רי"ף על הש"ס/עבודה זרה/דף כ עמוד ב

הלכות רב אלפס

רבי עקיבא אומר כנדה שנאמר (ישעיהו ל) תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמאה במשא אף עבודת כוכבים מטמאה במשא:

גמ' והא קא שביק רווחא לעבודת כוכבים דגדר ליה בהיזמי והיגי אי נמי דעבד ליה בית הכסא לתינוקות:

מתני' ג' בתים הן בית שבנאו מתחלה לשם עבודת כוכבים הרי זה אסור סיידו וכיירו לעבודת כוכבים וחידש נוטל מה שחידש הכניס לתוכו עבודת כוכבים והוציאה ה"ז מותר ג' אבנים הן אבן שחצבה מתחלה לבימוס הרי זו אסורה סיידה וכיירה לשם עבודת כוכבים וחידש נוטל מה שחידש העמיד עליה עבודת כוכבים וסלקה הרי זו מותרת שלש אשרות הן אילן שנטעו לעבודת כוכבים הרי זה אסור גדעו ופסלו לעבודת כוכבים והחליף נוטל מה שהחליף העמיד תחתיה עבודת כוכבים ונטלה הרי זו מותרת אי זו אשירה כל שתחתיה עבודת כוכבים רבי שמעון אומר כל שעובדים אותה מעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו והיה תחתיו גל

רבנו ניסים (הר"ן)

נדה מטמאה במשא דכתיב וכל הנוגע בכל הכלי אשר תשב עליו אלמא טמיתיה לכלי שנשא אותה ואע"פ שלא נגעה שאפילו היו עשרה כלים זה ע"ג זה כולן בכלל אשר תשב עליו הן:

תזרם כמו דוה: בעבודת כוכבים קא מישתעי קרא כך פירש רש"י ז"ל אבל בירושלמי פירשו דמאי דאמרי' נדון מחצה על מחצה היינו לומר שחצי הכותל מותר ונוטל מחצה בעצים ובאבנים ומיהו ה"מ במכיר האבנים שכנגדו אבל בשאינו מכירן הכל אסור דאין ברירה דאע"ג דבכותל שני שותפין רשות שניהם שוה בכל צדי הכותל וכל אחד מהן יש לו שותפות אפילו באותן אבנים שהן לצד חברו שותפות זו של עבודת כוכבים ושל ישראל שרי דמסתמא על דעת כן נשתתפו שצד שכנגד כל אחד יהא שלו לגמרי דתרוייהו בהכי ניחא להו ישראל ניחא ליה בהכי כדי שלא יאסר הצד שכנגדו ובני עבודת כוכבים ניחא להו בהכי כדי שלא ישתחוו אלא לחלקם ולפיכך כל שישראל מכיר אבניו נוטלן והן שלו אבל בשאינו מכיר כולן אסורות דאין ברירה ומיהו מסתברא דמותר למכור לו חלקו בכל מקום שהוא ולי פשטה דמתני' מוכחא כפירושו של רש"י ז"ל דקתני מעיקרא נדון מחצה על מחצה ובתר הכי קתני אבניו ועציו ועפרו וכיון דלא פירשו הכי בגמרא דילן משמע דנקטינן מתני' כפשטה וכדברי רש"י ז"ל ולפיכך אני חוכך להחמיר למעשה בהתירו של הירושלמי אבל הר"ם במז"ל כתבו בפ"ח מהל' עבודת כוכבים. והך מתני' אתיא אפילו כמאן דאמר דעבודת כוכבים שנשתברה מאיליה מותרת כגון שהשתחוה לכל אבן ואבן והכי אוקמוה בירושלמי והתם נמי מפרשינן מתני' בשקדם הכותל לעבודת כוכבים כשסמך ישראל בהיתר סמך:

גמ' והא קא שביק רווחא לעבודת כוכבים: ומהני לה:

דגדר לה בהיזמי והיגי: קוצים וברקנים:

אי נמי דעביד לה בית הכסא לתינוקות: דלא בעי בהו צניעותא דאילו לגדולים צניעותא בעי:

מתני' שלשה בתים הן: לענין בטול עבודת כוכבים:

בית שהתחלת בניינו לעבודת כוכבים והיו עובדין את הבית עצמו הרי זה אסור דכל הבית הוי עבודת כוכבים ואם עובד כוכבים בנאו אסור עד שיבטלנו שיתוץ ממנו מקצת ואם של ישראל הוא אסור עולמית אבניו ועציו ועפרו ואמרי' בגמרא [דף מז ב] דבנה אע"פ שלא השתחוה והשתחוה נמי אע"פ שלא בנה וכרב דאמר דהמשתחוה לבית אסור דתלוש ולבסוף חברו לגבי עבודת כוכבים כתלוש דמי וכיון דאמרי' דבנה אע"פ שלא השתחוה מיתסר על כרחין בבית שהוא עצמה עבודת כוכבים עסקינן ומש"ה אסור מיד דאתי כמאן דאמר עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ואילו לא היה הבית נעבד הוה ליה משמשי עבודת כוכבים דלדברי הכל [דף יט: ודף נב א] אינן אסורין עד שיעבדו וכן בבימוס ואשרה כתב רש"י ז"ל שהן בעצמן נעבדו:

סיידו וכיירו לעבודת כוכבים: שהיה בית בנוי לדירת אדם והקצהו לעבודת כוכבים וטחו בסיד ועושה בו ציורין לעבודת כוכבים:

נוטל מה שחדש: נוטל ישראל מה שחדש העובד כוכבים והשאר מותר בלא בטול לפי שלא נאסר ואפילו היה הבית של ישראל מומר שאין לעבודת כוכבים שלו בטלה בנוטל מה שחדש סגי לפי שלא נאסר אלא אותו חדוש ואותו חדוש שנטל אסור בהנאה לעולם ומיהו דוקא בשלא נעבד הבית מעולם אבל אם השתחוה לו אפילו לאחר שנבנה מיתסר דתלוש ולבסוף חברו לגבי עבודת כוכבים כתלוש דמי וכדכתיבנא וליכא לפרושי דהאי נוטל מה שחדש אעובד כוכבים קאי דא"כ למה לי שיטול כל מה שחדש אפילו בכל דהו סגי וכדתנן לקמן [דף מט ב] כיצד מבטלה וכו' נטל הימנה מקל או שרביט אפילו עלה הרי זו בטלה אלא ודאי אישראל קאי וכדכתיבנא:

הכניס לתוכו עבודת כוכבים: ואת הבית עצמו לא נתכוון לעבוד ולא הקצהו לתשמיש עבודת כוכבים אלא לפי שעה שהכניסו לתוכה והוציאה ישראל הרי בית זה מותר כך פירש רש"י ז"ל וטעמא דמלתא דכיון שלא נעשה אלא לתשמיש עראי אינו נאסר משום משמשי עבודת כוכבים ומיהו כל שעבודת כוכבים בתוכו מיתסר מדרבנן והא דתניא בסיפרי לא חדש אלא הכניס לתוכו עבודת כוכבים והוציאה מותר שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום דמשמע דמדאורייתא צריך להוציאה ההיא אסמכתא בעלמא ומכ"מ אם הכניס שם עבודת כוכבים דרך קבע אפילו אם הוציאה ישראל אסור דנעשה בית זה משמש לעבודת כוכבים וליכא למימר דבית אינו נאסר משום משמשי עבודת כוכבים לפי שגופו אינו משמש לעבודת כוכבים אלא כקרקע עולם בעלמא דהא בפירקא קמא בגמרא (דף יט ב) גבי הא דתנן הגיע לכיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים וכו' דאמרי' עלה אם בנה שכרו מותר ומקשינן פשיטא משמשי עבודת כוכבים היא ומשמשי עבודת כוכבים אינן אסורין עד שנעבדו אלמא בית כמשמשי עבודת כוכבים הוא ואחרים פירשו דהאי הכניס לתוכו עבודת כוכבים אפילו בקבע קאמר וכי תנן והוציאה הרי זה מותר [ה"מ] כשהוציאה עובד כוכבים שכיון שסלקה משם ואין דעתו להחזירה בטל משמשיה והיינו דומיא דאידך דאילנות דקתני העמיד תחתיה עבודת כוכבים ובטלה הרי זה מותר אלמא צריכה בטול אלא שהמבטל עבודת כוכבים בטל משמשיה:

שלש אבנים הן: לענין בטול עבודת כוכבים:

אבן שחצבה מתחלה: מן ההר:

לבימוס: מקום מושב לעבודת כוכבים שמעמידין הצלם עליה ועובדין הבימוס עצמו כעבודת כוכבים:

הרי זו אסורה: ואפילו לא העמיד עליה ואם עובד כוכבים חצבה צריך עובד כוכבים לבטלה ולחסר ממנה מעט עד שתפגם ואם ישראל חצבה להעמיד עבודת כוכבים עליה אין לה בטלה עולמית:

סיידה וכיירה לעבודת כוכבים: והיא חצובה ועומדת:

נוטל: ישראל:

מה שחדש: העובד כוכבים ושוחק וזורה לרוח והאבן מותרת שלא נעשה עבודת כוכבים אלא חדוש ובגמרא אמרינן דאע"ג דסייד וכייר בגופה של אבן כגון שחקק בה צורה בברזל אפ"ה לא מיתסר אלא אותו חידוש בלחוד:

העמיד עליה עבודת כוכבים: לפי שעה ולא הקצה האבן לבימוס:

וסלקה: הרי זו מותרת: ואינה צריכה בטול:

שלש אשרות הן אילן שנטעו בתחלה לעבודת כוכבים ה"ז אסור: עד שיבטלנו עובד כוכבים:

גדעו: עובד כוכבים או ישראל:

לעבודת כוכבים: לעבוד הגדולין שיגדלו בו מעתה והוא היה כבר נטוע כשבא ישראל ליהנות ממנו:

נוטל מה שהחליף: ושורפו כדין אשרה ועיקרו מותר בהנאה ואמרי' נמי בגמרא דאע"ג דהבריך והרכיב בגופו של אילן לא מיתסר עיקרו אע"פ שעשה מעשה בגופו:

העמיד תחתיו עבודת כוכבים ובטלה ה"ז מותר: ומיהו כי בעינן בטלה ה"מ היכא דנטעו מתחלה כדי להעמיד עבודת כוכבים תחתיו הא לאו הכי אפילו בשלא בטל עבודת כוכבים האילן מותר דמחובר הוא דלא חמיר טפי מעבודת כוכבים עצמה דקי"ל בה כת"ק דרבי יוסי ברבי יהודה דס"ל דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר וכמו שכתבתי למעלה ואפילו לרב דאמר בגמרא דהמשתחוה לבית אסרו משום דקסבר דתלוש ולבסוף חברו [לענין] עבודת כוכבים כתלוש דמי איכא למימר דה"מ בית אבל אילן כיון שיש לו שרשים בקרקע דינו כמחובר מעיקרו אבל מדברי רש"י ז"ל נראה דאילן נמי כל שנטעו יחור כתלוש דמי שהרי כתב למעלה בגמרא (דף מו א) גבי בהמה תמימה ואילן יבש דאמר בהו שאין בהן תפיסת יד אדם דתפיסה [דנטיעה] דמעיקרא לרבנן לאו תפיסה היא דלאו אילן היה כשנטעו גרעין מכלל דאי נטעו יחור אסרו ליה רבנן משום תפיסת ידי אדם דמעיקרא דתלוש ולבסוף חברו אפילו גבי אילן כתלוש דמי וזהו מה שכתב בפ"ק דחולין (דף טז ב) גבי תלוש ולבסוף חברו דלענין שחיטה דאמרי' התם בקנה העולה מאליו ופירש הרב ז"ל שלא נטעו אדם מכלל דאי נטעו אדם ה"ל כתלוש ולבסוף חברו:

גרסי' בגמרא [דף מח א] אמר שמואל המשתחוה לאילן תוספתו אסורה ומסקינן דאפילו לרבנן דסבירא להו דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר ה"מ עקרו אבל תוספתו אסור וכי תנן במתניתין גדעו ופסלו והחליף נוטל מה שהחליף לאו למימרא דבדלא גדעו ופסלו נמי לא מיתסר תוספת אלא לרבותא נקטיה דאע"ג דגדעו ופסלו בנוטל מה שהחליף סגי:

מתני' איזו היא אשרה וכו': בגמרא [שם] פריך והא אנן תנן שלש אשרות הן כדאיתא במתניתין דלעיל בסמוך ולמה ליה למהדר ולמיתני איזו היא אשרה ופרקינן דה"ק שלש אשרות הן שתים דברי הכל ואחת מחלוקת רבי שמעון ורבנן כלומר דרבי שמעון סבירא ליה דלא מיקריא אשרה אלא אם היא נעבדת אבל אם עובדין את העבודת כוכבים שתחתיו האילן מותר ולפיכך אני תמה כיון דלא קיימא לן כרבי שמעון

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט