ראש השנה ל א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ועם בית דין מאי ועם ב"ד אבפני בית דין לאפוקי שלא בפני בית דין דלא מתיב רבא ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה וכו' מאי ועוד זאת אילימא כדקתני זאת מיבעי ליה אלא דבירושלים תוקעין יחידין וביבנה אין תוקעין יחידין וביבנה אין תוקעין יחידין והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כי מסיים שליחא דציבורא תקיעה ביבנה לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועיא [דיחידאי] אלא לאו דבירושלים תוקעין בין בזמן ב"ד ובין שלא בזמן ב"ד וביבנה בזמן ב"ד אין שלא בזמן ב"ד לא הא בזמן ב"ד מיהא תוקעין ואפילו שלא בפני ב"ד לא דאילו בירושלים תוקעין בין בפני ב"ד בין שלא בפני בית דין וביבנה בפני ב"ד אין שלא בפני ב"ד לא איכא דמתני להא דרב הונא אהא דכתיב (ויקרא כה, ט) ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם מלמד בשכל יחיד ויחיד חייב לתקוע אמר רב הונא ועם בית דין מאי ועם ב"ד גבזמן ב"ד לאפוקי שלא בזמן בית דין דלא מתיב רבא תקיעת ראש השנה ויובל דוחה את השבת בגבולין איש וביתו מאי איש וביתו אילימא איש ואשתו דאיתתא מי מיחייבא והא מצות עשה שהזמן גרמא היא הוכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אלא לאו איש בביתו ואפילו שלא בזמן ב"ד לא לעולם בזמן ב"ד מתיב רב ששת ושוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות אלא שביובל תוקעין בין בב"ד שקידשו בו את החדש ובין בב"ד שלא קידשו בו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע זובר"ה לא היו תוקעין אלא בב"ד שקידשו בו את החדש חואין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע מאי אין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע אילימא דביובל תוקעין יחידין ובראש השנה אין תוקעין יחידין והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כי הוה מסיים שליחא דציבורא תקיעתא ביבנה לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועיא [דיחידאי] אלא לאו [דאילו] ביובל תוקעין בין בזמן ב"ד בין שלא בזמן ב"ד ובר"ה בזמן ב"ד אין שלא בזמן ב"ד לא קתני מיהת ביובל בין בזמן ב"ד בין שלא בזמן ב"ד לא לעולם בזמן בית דין והכי קתני ביובל בזמן ב"ד תוקעין בין בפני בית דין בין שלא בפני ב"ד בר"ה תוקעין בזמן ב"ד ובפני ב"ד איתמר נמי א"ר חייא בר גמדא א"ר יוסי בן שאול אמר רבי אין תוקעין אלא כל זמן שבית דין יושבין בעי ר' זירא ננערו לעמוד ולא עמדו מהו ב"ד יושבין בעינן טוהא איכא או דלמא זמן ב"ד בעינן וליכא תיקו:
ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה וכו':
רואה פרט ליושבת בנחל שומעת פרט ליושבת בראש ההר קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום ויכולה לבוא פרט למפסיק לה נהרא:
מתני' יבראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש כושיהא יום הנף כולו אסור:
גמ' ומנלן דעבדינן זכר למקדש דאמר קרא (ירמיהו ל, יז) כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה:
ושיהא יום הנף כולו אסור:
מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח עכשיו נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד לא הוה עומר האיר מזרח התיר השתא דאיכא עומר עומר מתיר דמיבני אימת אילימא דאיבני בשיתסר הרי האיר מזרח התיר אלא דאיבני בחמיסר מחצות היום ולהלן לשתרי דהא תנן להרחוקין מותרין מחצות היום ולהלן לפי שאין ב"ד מתעצלים בו לא נצרכא דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה אי נמי דאיבני בליליא (אמר) רב נחמן בר יצחק רבן יוחנן בן זכאי
רש"י
עריכה
ועם בית דין - הוא דתקעינן:
אלא דאילו בירושלים - תוקעין בשבת יחידים שאינן שלוחי ב"ד והא מילתא חסרה ממתניתין ומיבעי לן לתרוצה הכי:
בין בזמן בית דין - עד שש שעות שהיו בית דין יושבין:
בין שלא בזמן בית דין - שהלכו לבתיהן:
איכא דמתני לה וכו' - מאי ועם בית דין (בפני ב"ד) דקאמר רב הונא בזמן ב"ד דהא ליכא לפרושי האי ועם ב"ד בפני ב"ד דהא בכל ארצכם כתיב (ויקרא כה):
ובר"ה לא היו תוקעין - כשחל להיות בשבת אלא בב"ד הגדול של סנהדרין הגדולה המקדשין את החדשים ורבי אליעזר היא:
כי מסיים שליחא דציבורא כו' - ואף בי"ט שחל להיות בשבת דלהכי נקט יבנה:
אלא לאו דאילו ביובל תוקעין - היחידים בין בזמן בית דין כו':
לא לעולם בזמן ב"ד - והכי קאמר ביובל כל יחיד ויחיד תוקע בזמן ב"ד אפי' שלא בפני ב"ד ובר"ה בפני ב"ד אין שלא בפני ב"ד לא:
איתמר נמי - כרב הונא:
אין תוקעין - יחידים ביוה"כ ביובל אלא בזמן שב"ד יושבין במקומן והתוקעין תוקעין בכל העיר:
ננערו לעמוד - נעקרו ממושבם כדי לעמוד ולילך:
מתני' בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה - דכתיב (שם כג) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ובמדינה יום אחד דכתיב (שם) ולקחתם לכם ביום הראשון:
ושיהא יום הנף כולו אסור - יום הנפת עומר כולו אסור לאכול מן החדש ומדאורייתא משהאיר מזרח מותר כדאמרינן במנחות (דף סח.) כתוב אחד אומר עד עצם היום הזה וכתוב אחד אומר עד הביאכם וגו' הא כיצד בזמן הבית עומר מתיר ובזמן שאין עומר עצם היום מתיר:
גמ' כי אעלה ארוכה לך וגו' - סיפיה דקרא ציון היא דורש אין לה:
מאי טעמא - גזר עליה:
דאיבני אימת - שיהא לנו לחוש עכשיו לכך:
הרי האיר מזרח התיר - דהא לא היה מזבח:
אלא דאיבני בחמיסר - שהיה שהות לקצור במוצאי י"ט ולהביאו למחר כמצותו:
מחצות היום ולהלן לישתרי - השתא ולא לגזור עליה רבן יוחנן אלא עד חצות היום ואי נמי מהרה יבנה ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו מחצות היום ולהלן השתא נמי ניכול שפיר אכלי ואפי' הרחוקים מירושלים שלא ראו הקרבתו יש להם לסמוך דודאי קרב כבר דאמר מר הרחוקין היו מותרין בזמן הבית מחצות היום ולהלן כו': לא צריכא דאיבני סמוך לשקיעת החמה דחמיסר אי נמי דאיבני בלילה. רבן יוחנן חושש לשמא יבנה לשקיעת החמה או בליל ששה עשר בחצי הלילה או סמוך לבקרו שלא יהא שהות לקצירתו והבהובו באבוב של קלאין וטחינתו והרקדתו והקרבתו עד חצות ואי הוו רגילי למיכל חדש מחצות היום בזמן הזה אתי למיכל נמי ההוא יומא הכי ועבדי איסורא ואם תאמר היכי משכחת לה דאיבני בחמיסר בי"ט ודאיבני בליליא והא קיימא לן במסכת שבועות (דף טו:) דאין בנין בהמ"ק לא בי"ט ולא בלילה הני מילי בנין בידי אדם אבל בנין העתיד לבא בידי שמים הוא:
תוספות
עריכה
וביבנה בפני בית דין אין שלא בפני ב"ד לא. והא דלא שמע איניש קל אוניה מקל תקיעה דיחידאי היינו שהיו באין לתקוע בפני בית דין שלא שמעו תקיעת בית דין דאותן שיצאו אסור להם לחזור ולתקוע דיש איסור שבות בדבר לתקוע בחנם בשבת:
. לא לעולם בזמן בית דין. תימה דמכל מקום קשיא ללישנא דרב הונא לא אמר אלא בפני בית דין והכא קתני איש בביתו וי"ל שיפרש דהא דקתני בגבולין איש בביתו איובל קאי ולא אראש השנה ומיהו אי גריס בגבולין בלא וי"ו ולא גרסינן ובגבולין לא יתכן לומר כן ושמא יפרש דהאי בגבולין איירי בירושלים דוקא ומיהו מבכל ארצכם (ויקרא כה) בכל מקום שבארץ ישראל איירי:
אין תוקעין אלא בזמן שב"ד יושבין. פי' בקונטרס ביובל ונראה שאף בר"ה אתא לאשמועינן דאפי' בפני ב"ד אין תוקעין אלא כל זמן שיושבין:
עין משפט ונר מצוה
עריכהה א מיי' פ"ב מהל' שופר הלכה ט', ומיי' פ"י מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ב:
ו ב מיי' פ"י מהל' שמיטה הלכה י':
ז ג מיי' פ"י מהל' שמיטה הלכה י"א:
ח ד מיי' פ"ב מהל' שופר הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תקפ"ט סעיף ג':
ט ה מיי' פי"ב מהל' ע"ז הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' ל"ח סעיף ג', וטור ושו"ע או"ח סי' תקפ"ט סעיף ג':
י ו מיי' פ"י מהל' שמיטה הלכה י"א:
יא ז מיי' פ"י מהל' שמיטה הלכה י"ב, ומיי' פ"ב מהל' שופר הלכה ט':
יב ח מיי' פ"י מהל' שמיטין הלכה י"ב:
יג ט מיי' פ"ב מהל' שופר הלכה ט':
יד י מיי' פ"ז מהל' לולב הלכה י"ג והלכה טו, סמג עשין מד, טור ושו"ע או"ח סי' תרנ"ח סעיף א':
טו כ מיי' פ"י מהל' מאכלות אסורות הלכה ב', סמג לאוין קמב, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ג סעיף א':
ראשונים נוספים
אמר רב הונא ועם ב"ד כלומר זו התקיעה שחל להיות בשבת אינה אלא בפני [ב"ד] בלבד זולתי בירושלים מותיב רבא ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה שכל עיר שהיא רואה או שומעת כו'. פירושא לא תני ועוד אלא שיש שם דבר אחר שירושלים יתירה על יבנה זולתי זה לפיכך תני ועוד ואמרי' איזהו אם תאמר שהיו בירושל' תוקעין יחידאין וביבנה לא. והאמר ר' יצחק כי הוה מסיים ש"ץ תקיעתא ביבנה לא הוה שמע איניש קל אוניה מקל תקיעתא דיחידאי פי' שהיו תוקעין יחידאין ביבנה כל מי שלא שמע התקיעות מפי ש"ץ שבא מאחר שסיים היה כל יחיד ויחיד תוקעין יחידי כדי לצאת ידי חובה שלא שמעו התקיעות מפי ש"ץ ואסיקנא כי היו תוקעין בזמן ב"ד ואפי' שלא בפני ב"ד. קשיא לרב הונא ופריק הכי קאמר בירושלים היו תוקעין בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין וביבנה לא היו תוקעין אלא בפני בית דין.
ועוד זאת היתה ירושלי' יתירה על יבנה כו'.
איכא דמתני הכי ביוה"כ תעבירו שופר מלמד שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע. אמר רב הונא ועם ב"ד בזמן בית דין בלבד.
מותיב רבא תקיעות יובל ור"ה דוחין את השבת בגבולין איש וביתו ותריצנא בגבולין איש בביתו.
ואמרינן איש בביתו דוקא ואפי' שלא בזמן ב"ד ודחינן לא לעולם איש וביתו ובזמן ב"ד. אבל שלא בזמן ב"ד לא.
