמר' גמירי לה ואסמכיה רב אשי אקר' וכי גמירי הלכ' למית' אבל אחולי עבודה לא גמירי רב אשי פי' תירוצו הראשון הא דאמרי לך הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה הכי קאמי' לך דהא לאו קרא דאורייתא הוא דליתקוש שתויי יין ופרועי ראש לכל מילי דאלו האי קרא דאוריית' הוה מקשינן לגמרי ללמוד כל מה שאפשר אלא עיקר מילת' גמרא הוא דלא סגיא דלא לידע לה עד אתא יחזקאל ודיחזקאל אסמכתא בעלמא הוא ולמיתה גמירי ולאחולי עבודה לא גמירי והשתא סליק תירוצא שפיר לקושייה דרבינא ושלא כדברי רש"י ז"ל נמצא שהכהנים כלם מותרין ביין בזמן הזה מדברי רבי ומותרין בגדל שער אפילו מדברי חכמים וכמו שנהגו ומאי דאתינן למגמר פרועי ראש שבמיתה משתויי יין י"ל דהיינו לכהן הדיוט דבכהן גדול בהדיא כתיב ביה ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו ואין זה מקומו להאריך יותר.


דף יח עמוד בעריכה

כמה הוא ההתחלה ר' אחא אומר ג':    פירש ג' תעני' רבי יוסי אומר אחת תענית אפילו תעני' אחד והלכתא כרבי יוסי ולרמב"ם ז"ל ראיתי שכתב בפירש המשנה שלו אם התחילו אין מפסיקין שאם התחילו אפילו שעה א' אין מפסיקין התעניו' אלא משלימין נראה שהוא מפרש אחת וג' האמורים כאן שעות שאע"פ שלא היה להם לגזור בהם תעניו' אם התחילו להתענו' אפילו שעה אחת אין מפסיקין ואינו נכון שאם בגזרת ב"ד התחילו להתענו' במזיד או בטעות מה ענין להפריש בין ג' או ד' הא ודאי לא עבר רובו של יום בקדושה כדי שלא יחזרו מטעותם וכ"ש אם נתענו שלא בגזרה שאינו כלום. ובחבורו לא כתב כן אלא אם התחילו להתענו' אפילו יום אחד ופגע בהן ר"ח או חנוכה ופורים מתענין ומשלימין היו בתעני' ונראה ודאי כי מה שכתוב בפי' המשנה טעות ידי סופר הוא והיה לו לכתוב תעני' א' תדע עוד דשעות מאו דכר שמיה דלימא סתם שלא ואחת אלא ודאי תעניו' נינהו ואמתני' קאי דקתני אין גוזרין תעניו' ועוד היכי הוה ליה למיתני ואם גזרו והתחילו אין מפסיקין כלומר אם טעו וגזרו הן בטעות הוראה או כסבורים שאינו ר"א וגם התחילו לעשות בהודאה להתענו' אין מפסיקין ובהכי סליק פרקא: