רי"ף על הש"ס/עבודה זרה/דף כא עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאואסיקנא ר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי זה וזה גורם מותר לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנביה נושרת עליהן והוו להן לזבל אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי ההיא גינתא דאיזדבל בזבל עבודת כוכבים שלחה רב עמרם קמיה דרב יוסף כי האי גונא מאי אמר ליה הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי דאמר זה וזה גורם מותר:
מתני' נטל ממנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור אם חדש יותץ ואם ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות בהנאה
ערלה אף בהברכה היא נוהגת כדאיתא בפ"ק דר"ה (דף ט ב) דהברכה כתחלת נטיעה היא והא דתניא בסיפרא ונטעתם כל עץ מאכל פרט למבריך ההיא כגון שחיה מן האב אבל כל שאינה חיה מן האב וסימן לדבר כל שפני עליה כלפי פני עלי הזקנה חייבת בערלה וכדאמר בירושלמי מאן מוכח ואהדר ליה מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאיסתכולי ביה וכיון דהברכה כתחלת נטיעה היא אף כשהיא חיה מן האב היה ראוי לאסור אותה שאף משרשיה היא חיה אלא דכיון שזה וזה גורם שריא וכן זו דהקשו דילדה שסבכה בזקנה דשריא לא מדין זה וזה גורם הוא אלא מתורת בטול אינה קושיא דדא ודא אחת היא שזה וזה גורם מותר מה טעם לפי שנתבטל האיסור בהיתר דכי היכי דאי איתיה לאיסורא בעיניה בטל חד בתרי כל היכא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אי נמי כשנתערב כל היכא דליכא טעמא ה"נ היתר הבא מכח גרמת איסור כל היכא שאיסור והיתר גרם לו הרי הוא כאילו נתבטל איסור זה משום הכי אמר רב אשי אמר רבי אבהו התם בפרק משוח מלחמה דילדה שסבכה בזקנה בטלה דסבירא ליה דזה וזה גורם מותר וכדאפסיקא הלכתא בסוגיין וכי תימא אי שריותא דילדה שסבכה בזקנה מטעם זה וזה גורם הוא היכי מסקינן התם בפרק משוח מלחמה דדוקא ילדה שסבכה בזקנה בטלה אבל ילדה שסבכה בילדה הנטועה לסייג ולקורות אע"פ שהראשונה היתה מותרת שניה זו אסורה דהא ה"נ זה וזה גורם הוא והוה לן למישרייה אינה קושיא דכי אמרי' דזה וזה גורם מותר הני מילי כשגורם של היתר א"א לו לשוב איסור אבל כל שאפשר לו להיות לו איסור כאותו גורם של [היתר] בטל הוא לגבי גורם של איסור כיון שאפשר להיות כמוהו ואין גורם של איסור בטל לגבי גורם של היתר כיון שאי אפשר להיות כמוהו ודמיא האי מילתא למאי דאמרינן בפרק הקומץ רבה (דף כג א) אמר רב חסדא נבלה בטלה בשחוטה שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה ושחוטה אינה בטלה בנבלה שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה דלכי מסרחא פרחה לה טומאה וה"נ זו שנטעה לסייג ולקורות אילו נמלך עליה לאכילה חייבת בערלה נמצא שגורם זה של היתר אפשר לו לחזור ולהיות איסור אבל ילדה זו שסבכה שהיא גורם של איסור אי אפשר לה לחזור ולהיות היתר הלכך לא שרי משום זה וזה גורם והיינו דאמרי' התם בפרק משוח מלחמה מאי שנא ילדה בזקנה דבטלה ומאי שנא ילדה בילדה דלא בטלה התם אי אמליך עלה לאו בת מהדר היא הכא בת מהדר היא זהו דעתי בדברים הללו על דרך רש"י ז"ל אבל מ"מ יש לדקדק פירושו מדאמרי' אמר רב יהודה אמר רב מודה רבי יוסי והאי לישנא משמע דרבנן דפליגי עליה שרו מאי דאסר איהו דהיינו לנטוע אגוז של ערלה ולהרכיב כפניות שלה ואע"פ דפליגי עלייהו בלכתחלה בדיעבד מודה להו דשרי הכי משמע האי לישנא הא ודאי ליתא דרבנן לא שרו לכתחלה ועוד דמשמע דאפילו דיעבד אסרי דהא רבנן דפליגי עליה סבירא להו דזה וזה גורם אסור כדאיתא בגמרא ואם כן במאי דאסרי מודה להו במאי דשרי פליג עלייהו ומלישנא דמודה רבי יוסי משמע איפכא לפיכך נראין דברי הראב"ד ז"ל שפירש דכפניות היינו מתחלי דאמרי' בפסחים (דף נב ב) ומפני שנעשו שומר לפרי בשעת עבודו נאסרין [לרבי יוסי] ורבי יוסי לטעמיה דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי ומש"ה קאמר רבי יוסי דאין מרכיבין ייחור שיש בו כפניות של ערלה לפי שכפניות הללו הן עצמן מוציאות ייחורין ואסורות הן לרבי יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי אבל רבנן שרו להרכיבן לכתחלה משום דסבירא להו שאין תורת פרי עליהן [דאע"ג דבעלמא סבירא להו זה וזה גורם אסור] ומש"ה קאמר דאע"ג דפליג רבי יוסי עלייהו דרבנן בלכתחלה בדיעבד מודה להו שאם הבריך או הרכיב ייחור שיש בו כפניות וכפניות הללו מוציאות ייחורין שייחורין הללו מותרין לאחר שלש ולאו מטעמיהו דרבנן דאילו לדידהו כל היתרן תלוי מפני שאין עליהן תורת פרי ומשום הכי שרו להרכיבן אפילו לכתחלה הא אילו היו פירות גמורים אפילו דיעבד אסור דאינהו אסרי זה וזה גורם ואילו רבי יוסי סבר דפירות גמורין הן ומשום הכי הוא אוסר להרכיבן לכתחלה ובדיעבד שרי דזה וזה גורם לדידיה מותר וכי קאמר שאם נטע אגב גררא דהבריך והרכיב נקט ליה ולאו דשייכא בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן כלל ולא שייך בה מודה רבי יוסי ומיהו בנטע לרבנן נמי מותר לפי שהוא כלה בארץ עד שלא יצמח והכי איתא בירושלמי:
ואסיקנא וכו' לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור פירש רבינו שלמה יצחקי ז"ל דאמריתו אבל לא בימות החמה מפני שהצל יפה להן [אע"ג] דגידולן של ירקות ע"י שני גורמין נינהו קרקע שהם נטועים בו וצלו של אילן ואע"ג דבריש סוגיין בגמרא הוה סבירא לן דרבנן סברי זה וזה גורם מותר ואפ"ה לא הוה קשיא לן מהאי דאמרי' אבל לא בימות החמה היינו טעמא משום דמעיקרא קא ס"ד דכי אמרי' זה וזה גורם מותר הנ"מ כגון ששני הגורמין מתערבין זה בזה כנביה וקרקע אבל היכא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כאיסורו של אילן זה המצל והיתר של קרקע אסור ואפילו למ"ד זה וזה גורם מותר והשתא במסקנא הדרינן מהך סברא וס"ל דלמ"ד זוז"ג מותר אפילו היכא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי שרי והיינו דאמר לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור ומהדרי רבנן לרבי יוסי דליכא למיסר ירקות בימות הגשמים משום זה וזה גורם משום דמה שמשביח בנבייה פוגם בצל: הלכך לענין פסק הלכה [דקי"ל] כרבי יוסי דאמר זה וזה גורם מותר לא קי"ל כמתניתין דתנן זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה אלא זורעין תחתיה בין בימות החמה בין בימות הגשמים וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהל' עבודת כוכבים אבל הרמב"ן ז"ל כתב דבמסקנא נמי סבירא לן כדקא ס"ד מעיקרא דכל כי האי גוונא זה וזה גורם אסור כיון דקי"ל דגורם דאיסור לחודיה קאי ובעיניה ואפילו בדיעבד חוכך הרב ז"ל להחמיר וכי קאמרינן לדבריהם דרבנן קאמר להו לאו משום מאי דאמרי' אבל לא בימות החמה דכי האי גוונא אפילו רבי יוסי מודה דאסור אלא ה"ק לדידכו דפלגיתו עלי ואמריתו אף היא נעשה זבל מכלל דסבירא לכו זה וזה גורם אסור אם כן אף לא ירקות בימות הגשמים וארבנן דאמרי לו אף היא נעשית זבל קא מהדר דאינהו גופייהו נינהו רבנן דמתניתין דירקות: ההיא גינתא דאיזדבל בזבל עבודת כוכבים שבא מדם ופרש עגלים הנשחטים לעבודת כוכבים ותקרובת עבודת כוכבים הן ואסורין בהנאה אבל אמר זבל זה לעבודת כוכבים אינו נאסר כדתניא לעיל שאין הקדש לעבודת כוכבים:
מתני' נטל ממנה: מן האשרה:
חדש יותץ: שהרי נעשה והוחזק מאיסורי הנאה:
ישן: שכבר הוחזק ואין הסקו לחזקו אלא לאפות:
יוצן: שלא יאפו בהיסק זה ונמצא שלא נהנה:
אפו בו את הפת: בין בחדש שצננו וחזר והסיקו בעצי היתר או בישן בהיסק עצי איסור הוה ליה בתרוייהו זה וזה גורם שהפת שהנאפה בחדש בהיסק שני באה ע"י גורם דעצי איסור שנתחזק בהם התנור מראשיתו וגורם דהיתר דהאי היסק וכן בישן שלא צננו איכא גורם תנור דהיתר וגורם היסק של איסור ומשום הכי הפת אסורה דסבירא ליה לתנא דמתני' דזה וזה גורם אסור והכי מוכח בגמרא בסוגיין דלעיל בסמוך [דף מט ב] [הלכך] כיון דאיפסיקא הלכתא כרבי יוסי דאמר זה וזה גורם מותר לא קי"ל כסתם מתני' אלא בין חדש בין ישן יוצן דתנור חדש נמי כל שצננו והסיקו [בעצי היתר] ואפה בו את הפת זה וזה גורם הוא תנור דאיסורא ועצים דהיתרא הלכך שרי והכי אמרי' בפרק כל שעה (דף כו ב) דלמ"ד זה וזה גורם מותר בין חדש בין ישן יוצן וכן כתב הרב אלפסי ז"ל שם ומיהו אפה בו את הפת בתנור שלא צננו ואפילו היה תנור ישן [ועצי איסור] אסורה בהנאה דאע"ג דזה וזה גורם הוא תנור דהיתרא ועצים דאיסורא הא אמרי' בפרק כל שעה דיש שבח עצים בפת הלכך חמור מזה וזה גורם לפי שהאיסור ניכר בהיתר והנ"מ כשאבוקה כנגדו דלא קלי איסורא אבל גבי גחלים הפת מותרת דמקלי קלי איסורא והכי איתא התם ובגחלים לוחשות פליגי בה אמוראי התם אי הוה כאבוקה כנגדו או לא ונחלקו הראשונים הלכתא כמאן ואין כאן מקום להאריך:
נתערבה באחרות כולן אסורות: יש מפרשים משום דדבר שבמנין היא כגון ככרות של בעל
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)