מותיב רב ששת שוה היובל לר"ה לתקיע' ולברכות אלא שביובל היו תוקעין בין בב"ד שקידשו את החדש כו' עד אלא לאו הכי קאמר הא קמ"ל דאילו ביובל תוקעין היו בין בזמן ב"ד ובין שלא בזמן ב"ד קשיא לרב הונא. ודחינן לא ה"ק ביובל היו תוקעין בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד. ובר"ה לא היו תוקעין אלא בפני ב"ד. ולעולם זה וזה בזמן ב"ד. איתמר משמיה דר' לעולם אין תוקעין אלא בזמן שב"ד יושבין.
בעי ר' זירא ננערו ב"ד לעמוד ונזדמן דבר לעיין בו וחזרו ונתישבו והאריכו בישיבה מאי תוקעין אי לא. ב"ד יושבין בעינן והא איכא. או דילמא זמן ב"ד בעינן וכבר עבר ועלתה בתיקו.
ועוד זאת היתה ירושלים כו':
ת"ר רואה פרט ליושבת בנחל. כלומר הנחל מקום נמוך ואינה נראית מן הכרך.
שומעת פרט ליושבת בראש ההר שאע"פ שנראית אינה שומעת. קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום. ויכולה לבא פרט דפסיק ליה נהרא שאע"פ שהיא קרובה אינה יכולה לבוא. ירושלמי והוא שיהו כל הדרכים האלו בה. רואה ואינה שומעת כגון ירושלים מלמעלן והעיר מלמטן שומעת ואינה רואה ההר מפסיק. רואה ושומעת וקרובה ואינה יכולה לבוא הנחל מפסיק:
[מתני'] בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב הבית התקין ריב"ז שיהא ניטל הלולב במדינה ז' ימי חג זכר למקדש שנא' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה.
לא דאלו בירושלים תוקעין בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין וכולי: וקשיא לי ורבא גופיה מאי טעמא לא הוה מפרש לה הכין ולא תקשי ליה מידי.
ונראה משום דקתני "וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד" ואם איתא דאידך נמי שלא היו תוקעין אלא בפני בית דין - היינו הא. ואהדר ליה דהא דקתני בסופה "וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין" אתרוויהו קאי, כלומר, יתרה היתה ירושלים על יבנה שבירושלים תוקעין שלא בפני בית דין; ולא עוד אל אעוד היתה יתרה שאפילו הסמוכות לה שרואות ושומעות תוקעות לעצמן, וביבנה לא היו תוקעין אלא בפני בית דין בלבד.
האמ"ר חייא בר גמדא לא היו תוקעין אלא כל זמן שבית דין יושבין: פרש"י ז"ל ביובל. ויש מפרשים אפילו בראש השנה, ואתא לאשמועינן דאפילו בפני בית דין לא יתקע אלא כל זמן שבית דין יושבין. וכן פרשו בתוספות. וכן נראה מדברי רבינו אלפסי ז"ל שהביאה בהלכות ואף על פי שאין יובל נוהג. וכן נראה מדבריו דהא אמרינן לעיל (דף כט:) "אמרו לו היינו תנא קמא" ואמרינן "איכא בינייהו בי דינא דאקראי". תנא קמא סבר כל מקום שיש בית דין קבוע ומומחה לרבים מומחה אף על פי שאינו סמוך ור' אלעזר סבר סנהדרין כיבנה. ואמרו לו סבר אפילו כל בית דין אף על פי שאינו קבוע וקיימא לן כתנא קמא. ועל כן כתבה לשמעתין הרב בהלכותיו. ואמרו שהוא ז"ל היו תוקעין לפניו שבית דין מומחה וקבוע היה.
רואה פרט ליושבת בנחל: דכולהו בעי וגרסינן בירושלמי (פ"ד ה"ב) "והן שיהו כל הדרכים האלו בה".
ועם ב"ד ואמר בגמרא איכא דמתני לה להא דרב [הונא] אהא בי"ה תעבירו שופר בכל ארצכם מלמד שכל א' וא' חייב לתקוע: כלומר ולא כר"ה שאחד תוקע לכולן ואמר רב הונא ועם ב"ד ואמרינן מאי ועם ב"ד בזמן ב"ד לאפוקי שלא בזמן ב"ד דלא ואמרי' עלה אתמר נמי א"ר חייא בר גמדא א"ר יוסי בר שאול א"ר אין תוקעין אלא כל זמן שב"ד יושבין והשתא קשה לן בדברי הרי"ף ז"ל שכתב גבי ר"ה לאפוקי שלא בפני ב"ד ולא בזמן ב"ד דלא ואלו בגמרא לא אתמר גבי ר"ה אלא בפני ב"ד בלחוד ותו דאייתי הא דר' חייא בר גמדא גבי ר"ה ובגמרא לא אתמר אלא גבי יובל ואשמעתין דגמרא קשיא לן דהא רב הונא בין ביובל [ובין] בר"ה חד לישנא קאמר דהיינו ועם ב"ד וא"כ מהיכא משמע להו בגמרא דהאי ועם ב"ד דקאמר גבי ר"ה פי' בפני ב"ד ואידך דאתמר גבי יובל פי' בזמן ב"ד ובהא אית לן לפרוקי דבר"ה שחל להיות בשבת דאיכא משום גזירה דרבה בעינן בפני ב"ד שיזרזום ולא יטעו כדרבה והוי נמי מלתא דאפשר שיבאו כולם לב"ד ויצאו כולם בתקיעת ב"ד אבל גבי יובל דליתיה להאי טעמא דהא לית ביה כלל משום גזירה דרבה שא"כ לא היו תוקעין בו לעולם די"ה דינו כשבת (בעיכוב) [בעירוב] והוצאה והא ידעי נמי בקביעא דירחא כשאר מקומות וכיון דלית ביה משום גזירה דרבה ומצוה על כל יחיד ויחיד לתקוע אינו בדין לחייבם לתקוע בב"ד ולא בזמן ב"ד אלא משום דאיכא חיובא לתקוע ב"ד שופר ביובל בב"ד דנפקא לן מדכתיב והעברת שופר תרועה ובתר הכי כתיב תעבירו שופר דהוי חיובא ליחידים משמע דתלויה תקיעת יחידים בשל ב"ד ובב"ד ממש ליכא למימר מטעמא דכתיבנא הא אין לך לומר אלא בזמן שב"ד יושבין ולענין מה שהקשינו בדברי הרי"ף ז"ל יש לנו לומר כפי מ"ש כי מ"ש גבי יובל בזמן ב"ד בא למעט דלא בעינן בפני ב"ד מטעמא דכתיבנא אבל מ"ש גבי ר"ה בפני ב"ד לא בא למעט בזמן ב"ד דהא ודאי כיון דבפני ב"ד ממש בעינן לא סגיא אלא בזמן שב"ד יושבין ולפי שהדין כן הוא פי' כן הדברים בדברי רב הונא והביא עליו אתמר נמי א"ר חייא וכו' לא לענין שהביאוהו בגמרא דאלו בגמרא הביאוהו על יובל שאינו בזמן הזה אבל רבינו ז"ל תפס לשון הגמרא לענינו כיון שהוא נאות לנו וכן דרכו במקומות הרבה לאחוז לשון הגמרא לענינו ולא לאותו ענין שנאמר וכדכתיבנא בע"ז ויש נוסחאות ישנות דגרס בדר' חייא בר גמדא לעולם אין תוקעין וכו' ובודאי להאי גרסא אתי שפיר דברי רבינו ז"ל דהא דנקט ר' חייא בר גמדא לעולם היינו לכלול ר"ה ויובל ונמצאו דברי ר' חייא נאמרים אף בר"ה ולפי שעתה אין היובל נוהג קיצר ממנו רבינו ז"ל לשון לעולם כדי שלא יהא יובל נכנס בכלל ותהא מימרא בר"ה בלחוד כנ"ל.
הא דתנן בראשונה וכו' מפורש במה שכתבנו ומאי דקתני שיהא יום הנף כלו אסור פי' בגמרא דקסבר איסור חדש בזמן שאין העומר האיר מזרח מתירו כדכתיב עד עצם היום הזה ובזמן דאיכא עומר הקרבת עומר מתיר כדכתיב עד הביאכם והתקין ריב"ז שאף בזמן הזה יהא יום ששה עשר אסור בחדש משום יבנה וכו':
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה